י חשון – הפיכת החושך לאור בבדיקת חמץ

אברהם השכים להקדים למצות רק מהבקר. אך בבדיקת חמץ חכמים תקנו להקדים אף בלילה, ועד לתחלת הלילה שלפניו (על פי טעם שאז בני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה).

התורה שבכתב היא בחינת יום ואילו התורה שבעל פה בחינת לילה.

בהיותו בהר משה רבינו ידע שהוא יום ממה שאז לימדוהו תורה שבכתב, ושהוא לילה ממה שאז לימדוהו תורה שבעל פה).

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.

יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת.

ומבואר בדא"ח שגם המצות-עשה דרבנן פועלות בדרך של לא-תעשה (שמאל דוחה).

על מצות בדיקת חמץ מברכים על ביעור חמץ, לבער את שרש הרע, הישות, ה'נפרדות', מן העולם. ועל כן יש להכנס דוקא לתחומה של החמץ, הישות, הרע, דהיינו חשכת לילה ושם דוקא, בתחום הרע, להפוך את החשך לאור - אור לארבעה עשר.

היינו סור רע בלילה ועשה טוב ביום (כידוע הפירוש של מעשים טובים - מעשים מאירים באור יום).

בכל התורה כולה - חוץ מקדשים - היום הולך אחר הלילה!

נמצא שהדין של זריזין מקדימין כולל את החוש (של השכוי, התרנגול והלב) להבחין בין יום, זריזות דאורייתא, ובין לילה, זריזות דרבנן, וד"ל!

יש שרבנן קצרו את הזמן כדי להרחיק את האדם מן העברה ויש שהרחיבו את הזמן כדי להרחיק את האדם מן העברה.

להרחיק את האדם מן העברה (ההוראה הכללית הראשונה של התורה שבעל פה בתחלת מסכת ברכות) = 1176, משולש 48 (24 פעמים 49) = יסוד היסודות ועמוד החכמות ר"ת י-ה-ו-ה, פתיחת היד החזקה לרמב"ם (בואמונתך בלילות, תורה שבעל פה, כפי שהוא כותב שקודם ילמד אדם מקרא כו'), וד"ל.

וי"ל שאם מקדימין, מדת הזריזות, אף לתחלת הלילה שלפני עיקר זמן המצוה (בתקנת חכמים כנ"ל) זה עדיין נקרא קיום מצוה בזמנה (ואדרבה עיקר קיום מצות בדיקת חמץ בזמנה היינו בתחלת אור לארבעה עשר).

אך אם מקדימים עוד יותר (כמו במי שיוצא לדרך כו') אזי שכר מצוה נותנים לו, שכר מצוה בזמנה לא נותנים לו, ודוק.