יב חשון – זריזין מקדימין וחביבה מצוה בשעתה

מפירוש הרשב"ם משמע שהדין של זריזין מקדימין למצות והדין של חביבה מצוה בשעתה הם אותו דין.

אך המהר"ם שיק כותב שיש לחלק ביניהם, כגון כאשר עומדים לפניו שתי מצות, הבדלה וברכת המזון, שלגבי כל מצוה יש לומר זריזין מקדימין, אלא שצריך להקדים אחת מהן - ההכרעה היא לפי הכלל של חביבה מצוה בשעתה, שבמקרה הנ"ל כיון שהגיע זמן הבדלה (ואין זמן מיוחד לברכת המזון) עליה נאמר חביבה מצוה בשעתה ועל כן יש להקדימה לברכת המזון.

והנה, חביבות וזריזות היינו שני פירושי רש"י שהבאנו כמה פעמים לעיל לגבי גדר ותיקין, ודוק.

ממוצע חביבות-זריזות = 529 = 23, חיה-חדוה, ברבוע = תענוג.

ועוד רמז: ומבשרי אחזה אלוה, על ידי חביבות-זריזות. אחזה = אהיה, אלוה = אהיה [אשר] אהיה, יחד סוד השם ס"ג, אורות מרובים דתהו, אהבת השי"ת בדרגה העליונה של ובכל מאדך, כמבואר בתניא.

ובנוגע למצות הקטר אמורין שכשרה כל הלילה אך מצוה להקדימה ביום משום חביבה מצוה בשעתה, מסביר שאין זה דין של זריזין מקדימין אלא שעיקר זמנה ביום דוקא רק שמעין בדיעבד (דאורייתא) היא כשרה כל הלילה, ועל כן חביבה מצוה בשעתה, ביום ולא בלילה.

זריזין מקדימין למצות מצריך רק ידיעת תחום זמן המצוה, כדי להקדים את קיום המצוה בתוך אותו תחום.

חביבה מצוה בשעתה מצריך ידיעה יותר מעמיקה, מעין חוש מה הזמן (השעה, לשון שעיה-פניה לה' כנ"ל) האופטימלי בתוך אותו תחום זמן לקיים את המצוה.

שעה זו לא חייבת להיות תחלת הזמן דוקא. שעה זו היא בעצם חוש של יחוד החפצא של המצוה עם הגברא המקיים את המצוה (וכן עם העולם כולו המקיף את החפצא והגברא). מתי רגע המפגש והיחוד האופטימלי שלהם.

זריזין מקדימין למצות היינו עבודת הבירורים. תחום זמן קיום המצוה היינו תחום הזמן שבו יפעל מעש המצוה בפועל לברר בירורי רפ"ח מתוך המציאות, וכדאי לגאול את הנצו"ק רגע אחד קודם.

אך חביבה מצוה בשעתה, וכן כאשר קיום מצוה מן המובחר דוחה זריזין כו', היינו עבודת היחודים (ההידור בתוך המצוה עצמה היינו התכללות הגברא, המהדר, בתוך החצפא של קיום המצוה כהלכה).

עבודת הבירורים היינו עבודת הלב. הזריזות היא תיקון המדות. אך עבודת היחודים (עיקר העבודה לע"ל) היא תיקון המוחין (שתכליתה לא לטעות בשיקול הדעת של זיהוי השעה האופטימלי הנ"ל או ההידור הרצוי ביותר כו').