שכינה ביניהם

פרק ז: ושמרו בני ישראל את השבת

"ושמרו בני ישראל את השבת… ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם"[רסו] ר"ת ביאה[רסז] והוא ר"ת ברוך י־ה־ו־ה אדון השלום[רסח] — "מקדש השבת ומברך שביעי".

עיקר זמן הזווג הוא בשבת קדש[רסט]. אך "מינה מתברכין כולהו יומין"[רע]. והוא ענין המשכת אור השבת בכל יום ויום על ידי התפלות שבכל יום[רעא], וכן על ידי הזווג בקדושת המחשבה — "ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל" — שמחשבה זו היא המשכת אור השבת קדש גם בימות החול[רעב]. ובפרט כן הוא לאלה שטרם הגיעו למדת "יחודא עילאה" משבת לשבת ממש[רעג] (ועוד, על ידי המשכת ויחוד בחינת "יחודא עילאה" בבחינת "יחודא תתאה" מתגלה עצמותו יתברך ממש כביכול, כמבואר בדא"ח[רעד]. נמצא שג' בחינות הן: "יחודא תתאה"[רעה]; "יחודא עילאה"[רעו]; יחוד "יחודא עילאה" ב"יחודא תתאה"[רעז]. והן כנגד "הכנעה, הבדלה, המתקה", שהן "חש־מל־מל"[רעח] וד"ל). העיקר הוא המחשבה, וכנודע ממורנו הבעש"ט זי"ע ש"במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא כולו". על כן העיקר הוא לתקוע כונת מחשבתו (הנלהבת ביותר על ידי אש הקדש[רעט] של אהבת בן־בת זוגו באמת — אהבת הנשמה האלהית המלובשת בגוף הגשמי על ידי ה"מפליא לעשות" ב"ה) בהוי' אחד לשם יחוד קובה"ו בתחתונים, שבזה נשלם רצונו וחפצו יתברך האמיתי, והכל ב"הכנעה, הבדלה, המתקה" — "חש־מל־מל", להעלות ולקשר וליחד "עולמות, נשמות, אלהות"[רפ], כנודע ממורנו הבעש"ט זי"ע.

בענין מהות הזווג הקדוש והטהור על פי דעת תורתנו הקדושה, העיקר הוא לאחוז בסוד "מי השלח (אותיות חשמל יה דאיש אשה כנ"ל) ההלכים לאט"[רפא], סוד "אהיה אשר אהיה"[רפב] — "בנים אתם"[רפג] (אמונה אמת) — "כי אני הוי' קדוש בישראל"[רפד]. וכן מובא בשם הבעש"ט זי"ע שעיקר עכוב הגאולה הוא מפני שאין מאריכים ב"אהבת עולם"[רפה] לפני היחוד, לעורר האהבה וחן (ר"ת חבוק נשוק. חבוק נשוק עולה כב פעמים הוי' ב"ה, וזווג הוא סוד כב אותיות התורה המרכיבות את הזרע, בסוד "וישכב במקום ההוא"[רפו] — יש כב. ביחד, עולה הכל כב פעמים כז — "זך אתוון דאורייתא"[רפז] — יחוד שתי הבחינות של האלף־בית, שכנגד זו"ן[רפח]; והוא סוד "אהבה בתענוגים"[רפט]) לפני דבקות הזווג. אהבה חן דבקות ר"ת אחד. אהבה חן דבקות עולה "פרו ורבו ומלאו"[רצ], סוד "ודבק באשתו". "ודבק באשתו" הוא צרוף אותיות שואב דבקות מהוי' אחד. כונת "פרו ורבו ומלאו" צ"ל תמיד (אפילו בזמן שאין הזווג ראוי להוליד בגשמיות), להוליד נשמות גרים ובעלי תשובה, היינו הרהורי תשובה[רצא] מקרב איש ולב עמוק.

(השמטה:)

נדמה לו לאדם שעל ידי אריכות הנ"ל עלול לבא לפגם הברית בהוז"ל ר"ל. ענין זה הוא עדין ביותר ומסור לנקודת האמת שבלב כל או"א, אך יש לרמז בזה מאמר ז"ל: "גדול השלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה: ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו"[רצב]. בזרע רשום שמו ית' בסוד כב ו-זך אתוון דאורייתא – שמא קדישא כנ"ל. וכן "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"[רצג], היינו לשם מלכות שמים – להטיבה ולהשלימה ולהמתיקה ב"האור כי טוב"[רצד] – "זרע קדש ברך הוי'"[רצה] – "כלה זרע אמת"[רצו] על ידי ברור הפסולת מן הבר בהשגחה העליונה, שעל זה נאמר "בהני כבשי דרחמנא למה לך"[רצז].

"אשרי אדם מפחד תמיד"[רצח] ר"ת אמת, היינו שמפחד מפגם מדת האמת – "זרע אמת" כנ"ל. אך "אמת אמרה לא יברא וחסד אמר יברא... מה עשה הקב"ה? נטל האמת והשליכה לארץ"[רצט]. חסד הוא בחי' "חסדי דוד הנאמנים"[ש] – "מי השלח ההלכים לאט" להקים "סוכת דוד הנופלת"[שא] – "סוכת שלום"[שב]. מעתה "אמת מארץ תצמח"[שג] סוד "אשה מזריעה תחלה"[שד], התגלות האמת[שה] בסוד עבודת הברורים (וכן הברור שנעשה באופן ממילא על ידי ההשגחה העליונה) מלמטה למעלה.

אדמו"ר הריי"ץ זי"ע אמר (לענין בדיקת הזרע): "על בנים צ"ל מסירות נפש"[שו], וי"ל שכן הוא – ב"דקות" – לענין המשכת נשמות קדושות מ"היכל אהבה", "היכל הרצון", "היכל קדש קדשים" (כנגד חבוק נשוק זווג – אהבה בתענוגים כנ"ל כמבואר בכתבי האריז"ל). על כזה וכיוצא בזה העתיר נעים זמירות ישראל :"שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי"[שז] אכי"ר.