ד חשון – היום הולך אחר הלילה לעבודת התשובה

זריזותיה דמלכא משיחא.

ככלל, במצות התורה, היום הולך אחר הלילה - כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא, עזין מסגי ברישא - הלילה, החשך, מוביל את היום, האור (מעשיך בלילה הקודם מובילים את מעשיך ביום הבא).

יש בזה שתי אפשרויות: או שאור היום מתעמם במקצת מהרשימו של חשכת לילה; או שזוכים, על ידי תשובה מאהבה, ליתרון האור מן החשך דוקא, אתהפכא חשוכא לנהורא ועד שזדונות נעשים זכויות (מצות דעולם התהו שאינן כתובות בתורה דעולם התיקון).

נמצא שהכוונה הפנימית של קדימת הלילה ליום היא לשם עבודת התשובה - כל ימיו בתשובה (תשובה תתאה בששת ימי המעשה ותשובה עילאה בשבת, שאף בשבת - הגם ששבת היא קדש להוי' כעין קדשים - היום הולך אחר הלילה).

בקדשים (עבודת בית המקדש, כשם שבא לראות, ביום, כך בא ליראות, בלילה שאחרי וד"ל) הלילה הולך אחר היום, שאזי לילה כיום (שלפניו) יאיר.

היום הולך אחר הלילה - עבודת הבינונים (הבעלי-תשובה); הלילה הולך אחר היום - עבודת הצדיקים.

והנה, היום הולך אחר הלילה = הלילה הולך אחר היום = 411 = תהו = יש מאין (היום הולך אחר הלילה) = אין מיש (הלילה הולך אחר היום).

והיינו סוד מעשה בראשית (יש מאין, היום הולך אחר הלילה - ויהי ערב ויהי בקר) ומעשה מרכבה (אין מיש, עבודת הצדיקים להחזיר את היש של היום לאין של הלילה, מה שעל פי פשט מעשה מרכבה היינו סילוק השכינה מהמקדש, מיש לאין, מזמן הבית לזמן הגלות, מיום ללילה).

והנה, התהוות אותיות תהו תהו כנודע.

תהו היינו שינוי פתאומי, ללא סדר והדרגה (שהן תכונות התיקון) - פתאום יבוא גו', תופעה משיחית של אורות מרובים שלא צמודים לכלים מגבילים ומיישרים, אלא פורצים לכל הכיוונים (לכל רוחות העולם) בעת ובעונה אחת.

והוא כטבע האש בניגוד לטבע שאר יסודות טבע (פריצת האש מניצוץ אחד קטן ועד לאש לוהטת שורפת-כל היא תהליך של שניות ספורות. לפי מונחי המדע והמתימטיקה היא לא צמיחה לינארית אלא צמיחה אקספוננציאלית. מה שאין כן פריצת רוח חזקה או מים שוטפים הן תהליכים של צמיחה לינארית, ודוק).

נמצא שיש תהו של יש מאין = היום הולך אחר הלילה, ויש תהו של אין מיש = הלילה הולך אחר היום, תהו של מטי ותהו של לא מטי.

וידוע שיש מאין (או אין מיש) אותיות אש מיין (או יין מאש) - היין המשכר (יין דתהו שמעל ליין משמח של תיקון, כמבואר בפירוש בעל אור החיים הקדוש על שיר השירים) עושה אש בעינים - חכלילי עינים מיין, וד"ל.

והנה, אלישע, הנביא בעל המופת (בריאה יש מאין) הגדול בתנ"ך = 411 = תהו = היום הולך אחר הלילה, יש מאין = הלילה הולך אחר היום, אין מיש. יש בו אותיות יש ואותיות אש, השורפת את היש ומחזירו לאין (שמשם אפשר לברוא מחדש יש מאין), ודוק.

אלישע לשון וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (קרבן), בחינת קדשים - כל קדש הוא יקוד אש על גבי המזבח, יסוד האש דתהו כנ"ל - שבקדשים הלילה הולך אחר היום, אין מיש.

ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים = 2148 = ו"פ משיח, פתאום יבוא ויתפשט בזריזות עצומה לכל רוחות העולם, לכל הו"ק (ו"פ משיח), כטבע האש כנ"ל.

היינו הזריזות של מלך המשיח, שמכריז ואומר שהוא בא היום! פתאום! בהיסח הדעת! אורות דתהו, יחוד של יש מאין ואין מיש, צדיקים ובעלי תשובה כאחד, התהוות חדשה ותורה חדשה לגמרי, תורת אין וועלט (יש מאין) אויס וועלט (אין מיש)!