ב"ה

הרכבת אנוש לראשנו (ג)

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

במאמר "הרכבת אנוש לראשנו"

לרבי הלל מפאריטש

ב' אייר תשמ"ד – ישיבת שובה ישראל, ירושלים

[הגענו לעמוד לו]

למדנו בפעם הקודמת שיש שלש עבודות – הכנעה, הבדלה, המתקה [כנגד "חש, מל, מל"] – שבעבודת האדם הן נעשות מלמטה למעלה, אבל הן פועלות מלמעלה המשכה של שלשה דלוגים. דלוג ראשון הוא מעצמות לאין סוף, דלוג שני מאין סוף לרשימה וקו, דלוג שלישי מקו ועד סוף כל העולמות.

הסברנו, שעל ידי עבודת האדם בהכנעה ו'הנחת עצמותו' מלמטה הוא מעורר כביכול 'הנחת עצמותו' גם אצל הקב"ה. מה זה? זהו הדלוג מעצמות לאור אין סוף. כאשר אדם מבדיל על ידי קיום התורה והמצוה בין הטהור לטמא הוא מעורר שה' יעשה את ההבדלה שלו, והיא הדלוג מאור אין סוף לרשימה וקו. כל סוד הצמצום הוא מדרגה אחת של הבדלה – להבדיל את ההשערה מאור אין סוף – ואחריו בא אור הקו, והוא סוד נוסף של ברור והבדלה, למדוד את המציאות מתוך הרשימו. לבסוף, כאשר האדם חוזר בתשובה שלמה מתוך אהבה, שהיא עבודת המתקה בה "זדונות נהפכין לו לזכיות", הוא מעורר אצל ה' את הדלוג השלישי מן הקו אל תוך העולמות. אזי ה' מתגלה לגמרי וכל המציאות מתהפכת להיות דירה לו יתברך.

העבודה הראשונה, עבודת ההכנעה, היא בבחינת תשובה תתאה. בהקדמת הספר סוד ה' ליראיו הסברנו, שתשובה תתאה היא כנגד האות ה תתאה שבשם הוי', ואילו קיום התורה והמצות היא עבודת הצדיק [אצלנו: הבינוני] והיא עומדת בין תשובה תתאה לתשובה עילאה. כלומר, קיום התורה והמצות היא עבודת ההבדלה שבין ההכנעה שבתשובה תתאה לבין ההמתקה שבתשובה עילאה מאהבה. לפיכך, על ידי העבודה הראשונה של קבלת עול מתוך הכנעה ושפלות פועלים את הדלוג הראשון. אחר כך, על ידי העבודה הסדירה של תורה ומצות פועלים את הדלוג השני. העבודה העליונה של תשובה מאהבה פועלים את הדלוג השלישי.

זהו הכלל הכי גדול להבנת "הכנעה, הבדלה, המתקה" בנפש, והבנת כל סוד מעשה בראשית מעצמותו יתברך ועד סוף כל המדרגות. מה שנלמד היום הוא שלב נוסף בהבנת הדלוגים. כאמור, אפשר ללמוד אותם כסוד מעשה בראשית, כהבנת סדר התהוות העולמות, אבל באמת פירשנו אחרת. כל הדלוגים כאן הם דלוגי עצמות שמטרתם היא להתגלות במקום החדש, ולא רק להוות אותו. ה' "מדלג על ההרים", וכמו ביציאת מצרים בה "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם". זוהי התגלות בתוך המציאות, ולא התהוותה. זהו הנושא שלנו היום:

נמצא שבעבודת האדם שלש המדרגות "חש מל מל" – "הכנעה, הבדלה, המתקה" הן מלמטה למעלה, אך על ידם מדלג אור ה' יתברך מלמעלה למטה.

המשפט הבא הוא כלל גדול המבואר בחסידות:

בחצוניות, דרגת ה"אין ערוך" שבדלוג הראשון [מעצמות לאור אין סוף] הוא גדול יותר, "אין ערוך" [אין סוף יותר גדול], מ[אשר] דרגת הדלוג השני [מאור אין סוף לקו], וכל שכן לגבי הדלוג השלישי. אך בפנימיות, כל דלוג הוא דלוג עצמותו יתברך ממש מדרגה לדרגה, ובבחינה זו כל דלוג נוסף מורה על עצמה יתירה לדלג מבחינת בלי גבול אמיתי [כלומר, מן העצמות] לגבול [שלגביו כל דבר הוא בבחינת גבול, הוא כבר בעל הגדרה מסוימת].

מה כתוב כאן? בחיצוניות, הדלוג מעצמות לאור אין סוף הוא יותר גדול מאשר המרחק שיש בדלוג מאור אין סוף אל הקו, או מן המרחק שבין הקו והעולמות. לא סתם יותר רחוק, אלא רחוק ביחס של 'אין ערוך'.

נקדים: מהי הגדרת דלוג בחסידות? דלוג הוא הוא מעבר בין שתי דרגות שהיחס ביניהם הוא יחס של 'אין ערוך'. ללא יחס זה יהיה היחס של סדר והדרגה. אכן, גם ב'אין ערוך' יש הרבה מדרגות. כמו המושג 'אין סוף' היום במתמטיקה. יש 'אין סוף', אבל יודעים שיש כמה מדרגות של אין סוף [כמובן, הדוגמה אינה מושלמת, שכן כל מדרגות האין סוף שיש במתמטיקה הן באותו 'אין ערוך' ביחס אל מה שאנו לומדים כאן. כאן האין סוף הוא מרחק אין סופי, לא כמות אין סופית, ולכן זו אינה דוגמה מושלמת כדי לתפוס את מה שכתוב כאן]. אם כן, הדלוג הראשון הוא ב'אין ערוך' יותר משאר הדלוגים. אין יחס כלל בין הדלוג מעצמות לאור אין סוף לבין שאר הדלוגים.

כל זה בחיצוניות, אבל בפנימיות זה בדיוק להיפך. למה? בגלל שחיצוניות היא סדר השתלשלות וההתהוות, ואכן בה כל דלוג הוא פחוּת ב'אין ערוך' על מנת להוות את המציאות. מה שאין כן בפנימיות. בפנימיות הדלוגים, אותו הדבר כל הזמן מדלג. הם באים במטרה לגלות את עצמותו. כאשר הדלוגים הם גלוי העצמות בכל מדרגה ומדרגה – כל דלוג הוא גדול יותר מאשר קודמו. הוא ממשיך את העצמות בעוד מדרגה כלפי מטה, ועל כן יש בו עוצמה יותר גדולה.

[כמובן, כל הדלוגים מבחינתנו. אם בסוף יתגלה שהכל הוא ה' אזי יתגלה שהכל אחד, אבל כל עוד המציאות מוגבלת יש דלוג עצום כאשר בלי גבול נכנס אל תוך גבול].

 

שאלה: מה ההבדל בין 'אין סוף' לבין 'עצמות'?

תשובה: עצמות הוא כנוי לה' עצמו ואילו אין סוף הוא האור שמאיר ממנו. משמע ממנו שיש משהו שמתפשט בלי סוף, מרחב אין סופי, בעוד על עצמות ה' אי אפשר לומר דבר כזה. על עצמות ה' אי אפשר לומר כלום, מלבד הבטוי 'נמנע הנמנעות'.

נסביר בפרוט: על פי התפיסה החיצונית, הדלוג הראשון הוא דלוג מעצמות לאור אין סוף, אבל על פי התפיסה הפנימית הדלוג הוא דלוג העצמות ממצב ראשוני, מצב ללא גלוי של אור, לבוא ולבוא אל תוך מדרגה אחרת, שנקראת 'אור אין סוף'. זה הוא בעצמו. זוהי תפיסה אחרת לגמרי. לא מעבר מדרגה לדרגה, אלא מעבר מהתגלות להתגלות. כאשר כל דלוג בא לגלות את עצמותו יתברך יותר ויותר – כל דלוג הוא בעל עצמה וכח הרבה יותר גדולים מאשר קודמו. במושגים שלמדנו בעבר: יש 'אור העצם' ויש 'כח העצם'. האור מתמעט, אבל הכח מתגבר יותר ויותר.

אם כן, יש לנו שלשה דלוגים אותם מעוררים על ידי עבודה מלמטה בשלשה שלבים. ללא עבודת התחתונים מתגלים הדלוגים הללו רק באופן החיצוני, כמעשה בראשית. כתוב, שמעשה בראשית מצד עצמו הוא בגדר אתערותא דלעילא ללא אתערותא דלתתא. זו התגלות של "כד סליק ברעותיה למברי עלמא" מצד הקב"ה, והיא קיימת גם ללא עבודה, אבל על ידי עבודת ב"הכנעה, הבדלה, המתקה" מלמטה למעלה מתגלה הפנימיות של הדלוגים. מתגלה ה' בעצמו, ולא רק התמעטות של אור. כל מה שלמדנו בהרחבה בשיעור הקודם מגלה את הפנימיות של הדלוגים. ככל שהעבודה יותר גבוהה מגלים שה' עצמו מדלג אל מקום יותר נמוך.

על ידי העבודה הראשונה של ההכנעה מגלים שמן העצמות ועד האור אין סוף זה הוא עצמו. על ידי ההבדלה מגלים שמאור אין סוף ועד הקו – הכל הוא בעצמו. על ידי התשובה מאהבה ממשיכים את הדלוג האחרון, והוא במובנו הפנימי הנקרא "דירה בתחתונים".[2]