יב חשון – זריזין מקדימין והידור מצוה

יש קדימת מצוה, יש איחור מצוה שאין בזה חשש לבטול מצוה, ויש איחור מצוה שיש בזה חשש לבטול מצוה.

באיחור מצוה שיש בזה חשש לבטול מצוה בודאי שאומרים זריזין מקדימין.

באיחור מצוה שאין בזה חשש לבטול מצוה (בפרט לדעת השבות יעקב דלא חיישינן למיתה שאין מצוי כלל, דלא כהחכם צבי) יש לדון מה עדיף, זריזין או הידור מצוה, כנ"ל.

ויש המעלה של זריזין בפני עצמו, ובזה דנים האם דין זריזין הוא הידור בעצם החפצא של המצוה או רק בגברא המקיים את המצוה בזריזות (שבכך מראה את חשקו לקיים דבר ה').

ויש לקשר לסוד חש-מל-מל:

חש לשון חשש ולשון חיש מהר. במקום חשש לבטול מצוה יש למהר לקיים אותה - זריזין מקדימין. חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך כדעת בעל ספר חסידים. זריזות זו היא מתוך הכנעה כמובן, בחינת חש (שתיקה והכנעה), בסוד הכנעה-הבדלה-המתקה.

במקום שבאיחור אין חשש לבטול מצוה יש להבדיל בין מעלת הזריזות למעלת ההידור, עד שזוכים לגילוי העטרה, מל לשון ברית מילה ומל ולא פרע כאילו ל מל, כאשר גילוי העטרה מכונה הדורא דגופא, היינו להעדיף את ההידור על הזריזות, וד"ל.

כאשר המצוה נעשית בשלמות על כל הידוריה אזי בודאי יש להזדרז להקדימה ככל האפשר - מל לשון מלול-דבור, מי ימלל את גבורות ה' גו', היינו המתקת כל הדינין בגילוי האור כי טוב של מצות הוי' ברה מאירת עינים, וד"ל.

אחור וקדם צרתני - אחור-אחור-קדם, חש-מל-מל הנ"ל. [ספירת היסוד, עם גילוי העטרה, מכונה אחור-מערב בקבלה כנודע].

אחור אחור קדם, חש מל מל, הכנעה הבדלה המתקה = 1768 = חיים פעמים הוי' ב"ה (מספר שראינו לעיל)!