פרק י - סוד שבע הנביאות שעמדו לישראל

"תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל...מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר". (מגילה יד.)

שבע הנביאות מתחלקות לשתי נביאות המוזכרות בתורה, ולחמש נוספות המוזכרות בשאר כתבי הקודש.

שתי הנביאות המוזכרות בתורה הם: שרה ומרים, וחמש הנביאות הנוספות הם: דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. במניין זה לא כוללים את שאר האימהות מלבד שרה, למרות שגם הן היו נביאות.

שרה בחינת הבינה – אם הנביאות.

מרים בחינת החסד שבנביאות – באר המים המתגלגל עם ישראל במדבר.

דבורה בחינת הגבורה שבנביאות.

חנה בחינת התפארת שבנביאות.

אביגיל בחינת הנצח וההוד שבנביאות.

חולדה בחינת היסוד שבנביאות, שחולדה הדרה בעיקרי הבתים.

אסתר בחינת המלכות שבנביאות, בהיותה אחרונה שבנביאות, וסוף הנבואה.

סדר זה שחכמים מסדרים את שבע הנביאות, מבטא את זרימת ונביעת הנבואה מא"ס ב"ה. מדובר על גלגול הנבואה משרה עד אסתר, שהייתה סוף הנבואה, ומאסתר תחזור הנבואה לזרום ולנבוע בעם ישראל.

"שבע נביאות" = 841, מספר זה הוא ריבוע ומספר השראה.

841 הוא ריבוע של 29, ו-21 בהשראה.

מספר השראה הוא הסכום של שני ריבועים רצופים.

25 הוא 5 בריבוע, וכן גם 4 בריבוע + 3 בריבוע.

20 בריבוע ו-21 בריבוע = 29 בריבוע. יש כאן שני ריבועים רצופים, שהסכום שלהם שווה לעוד ריבוע.

הכלל הזה, ככלל שייך לנבואת שבע הנביאות.

העיקר הוא שמספר שבע הנביאות הוא 29 בריבוע.

"מרים" = 290 = 29 פעמים 10.

סופי תיבות של כל הנביאות: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר = 290 = מרים.

חמש הנביאות: דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר = 1044 = ח"י פעמים ח"ן (18 פעמים 58).

29 כפול 2 = חן.

מרים = 5 פעמים חן.

חנה = חן ה.  חן פעמים ה' = מרים.

5 הנביאות הנ"ל ביחד שהן שוות חי פעמים חן = 36 (לאה) כפול 29. מספר זה הוא בדיוק שווה לחמשת בנות צלפחד.

המספר הוא אדם. ה-א' של אדם הוא אלף. המספר הוא גאולה כאשר ה-א' של הגאולה שווה אלף.

גאולה או אדם או מאוד, כאשר ה-א' שווה אלף, הוא בגימטרייה ח"י פעמים ח"ן, או ל"ו פעמים כ"ט, והוא שווה גם את מספר חמשת הנביאות ומספר חמשת בנות צלפחד.

המספר 29 מופיע בהקשר זה הרבה.

כל סוד הנביאות וגלגולי נשים בכלל, הוא לצורך תיקון חוה.

המילה חויה מהשפה היותר מודרנית, מבוססת על לשון התנ"ך, ולכן היא מכוונת, ואפשר לאמץ את המילה הזאת. המילה חויה הוא משורש חוה. כשיש אות י' בתוך מילה, היא באה להמשיך ביטול במציאות (ביטול הוא תיקון). ממילא המושג חויה אמור להיות תיקון חוה, על דרך: "לילה ללילה יחוה דעת". המילה יחוה מורכבת מ-י' חוה. אם נעביר את ה-י' של יחוה מתחילת המילה, ונכניס אותו לתוך המילה, נקבל חויה.

החויה, היא מציאות שקשה מאוד לאדם להתמודד איתה, בין אם מדובר בחויה טובה או רעה. עצם זה שאין מילה כזאת בתורה, אומר דרשני. אבל כיון שנוח להשתמש במילה זו נבאר אותו בסוד הגלגול. אמנם, המושג חויה, בתורת חב"ד הוא מאוד בעייתי, והאדמו"ר האמצעי מברר זאת בקונטרס ההתפעלות.

"חויה" = 29.

שבע נביאות = חויה בריבוע.

חמש נביאות = 36 פעמים חויה. ביחד עם מרים = 41 פעמים חויה.

מרים = 10 פעמים חויה. וכן הלאה כל מה שנאמר למעלה לגבי המספר 29, נכון לגבי המילה חויה.

מכאן שכל נביעת הנבואה אצל הנביאות, נובע דרך החויה.

האדמו"ר האמצעי כתב על מושג זה ספר שלם, ולא השתמש במושג זה בגלל שמילה זו לא הייתה קיימת. הוא השתמש במילה: "התפעלות". מטרת קונטרס זה היא לברר האם התפעלות זה דבר טוב. המסקנה היא שהתפעלות היא טובה בתנאי שהיא מבוררת, כלומר התפעלות אלהית. אבל אם מדובר בהתפעלות עצמית, זה יכול להיות הדבר הגרוע ביותר, שיכול לגרום לפולחן עצמי. מי שמחפש חויות, ואפילו חויות רוחניות, הדבר הוא גרוע מאוד ללא ברור נכון. על כך נאמר: "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". כסיל הוא המקור לעבודה זרה, בבחינת הכסיל העליון המחפש חויות. לכן חויה היא בבחינת נוקבא, שרגליה יורדות מוות. דווקא עצם החיפוש והרדיפה אחרי חויות, יכול לגרום למוות. אמנם, ודאי שאי אפשר לאמר שכל החויות הן שליליות. להפך: תכלית תיקון האדם בעולם הזה הוא כן לחוות, רק שהחויה צריכה להגיע כשהיא זכה ונקיה ל-ה'.

החויה האמיתית ביותר היא חווית ביטול היש. אם חויה מוגדרת כדבר נשי בעצם, צריכים להבין מהו הצד הזכרי. גם גבר שמחפש חויה, החיפוש הוא מהצד הנשי שבו.

היחס בין גבר מופשט לאישה מופשטת, הוא היחס בין מהות למציאות. ובלשון הקבלה: מ"ה וב"ן.

ב"ן - חווית מציאות היש.

מ"ה – ונחנו מה.

המ"ה הטהור ללא ערוב בחינת הב"ן, משמעותו הוא, ביטול במציאות, וממילא ביטול החויה.

החויה הנעלית ביותר גם היא בחינת ביטול, אלא שהיא ביטול היש. לחוות את העצמיות מתאפסת זו חויה ללא חויה, כיון שהיש מתבטל, ובמידה מסוימת היש הזה חווה את עצמו מתבטל. אלא שכאן עצם החויה מתממש בביטולה.

תכלית החויה הוא האות י' שבתוך החויה – ביטול היש.

ישנם חויות שעוצמתם פחותה מזו, כמו אהבת ה' ויראתו. כולם בבחינת אוהבים או יראים בכל מיני דרגות. חוית יראת ה' היא פחותה מאהבת ה'.

ישנה שאלה ששאל רבי ישראל מרוג'ין (נינו של המגיד) כשהיה ילד קטן:

אחרי קריאת שמע, כשיש ביטוי כל כך שלם של אחדותו יתברך, כיצד אומרים "ואהבת"? איזה ישות קיימת מלבדו יתברך, היכולה לקיים את ה"ואהבת"? מכאן נלמד שכל חויה היא בגדר של ישות, ואפילו החויה הגדולה מהכל – "חויית ביטול היש" שהיא "חויית ביטול החויה" – הכל הוא בסוד שם ב"ן, הצד הנשי, תיקון חוה.

תיקון חוה הוא, שהחויות יהיו טובות.

גבר טהור (למרות שעדיין אין מדריגה כזאת), מדרגתו היא ביטול במציאות.

"ביטול במציאות + חויה = 625 שהוא ריבוע: 25 בריבוע, 5 בחזקת 4. מספר זה שווה למילוי של המילה אדם: אל"ף דל"ת מ"ם. ללמד שבריאת אדם הראשון, כללה גם את חוה, שנאמר: "ויקרא שמם אדם ביום הבראם.