פרק יב - חולדה

על חולדה הנביאה, שהיא העיקר, מלמד האר"י ז"ל, ששורש נשמתה וגלגולה קשור ומופיע בסיפור עם הנמצא בגמ' (תענית ח.): "מעשה בחולדה ובור":

"אמר רבי אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה (שנותנים אמון אחד בשני), מניין? מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור, כך, המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה".

הגמ' אינה מביאה את עצם המעשה, ורש"י במקום מבאר:

"מחולדה ובור – שהמיתו שני בני אדם. מצוי הוא באגדה: מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה. אמרה: מי מעיד? והיה שם בור אחד וחולדה. אמר הבחור: בור וחולדה עדים בדבר. לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים. אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת. אמרה לו אשתו: מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה? ואמר לה: כך וכך היה המעשה".

האר"י ז"ל מקשר את הסיפור הזה לגלגול חולדה הנביאה, והבור הוא בארה של מרים.

כלומר אותה נערה הייתה גלגול של חולדה ומרים. הבחור שעבר על אמונתו היה גלגול של יהורם מלך ישראל, שלקח את שני בניה של אישה אחת מנשי הנביאים לעבדים.

"יהורם" = "חולדה+בור".

בסיפור זה יש קשר לנבואה: מרים הנביאה וחולדה הנביאה. יש קשר בין לשמור על אמון ונאמנות, לעניין הנבואה. חולדה אוחזת בספירת היסוד (בין הנביאות), ומלמדת על קשירת הברית – עצם האמונה בין בני הזוג. ואילו מרים היא בספירת החסד, ומלמדת על האהבה בין בני הזוג, הבור.

בספר הערוך מסופר סיפור זה במלואו, ולא ברור אם נערה זו יהודיה, אפילו קצת משמע שהיא לא יהודיה, ורק אח"כ היא התגיירה, אבל לגבי הנער, ברור שהוא יהודי ואפילו כהן. בחורה זו אינה יהודיה ויש בה גלגול של חולדה הנביאה. דבר זה קשור לעוד סיפור של גלגולים שמובא באר"י ז"ל, לגבי שמעיה ואבטליון, שנולדו כגויים והיו גלגול של זכריה הנביא. הוא נתגלגל בגוי כיון שעמד והוכיח את העם "מעל העם", עם קצת יוהרה. מובא שמנהיג העם, המוכיח את העם עם יוהרה, מתגלגל בגוי, כדי שיהיה בתכלית השפלות, ואח"כ הוא חוזר להתגייר ועדיין נשאר בשפלותו כגר לגבי ישראל המיוחסים.

הגמ' במגילה העוסקת בשבעת הנביאות, מלמדת שיש שתי נביאות הנקראות על שם חיות טמאות, והם זיבורתא וכרכשתא – דבורה וחולדה. הם נקראו כך כיון שנהגו קצת ביהירות. דבורה בהתנהגותה אל ברק כמפקדת, וחולדה דיברה שלא כראוי על המלך, באומרה אל שליח המלך: "תאמר לאיש הזה". על כך אומרת הגמ': לא נאה יוהרה לנשים. פירוש "יוהרה" על פי רש"י: חשיבות. לא טוב שאישה היא מנהיגה. האר"י ז"ל מלמד, שלא רק שקיבלו שמות של חיות טמאות, אלא שבאותו רגע שנהגו ביוהרה, נביעת הנבואה נפסקה.

כיון שחולדה הנביאה נהגה קצת ביוהרה, היא נתגלגלה באישה שאינה יהודיה. זה ההסבר שאותה נערה, שהייתה גלגול חולדה, לא הייתה יהודיה, ורק אח"כ התגיירה.

וכך מסופר בערוך:

"מעשה בנערה שהייתה הולכת לבית אביה, והייתה מקושטת בכלי כסף וזהב, וגם יפת תואר. וטעת בדרך והלכה בלא ישוב. כיון שהגיע חצי היום, צמה ולא היה שם מים, ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה. אחזה בחבל ונשתלשלה (נכנסה היא עצמה לתוך הדלי) וירדה. לאחר ששתתה ביקשה לעלות ולא יכלה. הייתה בוכה וצועקת. עבר עליה אדם אחד, ושמע קולה, ועמד על הבאר והציץ בה. ולא היה יכול להבחין. אמר לה: מי את מבני אדם או מבני המזיקין (שידה)? אמרה לו מבני אדם אני...סיפרה לו כל המעשה, ואמר לה: אם אעלה אותך, תינשאי לי? אמרה לו: הן. העלה. כיון שהעלה, ביקש להיזקק לה. מיד אמרה לו: מאיזה עם אתה? אמר לה מישראל אני, וממקום פלוני אני, וכהן אני. אמרה לו: אף אני ממשפחת גדולים, בני אדם ידועים ומטיבי שם. עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וגידלך מכל ישראל, אתה מבקש לעשות כבהמה ללא כתובה? בוא אחרי אצל אבי ואימי ואני מתארסת לך. נתנו ברית זה לזו וזו לזה. אמר לה: מי יהיה עד ביני ובינך? והייתה חולדה אחת עוברת, אמרה לו: השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאין אנו מכזבים זה לזה. הלכו כל אחד לדרכו, ואותה נערה עמדה באמונתה, וכל מי שהיה תובעה הייתה ממאנת עליו. כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפית ומקרעת בגדיה. עד שנמנעו בני אדם ממנה, והיא הייתה משמרת בריתה לאותו איש. והוא כיון שעבר כנגד פניה, תקפו יצרו (תחילת השכחה בגלל יצר הרע) ושכח, והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אישה אחרת ונתעברה וילדה בן. כשהגיע ל-ג' חודשים, חנקתו חולדה. ועוד נתעברה וילדה זכר, ונפל לבור. אמרה לו אשתו: אם כדרך כל אדם היו מתים בניך, הייתי אומרת צידוק הדין. עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר. ספר לי מה מעשיך. גילה לה כל המעשה (מכאן שלא ברור שהוא שכח לגמרי, אלא כנראה תקפו יצרו, והדחיק במודע את הברית. מכאן שאם יש בעיות שונות בין בני הזוג בפוריות, צריכים לזכור האם הם היו לגמרי בסדר בעבר בנושא זה).  נתגרשה ממנו (בדרך כלל, הבעל הוא המגרש, אבל כאן היא יזמה גירושין אלו). אמרה לו: לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה. הלך ושאל בעירה, אמרו לו: נכפה היא, כל מי שתובעה כך וכך עושה לו. הלך אצל אביה, פירש לו (לאב) כל אותו מעשה. אמר לו: אני מקבל כל מום שבה. העמיד עליו (האב) עדים. בא אצלה, התחילה לעשות כמנהגה. סיפר לה מעשה החולדה ובור. אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי. מיד נתיישבה דעתה, ופרו ורבו בבנים ובנכסים. ועליה אמר הכתוב: "עיני בנאמני ארץ".

מכאן לומד רבי אמי, שאם חולדה ובור כך, כל שכן מי שנותן אמונתו בקב"ה, שהקב"ה יעמוד לו.

זה סוד גלגול ותיקון חולדה הנביאה. מצד אחד יש משהו של חולדה בתוך הבחור, וגם בתוך הריבה, וגם בתוך החולדה ממש. הכל קשור עם תיקון הברית. לכן חולדה בין הנביאות היא סוד תיקון הברית. הוא היסוד, והרמז לכך הוא, שסתם חולדה דרה בעיקרי הבתים.

1