פרק יא - אביגיל

"...דע כי אמרו בספר הזוהר בפרשת משפטים, כי כל אדם מניח חד רוחא באתתא בביאה ראשונה, כשעושה אותה כלי. והנה ההוא רוחא, הוא חלק נצוץ מנשמתו. והנה יעקב הניח חד רוחא ברחל, וחד רוחא בלאה. ואמנם רוחא דאנח ברחל, נמשך ונכנס בבנימין בנה, וז"ס 'ויהי בצאת נפשה כי מתה...', כי אותו הרוח דיהיב בה נקרא נפש שלה כנודע, ויצא הנפש ההוא ממנה, כדי להיכנס בבנימין בנה, וכן לא נולד בנימין , עד צאת נפשה דרחל. ואמנם רוחא דיהיב בלאה, נתגלגל באביגיל הנביאה, אשת נבל הכרמלי... ולכן תמצא, כי פעם אחת נכתב בנביאים אביגיל חסר יו"ד, לרמוז כי נמשכת מיעקב אבינו, שעשה הגל עם לבן, והוא אבי-ג"ל". (שער הגלגולים הקדמה לו')

מדברי האר"י ז"ל, למדים שהשורש של אביגיל, הוא הרוחא דשביק יעקב בלאה אמנו.

ליעקב היו שתי נשים עיקריות: רחל ולאה.

מטרת היחוד הראשון הוא, שהבעל מפקיד רוח אצל אשתו.

אותו רוח שיעקב הפקיד אצל רחל, נולד כבנימין, ולכן ברגע שבנימין נולד, רחל הסתלקה.

המקביל לבנימין אצל לאה אמנו, זו אביגיל. אותו רוח שהפקיד יעקב אצל לאה ביחוד הראשון, הופיע אחרי הרבה דורות, וירד לעולם אצל אביגיל.

מכאן שאביגיל היא כנגד בנימין הצדיק, וכן היא הרבה יותר גבוהה, כיון שלאה היא "עלמא דאיתכסיא", לעומת רחל שהיא "עלמא דאיתגליא".

פעמים נקראת "אביגל" ללא י'. "אבי" - הוא סוד יעקב אבינו שהפקיד את הרוח בלאה, ואותו הרוח הוא שורש אביגיל.

"גל" – הוא הגל ששם יעקב בינו לבין לבן. לבן הוא השורש נשמה של נבל הכרמלי, בעלה הראשון של אביגיל.

מובא בקבלה ובחסידות, ובמיוחד אצל אור החיים הקדוש, שכל שם שמתחיל "אבי", הפירוש העיקרי הוא אינו "אבא שלי", אלא הדבר קשור עם חודש אב. עיקר הפירוש של "אב" הוא: "אם  תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". חודש אב הוא חודש השמיעה. פסוק זה קוראים בהפטרת "חזון ישעיה" בחודש אב.

אם תרצו ותשמעו בקול ה', במיוחד לאחוז בארץ ישראל בבחינת "תנה לנו אחוזה", שזה תיקון הציונות, להיאחז בכל רחבי ארץ ישראל. לכן "טוב הארץ תאכלו". זה הפסוק המקשר בין אב לחוש השמיעה. החטא של חודש אב הוא שמיעת הדיבה שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל, והתיקון הוא: "טוב הארץ" – טובה הארץ מאוד מאוד, כמו שאמרו הנאמנים – יהושע וכלב. קודם טוב הארץ המופשט שהוא מאוד טוב, ואם שומעים זאת, אז הארץ גם נותנת פריה.

המקור של המילה אב הוא הרצון: "אם תאבו" – הרצון הפנימי והעמוק ביותר בנפש.

לכן אם שם מתחיל באותיות "אבי", פירושו: אני רוצה. אמנם יכול להיות שהרצון הפנימי ביותר של הבן הוא ירושה מאביו, ואם כך, יש קשר ותלות בין שני הפירושים: א. אבי – אבא שלי.  ב. אבי – רצוני הפנימי ביותר. אבל הפירוש העיקרי של אבי הוא, הרצון הכי פנימי שלי.

אור החיים הקדוש מסביר זאת בנוגע לשם אבימלך מלך פלשתים. שאין פירושו של אבימלך, אבא שלי מלך, אלא אני אמלוך, אני רוצה להיות מלך. יכול להיות שהוא ירש את רצונו זה מאביו.

לכן גם בעניינינו, "אם תאבו" – צריך להיות רצון חזק ביותר, בגדר של אורות דתוהו בכלים דתיקון, לרשת את ארץ ישראל.

מכאן שפירוש המילה אביגל – אני רוצה להתגלגל, אני רוצה חויה.

מקור הרצון לגלגול, הוא דווקא בתוך רגלי שבע הנביאות. לכן אביגיל גילתה את שוקה ודוד המלך הלך לאורה שבע מילין. השוק של אביגיל מלמד על שורש נשמתה בנצח והוד ששם הוא השם צבאו-ת. הגלגלים של האדם הם רגליו.

לכן אביגיל שרצתה לחוות, הייתה צריכה להתגלגל ולהיות אשת נבל הכרמלי, שהיה אדם רע. כלומר להתגלגל למקור רע של חויה. ואם היא אמיתית ורצינית, בודאי היא רוצה להתגלגל הלאה, כדי לתקן את הרצון לחויה. אמנם לא לבטלו לגמרי, אלא כשהיא תגיע לשיא תיקון החויה, היא תזכה לחוות את "חוית ביטול החויה". כאמור, גם מדרגה זו היא בגדר של חויה. שיא החויה, הוא ביטול היש. אם זוכים לביטול היש , מיד ישרה על ביטול היש ביטול במציאות.

זהו הזווג השלם.

ישנו קשר בין אביגיל למשיח בן דוד. כדי להבין זאת צריך ללמוד על היחס בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. על פי דברי האר"י ז"ל.

הזוהר מלמד על קיום "תרין משיחין". לפעמים כתוב ששני המשיחין הם מצד המלכות, ולפעמים כתוב ששניהם מצד היסוד. למרות שבאופן פשוט היה צריך לאמר שמשיח בן יוסף מצד היסוד, ובן דוד מצד המלכות. אלא שמלכות היא הנוקבא, ויש שתי נקבות – מלכויות: לאה ורחל. לאה היא מלכות דתבונה, ורחל היא המלכות העיקרית. לכל אחת מן המלכויות יש יסוד שהוא הרחם. לכן יש יסוד לאה, ויש יסוד רחל.

משיח בן יוסף הוא ביסוד רחל, ומשיח בן דוד הוא ביסוד לאה. לכן שני המשיחין הם מצד המלכות (לאה ורחל), ושניהם גם מצד היסוד (דלאה ודרחל).

כלומר: כל משיח הוא יסוד שבמלכות.

עוד דבר מלמד האר"י ז"ל: משיח בן יוסף הוא משורש קין, ומשיח בן דוד משורש הבל, הפוך מיוסף ודוד, שיוסף היה משורש הבל, ודוד משורש קין.

לכן כיון שמשיח בן יוסף הוא משורש קין, הוא עתיד להיהרג על מנת לכפר על הריגת הבל אחיו, אם לא יציל אותו משיח בן דוד.

המשיח יכול לבוא רק אחרי תיקון הריגת הבל על ידי קין, וזה מה שמעכב. כל התיקונים בכל ימות עולם, הם כדי לתקן את הריגת הבל. דבר זה נקרא "אהבת חינם", לתקן את שנאת החינם בין האחים, כמו במכירת יוסף.

משיח בן יוסף מתגלה בתחילה, והוא משורש קין, מיסוד רחל, אחריו מתגלה משיח בן דוד, משורש הבל, מיסוד לאה.

האר"י ז"ל אומר שהקב"ה מצווה על יחזקאל, בנבואה, לקחת שני עצים: את עץ יהודה ואת עץ אפרים ולחבר אותם יחד, והיו לאחדים בידך. אלא שעץ יהודה – משיח בן דוד - הוא למעלה, מלך ונשיא לעולם. עניין איחוד המשיחין נקראת בהפטרת פרשת ויגש, הרבי היה מאוד סוער בזמן קריאתה.

האר"י ז"ל מלמד, שעץ אפרים הוא סוד עץ הדעת טוב ורע, ועץ יהודה הוא עץ החיים, למעלה מעץ הדעת. לכן כיון שמשיח בן יוסף הוא סוד אילנא דמותא, נגזר עליו למות, אם לא יצילו משיח בן דוד.

על כך אמר בדוד: "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד". דוד זוכה לחיים נצחיים, בסוד עץ החיים.

בכל מקום כתוב שדוד הוא רחל: במרכבה שימשה רחל כרגל הרביעית עד שבא דוד ונכנס במקום רחל.

והנה כאן משיח בן דוד הוא מיסוד לאה? אלא שבהיפוך הכל חזר לעיקר. יוסף הוא בנה של רחל, ודוד הוא בנה של לאה, לכן במשיחין הכל חוזר למקומו ושורשו. כל מה שנהפך עד כה הוא מסיבות שונות, ובסוף הכל חוזר לשורשו ועיקרו.

בנימין הוא צדיק תחתון, בבחינת משיח בן יוסף – עץ הדעת. אבל אביגיל שהייתה נביאה לדוד, בזכותה הוא זכה להיות משיח. אביגיל היא רוח החיים שיעקב הפקיד ביסוד לאה, ומשם צומח משיח בן דוד.

בגלגול הראשון של דוד, היו לו כמה נשים, והאישה שממנה יצא שלמה בן דוד היא בת שבע ולא אביגיל, אבל אשת המשיח "חפצי בה" – היא תהיה דווקא גלגול של אביגיל.

ישנו יחס בן דוד לאביגיל: "אביגיל" = 4 פעמים דוד. היא מקיפה את דוד מכל ארבע הרוחות, היא האורים והתומים של דוד, והיא המזכה אותו להיות משיח, כי מהבחינה שלה יוצא שורש נשמת דוד מלך המשיח שהוא חי וקיים לעד, מבחינת יסוד לאה – עץ החיים.