יד חשון – תיקון הזריזות והחגורה

השרש זרז אינו מופיע בתנ"ך, רק בלשון תרגום ובחז"ל.

ובכל זאת יש מקור במקרא, בסוף ספר משלי בארבעה מיטיבי לכת:

שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת.

ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל.

זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו.

זרזיר לשון זריזות, כמפורש בחז"ל. זרזיר מתנים מקור מפורש ללשון הבעש"ט - זריזות במתינות.

זרזיר בגימטריא משיח בן דוד, כמבואר במ"א.

חז"ל דרשו את ארבעת מיטיבי לכת כנגד ארבע גלויות, כאשר הזרזיר כנגד מלכות פרס שהזדרזו לחטוף את המלכות מבבל.

ליש כנגד בבל (נבוכדנצר נמשל לאריה-ליש, עלה אריה מסבכו). תיש היינו יון. והוא כבר רמוז במלה הראשונה של התורה - בראשית אותיות ברא תיש, שגם רומז לאילו של יצחק, והוא ההולך בראש העדר ומוביל את העדר בכח וזריזות.

ומלך אלקום עמו - הכל שם אחד, המלך הרביעי, מלכות רומי, שאין מי שיקום עמו, כלומר נגדו.

כל שלשת הפסוקים הנ"ל = 4995. ממוצע שלשת הפסוקים - 1665 = 45 פעמם 37, אדם פעמים הבל.

ארבעת מיטיבי לכת - ליש זרזיר מתנים תיש ומלך אלקום עמו = 2403 = 9 פעמים 267, מלך אלקום (כולם נכללים באחרון, הגלות החל הזה, מלכות אדום-רומי).

השאר = 2592, הרבוע הכפול של 36 כו'.

והנה, הפעם הראשונה שמופיע לשון זרז-זריזות בת"א - הכל הולך אחר הפתיחה - הוא בסיפור (תיקון) חטא אדם וחוה - ויעשו להם חגרת ת"א ועבדו להון זרזין.

החגורה היא לשם זריזות. חגורה משרש חגר שבו משמעות הפוכה, כמו פסח (חג פסח ע"ש פסיחת ה', שהוא חג החפזון) לשון עור ופסח (הרה וילדת יחדו כנ"ל).

חגרת בימטריא תורה כנודע - תורה אור, כמהירות האור.

על פי פשט החגורות של אדם וחוה היו לשם צניעות מתוך הדעת שהשיגו על ידי האכילה מעץ הדעת להבחין בין טוב לרע, להכיר במציאות של היצר הרע.

אך מכאן נלמד שיש קשר הדוק בין זריזות לצניעות. יש להזדרז להצטנע!

ממוצע זריזות-צניעות (ז"צ - פרצוף התפארת של אלב"ם, בגימטריא זמן = מהיטבאל כו') = זהירות!

עיקר תיקון אדם וחוה התחיל מאברהם ושרה - זריזותיה דאברהם יחד עם מתינותה של שרה, המאזנת את זריזות אברהם בסוד זריזות במתינות - זרזיר מתנים, כנ"ל.

בדברי הבעל שם משמע שמדה זו של זריזות במתינות היא תיקון הדעת (כאשר להיות פקח הוא תיקון החכמה ולהיות שמח תמיד תיקון הבינה, כמבואר באריכות במ"א) שבה תרין עטרין, הזריזות מצד עטרא דחסדים (אברהם) והמתינות מצד עטרא דגבורות (שרה).

והנה, זריזות, זרזיר מתנים, הוא לשון אזור (חגורה, אבנט), כמו שכתוב במלך המשיח - והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו (וכן אצל אליהו, מבשר הגאולה - אזור אליהו).

חלציו לשון החלצו מאתכם למלחמה, החלוץ הוא הזריז לצאת בראש למלחמה כמו בני גד ובני ראובן.

גם בשרש חלץ יש דבר והיפוכו - חליצת הנעל של היבם שאינו מוכן להזדרז, לאזור מתנים, ליבם את יבמתו. והוא חסר והאמונה אזור חלציו, וד"ל.

והדבר (איך שאברהם מתקן את אדם, וכן הקשר בין זריזות למלחמה כו') מודגש כאשר נחפש את הפעם השניה בתורה שהתרגום משתמש במלה זרז - וירק את חניכיו של אברהם אבינו במלחמת המלכים להציל את לוט אחי שרה אשתו - וירק ת"א וזריז!

התיצב והכן מתורגם אזדרז ואתקן. הכון והכן מתורגם אזדרז ואתקין. זריזות היא ההכנה לכל תיקון, בפרט תיקון כל התיקונים, תיקון החטא הקדום. גם התיצבות (על מנת לתקן) וגם הכנה-הכנות בפועל, הכל נכלל במדת הזריזות.

וכן פרשו התוס' (ע"פ הגמרא) שהכון לקראת אלהיך ישראל, היינו יש מצוה ללבוש גרטל בשעת התפלה (והיו צדיקים שגם בזמן האכילה, או גם כל היום כולו). והוא לשם זריזות וכן לשם סגולה להנצל (בקרב - שעת צלותא שעת קרבא, וכן כל היום כולו, דהלואי יתפלל האדם כל היום כולו) ממחשבות זרות - האזור שומר מפני זר, מפריד בין החלק העליון של הגוף וחלק התחתון (מה שבכל או"א מישראל יש בחינת איש האלהים של משה רבינו, מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלהים) - לקיים אני אמרתי אלהים אתם (ולא ליפול לוהמה בקשו חשבונות רבים, מחשבות זרות).

והנה, במלים זריזות אזור זהירות פזיזות חפזון רואים שהאות העיקרית היא האות ז. ומבואר באר"י שעיקר סוד האות ז היינו ענין שליטת הנוק' על הדכורא, כרמוז בציור של האות ז, שה-י (הנמשכת ימינה ושמאלה) העומדת בראש ה-ו של ה-ז היינו שרש הנוקבא, וה-ו היינו הדכורא.

ה-ז של הקדושה היינו סוד אשת חיל עטרת בעלה, סוד שרה אמנו כנ"ל - שמע בקלה, אשר כ-שרה העושה-מתקנת-מעצבת את רצון בעלה.

ובלעומת-זה היינו שליטת הנוק' על הדכורא לרעה, כמו בחטא אדה"ר שחוה התפתתה ע"י הנחש ופתתה את בעלה.

עוד ראיה שמדת הזריזות מתקנת את החטא הקדום ומסוגלת לבטל מחשבות זרות, לנצח את מלחמת היצר, ועד להפיכת חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא.

זריזות, החלצות, למלמחה, היינו תיקון של ספירת הנצח (כאשר ההוד כלול בו, סוד שם צבאות - צבאות ה'). זריזות כתיקון הברית בכלל היינו בספירת היסוד (כמבואר לעיל, בקשר בין זרז לזרע כו'), שגם בספירת היסוד יש את השם צבאות, כמבואר באר"י ואצלנו במ"א.

כשם שכי תצא למלחמה צ"ל בזריזות (החלצו מאתכם כנ"ל) כך כי תבוא אל הארץ (מצות ישוב הארץ, החל מקיום מצות הבאת בכורים, להודות לה' - כי תצא בנצח, כי תבוא בהוד) צ"ל בזריזות.

ביציאה למלחמה המתינות (של הזרזיר מתנים) כלולה בתוך הזריזות (תפקיד המפקד להנחות את הסדר הנכון במלחמה). בביאה אל הארץ הזריזות כלולה בתוך המתינות.

במלחמה (מלחמת המלכים) שרה (כח המניע של אברהם להציל את לוט אחיה) כלולה באברהם (ככלל, הנשים מניעות-ממעודדות, את הגברים בקרב). בביאה אל הארץ אברהם כלולה בשרה - ביתו (ישובו) זו אשתו, וד"ל.

והסימן: תצא למלחמה, תבוא אל הארץ = 1380 = משה פו"א. כי תצא למלחמה, כי תבוא אל הארץ (1440) ועוד זריזות (630) = 2070 = ו פעמים-צירופי משה = י"פ אור (אין-סוף כו').

הכל מכחו של משה רבינו, הענו מכל אדם, סוד העז והענוה לחי עולמים כנ"ל (זרע נוטריקון זריזות-ענוה).

ולסיום: דברי חז"ל על הפסוק הנ"ל, פסוק הזריזות במקרא: זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו - אמר רב נחמן אמר רב... ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע (זמרי, גם נופל על לשון זריזות) אותו היום (424 כמנין זרזיר) והמתין לו פנחס עד שתשש כחו (או תיש) והוא (פנחס) אינו יודע שמלף אלקום עמו (היינו שהקב"ה, ששמו מלך אלקום, שכל הקומות שלו, עמו ולא היה צריך להמתין).

היינו מקור מפורש שהזריזות, הזרזיר הוא ענין תיקון פגם הברית.

והנה, זרזיר מתנים של ספר משלי הוא חיה, אך מצאנו בחז"ל שיש עוף בשם זרזיר (יש חיה זריזה וגם עוף זריז), דברי רבי אליעזר שלא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.

רבי אליעזר סובר שזרזיר הוא עוף טמא וחולק על חכמים שסוברים שהוא עוף טהור - שני מיני זריזות, טמא וטמור, פגם הברית ותיקון הברית.

איך חכמים מסבירים את התופעה של הלך זרזיר אצל עורב - אין ראיה בכך שהוא מינו ממש, הרי יש לו סימני טהרה, אלא שיש לו נטיה להתחבר עם טמא, לשם צורכי מזון וכיוצא בזה. ואף על פי שישנו כלל שהמתחבר לטמא טמא, היינו שהוא אכן נדבק בטומאה, בחיצוניותו (בלבושי הנפש שלו) אך בפנימיותו (בנפשו) הוא טהור, ועתיד להתגלות כטהור (שכאשר מדובר בהתבוללות יהודים בתרבות גוים כו', היינו משום שלא ידח ממנו נדח), בסוד מי יתן טהור מטמא לא אחד, שנדרש על אברהם אבינו, אברהם מתרח ודוק.

ועוד, כל פי חסידות, יתכן שהזרזיר הטהור הלך דוקא אצל העורב הטמא (בשליחות הרבי) להחזיר אותו בתשובה. נמצא שאותו זרזיר הוא חסיד זריז ביותר!

זרזיר-עורב = שבת (הזמן הכי טוב לקר רחוקים, לגלות איך שכל ישראל ערבים זה בזה, על ידי מאכלים ערבים לכבוד ולענג שבת קדש)!

זרזיר-עורב נוט' זרע קדש ברך הוי' כנ"ל.

הלך זרזיר אצל עורב = 878 = משיח במילוי: מם שין יוד חית = יתרון האור (מן החשך דוקא), כאשר זריזין מקדימין למצות (התשובה)!