יד חשון – וישכם אברהם ויחבש את חמרו

הנה, ידוע (ומבואר לעיל) שיש שתי דעות מאיזה וישכם אברהם בבקר לומדים את הדין של זריזין מקדימין למצות - מוישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני הוי' הנאמר במהפכת סדום, או מוישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו הנאמר בעקדה.

וברור שת"א ורש"י סוברים שדין זריזין נלמד מעקדת יצחק (וכן גם מפורש בספר התניא), וכגירסת הגמרא שלפנינו (לא כהגהת הב"ח) שהדין נלמד מוישכם אברהם בבקר ויחבש (ואינו מסיים את חמרו).

דהנה וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ת"א ואקדים אברהם בצפרא וזריז ית חמריה, חבישה לשון זריזות! ואקדים... וזריז - זריזין מקדימין (כאשר הזריזות הוא לא רק ההשכמה-הקדמה אלא עצם פעולת החבישה, וכנ"ל בדעות שזריזות היא בקיום המעשה, ודוק).

רש"י: וישכם - נזדרז למצוה. ומביא מהסוגיא בפסחים, ראיה שפשיטא אצלו שהדין של זריזין מקדימין למצוה נלמד מוישכם אברהם בבקר הנאמר בעקדה.

וממשיך לפרש - ויחבש. הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו שהאהבה מקלקלת השורה. היינו כפירושו בגמרא לזריזות-ותיקות דסמיכה גאולה לתפלה דהיינו ענוה וחבת המצוה.

זו הפעם השניה שמצאנו לשון זריזות בת"א אצל אברהם אבינו - וירק את חניכיו ת"א וזריז ית עולמוהי, ויחבש את חמרו ת"א וזריז ית חמריה (המשך התיקון של ויעשו להם חגרת, ועבדו להון זרזין דאדם וחוה כנ"ל, כפלים לתושיה, כמבואר בתניא בקשירת חבל שניתק כפול ומכופל, כפול במלחמת המלכים ומכופל בעקדת יצחק, וד"ל).

חניכיו-חמרו = משיח, חמורו של משיח! ממוצע וירק את חניכיו ויחבש את חמרו = אורו של משיח! משיח בא בזריזות, זריזותיה דאברהם (וכמבואר ברמב"ן שמלחמת המלכים רומזת למלחמות מלך המשיח, בגילוי מסירות נפשו של אברהם אבינו שהגיע לשיא בעקדת יצחק, וד"ל).

והנה, יש 7 ויחבש בתנ"ך - 5 בחבישת חמור (פ"א באתונו של בלעם, הלעומת זה של אברהם), פעם אחת ויחבש להם מגבעות דכהנים ופעם אחת חבישת פצע וחבורה, לשון תחבושת ורפואה, בספר איוב: כי הוא (ה') יכאיב ויחבש (הכאב עצמו הוא התחבושת ורפואה למכה).

ומבואר שעיקר השרש חבש הוא לשון כריכה-קשירה-הידוק. כריכה בכתר, קשירה בדעת, הידוק ביסוד, סוד הקו האמצעי הנושא הפכים, ודוק.

ובהיות שהוא מתורגם וזריז נמצא שיש קשר הדוק בין שלשת הפירושים הנ"ל לבין זריזות כפשוטו. על קו האמצעי נאמר עד מהרה ירוץ דברו (אין בו עיכוב, כמו שיש בקו ימין וקו שמאל, שכל אחד מעוכב על ידי הקו שכנגדו.