שגיאה! לא נמצא במסמך טקסט בסגנון שצוין.

תוכן

פתח דבר

בעזרת השם יתברך, לאחר הכרך הראשון בסדרת "מלכות ישראל" בא כעת הכרך השני. כמעשהו בראשון כך מעשהו בשני; נדפסו כאן מאמרים שנדפסו כבר בחוברות מלכות ישראל, יחד עם מאמרים חדשים, והכל בעריכה מחודשת, "פנים חדשות באו לכאן".

הסדרה כולה מיוסדת על סדר שלש המצות שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ – מנוי מלך, הכרתת זרע עמלק ובנין בית הבחירה. בכרך הראשון באו שני השערים המקדימים – שער "מצות הצבור" ושער "העם והארץ" – וכרך זה מוקדש כולו לשער השלישי, "מלכות מלך וסנהדרין". הקדמת המערכת מן הכרך הראשון חזרה ונדפסה כאן לתועלת המעיין, וכן כדאי לעיין במבוא שבכרך הראשון, המתייחס גם הוא לסדרה כולה.

***

המלכות בישראל היא מן היסודות החשובים ב'ציור' הרצוי של "ממלכת כהנים וגוי קדוש"[א] – עם ישראל החי בארץ ישראל על פי התורה. מלכות זו אינה רק הנהגה צבורית מתוקנת, אלא הנהגה המתבטאת דוקא באישיות פרטית מיוחדת, מלך ישראל. אמנם, מיוחדת היא מצות מנוי מלך, שכבר בתורה נרמז כי המניעים לבקשת המלוכה צריכים בירור: "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי"[ב], ולכאורה קשה להכריע האם אמנם רצוי הדבר. ואכן, כששאלו ישראל מלך משמואל הנביא, אמר ה': "כי אֹתי מאסו ממלֹך עליהם"[ג], ואף המלכות הראשונה, שבאה מבקשה זו, נסתיימה בכשלון. נדמה הדבר, אם כן, כאילו המלכות אינה אלא "בדיעבד", והפסדה גדול משכרה.

אמנם, כאשר "מצאתי דוד עבדי"[ד], אזי הלך ונתגלה כי יש כאן מלכות הראויה להקבע בהבטחה אלקית לעד: "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם"[ה]. ומתוך שבט יהודה ומלכות בית דוד הולך ונברא "אורו של משיח"[ו] – ומתברר כי אין "לכתחילה" יותר ממשיח זה, ששמו קדם לבריאת העולם[ז]. וכמו הגלגולים הנסתרים של "אורו של משיח", הנחבא במחשכים[ח], כך נחבאת גם מצות מנוי מלך עצמה – הנראית בתחלה כ"רשות" אך עם הדורות הולכת ונחשפת ה"מצוה רבה" הנחבאת כאן – מצוה המתקשרת לקבלת עֹל מלכות שמים בשלמות, והמעלה את כל חיי הרשות של הממלכה לכלל מצוה.

מדברי הנביאים עולה כי חזרת מלכות בית דוד קשורה ל"תקון עולם במלכות ש-די" בשלמות, וכן מתבאר במיוחד בפנימיות התורה ערכן הפנימי של מלכות בית דוד ומלך המשיח, המתקשר עם הגאולה האמיתית והשלמה.

וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל, בי"ג עיקרי האמונה[ט]:

והיסוד השנים עשר, ימות המשיח. והוא להאמין שיבא ולא יאחר, "אם יתמהמה חכה לו"[י]... ולהאמין בגדולתו ואהבתו והתפלה עליו, כפי מה שדובר בו על ידי כל נביא ממשה עד מלאכי. ומי שמטיל בו ספק או מזלזל דברו, מכזב התורה אשר יעדה בו בפרוש.

וכך כותב הוא בהלכותיו[יא]:

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מצפה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו...

ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכֹף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי.

האמונה בביאת המשיח ובחדוש מלכות ישראל, היא המחזיקה את ישראל בגלות הארוכה, ועם המלים "אני מאמין בביאת המשיח" עובר ישראל את כל דורות ההסטוריה, מאז מתן תורה, דרך בנין המקדש וחורבנו, במחשכי הגלויות, בצילן של מלכויות, בארבע כנפות הארץ, בגלות פיזית ורוחנית, בתנורי המשרפות באדמת אירופה, ועד לשיבה אל ארץ הקדש.

אכן, על מנת שנהיה "מצפים לביאתו" כראוי, ושתפלתנו "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" לא תהיה כצפצוף הזרזיר בלבד, עלינו ללמוד ולהעמיק במהות המלכות בישראל, ובמלכותו של מלך המשיח בפרט. כך יתקיים בנו הפסוק "אחר ישֻבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם"[יב]יב.

***

עם חזרת המלכות הראויה, חוזר גם משפט התורה, כדוד העושה "משפט וצדקה לכל עמו"[יג], כשלמה ש"חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט"[יד], וכנאמר על מלך המשיח: "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ... והיה צדק אזור מתניו"[טו], ו"חוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" (דברי הרמב"ם לעיל).

תקון המשפט בשלמותו תלוי בחדוש הסמיכה ובחזרת הסנהדרין למקומם בלשכת הגזית שמשם יוצאת הוראה לכל ישראל: "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"[טז]. תקון המשפט בשלמות וחזרת מלכות בית דוד יביאו לגילוי מלכות ה' – "המלך המשפט" – על ישראל ומהם על העולם כולו, במהרה בימינו אמן.