יד חשון – מופיע השרש זרז בתרגום אונקלוס

בח"י מקומות מופיע השרש זרז בתרגום אונקלוס על התורה:

פעם ראשונה - חגרת של אדם וחוה כנ"ל.

פעם שניה - וירק של אברהם במלחמת המלכים כנ"ל.

פעם שלישית - ויחבש דעקדה כנ"ל.

פעם רביעית - וחמש (את ארץ מצרים בשבע שני השבע) דיוסף בפתרון חלום פרעה.

ע"כ ארבע פעמים בחומש בראשית - כל פעם תרגום של מלה-שרש אחר בלשון הקדש.

פעם חמישית - וחמשים (עלו בני ישראל מארץ מצרים) - אותו שרש של הפעם הרביעית דבראשית הנ"ל, אך במשמעות שונה, ודוק.

פעם ששית - וחגרת (אתם אבנט אהרו ובניו וחבשת להם מגבעת) - כמו אצל אדם וחוה (וחבשת מתורגם ותתקן, וכמו שראינו לעיל הקשר בין זרז לתקן).

פעם שביעית ושמינית (באותו פסוק) - ויחגר (אתו באבנט)... ויחגר (אתו בחשב האפד, ויאפד לו בו מתורגם ואתקן).

פעם תשיעית בהמשך שם - ויחגר (אתם אבנט, ויחבש מתורגם ואתקן כנ"ל)

פעם עשירית - ויחבש (את אתנו) דבלעם, הלעומת זה של ויחבש את חמרו של אברהם, זריזות דלעומ"ז, הפעם העשירית כנגד הפעם השלישית, ודוק. בלעם יוצא מה-ב של אברהם, ביחד אברהם-בלעם משלימים ל390, יה פעמים הוי'. אברהם-חמר (זכר) בלעם-אתן (נקבה, שבא עליה כנודע) משלימים ל1089, גל ברבוע. חמר = אברהם כנ"ל. אתן היינו קליפת ישמעאל (בן אברם-הגר = ישמעאל), חושבנא דדין כחושבנא דדין.

פעם אחת-עשרה - החלצו (מאתכם). וכן עד סוף ח"י הפעמים - חוץ מותחגרו (איש כלי מלחמתו) ו[כל] בני [חיל] (דפרשת דברים) - הכל תרגום השרש חלץ (חלוצי חיל).

נמצא שבת"א על התורה - זרז מתרגם חמשה שרשים בלשה"ק: חגר, רוק, חבש, חמש, חלץ (כאשר בני של בני חיל הוא במשמעות של חלוצי חיל).

בתרגום יונתן ובני דן חשים - ובנוהי דדן זריזין, לשון חיש מהר.

וכן כי חיות הנה דנשים העבריות - חיות היינו זריזות.

ובפרשת המקלל, ויניחהו במשמר לפרש להם על פי הוי' מוסיף תרגום יונתן שבדיני נפשות היה משה מתון לדון ואילו בדיני ממונות היה זריז לדון, מקור יפה לזריזות במתינות (היות שגם בדיני ממונות יש ממד של דיני נפשות, וקבע את קבעיהם נפש כו'). וכן כתב בפרשת מקושש. וכן כתב בפרשת בנות צלפחד - בתלתא זימני הוי חזקה!