י חשון – ארבעה פירושים לארץ אכלת יושביה

שיר השירים = ארץ אכלת יושביה. רוס"ת שיר השירים ארץ אכלת יושביה = ארץ זבת חלב ודבש!

לרבי נחמן יש ארבעה פירושים חיוביים לארץ אכלת יושביה בעבודת השי"ת, ויש לכוונם כנגד ארבע דרגות העליה בסולם האהבה של שיר השירים:

א. הארץ מפשיטה (אוכלת) את הנכנס בה מצורתו הראשונה, צורת החו"ל (הישות) שלו, ומלבישה אותו צורה חדשה, צורת ארץ ישראל, ציור-רצון עצמי של מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה (התקוה להקבר, כלומר להתבטל, באדמת קדש, אדמת ארץ ישראל), שמזה באה ההכרה של טובה הארץ מאד מאד.

העליה לארץ ישראל היא העליה מטבע ראשון לטבע שני, וכידוע הרמז שטבע שני = אמת (שמזה מובן שהטבע-ראשון של האדם הוא בעצם תדמית-עצמי, 'פרצוף', שקרי).

היינו העליה של האדם מההזדהות שלו, הרגשת ה'אני' שלו, כנפשו הבהמית, ה'נפש ראשונה' שלו, להזדהות חדשה עם הנפש האלקית שה' נופח בו (נשמה שנתת בי טהורה היא), הנפש השנית בישראל שהיא חלק אלוה ממעל ממש.

ובשיר השירים, היינו העליה מהיות האדם רווק, לשון ריקנות (שעל כן לא טוב היות האדם לבדו), המרוכז רק בעצמו (מצב של ריקנות רוחנית - אם ריק הוא מכם הוא, מהשקיעה בה'מכם', הרגשת הרווק שהכל הוא מכם), להיותו מאורס-מקודש ונשוי, היוצא מעצמו להיות מסוד ונתון לבן/בת זוגו.

ב. ארץ ישראל מוכיחה את האדם הושב בה "תוכחת מגולה מאהבה מסותרת" (על ידי ה'יסורין של אהבה שהיא מייסרת את היושבים בה 'מדה כנגד מדה', מדת הרחמים נגד מדת הדין, וד"ל) וכך 'אוכלת' אותו, מלמדת אותו, להיטיב את דרכיו ולהיות ראוי לברכותיה.

ובחיי הנישואין, על כל אחד מבני הזוג לאכול (תחלת האכילה היא לעיסה טובה לחלקים קטנים ביותר, כלומר לפרק את האוכל ואח"כ לבלוע ולעכל אותו) את בן/בת זוגו (בסוד את הלחם אשר הוא אוכל) על ידי בקורת בונה - תוכחה-תוך-אהבה כידוע - בבקר בבקר, חדשים לבקרים רבה אמונתך (האימון ההדדי שבין בני הזוג), בבקורת לבקורתו, היינו בדרך של הוכח תוכיח את עמיתך כפירוש הבעל שם טוב (ע"ד מאמר ריש לקיש - קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים) - קודם הוכח את עצמך ואח"כ תוכיח את עמיתך (מי שעמך היינו בן/בת הזוג שלך).

ג. אוירא, וגם ארעא, דארץ ישראל מחכים (בהיות שבארץ ישראל מאירים מוחין דאבא, חכמה-בטול, משא"כ בחו"ל ששם מאירים רק מוחין דאמא, מקור הרגשת היש, במחשכים הושיבני גו' זה תלמוד בבלי) - ארץ מגדלת חכמים (אין תורה כתורת ארץ ישראל) בסוד יהיב חכמה לחכימין - למי שהוא כבר חכם קטן, בחכמה תתאה (חכמת הבריאה יש מאין) נותנים מנה גדושה של חכמה עילאה (השגת עצם האלקות, החל מהשגת תכלית הידיעה אשר לא נדע כלל, שער הנון של הבינה, ה'איני יודע' של משה רבינו שזכה לבינה, המתאחדת עם נתיב הל"ב של החכמה, נתיב לא ידעו עיט). היינו שהארץ אוכלת-מגדלת את יושביה.

ובשיר השירים קדש קדשים, היינו שאהבת החתן לכלה (כבוד חתן) ואהבת הכלה לחתן (כבוד כלה) הולכות וגדלות בספירלה מתמדת של אז תשמח בתולה במחול כפירוש הבעל שם טוב. והוא סוד ה'תחרות של אהבה' בין החתן והכלה, מי אוהב את השני יותר, כמו שמתאר בעל אור החיים הקדוש בפירושו לשיר השירים.

השיר הוא ביטוי האהבה. שיר השירים - גדילת שני השירים של החתן לכלה ושל הכלה לחתן להיות כלולים יחד בשיר העליון של השותף השלישי השורה (לשון שיר) עליהם וביניהם.

ד. ארץ אכלת יושביה כפשוטו ממש, להיות הנאכל (יושביה) מתאחד לגמרי עם האוכל להיות חלק בלתי נפרד ממנו.

היינו מה שהנשמה (הכלה) עולה עמו ממש עד שנשאבת לתוך האור-אין-סוף (החתן), סוד "לאשתאבא בגופא דמלכא".

ולמטה יותר, הנפש הבהמית עולה ונשאבת לתוך הנפש האלקית, להיות הרע (לשון מלרע, מלמטה, כידוע מהרב המגיד נ"ע) כסא (כסא דחמרא טבא, אין שמחה אלא ביין המשמח שהוא עצמו כסא, כפשוטו, לדרגה הגבוהה יותר של יין המשכר, שתו ושכרו דודים שמעל לאכלו רעים, כמבואר באור החיים שם) לטוב (אותיות בטול), ובעצם להיות אשת חיל עטרת בעלה - איזוהי אשה כשרה העושה-מתקנת ומצבת את רצון בעלה.

אכלת לשון התכללות (וכן כלה לשון התכללות) - ודבק באשתו והיו לבשר אחד ממש, הן לפירוש האבן עזרא והן לפירוש רש"י, וד"ל.