יא חשון – שני דיני קדימה במצוות זריזין והוי מצוה לא משהינן

גם במצוה שאינה תלויה בזמן (ואין זמנה עובר) אומרים שהוי מצוה לא משהינן, ומצוה לקיימה מיד, היינו באותו יום (לא לחכות למחר), כמו בדין מילה שלא בזמנה ופדיון הבן או הבא להתגיר.

ויש מחלקים ומסבירים שמשום שהוי מצוה לא משהינן מצוה מיד באותו יום אך משום זריזין מקדימין מצוה להקדים לבקר של אותו יום.

לפי זה, מה שמשיח אמר לריב"ל שבא היום, היינו משום שהוי מצוה לא משהינן, לא מדין זריזין מקדימין. ולכן ריב"ל חכה עד סוף היום עד שטען בפני אליהו שמשיח שקר בי.

לא-כן עבדי משה - שהוי מצוה לא משהינן (לא), זריזין מקדימין למצות (כן).

נמצא שיש שני דיני קדימה - דין קדימה בימים (שהוי מצוה לא משהינן), דין קדימה בשעות (זריזין מקדימין למצות) = 1326, משולש 51 = אמונה פעמים אהבה-אחד.

בהרחקה מן העברה, כגון באכילת קדשי שאע"פ שמצותה כל הלילה, כדי להרחיק את האדם מן העברה אמרו עד חצות כתב בשו"ת בנין ציון שאין זה ענין לזריזין מקדימין למצות, ששייך רק למצוה שעושה במעשה לא בהרחקה של שב ואל תעשה.

אך ידוע שמצד ההתכללות יש עשיה (קום עשה) בשמירה (שב ואל תעשה) ושמירה בעשיה. ועל דרך מה שכתב רש"י לגבי שמירה בחקים ועשיה במשפטים (את חקתי תשמרו ואת משפטי תעשו) - ושמרתם את חקתי... אשר יעשה אתם האדם וחי בהם - ליתן שמירה ועשיה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים.

וכמו שכתוב ישב ולא עבר עברה נותנים לו שכר כאילו קיים מצוה (ראה בתניא).

מזה י"ל, שלא כדברי שו"ת בנין ציון הנ"ל) שגם בשב ואל תעשה משום הרחקה מן העברה שייך דין זריזין, ועל כן הקדימו חכמים את ההרחק עד חצות ולא עד האשמורה השלישית וכיוצא בזה (ופשיטא שאין להקדים לפני חצות, שאז נראה כבטול מצוה בהדיא, ודוק. ועוד, באמת יש 'בקר' שמתחיל מחצות, בקר השכוי כנ"ל, זמן נטית השמש שבאתכסיא להאיר אור בקר, ע"כ נטיה להחשיך מכאן נטיה להאיר).