יב חשון – ההכנה למצוה היא חלק מהמצוה

הכתב סופר כותב שההכנה למצוה היא חלק מהמצוה עצמה לענין זריזין מקדימין, ועל כן גם את חבישת החמור עשה אברהם בבקר ולא בלילה. ולכן - והוא העיקר - אין ענין כלל לקצר בהכנות למצוה כדי לקיים את עיקר המצוה כמה שיותר מוקדם, אלא זריזין מקדימים כולל את כל ההכנות בגשמיות וברוחניות.

ההכנה היא יסוד קיום המצוה ובלעדיה אין שום קיום למצוה, כמו בנין ללא יסודות. הכנה בגימטריא יסוד.

קביעה זו תואמת את יסוד הבעל שם טוב שעיקר עבודת האדם הוא ההכנה למצוה, הכון לקראת אלהיך ישראל, ואם ההכנה נעשית כדבעי אזי המצוה עצמה נעשית כאלו בדרך ממילא - השי"ת הוא העושה את המצוה.

אברהם אבינו מאד מחבב את חמרו, עד כדי כך שמזדהה אתו, אברהם = חמר כנ"ל. הוא הותיק הנ"ל הענו ומחבב את המצוה, כדמוכח דוקא בהכנה למצוה.

בחבישת החמור יש חשיבות החמור וחביבות החמור.

ההכנה לכל מצוה, עיקר העבודה שלי כנ"ל, צריכה להיות לחבוש את החמור שלי, להחשיב ולחבב את החומר שלי, הגוף שלי, שבלעדיו אין קיום מצוה מעשית כלל.

הכון לקראת אלהיך ישראל, לאזור את חלצי המעמידים את כל גופי להזדרז, כחלוץ היוצא לקרב - תחלצו מאתכם - לקיים את רצון קוני, באהבה ובשמחה.

ולכן מן הראוי שהכנה זו תהיה בתוך הגדר ההלכתי של זמן קיום המצוה בפועל.

ושוב רואים שדין זריזין מקדימין לא רק מקדים אלא גם מאחר, כאשר האיחור בקיום המצוה בפועל (על ידי ה' כנ"ל) הוא הוא הזריזין מקדימין!