מאמרי חסידות בנושא "נתתיך אלקים לפרעה"

מאמר הצמח צדק ד"ה הם המדברים

אור התורה שמות ח' ב'תתצט ד"ה "הם המדברים":

הם המדברים אל פרעה מלך מצרים כו׳ הוא משה ואהרן. פי׳ לגבי פרעה הי׳ משה עיקר המדבר ולא אהרן, וזהו המדברים אל פרעה דוקא הוא משה בתחלה משה ואח״כ אהרן וכמ״ש והי׳ הוא יהי׳ לך לפה כו׳ רק למתורגמן לפרש דבריו כנ״ל.

והטעם לזה הנה תחלה י״ל פי׳ וענין פרעה, דהנה פרעה הוא בחי׳ העורף דהיינו בחי׳ הגסות והעביות כ״כ עד שאינו מתפעל כלל משום דבר [שבקדושה] יהי׳ מה שיהי׳ [קשור למבואר במעין גנים[עה] על התעוררות ויקיצה, שיש כאלה שלא מתעוררים משום דבר], וכמו עד״מ העורף קשה מאד וכמ״ש קשה עורף ותרגם אונקלוס קשה קדל [ערף קדל = 22 ברבוע, משלימים זה את זה. קדל הוא נוטריקון "קדוש מלא", הלעומת זה של "קדוש קדוש מלא..."] שכל מי שעומד במעמדו בלי הכנעה כלל לעולם הוא מפני שהוא קשה כברזל עד אשר אינו נשבר לבו ולא יתפעל משום דבר [אדמו"ר האמצעי בתורת חיים הסביר שיש אנשים שלא מתפעלים גם מצרות ואסונות, ר"ל. אין יותר מדי אנשים כאלה, אבל יש. כאן מדבר על התפעלות מאלקות, אבל שם מרחיב שקשים גם במה שקורה להם במציאות (כמו מדינת ישראל)]. וכך בעבודת ה׳ יש הרבה נשמות בישראל [גם בכך מאריך במאמר בתו"ח, שלא מדובר רק בפרעה מלך מצרים, אלא גם ביהודים] שהם קשים כאבן מבלתי יתפעלו באהבה ע"י התבוננות לעולם גם שישמעו ויבינו לעולם גם שישמעו מעוצם רוממתו וגדולתו ית׳, והוא מפני שורש נפשם שהוא מבחי׳ אחוריים שבעורף דקדושה כידוע דציור כללות נשמות הם בציור אדם בחי׳ מוחין כו' ובחי׳ עורף יש ג״כ ולכך אינם יכולים להתעלות ולהתפעל לעולם כי אינם יכולים לקבל בחי׳ העלאת הנפש ע״י התבוננות אלא לעולם הם עומדים במעמדם וגם לא ישאו נפשם כו׳ [לא מענין אותם להתעלות ברוחניות, אלא רק עניני עולם הזה, ובהם יכול לעשות עצמו אלוה]. ויש נשמות שזהו בהם מצד הגלגולים שנתגלגל להיות באחוריים ומצד שרשם הם נשמות של עליונים שמבחי׳ המוחין או המדות כו׳ [כל זה מאדמו"ר האמצעי, שיש שתי סיבות לנשמות ששייכות לאחוריים – או גלגול או חטא. בכל אופן, אלה נשמות עם שרש גבוה. הרשעים הכי גדולים הם משרש גבוה, לכן משה מפחד מפרעה]. ויש שזהו בהם מצד עונות כמו שמחטאת נעורים שמטמטמת לבבו כאבן עד שנפלה נשמתו למטה אעפ״י ששרשם מלמעלה ומדריגה גבוה כו׳. ויהי׳ איך שיהי׳ [למעשה] הם מבחי׳ הגסות דעורף דפרעה. והנה בחי׳ פרעה דקליפה כל עיקר יסודו הוא רק בחי׳ גסות הרוח הנ״ל והוא הנק׳ התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, וכמבואר בזוהר שהוא בחי׳ תקיפא מאד ואין דבר בקדושה שיפילנו ויכניענו רק בחי׳ משה דוקא.

[מכאן קיצור של החלק שכן למדנו בתו"ח:] והטעם לפי שבמשה נא׳ והאיש משה עניו מכל והי׳ נבזה בעיניו נמאס בתכלית דאל״כ לא הי׳ עניו מכל האדם אשר ע״פ האדמה כו׳. וזאת השפלות הנ״ל נמצאת בו לפי שהי׳ שורש נשמתו גבוה מאד מאד [הרשעים מאד, אבל הוא מאד-מאד] וכמ״ש בו כי מן המים משיתיהו כו׳. וידוע שכל הגבוה גבוה יותר ויותר יכול להשפיל א״ע למטה מטה ביותר כו' וזהו שאנו מוצאים במשה שהי׳ משקה לצאן יתרו גם שהי׳ עובד ע״ז ולא נתגייר עדיין כמ״ש בו וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן כו' לפי שהוא הי׳ יכול להשפיל א״ע גם לצאן יתרו ולהשקות אותו כי מצד שרשו שהוא גבוה מאוד יכול הוא להביא אור השפע גם למדריגת הנמוכות בתכלית כצאן יתרו שנתגייר [לכאורה לא התגייר, ואולי הכוונה שבזכות זה שהמשיך לו את השפע בסוף הוא התגייר. זה גם אומר להגיע גם לכמרים, אבל בלי שכל וחשבון – אחרי שמישהו למד את המאמר זה כבר לא שוה. צריך להיות במודעות טבעית, בשפלות בעצם, וזה יעזור שגם הכומר יתגייר] כו' עד״מ הידוע במי ששכלו רק במעלה יכול להשפיל השכל והסברה עד שיקבלו גם התינוקות [בחיידר, "תורת חיים"] או יוכל להמשיל משלים יחידים שכליים עד אין שיעור למטה כו'.

ולזה הטעם יובן ג״כ דלגבי פרעה להיותו מדריגה הנמוכה והעמוקה ביותר בהיכלות הקליפות שנק׳ תנים הגדול כו' ועמוק ברע מכל מדריגות הקליפות לא הי׳ ביכולת להכניע אותו ולהשפילו כ״א ע"י משה דוקא להיותו ממדריגה הגבוה בקדושה ביותר שיכול להשפיל א״ע ביותר למטה מטה וגם היא הנותנת שיכול להשפילו ולהכניעו מפני היותו בבחי׳ לב נשבר ונדכה בתכלית כנ״ל לפי שהי׳ עניו מאוד מטעם שרשו שהוא גבוה מאד כנ״ל וה״ז התעלות המנגד לקליפות דפרעה שהוא בחי׳ הגסות לבלתי השבר כו' וע״י לב נשבר דמשה דוקא נתפעל גם הוא ונשבר ונכנע לבבו הגסה [קראנו אבל לא דייקנו, שהרשע לא מתפעל מכלום, אבל מה כן שובר אותו – שלמשה יש לב נשבר. זה חידוש נפלא, כי על פי פשט משה הוא רק "אלהים" שמאיים עליו ומפחיד אותם. כאן הוא אומר שעל ידי הלב נשבר של משה גם הוא נשבר, ודאי משהו בתת-מודע. זה הדבר השני בדברי אדהאמ"צ] דגסה״ר אין תיקונו רק בביטושים גדולים דמבטשין לי׳ עד״מ שמכין האבן הקשה שצריך להכותו הכאה גדולה עד שישבר כך תנים הגדול כו׳ לא נשבר רק ע״י משה להיות שהלב נשבר שלו הי׳ בתכלית העומק כ״כ עד שגם אבן קשה כפרעה נשבר לפניו כו' [שידור 'מיסטי' לגמרי, מהלב הנשבר של משה לשבור את לב האבן של פרעה].

וזהו אתה תדבר אל פרעה. פי׳ תדבר ל׳ הכנעה כמו ידבר עמים תחתינו כו' וכמ״ש ותדבר את זרע המלוכה כו' שהו״ע הכנעה להכניעם ולהשפילם עד שיהי׳ מתנהגים כצאן ע״י רועה כו׳ וד״ל [אצל יהודים זה מגדל עדר, שמשם נולד משיח – "אתם צאני אדם אתם", ישראל הם "אדם אתם" בגלל שהם "אתם צאני" (צאן הנקודה האמצעית של רועה). משה הוא רעיא מהימנא, מהשער של "תרועם", ו-רע הוא הפנימיות של פרעה – פה-רע. התכלית היא שאם מדובר ביהודי, מי שיש לו לב אבן ישבר ויהפוך להתנהג כצאן על ידי רועה. משה רבינו הופך להיות מהשובר לרועה]. וזהו הם המדברים אל פרעה כו׳ פי׳ המדברים לפרעה היינו להדביר אותו כמו ידבר עמים כו׳ והוא להכניעו ולשברו בתכלית כו' הוא משה פי׳ ע״י משה דוקא מפני הטעם הנ״ל שאין דבר כזה אלא ביכולת משה דוקא ואח״כ אהרן שיהי׳ לו רק לפה כו' אבל העיקר הוא משה וכמ״ש ואתה תהי׳ לו לאלקי׳ כו' משא״כ בס׳ ההדרגה ביצ״מ על צבאותם שם נהפוך הוא שאהרן קודם למשה מטעם הנ״ל דאהרן שושבינא דמטרוניתא וצריך הוא תחילה להעלות כנס״י כו' אבל המדברים אל פרעה הוא משה ואהרן.

וזה הענין שנכתב בתורה אחר שהתורה נצחית הרי נוהגת בכל דור ובכל זמן. וגם עכשיו יש בחי׳ משה ובחי׳ אהרן וכמ״ש בזהר דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא כו' ואהרן קדם למשה עכשיו בסדר המדריגות בתפילה ופסד״ז עד ק״ש ואח״כ לברר בירור נוגה סו״מ וע״ט כל היום אחר התפילה אין זה אלא ע״י משה דוקא דהיינו ע״י בחי׳ הביטול והענוה בלב נשבר כו' שזהו היפך ענין התלהבות שמרומם את הנפש בבחי׳ התנשאות הלב וע״כ תומ״י אחר התפילה יפול הנופל [מי שאין לו בחינת משה יפול רק מבחינת אהרן] ולא יכול לברר ולהפוך מחשיכה לנהורא כו' אלא נשאר כמו שהוא כו' משא״כ ע״י בחי׳ הענוה והשפלות שזהו בחי׳ משה המדבר לפרעה לבטש הגסות [אז יכול לעבוד ה' כל היום בתומ"צ]. וזהו משה ואח״כ אהרן, דהיינו מה שנתעלה ממילא הטוב שבקליפות [בדרך ממילא, לא בבירור], כמו השובר קליפת האגוז שא״צ טורח אח״כ ליטול הפרי ולאכלו כו׳ וד״ל.

[הקטע האחרון הוא הסוף, שלא קראנו בתורת חיים:] ובכ״ז יובן מ״ש מי יעלה בהר ה׳ כו' אשר לא נשא לשוא נפשו, ויש קרי וכתיב הקרי הוא נפשי והכתיב נפשו [במנחת שי על הפסוק מביא שלש דעות – או שאין כתיב וקרי, או הפוך ממה שכתוב כאן, או כמו שכתוב כאן – על פי הזהר.], לפי שבחי' משה הוא בחי' תורה כנ״ל וכמ״ש בו כי מן המים משיתיהו כו' והוא תושב״כ וע״כ נא׳ בו נפשו כי כתב האותיות בתורה רומז לבחי׳ אוא״ס שבאור החכ׳ דאורייתא מחכ׳ נפקת והוא בחי׳ משה כנ״ל. והיינו אם הוא מברר בירורי נוגה בלמוד התורה ומעשה המצות להבדיל בין הטמא לטהור כו׳ ואז נק׳ נה״א נפשו כמו נפשו דמשה כו׳ אבל כשלא בא לבחי׳ ביטול והענוה אחר התפילה רק שע״י ההתלהבות שבתפילה התנשאות הלב בלבד ולא יותר והרי מיד ששכח על ההתבוננות נפלה ההתלהבות ולא נשאר [צ"ל: אלא] החיצוניות שהוא התנשאות גשמי' בלבבו לאמר הלא דבר הוא ולמען שמו יכבד הוי׳ כו' כידוע והוא היפך הביטול [רק אהרן נופל לגמרי בקליפות] והענוה דמשה ואינו חפץ באיזה מעשה טוב אחר התפילה אלא מטוב לבבו בהתנשאות הלב שיש לו מהתפילה כו' א״כ ה״ז התנשאות של שוא ממש [כל מה שהתלהב בפסוד"ז וכו'. שוא זה בלי אמת, ואמת זה דווקא "משה אמת ותורתו אמת"] כי באמת לשוא נשא את נפשו בתפילה אחר שלא נשאר בו רק הגסות הנ״ל. אמנם נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו כנ״ל הוא איש אשר ישא ברכה מאת ה' כו׳ [כהמשך הפסוק] והיינו בדבר ה׳ זו הלכה מיד אחר התפילה להאיר נפשו מאא״ס שבחכ' שבתורה והוא בחי' משה כנ״ל וד״ל נפשי ולא נפשו כ״א לא בתורת ה׳ חפצו לא נק׳ נפשו דמשה אלא נפשי בבחי׳ הפירוד לעצמו [על פי פשט "נפשי" היינו של ה', וכאן מפרש של האדם. לכן יש פה 'בלאגן' שלם בפשט. אפשר ליישב, אבל לא כעת]. והו"ע מ״ש בזוהר על התפילה בלא תורה דהיינו כענין אתתא דאתפצחה [בזהר רשומה מלה אחרת, לשון פירוש] מבעלה והוא בחי' פירוד ה' מוי״ו כו' [אשה שמרדה והתפרדה מבעלה, תפלה בלי תורה, ואז גורם רק ליניקת החיצונים – התנשאות וגסות רוח] וזהו מי יעלה בהר הוי׳ בתפילה אשר לא נשא לשוא נפשו להיות נפשו נכללת בתורה ["נפשו" דמשה רבינו], ואף גם בהר ה׳ לא עלה כנ״ל [היינו שגם עליתו קודם בהר היתה בלוף, "לשוא"], ובהיפוך גם האומר אין לי אלא תורה אפי׳ תורה אין לו [עד כאן הסביר, שאי אפשר אהרן בלי משה, אבל כעת אומר שגם אי אפשר משה בלי אהרן, "הוא אהרן ומשה"], לפי שלא עלה בהר ה' בתחלה בסדר המדריגה בתפילה שהוא העלאת הנפש שלא יכול לקבל אור תורה כלל וד״ל.

כל זה קיצור נמרץ של התורת חיים.