ידיעת סוד הגלגול כבסיס לידיעת הנהגתו יתברך

אחת הידיעות החשובות בחכמת האמת, היא ידיעת סוד הנשמה, שורשה, גלגוליה ותיקוניה, ואיך שבזה תלוי תיקון כל המציאות וכל המעשים שנעשו בכל הזמנים, עד ביאת גואל צדק.

רבים הם החשים במהלך חייהם מבוכה גדולה בהבנת דרכי הנהגת ה' בעולמו, וברוב המקרים נלאה האדם  למצוא את פשר המאורעות המתרחשים במהלך חייו, עד אשר ללא רצונו אפשר חלילה שיזעיף לבו על ה', והכל מחוסר ידיעה והעמקה בתורת ה', ובפרט בחלק גלגולי הנשמה שבחכמת הסוד.

אי אפשר לעמוד על הבנת מציאות העולם הזה, תהפוכותיו מקריו ותכליתו, אם לא תהיה לפחות ידיעה כללית בשורשים הראשונים של המציאות.

כאשר איוב סבל את סבלו, ואף הגיע למצב בו הוא קילל את יום לידתו, כשלא היה לאל ידו לענות על השאלה: מדוע כל הסבל הזה? אז התגלה אליו הקב"ה מתוך הסערה ושאל אותו חמישים שאלות (כנגד חמישים שערי בינה, כידוע שהבינה – אמא עילאה היא שורש העולם שהוא בסוד ז"א) הנוגעות להבנת שרשי הבריאה: "איפה היית ביסדי ארץ...על מה אדניה הטבעו...הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה...?"

ידיעת סוד הגלגול, העוסקת בשורשים הקדומים - הרוחניים של הנשמות ושל כל המציאות כולה, משמשת מבוא גדול, להסרת המבוכה בהבנת דרכי הנהגת ה' בעולם. לכן אם ידיעת פרטי ההנהגה נעלמת מעיני כל חי, הרי שידיעת כללי ההנהגה היא מצווה וחובה רבה על כל אחד ואחד מישראל, לעמול בהם ולנסות להבינם עד כמה שהיד משגת.

נושא הגלגולים, הוא נושא ארוך מאוד, העוסק בכל השאלות הקשורות לנשמת האדם הפרטי, החל משורשה העליון, ירידתה לעול הזה, וכל פרטי גלגוליה. לכן כדי להבין את עניין שורשי הנשמות, יש לדעת תחילה גם את תבנית העולמות הרוחניים.

אמנם, כיון שנשמת כל יהודי, היא בעצם ענף של השכינה שהיא שורש וכלל נשמות ישראל, לכן ישנה השלכה ישירה בתיקון נשמת האדם הפרטי לתיקון השכינה וההפך. לכן אי אפשר להבין כראוי את תיקון הנשמה הפרטית של האדם בדרך הגלגול, ללא הבנה פנימית של תיקון השכינה בגילוי מלכותו יתברך, וכן ההפך, הבנת נושא השכינה תלוי בהבנת תיקון נשמת האדם ויעודה.

תיקון הנשמות הוא תיקון כללי, הכולל את כל המציאות בכל משך ימות העולם, החל מחטאו של אדם הראשון ולידת קין והבל, עד לגילוי כבוד מלכותו יתברך, בהופעת משיח בן דוד.

כשם שנושא הגלגול קשור לסדר הזמנים, כך הוא קשור גם למקום מיוחד, ואכן עיקר המקום בו מתקנות הנשמות הוא בארץ ישראל.

שייכות המושג גלגול

ישנם שלשה סוגים של "גלגול" השייכים לעניין תיקון האדם: גלגול שלג, גלגול מחילות, גלגול נשמות.

 

גלגול שלג (מושג מספרי המוסר) הוא גלגול של תשובה, כלומר שהעושה התשובה על חטא ידוע, משתטח ומגלגל את גופו על השלג מספר פעמים. תיקון זה נהגו הרבה צדיקים לעשותו בכל דור.

גלגול מחילות (מושג מהגמ') הוא גלגול הנעשה אחרי המיתה. לעתיד לבוא מתי חוץ לארץ יתגלגלו לארץ ישראל דרך מחילות, כיון שרק בארץ ישראל אפשר לקום לתחייה. "מחילות" מלשון מחילה, סליחה וכפרה. על כך מלמד המדרש: (ב"ר פר' צו', ז)

"...ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל...שמתי ארץ ישראל חיים תחילה ואוכלין שנות משיח...אמר רבי סימון: אם כן הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוץ לארץ? אלא מה הקב"ה עושה? עושה להם מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאין עד שהם מגיעים לארץ ישראל, והקב"ה נותן בהם רוח של חיים...".

גלגול נשמות (מושג מספרי הקבלה) הוא גלגול שנועד להשלים את יעודה ותכלית ביאתה של הנשמה לעולם הזה.

שלשת סוגי הגלגולים הנ"ל, מתקנים את האדם ומקרבים אותו אליו יתברך. הרמז לכך הוא ש"גלגול שלג, גלגול מחילות, גלגול נשמות = "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" = שלש פעמים תרי"ג = תשובה תפלה תורה = 1839.

גלגול שלג כנגד התשובה.

גלגול מחילות כנגד התפילה. כשם שאי אפשר לתפילה שתעלה אלא דרך ארץ ישראל, שהיא שער השמים, כך אי אפשר לקום בתחיית המתים אלא בארץ ישראל, הקרויה "ארץ החיים", שנאמר: "חלקי בארץ החיים" (תהילים קמב, ו. עיין בילקו"ש תהילים תתפח).

גלגול נשמות כנגד התורה, שהרי חייב האדם לעסוק בכל חלקי התורה - פשט, רמז, דרש וסוד, וכל עוד הוא לא עסק באחד מחלקיה, חוזרת נשמתו בגלגול להשלים את החסר, ולטעום טעם חדש של תורה.

חמשת אופני תיקון הנשמה

אחרי פטירת האדם, ישנם חמישה מצבים אפשריים של תיקון על פי מדרגתו של האדם. חמשת מצבים אלה הם כנגד חמשת האורות הנשמתיים שבאדם – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה:

א. חיבוט הקבר כנגד אור הנפש.

על כך מלמדים חכמים: (חסד לאברהם מעין חמישי נהר א-ו) "שאלו את רבי אליעזר: כיצד דין הקבר? אמר להם בזמן שנפטר אדם מן העולם, בא מלאך המות ויושב על קברו...אמר רבי יהשוע בן לוי: חיצים ושלשלאות של ברזל בידו. פעם ראשונה (מכה ראשונה), איבריו מתפרקים, שניה, עצמותיו מתפרקים...אבל אמרו ז"ל: הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת, אינו רואה דין הקבר. ומה יעשה וינצל מדין הקבר? יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו ויתפלל תפילתו בכוונה, אפילו מת בחוץ לארץ, אינו רואה (דין חיבוט הקבר)...".

כיון שנפש האדם קשורה מאוד לגופו, לכן היא מתלכלכת בחטאי הגוף בעולם הזה, ותיקונה הוא על ידי חיבוט הקבר, שהוא "ניעור" קשה המפריד את זוהמת החטא מהגוף והנפש הקשורה אליו.

ב. כף הקלע כנגד אור הרוח.

על כך מלמדים חכמים: (זוהר תזריע מז, ב.) "בא וראה! בשעה שהמעשים טובים בעולם, והאדם עוסק בעבודת המלך הקדוש, הנה דבר ההוא שעושה נעשה ממנו הבל למעלה, ואין לך הבל שאין לו קול שעולה למעלה, ונעשה סניגור לפני הקב"ה. וכל המעשים שהאדם עוסק, ואינם עבודת הקב"ה, דבר ההוא שעשה, נעשה מהם הבל, והולך ומשוטט בעולם, וכשיוצאת נשמתו, ההבל ההוא מגלגל אותו בעולם כאבן בכף הקלע, וכמו שנאמר: 'ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע'...".

מלמד עך כך הראשית חכמה: שער הקדושה פ"י אות יא) "הנה מבואר במאמר הזה, שכל מעשה שאינו הגון, נעשה ממנו הבל להלביש הנשמה ולקלעו בכף הקלע...".

אור הרוח שבאדם הוא עיקר האדם. אם האדם זוכה, אזי רוחו, עולה למעלה עד לכסא הכבוד, ונעשה לו לסנגור, ואם אינו זוכה, רוחו משוטטת לה בעולם כרוח שאין לו תכלית, ובבא הזמן כשנשמתו יוצאת היא מתגלגלת לה על ידי ההבל והרוח הלא מתוקן, ממקום למקום ללא תכלית.

ג. גהינם כנגד אור הנשמה.

על כך מלמדים חכמים: (חגיגה יג, ב) "הנה סערת ה' חמה יצאה, זה נהר דינור, מהיכא נפיק? (מהיכן יוצא?) רבי ירמיה בר אבא אמר: מזיעתן של חיות. ולהיכן שפיך? (להיכן נשפך?) אמר רבי חלקיה בר טוביה, על ראש רשעים בגהינם...".

תכלית הגהינם לנקות ולזכך את הנשמה מכל לכלוך של חטא, ולעשותה מוכשרת ונקיה לקבל את אורו יתברך בשלמות.

ד. עיבור כנגד אור החיה.

במצב של עיבור, זוכה האדם לתוספת חיים על ידי נשמת צדיק המתעברת בו, ומסייעת לו להגיע למדריגת צדיק.

ה. גלגול כנגד אור היחידה.

שתהליך הגלגולים מביא ומוביל את המציאות להיות מוכשרת לגילוי אור משיח ולהמשכת אור יחודו יתברך, שהוא אור היחידה.

אדם וחוה – כלל נשמות ישראל

נשמתו של אדם הראשון קודם החטא, כללה את כל נשמות ישראל – שישים ריבוא במספר, ונחלקה לרמ"ח איברים ושס"ה גידין, כמו גופו הכלול מתרי"ג איברים.

כל ניצוץ נשמה שהופיע בעולם מאז בריאת אדם הראשון ועד היום, יש לו שורש בקומתו הרוחנית של אדם הראשון, וממילא אחר כך בקין והבל. קין והבל הם שתי נשמות גדולות ושורשיות, קין בבחינת הגבורות שבנשמות, והבל בבחינת החסדים שבנשמות. לכן כל שנשמות שיצאו מקין והבל הם כל נשמות בני האדם שבמהלך כל הדורות. יש נשמות ששורשם בהבל, ולכן הם בבחינת חסדים, ויש ששורשם בקין, והם בבחינת גבורות. לכן תיקון הנשמות על ידי הגלגול, מתייחס לחטאו של אדם הראשון ואחריו לתיקון נשמות קין והבל, שגם הם כאמור נחשבים לשני שורשים גדולים במערכת הנשמתית.

כשם שיש צורך בתיקון נשמתו של אדם הראשון שכלל את כל נשמות הזכרים בישראל, כך יש צורך בתיקון נשמתה של חוה שכללה את כל נשמות הנקבות בישראל.

תחילת תיקון חטא אדם הראשון החל להיעשות על ידי האבות והאימהות. האבות תיקנו את נשמת האדם, והאמהות תיקנו את נשמת חוה.

אמנם ישנם חילוקים בין נשמות הזכרים ונשמות הנקבות, בנושא הגלגול, כפי שיתבאר בהמשך.

ארבע בחינות בכל שורש

בכל נשמה יש כללות נרנח"י, ובכל שורש יש צדיקים ורשעים. לכן יכול להיות שמשורש צדיק גדול, יש גם רשעים גדולים.

כל שורש נתון באבר מסוים בקומה הרוחנית של העולמות, ובכל איבר ישנם עצמות, בשר, גידין ועור, כנגד שם הוי'ה. הבחינה החמישית הרמוזה בקוצו של ה-י' היא בחינת היחידה הרמוזה במילים: נשמתא דנשמתא – אחת כנגד החיה ואחת כנגד היחידה.

לכן בכל שורש ישנם חמש בחינות:

א. תלמידי חכמים גדולים.

ב. תלמידי חכמים קטנים.

ג. עושי מצוות.

ד. עמי הארץ ורשעים.

אם מחברים את בחינות א' ו-ב, שהם התלמידי חכמים, מקבלים ארבע מדרגות, כנגד שם הוי"ה, וכשמחלקים בחינות אלו, בחינת תלמידי החכמים הגדולים הם כנגד אור היחידה - קוצו של י'.

קוצו של י' כנגד הכתר הוא כח המשכיל, משם יוצאות ההברקות של החכמה. שם נתון התלמיד החכם הגדול, המשכיל תמיד ומחובר לנביעת הא"ס.

הי' היא החכמה, ואורייתא מחכמה נפקת. כנגד התלמיד חכם הרגיל.

הה' הראשונה כנגד הנשמה - עושי המצוות.

הו' שבשם כנגד הרוח - עמי הארץ התמימים.

הה' שבשם כנגד המלכות – הרשעים.

המלכות בתחילתה בנויה ועומדת על הרשעים, כיון שכל הנפשות של כל שורשי הנשמות של עם ישראל נתונים וכלולים במלכות, וממילא שם נתונים גם רשעי ישראל.

כיון שכל שורש מורכב מכל הסוגים, לכן אפילו אצל שורש נשמת משה רבנו קיים רשע.

אותו רשע שהוא מאותו שורש של הצדיק, אינו מתנגד לו בטבע, אלא אוהב אותו. לכן קרח שהיה משורש קין ולא משורש הבל כמו משה רבנו, התנגד מטבעו למשה.

מסופר על צדיקים מסוימים שהיו להם חסידים שהיו גנבים ורשעים, והם היו דבוקים בהם בלב ובנפש, כמו שחכמים מלמדים שהגנב בעודנו חותר יכול להתפלל לקב"ה. זה דוגמא לרשע שהוא מאותו שורש נשמה של הצדיק. ומובן שכמה שהוא רשע, הצדיק אינו דוחה אותו, אלא להפך, הצדיק מקרב אותו כמו בן משפחה למרות שלא נוח לו ברשעותו.

ישנם מקרים נדירים ביותר, שצדיק אחד יאמר ליהודי שבא אליו, ללכת לצדיק אחר, כיון שהוא שייך לשורש הנשמה של הצדיק השני. גם אצל האדמו"ר הזקן, כיון שהוא הכיר את כל צדיקי הדור בשורש נשמתם, הוא ידע לשלוח את החסידים השייכים לשורש נשמתם אליהם.

זו דוגמא לכך שלכל אחד יש את שורש נשמתו, ותיקונו הוא על ידי ההתקשרות לשורשו.

הניצוץ המתגלגל

ישנה הקדמה חשובה ביותר בכתבי האר"י ז"ל, המצביעה על טעות שכיחה לגבי הגלגולים. יש החושבים שאחר פטירתו של האדם, אותה בחינה נשמתית שהופיעה כבר בעולם, היא זו המתגלגלת פעם נוספת, ולא כך! הבחינה המתגלגלת היא ניצוץ נשמתי אחר מאותו השורש. כל ניצוצי הנשמה שהאדם תיקן במהלך חייו, הם לעולם אינם חוזרים בגלגול, אלא עולים בפטירתו של האדם לשורשם, לכבודם ומנוחתם בגנזי מרום, ומה שמתגלגל הם אותם חלקי נשמתו שעדיין לא תוקנו בפעם הראשונה. בנוסף לכך יורדות ומגיעות ניצוצות נוספות של אותה נשמה שעדיין לא נתגלו, והיו רדומים בשורש הנשמה בפעם הראשונה.

הקדמה זו מזכירה מאוד את מדע הגנטיקה, שגילתה שיש גנים רדומים בהורים, המתגלים ובאים לידי ביטוי אצל הילדים.

"באתי לגני אחותי כלה" – "גני" ר"ת גלגול נשמות ישראל, הרמוז במדע הגנטיקה. וכן פסוק זה רומז שכל הגנים שורשם בגן עדן מקדם.

להלן יבואר שהרס"ג לא קיבל את אמונת הגלגול במובן של "העתקה", שאותה נשמה שנפטרה, מעותקת ושבה בגלגול, כיון שבאמת הבנה זו איננה נכונה. יש תמיד פנים חדשות ותמיד המתגלגל הוא חדש, ולכן פעמים שיש ריחוק בתכונות הנפש בין הראשון לשני בשושלת הגלגולים.

ריבוי לימוד נושא הגלגול כבסיס לזיהוי שורש הנשמה

הבסיס והיסוד לידיעת האדם את שורש נשמתו, וייעודו ותפקידו בגלגול זה, הוא על ידי ריבוי לימוד סוד הגלגול.

"הצמח צדק" אמר על עצמו: אני בסך הכל "כובעי" (עושה כובעים). יש לי חנות של כובעים, וכל מי שבא מודד לעצמו ובוחר את הכובע המתאים לו. כיון שהגלגולים שורשם הוא בגולגולת (בגלגלתא דא"א), לכן לפי הגלגלת צריך למדוד את הכובע. כלומר העיקר הוא ללמוד הרבה את סוד הגלגול, וריבוי הידיעה בנושא זה, נותן את הכלים לאדם לדעת לשייך את עצמו ולחוש את שורשו.

גם שמו של האדם הוא עדות למהותו ולשורש נשמתו. לכן אם אין לאדם בישראל שם יהודי, הרבי ממליץ לאמץ לעצמו שם יהודי. במקרה כזה, או שהרבי מציע את השם, או שיבחר שם מהתנ"ך, או מסיפורי צדיקים. בחירת השם צריכה להיות לאחר התבוננות אמיתית, בישוב הדעת, סילוק כל הפניות ובטהרת הלב. ואז יבחר את השם שהוא מרגיש מקושר אליו על פי בחירתו ותחושתו האישית. יש בזה מעין רוח הקודש, לדעת לשייך את עצמו לשורש נשמתו האמיתי, ואפשר לסמוך על זה.

הגלגול הוא חסד גדול לכולם ובעיקר לצדיקים

הפסוק המרכזי המלמד את סוד הגלגול ומטרתו, הוא: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר להשיב נפשו מיני שחת לאור באור החיים". (איוב לג, כח, כט)

הפסוק מלמד, שהאדם מתגלגל מספר פעמים – "פעמיים שלש", ותכלית הגלגול הוא: "לאור באור החיים".

לכן חסד גדול עשה הקב"ה עם בריותיו, שנתן את אפשרות הגלגול, על מנת להבטיח את תיקונו של האדם והעולם, לאור באור החיים, וכדברי האישה התקועית לדוד המלך: "...וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח".  (שמואל ב, יד, יד)

 

אכן, העמקת לימוד נושא הגלגול בקבלה ובמיוחד בחסידות, מביאה למסקנה שהגלגול אינו עונש, אלא טובה גדולה לכל אדם, ואם אצל האדם הפשוט כך, כל שכן שלגבי הצדיקים מדובר בזכות גדולה, וכל גלגול נוסף הוא  רק לטובתם.

הרמז הבולט שהגלגול הוא חסד שהקב"ה עושה עם בריותיו, הוא שהמילה "גלגול" שווה "חסד", (72) רמז לשם הקדוש - ע"ב. שם קודש זה - הוי"ה במילוי יודין – יוד הי ויו הי - כולל את המציאות כולה, ולכן חשבון האותיות  – "היה הוה ויהיה" = ע"ב.

עומק החסד הטמון בגלגול הוא, שכל משך ימות העולם, מראשית הבריאה עד תחיית המתים, ועד העולם הבא ועד בכלל – הכל תהליך של גלגול אחד, כגלגל המתגלגל. ותכלית הגלגול הוא, שפרצוף עתיק יומין שהוא סוד אחדותו יתברך, יתלבש בפרצופים התחתונים, יכלול אותם בסוד האחדות, ובכך יקנה לו דירה בתחתונים. כך כביכול הקב"ה "מתגלגל" עד לעולם הזה.

תהליך זה מתחיל מראש עולם האצילות - מחסד דעתיק המתלבש בגולגלתא שהוא כתר דא"א. כיון שעתיק הוא בחינת תענוג, וא"א הוא בחינת רצון, לכן התלבשות זו היא בבחינת החסד של התענוג (חסד דעתיק) בתוך הרצון דרצון (כתר דא"א, שהוא מקור הרצון).

פרק א - השתלשלות – התלבשות – השראת האלוהות

מסופר בשבחי האר"י הקדוש, שעיקר רוח הקודש והנבואה של האר"י הקדוש, היה בעניין שורשי וגלגולי הנשמות. בהביטו על פני האדם, היה מיד מזהה את שורש נשמתו, סדר גלגוליו ותיקונו, שהרי לפי סדר הגלגולים כך סדר תיקונו של אותו אדם.

זה עצמו שעיקר רוח הקודש של האר"י היה בעניין הגלגול, מלמד לגבי מהות קבלת האר"י, העוסקת בעיקר בעניין התלבשות הפרצופים שהם המאורות העליונים זה בזה.

לביאור עניין נכבד זה בקבלת האר"י ז"ל, יש להגדיר את תורת הסוד כפי שנתגלתה על ידי גדולי הדורות, וישנם בזה שלש שיטות עיקריות של הרמ"ק, האר"י והבעש"ט:

קבלת רבי משה קורדווארו:

עוסקת בסדר השתלשלות העולמות והספירות זה מזה, בדרך של סיבה ומסובב, כאשר העליון נמצא מעל התחתון ומשפיע עליו מלמעלה.

קבלת רבי יצחק לוריא:

עוסקת  בסוד הפרצופים והתלבשותם זה בזה. ענפי תורה זו עוסקות בסוד הגלגול, שהרי כל פרצוף תחתון הוא כגוף לגבי העליון, המתלבש בו ונעשה נשמה אליו. בעולמות העליונים עוסקים בסוד הפרצופים, ולמטה עוסקים בסוד הגלגולים, המתארים את סוד התלבשות הנשמה בגוף.

קבלת הבעל שם טוב:

עוסקת בהשראת עצם האלוהות – גילוי העצמות. הבעש"ט עסק בבחינת אור מקיף – השראה מלמעלה, והאדמו"ר הזקן מחב"ד עסק בהמשכה פנימית של השראת עצם האלוהות.

הדגשת נושא הגלגול בתורת האר"י, בודאי קשורה לחידוש הגדול בתורתו בנושא ההתלבשות.

"העתקה" (גלגול מחיים) ו"גלגול"

מבין הראשונים הקדמונים היו שהתנגדו לאמונת הגלגול. הגדול שבניהם הוא הרב סעדיה גאון בספרו "אמונות ודעות", שם הוא מכנה את אמונת הגלגול בשם "אמונת ההעתקה".

המושג "העתקה" נזכר פעמיים בלבד בתורה, אצל אברהם ויצחק:

באברהם נאמר: "ויעתק משם ההרה". (בראשית יב, ח') בשמו של אברהם אבינו נמצאים האותיות "הר, לכן הוא נעתק דווקא אל ההר, וקרא לבית המקדש בשם "הר".

ביצחק נאמר: "ויעתק משם ויחפור באר אחרת". (בראשית כו, כב)  לאחר כשלון שתי הניסיונות של חפירת הבארות "עשק" "ושטנה", היה צריך להעתיק את עצמו משם אל המנוחה והנחלה של "רחובות" – "כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". ענינו של יצחק היה לחפור בארות, לכן נאמר עליו "ויעתק משם" על מנת לחפור באר אחרת שלא רבו עליה.

אברהם ויצחק ידעו להעתיק את עצמם אל המקום השייך להם באופן פנימי.

הביטוי המקורי של גלגולי נשמות על פי הרב סעדיה גאון הוא "אמונת ההעתקה", לעומת המקובלים שבכל הדורות, החל מהזוהר הקדוש עד לאר"י ז"ל, שהשתמשו במונח "גלגול".

"גלגול" מלשון "גלגל". לכן גלגלי השמים כגון: גלגל השמש, גלגל הירח והגלגל היומי, קשורים לסוד הגלגול.

תרגום מונחים אלו – "העתקה" ו"גלגול", לשפה האנגלית, מחדד יותר את ההבנה ומלמד את ההבדל ביניהם: (למרות שבדר"כ אין אנו משתמשים בשפה זרה ע"מ להבין משמעות עניין רוחני).

תרגום המילה "גלגול" הוא rincernation, ו"העתקה" הוא tranfmigrate . מונחים אלה מחדדים את ההבנה מה בין העתקה לגלגול.

בפשטות, המושג "העתקה" המוזכר בתורה הוא לשון טיול. שנעתק ממקום אחד והולך למקום אחר.

בעומק, עיקר הדגש הוא על הנשמה בעצמה ההולכת ממקום למקום, דבר המזכיר את אמירתו של רבי נחמן מברסלב, שבסוף ימיו לפני הסתלקותו, הגיע לאומן, הביט על בית העלמין ואמר על עצמו: היום הוא כאן, ומחר הוא שם, זה לא משנה הרבה,  זה בסך הכל כמו לעבור דירה.

ההבנה הזאת של לעבור דירה מגוף לגוף, זו ההבנה של מושג "העתקה". כלומר, ביטוי הרגשת הנשמה הנעתקת.

לעומת זאת במושג "גלגול", עיקר הדגש הוא על הגוף החדש שקיבלה  ההנשמה.

לכן התרגום של גלגול הוא  כנ"ל, שמשהו רוחני הופך להיות מוחשי בתוך גוף. ומכאן אפשר להבין מדוע אחת השאלות החשובות בסוד הגלגול הוא, לאיזה גוף תכנס הנשמה בתחיית המתים.

המושג "העתקה", מדגיש את הנשמה שהיא "המתלבש", ופחות את הגוף שהוא "הלבוש". עיקר הנקודה היא שהנשמה מטיילת לה, ונעתקת ממצב למצב, דבר הרומז על המושג "גלגול מחיים", כפי שיוסבר בהמשך, על פי האר"י ז"ל (הרומז לכך), ובעיקר על פי הרבי שהסביר בפירוש שיש גלגול מחיים, ומשמעות הדבר שלא צריך למות בשביל להתגלגל.

נושא נכבד זה של גלגולי נשמות, יש לו השלכות גדולות מאוד בעבודת ה', ובעיקר הנושא של "גלגול מחיים", שפירושו, שהאדם עובר שינוי מהותי בחייו, כמו בעל תשובה אמיתי.

חסד דעתיק המלובש בגולגלתא דאריך – סוד ההעתקה והגלגול – פנימיות וחיצוני

מבואר בקבלת האר"י ז"ל, שעניין הגלגול מתחיל בפרצופי הכתר העליונים שבעולם האצילות - עתיק יומין ואריך אנפין.

פרצוף עתיק יומין שבעולם האצילות, הוא סוד הארת ז' תחתונות של מלכות אדם קדמון. הארה זו יורדת ומחברת את אדם קדמון לעולם האצילות, לכן פרצוף זה שייך יותר לעולם העליון. לעומתו, פרצוף אריך אנפין, שגם הוא נחשב לכתר האצילות אלא שהוא שייך כבר לעולם האצילות ובבחינת שורש אל כל פרצופי האצילות. בפרצוף א"א עצמו כמו כל פרצוף אחר, ישנם עשר ספירות. ספירת הכתר דא"א היא הגלגולת, ובלשון הקבלה גולגלתא דא"א.

המושג "העתקה" מזכיר את פרצוף עתיק, והמושג "גלגול" מזכיר את גולגלתא דא"א. לכן, סוד ההתלבשות וממילא הגלגול הוא, שעניין זה שכוח שהוא יחסית רוחני מתלבש בכוח שהוא יחסית גופני, מתחיל במקום הנקרא "גולגלתא דאריך אנפין". זהו המקום העליון ביותר שממנו מתחילה  ההתלבשות הראשונה המבוארת  בקבלה. במקום זה מתלבש פרצוף "עתיק יומין" בפרצוף "אריך אנפין". המושג "העתקה" רומז ל"עתיק", שהוא הפרצוף הראשון בעולם האצילות המתלבש במה שלמטה ממנו – בפרצוף א"א. ובפרטות חסד דעתיק מתלבש בגלגלתא דאריך. לכן שני המושגים "העתקה" ו"גלגול", בשורשם הראשון הם אחד: "גלגול" בבחינת חיצוניות ו"העתקה" בבחינת פנימיות.

זו היא תופעת ההתלבשות הראשונה - הגלגול הראשון.

כאמור, הרס"ג שהשתמש בביטוי "העתקה", לא האמין בכל זה, למרות שהוא היה גדול בישראל.

גם "ספר העיקרים" לרבי יוסף אלבו, מכחיש את אמונת הגלגול.

אחריהם הרמב"ם,וכן חובת הלבבות והכוזרי אינם מזכירים את נושא הגלגול.

הראשון שתמך באמונת הגלגול, היה הרמב"ן, שסבר שנושא זה הוא חלק מתורת הסוד. הרמב"ן מבאר ש"אליהוא בן ברכאל" (= 358 = משיח), ידע את סוד הגלגול, ולכן ידע להסביר לאיוב את סוד ייסוריו. זאת הייתה גם הסיבה להקפדתו על שלושת הרעים הראשונים של איוב שהוכיחו אותו שלא כהוגן, כיון שהם לא ידעו את סוד הגלגול.

סוד הגלגול הוא מפתח להבנת הייסורין של כל אחד מישראל בפרט, ושל עם ישראל בכלל. בלי ידיעה זו אי אפשר להבין את סוד הייסורין והתלאות.

הפסוק החשוב ביותר (ואולי החשוב ביותר בכל התנ"ך) בדבריו של אליהוא בעניין זה הוא: "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר". (איוב לג, כט).

אחרי הרמב"ן והשני לו, התומך ומתייחס לאמונת הגלגול, הוא האברבנל.

על פי דבריו (כפי שמצטט אותו בעל התוספות יו"ט בהקדמתו לספר "עמק המלך", שהוא מהספרים החשובים בחכמת הסוד), נושא הגלגול אינו בגדר סוד, ולכן ניתן לגלותו. האברבנל שלא עסק בסוד, כתב שלהבדיל אפילו כמה מחכמי הפילוסופים היוונים כמו אפלטון האמינו בגלגול. ואם היוונים האמינו בכך, משמע שאין בזה סוד, אלא מדובר בהבנת השכל האנושי.

כיון שהיום נושא זה הוא כל כך פשוט, ואין אף אחד שמעלה על דעתו לשלול את אמונת הגלגול, לכן קשה להבין כיצד היו בין גדולי ישראל במהלך הדורות שחלקו על כך ולא האמינו בגלגול. להלן יבואר שהיו זמנים כמו אצל הרס"ג, שהמציאות "הכריחה" כמה מגדולי ישראל לחלוק על אמונת הגלגול. אמנם מאז התגלות הזוהר הקדוש ואחר כך האר"י הקדוש, אין מי שיכול לחלוק על עניין הגלגול. בפרט שאצל האר"י ז"ל הגלגול הוא החלק החשוב ביותר בתורתו, המהווה את עיקר הכלי והביטוי של רוח הקודש ותיקוני הנשמות. היות שהבעש"ט גילה את  סוד ההשראה – גילוי עצם האלוהות, לכן הוא לא שם דגש בנושא הגלגול.

כיון שהרס"ג לא האמין בסוד הגלגול, הוא היה חייב לחזור בגלגול, ואכן הוא התגלגל בבעש"ט.

ההשגחה הפרטית בשיטת הבעש"ט

הרבי חקר (במכתב ארוך שכתב לשואל עוד לפני נשיאותו, בשנת תש"ח) את אמונת ההשגחה הפרטית לפי הבעש"ט. שם הוא מעלה שאלה: האם יש קשר בין מה שלימד הבעש"ט שלכל דבר בעולם – לכל פרט ופרט - ישנה השגחה פרטית, (כמעשה הסיפור המפורסם, של העלה המתגלגל, המגיע עד לנמלה ומגן עליה, ומכאן הבריק לו הבנת ההשגחה הפרטית, והנחילה לישראל, עד שהיום דבר זה הוא פשוט. דימוי המופיע בספר "חסד לאברהם") לבין סוד גלגול הנשמות. ומסיק הרבי וקובע: לא! מדובר בשני דברים שונים שאין קשר בניהם.

כלומר, למרות שהראשונים דרגו את ההשגחה הפרטית לפי מדרגות, אם זה רק לצדיקים, או רק לישראל, או רק על מין האדם המדבר, בכל זאת כותב הרבי שהדבר פשוט, שאם על נשמת האדם יש השגחה פרטית והרי על כך אין עוררין ח"ו, והרי היא מתגלגלת בדומם צומח וחי, אז גם לאותו דצ"ח שנתגלגלה בו הנשמה, יש עליו השגחה פרטית. על כך גם הראשונים חייבים להודות.

כל זה אינו נוגע לחידוש של הבעש"ט שמוסיף יותר באמונת ההשגחה הפרטית, ומלמד שכל מציאות מהדצ"ח, גם כשאין בתוכה גלגול נשמה, יש עליה השגחה פרטית. שהרי יש לחלקי הדצ"ח נשמה השייכת למדרגתם.

האר"י ז"ל מלמד שאין אפשרות להבחין בין דצ"ח שיש בו גלגול נשמה לבין דצ"ח שאין בו גלגול נשמה, כיון שהתפשטות הנשמה לדצ"ח היא בתכלית ההעלם.

הרבי לימד שאמונת ההשגחה הפרטית של הבעש"ט אינה קשורה לאמונת הגלגול, שהרי כל חלקיק במציאות יש לו השגחה פרטית מצד עצמו, ולא בגלל שיש שם נשמה מגולגלת.

בעניין זה יתכן שיש דצ"ח שיש בו נשמה מגולגלת, ויתכן שיש דצ"ח הראוי שתתגלגל בו נשמה. לכן היה אפשר לחשוב שגם במקום הראוי לגלגול נשמה תהיה השגחה פרטית. על הבנה זו אומר הרבי שלכל דבר יש השגחה פרטית מצד עצמו.

נושא הגלגול, מעמיק מאוד את הכוונה בעשיית המצוות, ומלמד שבכל עשיית מצווה, יש תיקון לנשמות בני האדם, לדוגמא מצוות השחיטה:

גלגול נשמה בבהמה טהורה, הוא דבר המחייב את השוחט לכוון נכון בשעת מעשה השחיטה, כיון שאם הוא ישחט נכון, הוא יזכה לתקן ולעלות את הנשמה המגולגלת. יש לכך משמעות גורלית כמו רופא מנתח. אמנם בכל בהמה צריך להקפיד מאוד על כשרותה, אבל כל שכן אם יכול להיות שעכשיו מצוות שחיטה היא גם כוללת ניתוח של אדם.

בזמן הבית, בכל קרבן התגלגלה נשמה, ובהשגחה פרטית, היא הייתה שייכת לשורש נשמתו של בעל הקורבן. לכן בהקרבת הקרבן הייתה כוונה מיוחדת לעלות את הנשמה.

התפשטות המאורות התחתונים בזמן האר"י ואחריו הבעש"ט

ההבדל המהותי בין גלות לגאולה הוא, שבזמן הגלות, האורות האלהיים מצומצמים ואינם מתרחבים ומתפשטים לא למעלה בעולמות הרוחניים העליונים, ובודאי שלא למטה בעולמות הרוחניים התחתונים. האורות האלהיים במצב זה הם בגדר של "ספירות", ואינם מאירים בקומתם השלמה בסוד "פרצופים".

אולם ככל שהתקדם הזמן, ובעיקר אחרי כניסת האלף השישי המיועד לגאולת ישראל, החלו האורות להתפשט בהדרגה מספירות לפרצופים.

בתחילה התפשטו האורות בעולמות הרוחניים העליונים, כפי שהיה בזמן האר"י, ואחר כך התפשטו עוד יותר למטה – לעולמות הרוחניים התחתונים.

להתפשטות האורות למעלה ולמטה, ישנה השלכה גדולה לגבי האפשרות של גילוי סודות התורה, כפי שמבאר האר"י הקדוש בכתב ידו: (מובא בסוף ספר "עץ חיים").

"הרמב"ן וחבריו, ודברי ראשונים, כמו רבי נחוניא בן הקנה, לא הזכירו רק י' ספירות, ולא גילו ענייני פרצוף כלל. ודע שהרמב"ן והראשונים, היו יודעים בפרצוף, אלא שדברו בהעלם גדול, לרוב הגלות, שלא ניתן רשות לגלות, ולהתפשט האורות הגדולים, מאחר שגברו הקליפות, וכל זר לא יאכל קדש. אמנם בעקבות משיחא, כמו בדורנו זה, התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה, כמו שהיה בזמן העולם מתוקן, ולהתתקן מעט. ומתחילה היו האורות סתומים, היה העולם מקולקל, וכל מה שנתקלקל נסתם בגלות, ולא היו משיגים אלא י"ס בסתום, בסוד הנקודות, כ"א כלול מעשר, ובענין הפרצופים לא נתגלה להם כלל, לפי שמצאו בדברי הראשונים סתומים, ולא ידעו עומק הדברים, וחשבו שכך הוא, ודברו בי"ס, כל אחד כלול מי', ובחינות הרבה. ולפי שראיתי מי שחולק על דברים אלו לאמר,שלא מצינו אלא י"ס, ומהיכן יש לשלוט כח, לאמר כמה פרצופים שנמצא יותר מי"ס, ומספר רב, והלא הראשונים כתבו בס"י, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה, לזה באתי לפענח לך כחודא דמחטא, אולי תזכה להבין מקצת וכולו לא תשורנו עין...".

אי אפשר היה לגלות סודות התורה בזמן הגלות, כיון שהאורות העליונים היו מכווצים ומצומצמים בסוד ספירות ולא בסוד פרצופים. לכן אי אפשר היה למטה להרחיב את הדבור בסוד הפרצופים ולגרום ל"מתח" בין התחתונים לעליונים.

כל זה נכון לגבי הרמב"ן והראשונים, שידעו את סוד הפרצופים ולא גילו לסיבה הנ"ל. אבל שאר המקובלים מהרמב"ן עד לאר"י ז"ל לא השיגו בסוד הפרצופים כלל.

(לגבי הרמב"ם, מבאר האר"י שהוא לא זכה בחכמת הזוהר כיון ששורש נשמתו הייתה מן הפיאה השמאלית, משא"כ הרמב"ן ששורש נשמתו הייתה מהפיאה הימנית ולכן הוא כן זכה לדעת, אבל כאמור לא הורשה לגלות מחמת סיתום המאורות למעלה).

אבל בעיקבתא דמשיחא – בדורו של האר"י ז"ל, החלו המאורות להתפשט מבחינת ספירות נקודתיות לבחינת פרצופים רב מימדיים, בעלי תרי"ג איברים  בשיעור קומה של רמ"ח ושס"ה מאורות. לכן אז החל האר"י ז"ל לגלות את סוד הפרצופים והתלבשותם זה בזה, ובכך אדרבא, נתן כוח למאורות העליונים שיתפשטו מהר יותר, ובכך קירב את מועד הגאולה.

כיון שלאר"י נתגלה סוד הפרצופים והתלבשותם זה בזה, לכן עיקר רוח הקודש שלו היה בסוד גלגול הנשמות.

וכמו שהאר"י ז"ל יכל לגלות יותר, בשל התפשטות המאורות למעלה בסוד פרצופים, כך גם הבעש"ט חידש וגילה באמונת ההשגחה הפרטית, כיון שהמאורות למעלה המשיכו להתפשט ולהתרחב.

עיקר החידוש של הבעש"ט על גבי החידוש של האר"י ז"ל היה, שבזמנו של האר"י הייתה התפשטות המאורות בעולמות הרוחניים העליונים, שאפשרה לגלות סודות למטה, וגילויים למטה עזר, חיזק והגביר את התפשטות המאורות למעלה. אבל בזמנו של הבעש"ט, התפשטות המאורות הייתה גם בעולמות הרוחניים התחתונים,  שגם שם הנקודות התפשטו לפרצופים.

ודאי שקיים קשר בין הגלגול לבין השגחה פרטית על "אשיות". המושג "אשיות" הוא שם נרדף ל"פרצוף". הרבי מבאר שה' משגיח על כל פרט ופרט מכוח עצמו בלבד. אבל בעומק, סוד הדבר הוא, שכל פרט בדצ"ח הוא בקומת אדם. לכן אין צורך שנשמת אדם אחר תכנס לתוך הדצ"ח כדי שהוא יהיה מושגח, כי כל פרט במציאות הוא אינו רק נקודה קטנה אחת.

בזמן האר"י התפשטו המאורות למעלה, ובזמן הבעש"ט הייתה התפשטות גם למטה, דבר שהשפיע גם על התפתחות חכמת המדע.

דוגמא חשובה לכך היא שעד לפני כמה שנים, אחרי גילוי תורת היחסות של הפיזיקאים, עדיין ציירו את החלקיקים הבסיסיים ביותר כנקודות. היום נתגלה חידוש נפלא, שמה שחשבו שמדובר בנקודות, בהסתכלות חודרת פנימה לחלקיק, גילו שלא מדובר בנקודות, אלא מדובר לפחות בקווים, אם עוד לא ב"שטח" שהוא סוד "פרצוף".

גילוי זה הוא משל טוב להבין את תהליך התרחבות והתפשטות המאורות הרוחניים בעולם העשיה הרוחני, מזמן הבעש"ט והלאה.

המתבקש מכל זה שאם על אלקטרון שהוא נקודה, קשה לאמר השגחה פרטית, מאידך על ריבוי מיתרים בעשרה, אחד עשר או עשרים וששה ממדים, שהוא כבר בסוד פרצוף, ודאי שהוא מושגח. כי ברגע שהוא פרצוף הוא כבר אישיות. יש לו כל מיני תכונות כמו מוזרות וחן וכו'. הפיזיקאים אינם יכולים לתת שמות לכל התכונות שהם מגלים, לכן הם נותנים מילים המגדירים אישיות. ולכל אישיות יש השגחה פרטית