בע"ה

כ"ח טבת תשמ"ה – "שובה ישראל"

סוד ה' ליראיו – שער מ – ואתם הדבקים (ה)

פרק ה

אחור, פנים, חיבוק, נישוק, זווג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה הרב לימד את פרק ה בשער מ בספר סוד ה' ליראיו. הרב הרחיב בהסבר שתי הבחינות – הארה דרך נקב שבבחינת "אחור באחור" והארה דרך חלון שבבחינת "פנים בפנים". מתוך הדברים דובר על היחס לחדשנות במדע בהקשר לאיינשטיין ולדרווין ועל הדרך 'להאמין' חכמות חיצוניות. בהמשך השיעור הוסברו הפסוקים "טוב הוי' לכל" ו"טוב הוי' לקוויו", היחס ביניהם והקשר להשפעת ישראל על האומות.

אחור באחור ופנים בפנים

הארת הנקב ומצב "אחור באחור": סוד האהבה הטבעית ומסירות הנפש

נלמד ניגון חדש, מי שרוצה ללמוד ניגון חדש. [ניגון 22]

הגענו פה עד פרק ה'. ישנן חמש מדרגות, למדנו אתמול – דבקות, קרוב מקום, רחוק מקום, חלון ונקב – כנגד דבקות והסתכלות ושלש מדרגות של התבוננות.

הֶאָרַת הַ״נֶקֶב״ הַנָּ״ל הִיא בִּבְחִינַת ״אָחוֹר בְּאָחוֹר״ [הסברנו אתמול בסוף השיעור. מתי המלכות מקבלת דרך הנקב? כשהיא עומדת אחור באחור לגבי ז"א]. [מה הקשר לאהבה טבעית שמתעוררת על ידי ההתבוננות בנכונות מסירות נפש?] וְכֵן הֶאָרַת הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית הִיא בִּבְחִינַת ״לֶכְתְּךָ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳״,

כתוב בפירוש בהרבה מאמרי חסידות שאהבה טבעית היא מה שהיה בשעת יציאת מצרים. זה נקרא "אחרי הוי' אלהיכם תלכו"[ב], או כמו הפסוק של יציאת מצרים "לכתך אחרי במדבר"[ג].

ההתבוננות שהיו מוכנים לצאת למדבר, שזו היתה מסירות נפש "בארץ לא זרועה", נקראת עדיין אחור באחור. שכאשר מקבלים דרך הנקב אחור באחור. זה כלל גדול שמובא בהרבה מקומות בחסידות על שני פסוקים, על הפסוק "לכתך אחרי במדבר" ועל הפסוק בדברים "אחרי ה' אלהיכם תלכו". כשכתוב "אחרי" הכוונה עדיין ל"אחור באחור". אבל המצב הזה הוא גדול מאד, מצב של מסירות נפש, רק שאין בו עדיין גילוי אלקות ממש "פנים בפנים".

[יש לזה דוגמאות היום] כן, נכון, זה לגמרי אחור באחור. כל כך אחור באחור שלא יודעים, אפילו לא מרגישים את האלקות שיש בזה, רק את הרצון התקיף של הנשמה. "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כתוב ש"לכתך אחרי במדבר" היינו כאשר המלכות עומדת אחור באחור לגבי ז"א. בכל זאת "לכתך אחרי במדבר". זה "אחרי" הקב"ה. כמובן שגם המצב כאן היה "אחור באחור".

[אבל הם זכרו את כל הצרות שהיו להם במצרים] להפך, הם טענו "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם"[ד]. מה זה יציאת מצרים? כמו היום יציאת אמריקה, אף על פי שהיו עבדים. או יציאת רוסיה נאמר, רוסיה זה עבדים, אז מה? כולם רוצים לצאת מרוסיה?! לא. עוד פעם, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" זו מסירות נפש גדולה. ובכל זאת זה "אחור באחור". זו דוגמה של התעוררות מסירות נפש, ההליכה אחרי הקב"ה במדבר, וזה כאשר המלכות מקבלת דרך הנקב. זה עדיין נקרא "אחור באחור".

בְּחִינַת ״אַחֲרֵי הוי׳ אֱלֹקֵיכֶם תֵּלְכוּ וְגו׳״.

עוד פעם, כתוב בחסידות תמיד ששני פסוקים אלה הולכים יחד. זה נקרא מצב של "אחור באחור".

"פנים בפנים" – ראית אלקות בתוך הטבע

אחר כך המדרגה השניה היא כאשר מקבלים את האור דרך החלון. מהו חלון?

הָ״חַלּוֹן״ הוּא בִּבְחִינַת ״פָּנִים בְּפָנִים״ [קבלה דרך חלון זו כבר הסתכלות פנים בפנים]. [מה הרמז שחלון הוא פנים בפנים?] חַלּוֹן הוּא אוֹתִיּוֹת חֵן לוֹ [שכל אחד מוצא חן בעיני השני], וְהַחֵן הוּא בַּפָּנִים כַּנּוֹדָע.

החן שייך לפנים, שהם העיניים. חלון הוא כאשר כל אחד מוצא חן. אם כל אחד מוצא חן בעיני השני זו בחינת פנים בפנים. זה אפילו לא חיבור עדיין, רק פנים בפנים. לא מה שנקרא אצלנו הסתכלות, כמו שהסברנו קצת אתמול, שכאן הסתכלות הכוונה באין האלקי (עם א). כאן זה עדיין חן של מעשה בראשית, ההתבוננות של מעשה בראשית. כאן פנים בפנים פרושו לראות את גדולת ה' בתוך הטבע, שקודם אפילו זה לא יכול היה לראות. מה כן היה יכול לעשות? רק לעורר מסירות נפש. כאן, בחלון, הוא כבר יכול לראות את האלקות בתוך הטבע. זו עדיין לא הסתכלות. בכל זאת, זה נקרא פנים בפנים לגבי אחור באחור שהיה קודם, שגם לה לא היה מסוגל.

חיבוק, נשיקין וזיווג בעבודה פנימית

כשעולים עוד מדרגה אין חלון. הסברנו אתמול שחלון הוא כאשר יש צמצום. צמצום הוא "מעשה בראשית". כשעולים יותר גבוה אין צמצום. אם אין צמצום ישנה התבוננות

מִגִּלּוּי אוֹר אֵין סוֹף ב״ה ״מֵרָחוֹק״, בִּבְחִינַת ״רִחוּק מָקוֹם״ [כמו שלמדנו אתמול], [ומזה] נִמְשָׁךְ סוֹד הַ״חִבּוּק״.

מהו חיבוק? שהחָבוק נכלל בחובק אותו. באמת סוד החיבוק הוא – כמו שנסביר בהמשך – מקיפין דאמא, שייך לחג הסוכות. זו ההתבוננות של המרכבה, איך הכל נכלל בה'. הבטול שהכל בתוך ה' הוא איך הכל נכלל בתוכו, וזה נקרא גילוי הסובב כל עלמין.

מי החובק? החובק נקרא סובב כל עלמין. הסובב נקרא "ומתחת זרֹעֹת עולם"[ה], יש פסוק. מפרשים אותו בחסידות[ו] שהסובב חובק את כל המציאות. וכאשר יש גילוי של החובק שהוא "מתחת זרעֹת עולם", שהזרועות של הקב"ה כביכול מחבקות אותנו – ההרגשה הזאת היא של "מעשה מרכבה". מה הפירוש "מעשה מרכבה"? בטול כל העולמות לה'. זה נקרא גילוי הסובב. מדרגת חלון היא ממלא כל עלמין.

עוד פעם, המדרגה של נקב היא גילוי הנשמה, גילוי אהבה המסותרת. לא כמו שהיא בשורשה אבל הארה מסוימת מאהבה מסותרת היא נקב. חלון הוא כבר גילוי ממלא כל עלמין. זו גדולת ה' בתוך הבריאה, וריחוק מקום הוא בחינת "מתחת זרעת עולם" שזהו גילוי סובב כל עלמין. גילוי סובב כל עלמין הוא זהה עם "מעשה מרכבה" שהסברנו. מהו סובב כל עלמין? איך כל העולמות בטלים בתוך ה', כלומר שה' חובק את כל המציאות, וכולה נכללת בתוכו. זה נקרא סוד החיבוק.

זה עדיין ריחוק מקום. זה לא שרואים אותו, כיוון שזה ריחוק מקום זה עדיין התבוננות, צריך להתבונן. עד שלא מגיעים לקירוב מקום – הכל תלוי בהתבוננות. ברגע שמגיעים לקירוב מקום רואים את הדבר בהדיא, בפירוש. שוב, לא רק שרואים את האלקות בתוך הטבע, שזה נקרא חלון – "לאסתכלא ביקרא דמלכא"[ז], אלא רואים את האלקות כמו שהיא. זה נקרא הסתכלות, קירוב מקום, וזהו סוד הנשיקין.

מֵהַגִּלּוּי בִּבְחִינַת ״קֵרוּב מָקוֹם״ נַעֲשָׂה סוֹד הַ״נְשִׁיקִין״

איך אני יודע שנשיקין פרושו קירוב מקום? בגלל שגם בגשמיות נשיקין הם סימן לקירוב הכי גדול, קירוב הדעות. קירוב מקום בפנימיות הוא קירוב הדעות, והסימן העיקרי והמובהק של קירוב הדעות – אפילו ללא שייכות לזיווג בין איש לאשה, סתם קירוב הדעות, אפילו בין חכמים – שמגיע למדרגה כזאת שאי אפשר לבטא אותה במלים, הוא נשיקין. כמו שיש הרבה סיפורים בזוהר[ח] שמישהו גילה איזה סוד בתורה, שהיה כל כך נפלא שהוא נישק אותו, קם ונתן לו נשיקה. מהי הנשיקה? היא הקירוב הכי גדול שיכול להיות. קירוב כזה שלמעלה מכל מלים. לְמה היא שייכת? לגילוי רזין דאורייתא. לכן דוקא בזוהר, כשיש גילוי של רזין דאורייתא, פתאום אחד קם ונותן נשיקה לשני.

[יש "יִשָקני"[ט] ויש יַשְקני, מה ההבדל?] "יִשָקני" זה אהבה ו'יַשְקני' זה יין, "יין הרקח", שזה בחינת אמא. ו"ישָקני" זה שמן, יותר מיין, "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך", יותר טוב מיין שבבחינת יַשְקני. [לפי זה נשיקה היא יותר מגילוי רזין] לא, יין נקרא רזין, ושמן רזין דרזין. רזין דרזין הם מצד אבא, מצד פנימיות אבא, רזין דרזין דאורייתא, מה שיתגלה על ידי המשיח נקרא "ישקני מנשיקות פיהו". כל זה בסוד הסתכלות, קירוב מקום שהוא כמו קירוב דעות באופן הכי מוחלט שיכול להיות. הביטוי של קירוב הוא סוד הנשיקה. היא כבר לא התבוננות. ברגע שיש נשיקין יש רק הסתכלות ברזין דאורייתא, לא צריך להתבונן יותר – "לאסתכלא ביקרא דמלכא".

(בְּחִינַת ״יִשָׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״ — גִּלּוּי רָזִין דְּאוֹרָיְתָא כַּנּוֹדָע) [שזהו סוד ההסתכלות].

הַדְּבֵקוּת הָעַצְמִית [זה הסברנו אתמול, בסוד "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"[י] שלמעלה מאב ואם. לכן כתוב "על כן יעזֹב איש את אביו ואת אמו", והסברנו אתמול שבכוונה לעלות יותר גבוה מאביו ואמו, שזו הדבקות ממש] הִיא בְּסוֹד הַזִּוּוּג הַשָּׁלֵם (כָּל הַבְּחִינוֹת הַנָּ״ל שֶׁל חִבּוּק, נִשׁוּק, זִיוּוג נִמְצָאִים הֵם בִּזְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָא עַל יְדֵי גִּלוּי ״מֹחִין״ דְּכֶתֶר-חָכְמָה-בִּינָה-דַּעַת וְדַ״ל).

מדרגת נקב היא המלכות לעצמה, מדרגת חלון היא המלכות שמקבלת את מדרגת ז"א. כאשר היא פנים בפנים עם ז"א גם היא גם מקבלת דרך חלון, כמו שהוא מקבל. כל זמן שהמלכות היא אחור באחור היא מקבלת רק דרך נקב, היא לא מקבלת כמו שז"א מקבל – ז"א מקבל דרך חלון והיא מקבלת דרך נקב. ברגע שהיא מסתובבת פנים בפנים שניהם מקבלים דרך חלון.

מדרגות החיבוק ברחוק מקום, קירוב מקום ודבקות יותר גבוהות משניהם. חיבוק, נישוק וזיווג הם כאשר הם נמשכים לתוכם הם בעצם יותר גבוהים מהם. החיבוק הוא כאשר מתגלה כמו באמא, זה נקרא מוחין עילאין של אמא. נשיקין הם כאשר באים להם מוחין דאבא. והזיווג לפי זה הוא כאשר נמשכים מוחין-חיות מאריך, מהכתר, שזהו סוד הדבקות.

חמש המדרגות בשם הוי' – מסירות נפש באמונה עד זיווג

אם כן, אחרי כל זה, יש פה את הציור כנגד שם הוי'.

קוֹצוֹ שֶׁל י זִיווּג

י נְשִׁיקִין

ה חִבּוּק

ו פָּנִים בְּפָנִים

ה אָחוֹר בְּאָחוֹר

הסברנו מלמטה למעלה, הכל תהליך שלמות לגבי זו"ן. הרי עיקר הכוונה הוא לייחד זו"ן, זה נקרא "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". אצלנו, על פי חסידות, העיקר הוא להרגיש מה זה בנפש, בעבודת ה'. בעבודת ה', כמו שהסברנו בהתחלה, יש קודם צריך להיות מדרגה של "לכתך אחרי במדבר". זו תחלת העבודה, כמו יציאת מצרים. "לכתך אחרי במדבר" היא מסירות נפש עדיין בלי גילוי, על פי אמונה ואהבה מסותרת; ואחר כך יש גילוי של גדולת ה' בתוך העולם, בתוך "מעשה בראשית". זה נקרא דרך חלון.

אחר כך יש גילוי יותר גבוה של בטול כל העולם לה' שתלוי כולו בהתבוננות עד כאן, זה חיבוק; ואחר כך אדם זוכה להסתכלות, שהיא רזין דאורייתא; ואחר כך זה הזיווג שיותר ממנו, הוא המשכה עצמית. בשביל מה הזיווג? כדי להמשיך את העצם למטה, מה שנקרא "דירה בתחתונים"[יא], בלשון התניא[יב], להרבות את הדמות[יג], לקיים את היעוד של בריאת העולם – זה רק כשמגיעים לזיווג. אפילו ההסתכלות ברזין דאורייתא לא ממשיכה את ה"דירה בתחתונים". ה"דירה בתחתונים" היא על ידי זיווג דווקא. אבל כדי להגיע לזיווג שממשיך את העצם למטה, הדבקות האמתית, צריך לעלות את כל המדרגות האלה.

[איך זה שלא כל זיווג מוליד?] כתוב בקבלה[יד] שכל זיווג בקדושה מוליד, או שמוליד בגשמיות או שמוליד נשמות, כמו נשמות גרים. כתוב שאברהם ושרה בכל הזיווגים שלהם הולידו את כל הגרים עד ביאת המשיח. כל זיווג מוליד. [היום יש גם זיווגים שמולידים נשמות גרים?] כן, ודאי.

זיווג הוא יחוד אמיתי, הכל הוא בעצם וגם אתה בעצם, לא שאתה בטל בו, ואפילו לא מנשק אותו, רק מתאחד איתו לגמרי.

שתי בחינות בדבקות ובחכמה: מ"אחור באחור" עד "פנים בפנים"

ממה התחלנו? מהפסוק "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום"[טו]. עד כאן פירשנו ש"ואתם הדבקים" היינו המדרגה הכי גבוהה, של דבקות. רק מה? שבסוף פרק א הסברנו ש"נעוץ סופן בתחילתן"[טז], שהמדרגה הכי גבוהה של דבקות באמת מתגלה במסירות נפש, במדרגה הראשונה. יש אסמכתא נפלאה לזה בכתבי האריז"ל[יז] שמפרש את הפסוק "ואתם הדבקים". מי יכול לחשוב איך הוא מפרש אותו? באיזה מצב מדובר "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כולכם היום"? מה שאנחנו מפרשים על דרך החסידות וגם על דרך הפשט, שזו דבקות במדרגה הכי גבוהה "ואתם הדבקים" – האריז"ל לא מפרש כך. איך האריז"ל מפרש? עוד פעם, מי שיש לו קצת חוש איך צריך לפרש על פי קבלה "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום"? באיזה מצב? של "אחור באחור", כך הוא מפרש. הוא אומר שמדובר בתחלה, כשהנוקבא עומדת "אחור באחור" ודבוקה לו. לפני הנסירה היא דבוקה "אחור באחור".

אחרי הנסירה היא כבר לא דבוקה יותר. לפי האריז"ל המצב של 'דבקות' הוא המדרגה הכי גרועה, בגלל שהיא כאשר הנוקבא דבוקה לו "אחור באחור". אחר כך צריך לנסר אותה ואז היא תחזור "פנים בפנים". אם כן, על פי קבלה הוא מפרש את הפסוק "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם" במדרגה הכי נמוכה אצלנו, של "אחור באחור", שהיא מקבלת דרך הנקב.

אנחנו מפרשים את הפסוק במדרגה הכי גבוהה. עוד פעם, על פי פשט, כתוב "ודבק באשתו" שהדבקות היא הזיווג. אבל הוא מפרש שדבקות היא המדרגה הכי רחוקה מזיווג. מה שהכי רחוק מזיווג הוא שהיא דבוקה "אחור באחור." גם בתורה רואים שהמלה דבקות משמע לכאן ולכאן, שני הקצוות – או שהיא כאשר הנוקבא עומדת "אחור באחור" ולא רואה אותו. איך הדבקות מתבטאת? באמת היא דבוקה בו. מה הכוונה דבקות? שהיא מוכנה למסור את נפשה בשבילו. אבל זו רק אהבה טבעית, אהבה מסותרת, מסירות נפש בלי גילוי.

אם כן, לנוקבא על פי פשט יש שני מצבים של דבקות. יש דבקות בתחלה של "אחור באחור", שהם ממש גוף אחד. לכאורה בגשמיות, מה שנקרא במובן פיזי, הדבקות של דו פרצופים, של תאומים סיאמים, לכאורה אפילו יותר דבקות מזיווג – הרי הזיווג לא מחובר בצורה פיזית ממש, לגמרי. לכאורה ישנה דבקות, שהיא הדבקות הכי גדולה, והיא המדרגה הכי נמוכה, מדרגת "אחור באחור".

הדבקות הזאת היא כל כך גרועה שצריך לנסר אותה. צריך לעשות פעולה של בטול הדבקות הזאת, בגלל שכל זמן שיש דבקות כזאת נמנעת האפשרות לחזור "פנים בפנים" ולקיים את כל המדרגות, לעלות בכל המדרגות של חיבוק ונישוק זיווג. אבל מה זה אומר לנו? את הסוד שהסברנו קודם, ש"נעוץ סופן בתחלתן". זה דבר מאד-מאד חשוב. זה מגלה כמה שנחוצים שני המצבים, שדווקא המצב התחתון נקרא דבקות כמו המצב העליון. רק שאנחנו מפרשים "ואתם הדבקים" על המדרגה הגבוהה, על מדרגת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", שעולה יותר גבוה מאבא ואמא לשם המשכת העצם.

[חסר בהקלטה]

...חכמה עילאה דתורה וחכמה תתאה דתורה, כמו שמוזכר במקום אחר[יח]. [תורה היא בבינה] עוד פעם, התורה הקדומה, שלפני הצמצום הראשון, יש בה שתי מדרגות. למדנו הרבה פעמים אצל רבי הלל[יט]. יש שעשועים עצמיים, שהם לפני עלות הרצון לברוא את העולמות. אחר כך יש את רל"א שערים, ההשערה שה' משער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. על כך כתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[כ], שה' הסתכל בתורה ולפי זה ברא את העולם. זה נקרא חכמה תתאה של תורה, בגלל שהיא כבר תורה של שורש בריאת העולמות.

שם בחכמה תתאה של התורה, שעליה כתוב "הסתכל באורייתא וברא עלמא", כל העולמות בטלים בתכלית בתוך התוכנית, שנקראת "מציאות בלתי מציאות נמצאת"[כא]. [וזה בינה] וזו מדרגת בינה. זו השערה. השערה היא כמו נו"ן שערי בינה. היא נקראת גם מרכבה. מהי מרכבה? הרכבה, שמשהו מורכב יחד. ה"מציאות בלתי מציאות נמצאת" של כל העולמות בתוך ההשערה שלפני הצמצום הראשון שהיא בחינת בינה – זה נקרא מרכבה. [ענג מורכב, ענג בלתי מורכב] גם ענג יש מורכב ובלתי מורכב. זה נקרא מעשה מרכבה.

[לפי זה במעשה בראשית יש שורש למעלה ממעשה מרכבה] למה? [כי ה-ו באה מה-י בשם הוי'] טוב, כן, אפשר לומר ש-ה באה מהכתר, אפשר לומר שהיא באה ממקום יותר גבוה. בסדר. עוד פעם, יש מעשה בראשית שהוא ו של הכולל. עוד פעם, ה-י של החכמה הכוללת היא השעשועים העצמיים; ה עילאה של החכמה הכוללת היא ההשערה; ו של החכמה הכוללת היא האין האלקי לאחר הצמצום, מה שנקרא חכמה עילאה דאצילות; ו-ה תתאה של חכמה היא חכמה תתאה של אצילות, שזו החכמה שבדיבור. היא גם שייכת למעשה בראשית.

"חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין": חכמה לפני הצמצום ואחריו

אז יש שתי מדרגות של חכמת התורה, למדנו^כא במאמר הראשון בפלח הרימון על בראשית, שתי מדרגות לפני הצמצום ושתי מדרגות של חכמה אחרי הצמצום, וכל אחת נקראת חכמה עילאה וחכמה תתאה. רק שחכמה עילאה וחכמה תתאה שלפני הצמצום הן חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה. וחכמה עילאה וחכמה תתאה שאחרי הצמצום הן חכמה עילאה וחכמה תתאה של השתלשלות, כלומר של בריאת העולמות. על חכמה עילאה וחכמה תתאה שאחרי הצמצום, זה דרך אגב אני מסביר, כתוב "חכמה בגוים תאמין"[כב]. אפילו במה ששייך לאין אלקי, יש איזו גישה ואפשרות לגוי גם להשיג, לכן צריך להפיץ לו את ההשגה הזאת, שירגיש את מעשה בראשית. זה נקרא "יוצר אור"[כג].

אבל חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה שלפני הצמצום, עליהן כתוב "תורה בגוים אל תאמין", שאין להם תורה, בגלל שאין להם שייכות לפני הצמצום הראשון. אבל מה שאחרי הצמצום, שהן חכמה עילאה וחכמה תתאה של השתלשלות, הן יכולות להיות שייכות. יכולים להיות אצלם ניצוצות בשביה שאנחנו חייבים לפדות, לגאול מידי החיצונים. ועל כך כתוב "חכמה בגוים תאמין". מה הכוונה "תאמין"? שבכח האמונה גואלים את החכמה הזאת. מה שכתוב "חכמה בגוים תאמין" – אין הכוונה שהיא תשאר אצל הגוים. הרי כל דבר טוב שנמצא אצל הגוים צריך לפדות אותו, לגאול אותו. איך גואלים אותו? על ידי אמונה. זה הפירוש הפנימי, שאמונה היא גם כפשוטו, אמונה, וגם החוש האומנותי של היהודי. אמונה היא גם מלשון אומנות, שיש לו אומנות איך להוציא את הניצוץ מהגוי. זו אומנות של תורה, "ואהיה אצלו אמון"[כד].

עוד פעם, יש לו אמונה פשוטה בה', שקודם כל זהו הכח לגאול את ניצוץ החכמה שיש אצל הגוים, וגם יש לו אומנות של תורה. זה נקרא "ואהיה אצלו אמון". זה גם נותן לו – כמו אחד שמפולפל בתורה – את הכח להוציא-לגאול את נקודת החכמה מהגוי. זה נקרא "חכמה בגוים תאמין". אין הפירוש ש"תאמין" שיש לו חכמה. הפירוש הוא שבאמת יש לו חכמה, "חכמה בגוים", ו"תאמין" הכוונה שתגאל אותה על ידי אמונה, תוציא אותה בכח האמונה. מה שאין כן "תורה בגוים", מהי "תורה בגוים"? כמו שיש להם תורות, כמו דת, איזו מן דת שלהבדיל יש אצל גוי. זה נקרא "תורה בגוים". על כך כתוב "אל תאמין". מה הכוונה "אל תאמין"? שהתיקון שלה הוא על ידי שלילה, שאתה שולל אותה ובכך מוציא את הניצוץ שיש בה, בגלל שבאמת אין לה שום אחיזה אמתית.

כמו שלמדנו כמה פעמים ב"קדושת לוי", בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב[כה], שיש דברים שהתיקון שלהם הוא רק על ידי דחיה, כמו החזיר. אתה מבייש אותו, אתה אומר שאתה אסור, אתה טמא – בזה גואלים את הניצוץ שאוחז בו. אבל הוא לא נכנס בפנימיות. באמת יש גם ניצוצות, כמו ב-ג קליפות הטמאות לגמרי, שפעם אחת כתוב שאין להם שום חיות מצד הקדושה, אבל מאידך אם אין לא היתה שום חיות הוא לא היה מתקיים כלל. אם כן, חייבים לומר שיש איזו חיות מאד-מאד נעלמת ונסתרת שמקיימת אותו בבחינת מקיף, וגם אותה צריך להוציא. איך מוציאים? על ידי דחיה.

כך לגבי תורה – "חכמה בגוים" יכול להיות ניצוץ גלוי וצריך לגאול בכח האמונה, לא אמונה בחכמה שלו, אלא אמונה בה', בתורה, באומנות של תורה. על ידי אמונה בה' ואומנות של תורה אפשר להוציא בצורה חיובית את הניצוץ מהחכמה. אבל אם יש דבר שמתדמה לתורה, זה נקרא "כקוף בפני אדם"[כו], חיקוי של תורה – "אל תאמין". כלומר, אותו צריך לדחות לגמרי, לא צריך להתאמן על מנת להוציא את הניצוץ, רק על ידי דחיה אמתית גואלים גם את אותו ניצוץ שנעלם בתכלית ההעלם בתוך דמיון הגוי. אבל באמת, אין בו חכמה פנימית. הדת שלו מתקיימת רק על ניצוץ נעלם של דמיון. אי אפשר לבטל את הדת שלו אם לא מוציאים אותו. אבל איך מוציאים אותו? על ידי "אל תאמין". כך הוא על פי פשט, שאל תאמין בו כי הוא לא אמתי, וגם אל תאמין במובן שלא להתאמן – לא צריך להתאמן להתעסק אתו.

עוד פעם, יש אחד שהוא אמן גדול, כמו רבי נחמן או כמו צדיק אחר. אמן גדול יודע את כל דרכי התחבולה איך לגאול ניצוצות מכל מקום. [פדיון נפש?] פדיון נפש הוא אולי דוגמה, יש אומנות יותר עמוקה. יש אומנות איך משתמשים. אפילו על פי פשט, כתוב בפרק ח בתניא שהרמב"ם והרמב"ן ידעו איך להשתמש בחכמות הגוים בשביל התורה. זו אומנות. מרוב תורה אמתית קיבלו את האומנות. יש להם שני דברים, כמו שאמרנו שאמונה תרתי משמע, אמונה חזקה בה', אמונה איתנה בה', כפשוטו, כלומר שתמיד הוא דבוק בקב"ה, ויחד עם זה יש לו אומנות של תורה. זאת אומרת, הוא יודע איך להשתמש בדבר לצורך התורה, והוא חכם, עם ישראל הוא "עם חכם ונבון"[כז]. כדי להוציא את החכמה, את הניצוצות שבתוכה, כתוב "תאמין", כלומר שצריך על ידי אמונה להוציא את החכמה. אבל כדי לבטל את יניקת הדתות שנקראת תורה צריך להיות "אל תאמין".

מהפיכת חכמה לדת ועבודה זרה: יניקה מהמקיף וסוד "אם תגביה כנשר משם אורידך"

כמו רופא שיש לו איזה דרך, הוא כותב ספר איך להיות בריא, אז לכל היותר יש לו חכמה של "מעשה בראשית". הוא לא חושב שהוא מחדש עכשיו דת. יכול להיות שיהיו לו הרבה חסידים, כלומר אנשים שרוצים להיות בריאים, והם מאמינים שאם תלך לפי השיטה של הספר שלו כולם יהיו בריאים, ואצלם זה הכי חשוב, הרי העיקר הוא להיות בריא, העיקר הוא הבריאות, אם כן יכולים לעשות מזה דת.

אם יעשו מזה דת אז ודאי יפלו לעבודה זרה, ממש עבודה זרה, כלומר יתחילו להשתחוות לכל מיני דברים בגשמיות, אם יש איזה צמח או כח רוחני שמרפא, יתחילו להעריץ אותו יותר ויותר, כמו שכתוב ברמב"ם[כח], עד שיהפך להיות עבודה זרה, אף על פי שהכל התחיל מאחד שהיה פשוט חכם ב"מעשה בראשית". כמובן יכול להיות חכם שבאמת חכם, סתם חכם אמתי, יכול להיות חכם שהוא מכשף, שרוצה להשתמש עם כחות הטבע, להרכיב אותם בצורה כזאת שיפעלו פעולות, כמו שעטנז. לא זו הכוונה ולא זה רצון הקב"ה. ברגע שעושים ממשהו דת, זה כמו שהקליפה עולה לינוק מהמקיף. כל זמן שהדבר היה בגדר חכמה, היה צנוע יותר, הוא קיבל רק מאיפה שהוא קיבל, אבל ברגע שהוא רוצה להיות דת, שזה נקרא תורה, וכאילו לקדש זאת זה נקרא שהקליפה עולה לקבל מהמקיף, "אם תגביה כנשר... משם אורידך נאם הוי'"[כט].

לעליה וקבלה מהמקיף יש הרבה פירושים, אם היא בעולם העשיה – המקיף הוא כתר דעשיה, וכך הלאה. אבל אם מדברים לגבי כללות כל העולמות – לעלות לקבל מהמקיף הכוונה לקבל מאור שלפני הצמצום, אור שבאמת שייך לתורה. אמרנו שכל מה שלפני הצמצום הוא בחינת תורה, רק שיש בה שתי מדרגות – חכמה עילאה של תורה וחכמה תתאה של תורה. אם כן, רוצים לעלות לקבל ממדרגה כזאת שהיא באמת מדרגת תורה ולא מדרגת חכמה בלבד, חכמה של מעשה בראשית. איך דוחים אותו? עוד פעם, כתוב "אם תגביה כנשר משם אורידך נאם הוי'". אם הוא עולה לינוק מהמקיף, כלומר הוא רוצה לקבל אור שלפני הצמצום, איך מורידים אותו, מפילים אותו? "אל תאמין". שלא נותנים בו שום אמונה, בדרך דחיה גמורה והבדלה אמתית ובושה, אפשר להוריד אותו. ברגע שמורידים אותו גואלים גם את הניצוץ הנעלם שקיים אותו כל זמן שהיה קיים. הניצוץ הזה היה מחיצוניות המקיף, כלומר מאור אין סוף שלפני הצמצום במדרגה חיצונית ביותר.

כמו שיודעים, בדתות המערביות רואים בפירוש איך הן יונקות מהתורה, שכל התורות שלהן להבדיל הן יניקה פשוטה מהתורה – לוקחים דברים מהתורה שלנו ומעוותים אותם, מגזימים אותם, וכך הלאה. זו בפירוש יניקה, זה נקרא "אם תגביה כנשר". וגם הדתות המזרחיות. שוב, יש במזרח דבר כזה כמו שאמרנו קודם. זה התחיל מחכמה, כל הדברים שקשורים עם התבוננויות והשגת האין שלהם וכל מה שקשור עם הגוף, כמו יוגה ודברים כאלה – הכל מתחיל מחכמה, שעליה כתוב "חכמה בגוים תאמין", אבל זה מידרדר מחכמה לדעת.

[אבל איך פעם השיגו את החכמה הזאת? איך הצליחו לדעת את כל הדרכים האלה?] למה לא? איך היום המדענים יודעים ממה שמתרחש בתוך האטום? [מנסיון] או נסיון או על ידי חוש. המדען של היום באמת עובד עם ניסיונות במעבדה שלו, אבל אין שום תיאוריה ושום התקדמות מדע אמתית אם אין למישהו חוש גדול מאד להרגיש מה צריך להיות. אחד כמו איינשטיין. אחרת המדענים יכולים לפשוט רגל עם כל הניסיונות שלהם, לא יצא מהם שום דבר.

בכל כמה דורות יש באמת אחד גדול כזה. אם היום יש אנשים גדולים כאלה במדע, לא היה אף גורו בעולם שהיה כל כך בעל חוש כמו איינשטיין? לראות מה שהולך בתוך העולם. עוד הפעם, איינשטיין לא עשה מעצמו גורו. [זה תחום אחר] זה לא תחום אחר, זה בדיוק אותו דבר. עוד פעם, הכל מתחיל מאיזה חוש להרגיש משהו נפלא במציאות שאף אחד לא ראה אותו ולהתקשר לזה. [אבל היו מדענים שעשו מהפכות שלמות – איינשטיין היה יהודי] נכון, זה מה שאני אומר, שהוא יותר מגורו, הוא היה יהודי. [אין צורך להזכיר שמות, אבל יש גוים יחידים, מעטים בהיסטוריה שעשו מהפכות שלמות, שבאו מצאו וגילו דברים הפך את כל המחשבות שהיו לאנשים עד אז] אז אם הוא עצמו עושה מעצמו דת – זה כבר עבודה זרה. [בסדר, אז עשו מעצמו דת, אז זה עבודה זרה, אבל אני שואל, מאיפה הוא קיבל את התכונה הזאת? אי אפשר להגיד שאיינשטיין היחידי בכל ההיסטוריה, גם בדת וגם במדע] ה' ברא את העולם והוא ברא הרבה חכמה בעולם, והוא ברא נפשות שיכולות להרגיש זאת.

הסתכלות בטבע ומהפכות תפיסתיות: דרווין וכח החכמה האנושית

היה אחד מטומטם, ממש מטומטם, מי שמכיר אותו, דרווין. ממש היה כמו קוף, האמירה שלו שבני אדם יוצאים מקופים היא בגלל שהוא הסתכל בראי וראה שבני אדם יוצאים מקופים. מי שמכיר אותו יודע שהוא היה מטומטם. לא היה לו הרבה חכמה. ועם זה הוא עבד קשה, הסתכל בטבע וראה כל מיני דברים, הוא שם לב לכל מיני דברים בתוך הטבע, בחיות, בריות וכו', לשינוי. עיקר מה שהוא ראה שתפס אותו, שלכאורה אף אחד אחר לא ראה זאת קודם, הוא ראה הרבה השתנות, הרבה מינים, ספישיס, שיש בתוך הספישיס המון סוגים.

היה לו עין לתפוס ריבוי, כמו שדיברנו לפני כמה ימים להבדיל בקדושה שיש "מה רבו מעשיך הוי'"[ל]. "מה רבו" זה יותר נמוך מ"מה גדלו"[לא]. הגוי שהוא הכי התפעל מ"מה רבו", אבל לא "מעשיך הוי'", רק "מה רבו", ומה צריך להסיק, איזו מסקנה צריך להסיק מזה של "מה רבו"? מה זה "מה רבו"? אם יש "מה רבו", יש כל כך הרבה שינוי בתוך המינים, זה כאילו מחייב שמשהו קורה. הוא הסיק כל מיני מסקנות די פשוטות, הוא לא ידע עדיין מגנטיקה, הוא לא ידע משום דבר מה שאחר כך התפתח. הוא לא ידע שום דבר שמתחת לתפיסת עין. ומה שאחר כך באו עוד מדענים ופיתחו את התורה על ידי מעבדה, על ידי תיאוריה של מה שהולך בתוך התאים של הגוף, אז הוא לא ידע מזה בכלל. הוא לא ידע שום דבר יותר ממה שהעין הפשוטה של אדם פשוט מסתכל. לא היה לו שום מעבדה ולא שום דבר. רק אחר כך באו, היה מענדל אחד, איזה כומר ששיחק עם צמחים וגילה ופיתח את תורת הגנים וכו', גנטיקה, ועל פי זה התחילו לנסות להסביר מה שדרווין שיער.

מה הוא אמר? הוא אדם פשוט. עוד הפעם, למה אני מזכיר אותם? הוא אדם פשוט, גוי פשוט, שמסתכל על המציאות ואין לו שום אמצעים מיוחדים, אין לו מעבדה ואין לו שום דבר מיוחד, רק העיניים שלו. פתאום עשה כזו מהפכה אצל כל העולם כולו, שזה לא ישוער. מה רואים? שגוי פשוט, שאין לו גם יותר מדי שכל ואין לו יותר מדי אמצעים, זאת אומרת אותו דרווין היה יכול להיות אלפי שנים לפני הספירה מה שאומרים, כמו איזה גורו בהודו. היה יכול להיות בדיוק אותו דבר, בגלל שלא היה לדרווין יותר ממה שהיה לו, עיניים. עם העיניים שלו הוא עשה מהפכה שלמה בכל התפיסה, בגלל שהוא ראה משהו בטבע שתפס את הרעיון שלו ואחר כך את הרעיון של כולם.

[הוא גם טעה, הוא אמר שהאדם יצא מהקוף, וזה טעות] בסדר, ודאי ש.. [אבל אתה מדבר תיאוריה שלא עובדת] נכון, בסוף.. [אם אתה רוצה להסתמך על זה, זה שקר גמור, אבל אותם הגורו שאתה מדבר..] יכול להיות שהוא באמת יותר מגורו. [מדברים על דבר שאם אתה עושה א' ו-ב' ו-ג', אז יוצא ד', ובאמת יוצא. יכול לצאת, זה בתחום. אתה דיברת בתחום הגוף, וזה גם בתחום הרוח.] קצת יוצא וקצת לא. [לא משנה, זה עובד, works] כן, קצת, אולי. בסימן שאלה. [לא משנה] אשרי המאמין [אני לא חושב שצריך להתכחש] לא, יש דברים שאם אתה מאמין בהם הם עובדים, אם אתה לא מאמין זה לא עובד.

עוד פעם, היום רוצים ברפואה שתקח כדור וזה יעבוד, בלי אמונה. אבל כל הדברים לפני הכדורים האלה דורשים גם אמונה, שגם תאמין וגם תעשה את זה, אם אתה לא מאמין זה לא עושה. [אמונה פותחת משהו שממילא היה?] כן. עוד פעם, זה נקרא חכמה. למה הארכתי בדוגמה הזאת? רק כדי להוכיח שיכול להיות אדם פשוט, גוי, שיכול לעשות מהפכה בהסתכלות על הטבע. הוא לא פחות מאיזה גורו הכי גדול שחידש משהו פעם. פשוט אחד מטומטם שמסתכל במשהו ורואה משהו חדש.

התפעלות השכל ומיאוס ברע: הדרך לקירוב יהודים ונקודת ה"צדיק" שבכל יהודי

[יש לי דבר יותר קשה. פה ב"ה כולם מאמינים, נגיד נכנס עכשיו מישהו ואומר 'בסדר, אתה מדבר מלפני צמצום', הוא מדבר שיטה ואתה שם אותו אחרי הצמצום. מה אתה אומר לו? הוא טוען: 'תראה לי שאתה, יהדות ותורה, יונקים מלפני הצמצום'] רק אזמין אותו ללמוד. אני אזמין אותו שיבוא לאריאל הביתה שיסביר לו כמה גימטריאות. כל אחד ואחד לפי שורש נשמתו. יש אנשים שצריך להזמין אותם לאריאל הביתה, יש אנשים שצריך להזמין אותם אליך הביתה. וכך לקבל אותו. זה לא הולך על הוכחות. כתוב בתחלת ספר התניא, בהקדמה, שלא כל השכלים מתפעלים מאותו דבר. כל דבר דורש התפעלות שכלית. כך בהקדמת התניא מוסבר שבכל דבר צריך להיות התפעלות בשכל. לא כל אחד מתפעל בשכל מאותו דבר. ולכן צריך להתאים את הדבר לאותו אדם. יש אחד שילמד כמה מאמרים כאלה שיספיקו שיתפעל, שיתחיל לחשוב שאולי זה רציני, אולי זה נכון. יש אנשים – כמו עכשיו שיש כאן בארץ – שמוכיחים את אמיתות התורה על ידי מחשבים, שמגלים דילוגים בתורה וכל מיני צופנים וכו' וכו'. יש המון אנשים, אלפי אנשים שממש השתכנעו שהתורה אמתית מתוך הדברים האלו. [זה בתחום של..] לא, זה איש פשוט מהרחוב שקודם חשב שהכל היינו הך ומישהו הראה לו כמה צופנים, דברים פשוטים ביותר בתורה, שאתה קופץ כמה אותיות ויוצאת מלה, והראה לו כמה דוגמאות כאלה, עוד דוגמה ועוד דוגמה, עשר דוגמאות, וזה כבר 'פיצץ' לו את השכל. גמרנו, עכשיו הוא כבר בעל תשובה, הוא הצטרף למפלגת בעלי התשובה, שם כיפה וכו' וגמרנו.

אפילו איינשטיין, שהוא הכי פרופסור, הכי חושב בצורה מחושבת ולא מקבל סתם השערות, אפילו אצלו העיקר הוא התפעלות שכלית, מי שמכיר אותו. מי שמכיר את איינשטיין יודע שיש דברים שהשכל שלו התפעל מהם מאד, וככל שהשכל התפעל מאד זה מה שגרם להמשיך, זה מה שהוא רצה לפתח. הוא האמין בכמה דברים שהיתה לו בהם התפעלות שכלית גדולה מאד, וכל חייו הקדיש לפתח את אותם רעיונות שלו. בסוף ימיו באמת הוא התפעל מכמה דברים של אמונה והתחיל להאמין. ידוע שבסוף היה מאמין גדול בה', לא היה מאמין בתורה לגמרי, הוא לא קיים מצוות, אבל בסוף הוא עצמו כתב שבא לאמונה מאד-מאד גדולה בקב"ה.

[יש ביהדות שאין אצלם נדמה לי, שזה השלילה, הדחיה שיש ליהודי מדרכים של עבודה זרה, זה מביא לו בחילה, דוחה אותו ומפריע לו, מרגיז אותו. עושה לו חוסר נוחות בנפש] כך צריך להיות. זה נקרא מיאוס, זה נמאס. זה נקרא "ועמך כלם צדיקים"[לב]. כתוב בתניא[לג] שהסימן של צדיק הוא מיאוס ברע, אז זה שלכל יהודי יש מיאוס, שנמאס לו כנסיה של נוצרים, אם זה לא באמת משהו מופרך. יש לו בעיה. ברגע שהדבר ממש נמאס בתכלית המיאוס, זה באמת סימן שיש לו נקודת צדיק. עוד פעם, כתוב בתניא כתוב שהסימן של צדיק הוא מיאוס, לא אהבה. בוחנים את האהבה לפי המיאוס – ככל שיש מיאוס כך יש אהבה.

[בספר החדש של הרב קוק הוא כותב[לד] שהיה עובר ליד כנסיה בעיר שלו, ולמרות שהיה מצוחצח ונקי הוא היה מריח שם בית שימוש] נכון, זה מה.. [אבל זה אצל גוים אין, אולי הם נלחמים מלחמה נוצרים נגד מוסלמים, אבל אין להם מיאוס מעבודה זרה, זו כביכול אינה פגיעה, זה רק ענין של..] נכון, בגלל שהכל מוסכמות. [אז אולי זאת תהיה האינדיקציה, הנקודה האמיתית של יהודי] בסדר, זה באמת דבר טוב, זו נקודה אמתית, זה נקודת צדיק אצל יהודי, שהוא מואס בעבודה זרה.

הקוף כהממוצע בין החי למדבר: מסורת חז"ל וקבלת האר"י מול תפיסות העולם המודרניות

[הוא הזכיר לגבי הקוף עם דרווין, הרי בתקופת המבול נהפכו בני אדם נהפכו לקופים] יש מדרש[לה] שאומר שבני קין הידרדרו לקופים, כלומר שזה הולך הפוך, לא שבני אדם יצאו מקופים, רק שבני אדם נעשו קופים. בעץ חיים כתוב[לו] שהקוף הוא הממוצע בין חי לבין מדבר.

כל ממוצע יכול לפעול בשני כיוונים. זה היה כתוב בעץ חיים כמה וכמה מאות שנה לפני אותו דרווין, להבדיל, וזה דבר פשוט. עוד פעם, למה זה פשוט? בגלל שזה רק דורש הסתכלות בעיניים, וכמו שאמרנו לדרווין לא היה שום דבר חוץ מהעינים שלו. דבר פשוט, מה? אין מספיק שכל לבני אדם להסתכל על אדם, להסתכל על קוף, להסתכל על חתול ולראות שהקוף הוא משהו באמצע? הרי כל אחד יש לו. לא צריך את האריז"ל, הרי זה כתוב בגמרא. מה כתוב בגמרא? כתוב "כקוף בפני אדם". מה זה הביטוי "כקוף בפני אדם"? כלומר, דבר שמתחקה ומתיימר – קרוב להיות אדם, אבל זה שקר. זה נקרא קליפה. קוף הוא לשון קליפה. הוא קליפה לגבי אדם. זה דבר פשוט. יש "כקוף בפני אדם" ויש מה שכתוב בכתבי האר"י שהוא ממוצע. כל ממוצע הוא גשר כזה. בחז"ל אנחנו רואים שהגשר של הקוף הוא בני אדם, בני קין שנעשו קופים. יכול להיות שאחר כך איזה קוף אחד נעשה דרווין... זה בהחלט יכול להיות, יכול לפעול בשני כיוונים, זה לא רחוק מהדעת.

[ראיתי דבר מענין בספר שאיזה גוי כתב, הוא רצה להבין את המיסטיקה של היהודים, הרוב שטויות בספר הזה. אבל מה שהוא כותב שם שהמחשבה המערבית היום מושפעת מארבע מהפכות בארבעה תחומים – על ידי איינשטיין במדע, והפוליטיקה על ידי מרקס, והפסיכולוגיה על ידי פרויד והביולוגיה על ידי דרווין, הגוי היחידי. שלשת הראשונים כולם דרכים וניסיונות ברובד של יהודי לגאול את האנושות, ניסיון לגאולה, ורק דרווין המציא משהו שרק גוי יכול להמציא, שבדיוק לוקח אותם הפוך, להחזיר אותם אחורנית. רואים שדוקא יהודי כשממציא משהו זה תמיד באוטומציה עם איזה רמז בקדושה או איזה שאיפה של יהודי. רק גוי יכול להחזיר אותנו חזרה לקופים] טוב, על מרקס אתה יכול לומר שהוא רצה כביכול בשאיפה לטובת האנושות, אבל פרויד למה? פרויד הוא כמו דרווין. פרויד ענינו להחזיר בני אדם אחורנית. [התוצאות הן כולן הפוכות, כמובן] אבל מה המטרה שלו? לערער את המודעות, לעשות את האדם לא אחראי על מעשיו. פרויד פשוט רצה לערער את המונח "מח שליט על הלב"[לז]. יש כמה סיפורים של הרבי הרש"ב, יש אפילו מספרים שהרבי הרש"ב פעם פגש את פרויד ברכבת. פרויד שאל אותו מה הוא עושה, מה הוא לומד. אז הוא מיד הרגיש אותו, הוא אמר שעכשיו הוא מתבונן בסוד של "מח שליט על הלב". זה כל כך הרגיז את פרויד שהוא התקומם וקפץ מהכסא ואמר שזה שקר, אין דבר כזה. זה סיפור, מספרים בין החסידים. אם כן, עיקר הנקודה כאן זה אם "מח שליט על הלב" או שלא "מח שליט על הלב".

[בסדר, זה טעות.. גם מרקס לא הטיב לעשות..] גם דרווין חושב שהוא מטיב. דרווין חשב שהוא גואל את האנושות מהפרימיטיביות שלהם עד עכשיו. עוד פעם, לפי דרווין כל האנושות היתה שקועה באיזו מן השקפה פרימיטיבית, איזו טעות גמורה, והוא בא לגאול את האנושות מהטעות הזאת. אני מסכים איתך שצריך להבדיל בין יהודי לבין גוי גם בתוך המדענים שמחדשים. אבל אם אתה רוצה לחזק את הסברה שלך, צריך לחזק אותה קצת יותר, בגלל שהיא לא כל כך.

[אנחנו לומדים מ"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", משמע שהלב שליט על המח] לא, כתוב "לא תתורו"[לח], הרי המצוות הן כדי לקיים אותן, לא כדי לא לקיים. אם יש לך מצוה "לא תתורו אחרי לבבכם", סימן שאתה יכול להשתלט, שבאמת הלב רוצה להשתלט [הלב רוצה להשתלט] ודאי, אבל אתה מסוגל להשתלט עליו. לכן כתוב "לא תתורו". אחרת אין משמעות למצוה.

התבוננות והסתכלות: תענוג מורכב ותענוג פשוט

איך הגענו לכל זה? הכל היה מאריאל, שגירה אותנו לענין זה, מתוך השאלה למה "מעשה מרכבה" שייך לבינה. באמת הרבה פעמים מעשה מרכבה הוא כביכול המדרגה הכי גבוהה, אבל לפי דרכנו "מעשה מרכבה" הוא רק התבוננות ב"מעשה מרכבה", עדיין לא הסתכלות. התבוננות ב"מעשה מרכבה" היא רק בבחינת סובב כל עלמין בלשון החסידות, ויותר מדויק היא איך הכל נכלל ובטל בהשערה, בחכמה תתאה של התורה, והיא באמת שייכת לבינה.

ההסתכלות של ה' – "אסתכל באוריתא וברא עלמא" – היא תורה במדרגת הבינה, אבל רזין דרזין דאורייתא, "ישקני מנשיקות פיהו" היינו חכמה, "לאסתכלא ביקרא דמלכא". זו החכמה של התורה, לא התבוננות. עוד פעם, לא שאי אפשר לומר שזה מעשה מרכבה, רק שזו אינה התבוננות במעשה מרכבה, אלא הסתכלות בשורש, רק שבשורש לא כל כך מוצדקת המלה מרכבה, כמו שהסברנו אתמול. מרכבה היא כמו תענוג מורכב והשורש האמיתי הוא תענוג פשוט, לא מורכב.

"טוב הוי לכל'": מ"מעשה בראשית" ועד לגילוי עצם האלקות ("עולמות, נשמות, אלקות")

[תמיד אפשר לחשוב שהטוב משפיע על החן, שטוב הוא זכר וחן זה נקבה] עוד פעם, כמו שדיברנו אתמול על עולמות ונשמות ואלקות – יש כל מיני טוב. יש "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו"[לט], זה הטוב של "מעשה בראשית". ויש "טוב הוי' לקוויו לנפש תדרשנו"[מ], זה כלל גדול בחסידות. יש שני פסוקים על ה' שהוא טוב. אבל יש פסוק אחד שלא מותנה ויש פסוק שני שכן מותנה. הפסוק שלא מותנה הוא על פי פשט יותר נמוך מהפסוק שמותנה, רק שבשורש הוא יותר גבוה. עוד פעם, יש שני פסוקים של "טוב ה'". "טוב הוי'" פעמיים עולה אלהים, ש"טוב הוי'" הוא מג. זו גימטריא חשובה, לא יודע אם יש לך אותה. אלהים עולה ב פעמים מג, מג הוא מספר ראשוני, פעמיים 43. ו-מג זה טוב הוי'. אלהים עולה ב פעמים מג בגלל שכתוב בדיוק בתנ"ך פעמיים "טוב הוי'". פסוק אחד יותר ידוע, אומרים ב"אשרי" אותו שלש פעמים ביום, שהוא "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". אבל זה "טוב הוי'" ששייך ל"מעשה בראשית", "לכל ורחמיו על כל מעשיו" כולם.

[כל זה יסוד כאן?] יכול להיות שזה היסוד, אבל לעניננו, עוד פעם, על פי פשט "מעשה בראשית" הוא מה ששייך לכולם, "טוב הוי' לכל", נקרא לא מותנה – ה' טוב לכולם בשוה. "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". אחר כך יש פעם שניה שכתוב "טוב הוי'" והוא "טוב הוי'" מותנה. "טוב הוי' לקוויו לנפש תדרשנו", זה פסוק באיכה, שייך לחורבן הבית שהולך על נשמות עם ישראל. זה פסוק של נשמות. מתי ה' טוב? הוא לא טוב לכולם. עוד פעם, הפסוק הראשון אומר שה' הוא טוב לכולם, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". הפסוק השני אומר שלא – שלא טוב לכולם, "טוב הוי' לקוויו לנפש תדרשנו". אם יש "נפש תדרשנו" ה' טוב לה, ואם הנפש לא תדרשנו אז "מכלל הן אתה שומע לאו"[מא]. מי הם "קוויו"? נשמות ישראל, זה נקרא נשמות.

כתוב בחסידות שהפסוק המותנה הוא טוב פנימי, טוב אלקי, כמו שנאמר טוב שלפני הצמצום. כדי להמשיך את הטוב שלפני הצמצום צריך להיות "קוויו לנפש תדרשנו", אם אתה לא "קוויו לנפש תדרשנו" אתה לא מקבל את "טוב הוי'" שהוא מדרגת הטוב שלפני הצמצום. אבל הטוב שאחרי הצמצום הוא לכולם, שזה "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". זה הפשט הפשוט.

אבל כיוון שידוע בחסידות[מב] מהבעל שם טוב שיש שלש מדרגות, עולמות-נשמות-אלקות, והאלקות נקראת עצם הטוב, מ"טבע הטוב להטיב", צריכה להיות מדרגה של "טוב הוי' לכל" שיותר גבוהה מ"טוב הוי' לקוויו", וזה מצד עצם האלקות, אבל זה דבר שלגמרי נעלם מאיתנו, זו המתקה שבאה אחרי הבדלה. קודם יש הכנעה, שכולנו שווים, שאני לא אהיה יותר טוב מנמלה. כמו שהנמלה מקבלת שפע תמידי מהקב"ה, גם אני – הלואי שאקבל כמו שהיא מקבלת, שאני אהיה כל כך טוב כמותה, כלי כל כך ראוי לקבל כמו שהיא כלי ראוי לקבל מה שצריכה. זה נקרא הכנעה, זה צד העולמות, כמו שכתוב בחסידות שהכנעה היא מצד העולמות. אחר כך יש הבדלה, שהיא יחוד נשמות ישראל, שהם "קוויו לנפש תדרשנו", ואנחנו מקבלים טוב מיוחד – הטוב שלנו הוא אחר לגמרי.

אבל אחר כך יש מדרגה שלעתיד לבוא באמת "ימלא כבוד הוי' את כל הארץ"[מג], ו"מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים"[מד], ואז האלקות ממש תתגלה, והאלקות היא עצם הטוב והוא ודאי לכולם. זה החידוש, שהוא מתגלה דרך נשמות ישראל, כמו שלמדנו במאמר של רבי אייזיק מהומיל[מה] שגם כשה' ברא את אדם הראשון הוא רצה שכל האור יתגלה דרך אדם הראשון. אבל אחרי שאדם הראשון חטא זה לא הלך. הוא מסביר שמאז, מהמבול, השפע של ה' יוצא לכל דבר בפני עצמו, לא דרך האדם. זה נקרא ה"צדיק יסוד עולם"[מו]. אבל בתחלת הבריאה ה' רצה שכל השפע יעבור דרך ה"צדיק יסוד עולם", וכולם יכירו בזה.

תיקון דבר זה יהיה לעתיד לבוא, זה ביאת המשיח, שהיא התיקון של אדם הראשון ואז באמת כל העולם יקבל את הטוב – כולם יקבלו את הטוב דרך נשמות ישראל, "ועמך כלם צדיקים". לכן כתוב שלעתיד לבוא יאמרו לצדיקים קדוש[מז]. יש מדרש מפורסם שמפרשים אותו כמה פעמים בחסידות[מח], שכמו שבעולם הזה אומרים קדוש לקב"ה – כך לעתיד לבוא אפילו המלאכים בשמים שהיום אומרים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות"[מט], לעתיד לבוא יאמרו קדוש לפני הצדיקים. כך כתוב במדרש. זה חז"ל מאד קשה, "וואס הייסט"? מה פתאום?! דוקא לעתיד לבוא לא יאמרו לה', רק יאמרו לנשמות?! מה הולך פה? לכן יש הרבה מאמרים עמוקים בחסידות להסביר את זה.

[הכנעה הבדלה המתקה שאמרנו קודם יכול להיות כנגד חסד גבורה תפארת? בחינת עולמות היא דוקא אברהם שמשפיע לכולם חסד. גבורה שייכת לנשמות בחינת יצחק, היחיד של הנשמות דוקא. ויעקב בחינת תפארת לכל] יש לפעמים חש-מל-מל של חב"ד, חכמה-דעת-בינה, ויש לפעמים של חסד-גבורה-תפארת, ואפשר לפרש גם תפארת-גבורה-חסד. לפעמים אברהם הוא בסוף. חש-מל-מל מתלבש כמעט על כל צורה.

תלות העולם באדם ובנשמות ישראל: משינוי המבול ועד גילוי שמות "אל שדי" והוי'

[ראינו במאמר של רבי אייזיק שבתחלה הכל עבר דרך הצדיק, אדם הראשון. באיזו צורה היום עובר לפני משיח?] מהמבול והלאה השפע מתקבל לכל דבר ישירות. [אפילו לא דרך ישראל?] "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". יש דברים כמו גשם שה' מסתכל בארץ ישראל ומארץ ישראל אחר כך מגיע לכולם. "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"[נ]. למשל בזמן בית המקדש היו מקריבים את שבעים הפרים בחג הסוכות, ומזה בא שפע לאומות העולם. הם לא הכירו בזה. אבל גם עכשיו אין את שבעים הפרים. עוד פעם, בכללות כל דבר קיים בפני עצמו. מה היה במבול? כיוון שאדם חטא לכן היה צריך להשחית את כל הארץ. אחר כך, אחרי המבול, ה' עשה ברית עם הארץ שלא ישחית את הארץ יותר בגלל האדם. מה זאת אומרת שלא ישחית את הארץ בגלל האדם? שהארץ יכולה להתקיים בפני עצמה, אפילו שהאדם לא יהיה בסדר, לא נוגע לארץ. יש לה אפשרות לקבל לא על ידי האדם. כמה שישראל יותר טובים כמו בזמן הבית, יותר שפע בא דרך מישראל לגוים, אבל לא לגמרי. אם ישראל יפסיקו להיות בסדר הם יקבלו זאת לא דרך ישראל, אותו דבר.

עוד פעם, עכשיו בזמן הזה, כמה שבאמת צדיקים, אפילו עכשיו, השפע עוד עובר דרך ישראל, אבל הוא לא מוכרח. יש קיום לכל דבר, מהמבול והלאה. זה נקרא שה' נשבע לא להשחית יותר את האדמה בגלל האדם. כלומר שהאדמה יכולה להתקיים בכח עצמה.

[באור החיים בפסוק זה[נא] אומר שהכל עובר דרך ישראל. זאת אומרת, יש נשמות שהן כאילו ממונות על השר הזה] בסדר, צריך עיון בזה באיזו מדרגה, צריך לחלק לבחינות ומדרגות. אם רוצים לקיים את שני הדברים. צריך להסתכל בדיוק שם מה הוא אומר, צריך לקרוא ברבי אייזיק הרבה פעמים, במיוחד במאמר על ברכות שהתחלנו ללמוד, הוא מסביר את הענין הזה. ואם זה קשה עדיין, אז צריך לחלק ביניהם. [גם את העולם נתן] כן, "גם את העולם נתן"[נב] [זאת אומרת שזה שהוא מזכך את הלב שלו הוא מעלה את העולם] ברור שאדם יכול לתקן את העולם. השאלה אם העולם משועבד לאדם.

אלו שני כיוונים. זה שהאדם הוא עולם קטן, וככל שהוא מזכך את עצמו הוא גם מתקן ומעלה את העולמות – זה ברור, זה כל התורה והמצוות. זה דבר פשוט. כאן השאלה האם העולם לגמרי משועבד לאדם, שהעולם עולה ויורד, הוא יתמוטט אם האדם לא יהיה בסדר. זה פשט סיפור המבול.

[לא יתמוטט, אבל כך הוא מסביר באנטישמיות, שהגוי בפנימיותו מה מרגיש? שהשקיעה בתוך העבדות הרוחנית והפיזית הזאת היא בגלל שישראל לא מתנהגים כישראל. הוא רוצה להתנהג כמוני, הוא רוצה להיות קוף במקום אדם. עד שהוא לא יהיה אדם אני לא אוכל להיות אדם. בגלל זה אני שונא אותו, אני רוצה לסלק אותו] זה מה שהרבי שליט"א עכשיו אומר על "מיהו יהודי", ש"מיהו יהודי" טוב ליהודים וטוב לגוים. אם אתה רוצה לעשות טובה גם ליהודים וגם לגוים, צריך לתקן את חוק "מיהו יהודי". [לא, משם כל ההרגשה נגד ישראל, שעשית לו את זה?] אני לא ראיתי את ההסבר הזה בחסידות. זה באמת הסבר שהרבה אומרים אותו, אבל צריך לחשוב רק למעשה אם הוא נכון, אולי כן אולי לא. צריך עיון הדבר הזה. ראית אותו באיזשהו מקום, גם אני ראיתי, צריך לחשוב על זה.

[הרבי הזכיר לא מזמן באחת השיחות את הסיפור על שמעון הצדיק שהלך להקביל את פני אלכסנדר מוקדון ולבש דוקא אז בגדי כהונה. כשראה אותו השתחוה לפניו ואמר שהאיש הזה מוביל אותי בכל פעם שאני יוצא למלחמה, הוא עומד לפני ומראה לי את הדרך. הענין שדוקא הקדושה מראה את תכלית העולם] ברור שהקדושה מעלה את העולם, שבסוף זה מה שה' רוצה. [השאלה אם הם מכירים ומודעים לזה] כן, עוד פעם, הפשט, מה שרבי אייזיק אומר, ממש הפשט של סיפור המבול. סיפור המבול אומר פשוט שעד כאן הארץ היתה תלויה באדם, וכיוון שהאדם השחית את דרכיו, היה צריך להשחית את כל הארץ, ואחרי המבול זה השתנה. זה הסיפור של המבול, עוד פעם, איך שלא תפרש את זה – זה הפשט, וכל דבר אחר אינו הפשט.

כל החסידות הכי עמוקה, ובמיוחד רבי אייזיק, באה להסביר את הפשט. אם יש עדיין קושיות על זה, צריך לחשוב על הקושיות, אבל זה הדבר הפשוט. אחר כך מתן תורה ודאי עשה משהו, שה' רוצה על ידי מתן תורה להתחיל להחזיר את המצב כמו שהיה לפני החטא. כתוב[נג] שאם עם ישראל לא היו חוטאים בעגל, באמת היה חוזר להיות כמו לפני חטא אדם הראשון, ואז כנראה שהמצב הראשון היה חוזר. אבל על ידי חטא העגל עוד הפעם זה התדרדר.

[המצב של קבלת דרך האדם הוא על-טבעי, ולא דרך אדם זה טבע] בסדר, זה החילוק הפשוט. במלים אחרות מה אמרת עכשיו? שמה שה' רצה לפני החטא הוא שכל העולם יהיה תמיד על-טבעי, שהעולם תלוי באדם, וכשהאדם לא בסדר מיד רואים זאת בעולם. זה נקרא שכל העולם מתנהג בצורה על-טבעית. מה שהעולם כאילו עצמאי, שלא תלוי באדם, זה נקרא שיש טבע, שהוא קיים על פי טבע.

זה באמת המצב, שיש השפעה כמו בזמן הבית, שקצת היינו יותר מתוקנים, ואז על ידי שהקרבנו שבעים פרים היה שפע גלוי במדה מסוימת לעיני הגוים, ראו שיש למעלה מהטבע. ודאי שיש גם עכשיו שפע על-טבעי בתוך הטבע. בשמות הטבע הוא שם אלהים[נד], והעל-טבעי שבתוך הטבע נקרא "אל שדי". היה לנו בפרשה השבוע שה' נראה לאבות[נה], וכמבואר בחסידות באריכות[נו] ש"אל שדי" הוא בעצם על-טבעי, אבל בכל זאת מתלבש בתוך הטבע. אבל יש דבר שהוא על-טבעי לגמרי, שהוא שם הוי'. מדרגת "אל שדי" מזמן האבות התחילה להתגלות עוד פעם על ידי נשמות. מה שהיה על ידי המבול הוא שהבחינה של אלהים והטבע לא תלויות בנשמות. אבל ברור שהמדרגה שנקראת "אל שדי" עדיין תלויה בנשמות, כל שכן וקל וחומר גילוי שם הוי' כמו שהיה ביציאת מצרים, "ושמי הוי' לא נודעתי להם", שתלוי בנשמת ישראל.

מה היה בשם הוי'? כתוב שפרעה אמר "לא ידעתי את הוי'"[נז]. מה היה כל יציאת מצרים? שגם הוא יֵדע את ה'. איך הוא ידע את ה'? רק באמצעות הנשמות. גם הוא יכול לדעת את ה'. כך הוא לא יודע את ה'. זה בדיוק מה שכתוב שאלהים יודע, והוא חלק מהטבע, כמו שהוא יודע אלהים כל הטבע יודע אלהים. כדי לדעת אלהים לא חייבים לקבל זאת מעם ישראל. להיפך, לכן הוא יכול לשעבד את עם ישראל. מה פרעה אומר? אתם עבדים שלי בגלל שאני מקבל מאלהים, וזאת איני צריך לקבל מכם, יש לי צינור בפני עצמי לקבל מאלהים. כיוון שאני מקבל כח ישיר מאלהים, כך פרעה טוען, ואני יודע אותו כמו שאתה היהודי יודע, לכן אתה היהודי צריך להיות עבד שלי, בגלל שאני מקבל כח ישר מאלהים. אה, אתה אומר שאתה מקבל משם הוי'? אני לא מכיר את הוי' בכלל – "לא ידעתי את הוי'".

זה בדיוק מה שפרעה טען. גם רואים, זה בדיוק הענין, שיש לקבל משם אלהים שלא על ידי ישראל, אחרי המבול. לפני המבול הכל היה צריך להיות על ידי צדיקים, כך ה' רצה מלכתחילה, שלא יהיה דבר כזה כמו שפרעה אומר, שאני מקבל מאלהים. אחר כך גם המרגלים חשבו כך. כתוב "כי חזק הוא ממנו"[נח], חשבו שיושבי הארץ מקבלים מאיזה כח אלקי ולכן אנחנו עם ישראל לא יכולים להתגבר עליהם – "כי חזק הוא ממנו" אפילו ממנוֹ כתוב[נט].

שורש האנטישמיות וגלויות הכתר: בין תענוג אשור, רצון רוסיה ושבירת כח עמלק

זה גם בגלל שבעולם הזה יש איזה כח, אפילו כח אלקי שהגוי יכול לקבל ישירות, ולא לקבל אותו דרך עם ישראל ולכן הוא יכול להילחם נגדו, כמו המן. עוד פעם, כל הגוים האלה כמו המן שרוצים לנצח, עמלק – לא כל כך פשוט ההסבר שאמרת קודם, שבגלל שמרגיש לא בסדר בגלל שיהודי לא בסדר. זה דבר יפה, אולי אפשר עדיין לשמור אותו להזדמנות אחרת, אבל זה פשוט בגלל שהוא מקבל כח, כמו שכתוב על המן, שרוצה לקבל משער ה-נ, מהמקיף, ועל ידי כך הוא רוצה לקבל בצינור עצמאי, הוא לא רוצה להיות משועבד. הוא אומר – 'כיוון שיש לי איזה צינור עצמאי לקבל, אני יכול לקבל, אני רוצה לקבל כל כך הרבה לשעבד אתכם תחתי'.

[זה מדובר על עמלק] לא רק עמלק, כל הגוים, גם פרעה אותו דבר, הוא רצה לשעבד, וכן קיים. שיעבד את עם ישראל. [אומות העולם לא כולם רוצים, הם לא בגדר של עמלק שכל מה שמענין אותם הוא לשעבד את ישראל] כולם, כל הגלויות הן צורה אחרת, אם זה לא עמלק זה בצורות אחרות, כמו שהרבי אומר[ס] שהיום מצרים-פרעה, הכתר, הם ברית המועצות, רוסיה, ואשור – שהם פנימיות הכתר – היא אמריקה. אשור היא גלות עוד יותר גרועה ממצרים, היא גלות בתוך תענוג.

עוד פעם, אשור היא גלות שבאה ממה שנקרא ארצות הרווחה, מהתענוג של התענוג של הכתר. רוסיה היא גלות בתוך רצון. עוד פעם, יש בכתר רצון וענג. גלות השעבוד לגזרה – רצון הוא גזרה – היא רוסיה, זה נקרא מצרים, שיש גזרות, מנטליות של רצון וצריך לעשות איך שהרצון גוזר. זה נקרא גלות תחת הרצון של הקליפה. מה שאין כן גלות אמריקה היא לא רצון, היא ענג, פשוט כל אחד רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. זה נקרא הגלות שכל אחד צריך להרגיש כמה שיותר – זה לא הפילוסופיה, זה השורש – שלכולם יהיה טוב כמה שיותר. "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו" לכלל ולפרט, הכל זה טוב, הצד הטוב ביותר. זו גלות בתוך התענוג, זה נקרא גלות תחת התענוג של הקליפה. זה נקרא אשור מלשון אושר.

[בסדר, אבל עמלק.. קשה לומר שאלו אותו מנהיגים שלהם. המנהיג, איך הוא לקח את הכח, הנשיא של אמריקה עכשיו? הוא כוכב סרטים, אבל זה לא מה שמעניין אותו בחיים, להשמיד את היהודים, זה לא מה שהוא מחפש] עוד פעם, הוא לא גרוע כמו האחרים. אבל הכלל הוא קליפה קשה. צריך לברר את הנקודה הזאת. הוא אומר משהו אחר. הוא אומר שהגוי רוצה תיקון, וכל זמן שעם ישראל לא בסדר הוא מסכן, בגלל שהתיקון שלו תלוי בעם ישראל. בתת מודע הוא רוצה שעם ישראל ישלוט עליו. מאיפה לקוח הרעיון הזה? מהזוהר לגבי הזונה ובן מלך[סא], מה שמובא בספר התניא[סב], שהיצר הרע רוצה שיתגברו נגדו. וזה התיקון האמתי שלו, ורק שהוא שליח.

אכן, יש גם מאמר חז"ל ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו[סג]. אז כתוב בחסידות על כך בפירוש. מה שנאמר שטן ופנינה לשם שמים – פנינה לגבי חנה, הצרה של חנה, שהרגיזה את חנה, והשטן בסיפור בתחלת ספר איוב. יש מאמר חז"ל, דוקא שני דברים שבאים בתחלת ספר, פנינה בתחלת ספר שמואל, והשטן בתחלת ספר איוב. יש מאמר חז"ל ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. כתוב בחסידות בפירוש בדרושים ארוכים[סד] שזה רק השורש שלהם בעולם הבריאה, אבל לא בהתגלות שלהם למטה. אפילו השטן, שהוא רוחני, גם לו יש התגלות יותר נמוכה, ושם הוא לא מודע בכלל-בכלל שזה לשם שמים. יש לו כוונה רעה, לא צריך לדון אותו לכף זכות כלל, אבל יש שורש בו הוא לשם שמים, רק שזה כמו הזונה. גם פה אצל כל גוי באמת, מה שאתה אומר נכון באיזשהו מקום, אבל לא צריך לומר שאפשר להתייחס אליו על פי כך.

עוד פעם, פשוט שאני כאן בארץ למשל צריך להיות יהודי גאה ללכת בדרך ה'. אבל לא כל כך פשוט, אפילו אם היינו כולנו בסדר הולכים בדרך ה' שהיתה מתבטלת האנטישמיות. יכול להיות שהאנטישמיות היתה מתגברת נגדנו, אף על פי שאנחנו נהיה בסדר, ונצטרך להילחם נגדם, לנצח אותם, ואז יתגלה אותו שורש שהוא יודע. זה נפקא מינה להלכה. עוד פעם, אמרת קודם, איך נבטל אנטישמיות? שאנחנו נהיה בסדר. אמרת שאנטישמיות היא בגלל שאנחנו לא בסדר. אז בשטח לא כל כך פשוט כך. יכול להיות שנהיה מאה אחוז בסדר והאנטישמיות תשאר, בגלל שזו פשוט שנאה, שנאת עם ישראל, שנאה וקנאה – הוא גם שונא וגם מקנא. עוד פעם, בסופו של דבר ודאי שכולם יהיו מרוצים, כמו שהרבי אומר, שאם אנחנו נהיה בסדר ב"מיהו יהודי" יהיה טוב לכולם. יכול להיות שמה שהרבי מדבר הוא קצת כמו שאתה אומר, שהרבי גם רוצה שיהיה שלום בינינו לבין הגוים, עכשיו, מיד, שאנחנו כבר בימות המשיח. זו השיטה של הרבי[סה], מכיוון שאנו כבר בימות המשיח, הוא אומר שבקלות אפשר לעשות שלום עם הגוים.

[הרבי אומר שזה ימות המשיח?] קרוב, הוא אומר שודאי נמצאים בגלות, אפילו לא אתחלתא דגאולה[סו], בכל זאת עכשיו כבר מצב כזה שאפשר לעשות שהגוים יאהבו אותנו, וזה על ידי שבאמת הולכים בדרך ה'. עכשיו כבר הגיע שלב כזה. קודם כל תיקון "מיהו יהודי", שיכירו שיש מושג יהודי, שהיהודים, אנחנו, נודה לכך שיש דבר שנקרא יהודי. קודם כל שיכירו שיש דבר כזה שנקרא יהודי, שזו מציאות אמתית. זה איננו, אפילו הדבר הזה איננו. אבל עוד פעם, על פי פשט, מה שאתה אומר, שכביכול כל האנטישמיות היא תמיד היהת רק בגלל שלא היינו בסדר – זה לא כל כך פשוט, אפילו שבשורש זה נכון.

יניקת החיצונים ממצב "אחור באחור" והכנעת פרעה: מבטול הקליפות ועד הגאולה השלמה

בסדר, נגמור עכשיו את הקטע. כל זה היה להסביר שיש "אחור באחור", "פנים בפנים", חיבוק, נישוק וזיווג. כתוב שבמצב של "אחור באחור", כשמדברים על זיווג, כל הקליפות וכל החיצוניים באים כדי לבלבל את הזיווג. כיוון שהתחלנו לדבר על זיווג מיד התלבשו המון קליפות כדי לבטל ולהפריע... זה היה סימן מובהק שבאמת דיברנו על זה... אבל זה גם סימן מובהק שאנחנו במדרגה הכי נמוכה בה יכולה להיות יניקת החיצונים. [זה מה שמעסיק היום הרבה – תמיד אחרי המכה על פרעה, פרעה אומר "העתירו אל הוי' אלהיכם"[סז], הוא מזכיר את ה'] בסדר, לבו מתחזק, הוא מתחיל להכיר שיש ה', אבל הוא עדיין לא משועבד לה'. קודם הוא אומר שלא הכרתי את ה' בכלל. מה זה לא הכרתי את ה'? שאני לא מאמין שה' יכול לעשות כאן שום דבר בשטח. אחר כך הוא רואה עוד מכה ועוד מכה, אז הוא נוכח לדעת שה' כן עושה משהו. הוא באמת אומר שה' עשה את זה – תתפלל לה' שהוא יקח את זה, שיפסיק.

אבל עד שהיניקה שלו מתבטלת לגמרי כלפי ה' לוקח עשר מכות וקריעת ים סוף. לאט לאט הוא מתחיל להכיר שיש דבר כזה, אבל זה שהוא לגמרי משועבד, לא כמו שהוא חשב קודם שאתם משועבדים אלי, לאלהים שלי, רק לדעת שהוא משועבד להם – לוקח זמן, עוד מכה ועוד מכה, עד עשר מכות ועד קריעת ים סוף. [הוא אמר גם "חטאתי"[סח]] נכון, עוד פעם, כמו קין שאמר "חטאתי"[סט], שגונב דעת עליון, שאומר חטאתי. מה זה אותו "חטאתי"? שירד ממני. זה כמו שאחד שעדיין לא מאמין שאני בטל אליו, רק שמישהו התלבש עלי, איזה כח התלבש עלי ואני מבקש ממנו "חטאתי" כדי שירד ממני, שיסתלק ממני. אבל ברגע שהסתלק ממנו הוא חוזר להיות פרעה הרשע, עד שמבטלים אותו עד הסוף.