ג חשון – סוד עשרת שמות אלקים בעקדה

בפרשת העקדה, הנסיון העשירי (יהיה קדש) של אברהם אבינו, יש עשרה שמות קדש:

והאלהים נסה את אברהם...

אל המקום אשר אמר לו האלהים.

אלהים יראה לו השה לעלה בני...

ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים...

ויקרא אליו מלאך הוי' מן השמים...

כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה...

ויקרא אברהם שם המקום ההוא הוי' יראה...

אשר יאמר היום בהר הוי' יראה.

ויקרא מלאך הוי' אל אברהם שנית מן השמים.

בי נשבעתי נאם הוי'...

יש כאן חמשה שמות אלהים וחמשה שמות הוי' - חמש גבורות וחמשה חסדים, סוד העקדה, יחוד הוי' אלהים (אברהם ויצחק, חסד-אהבה וגבורה-יראה), העלאת מ"ן ע"י הגבורות הקדושות של שם אלהים והמשכת מ"ד על ידי החסדים של שם הוי'.

הכל הולך אחר הפתיחה - והאלהים נסה את אברהם:

והאלהים - שבע אותיות. יש שבעה והאלהים בתנ"ך - שלשה בתורה, הראשון (הפתיחה כנ"ל) כאן בבראשית ועוד שנים בשמות, ועוד ארבעה בכתובים, שנים בקהלת (בשני פסוקים רצופים) ושנים בדברי הימים - מבנה מובהק של חסד-גבורה-תפארת נצח-הוד (תרין פלגי גופא) יסוד-מלכות, ודוק.

ואלו הם:

והאלהים נסה את אברהם איש החסד כנגד ספירת החסד.

והאלהים יעננו בקול, היינו התגברות קולו של משה רבינו, הלוי עליו נאמר לארמא קלא בגבורה. והאלהים יעננו בקול עז וגבורה (קול ה' בכח, הקול השני של שבעת הקולות של מ"ת כנגד ספירת הגבורה).

והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה - משה = והאלהים [נסה את] אברהם, היינו מדת הרחמים (תפארת), עיר מקלט לרוצח בשגגה, כאשר משה מלגו למדה זו כנודע, והרחמים הם בעצם על הניצוץ של משה שבאותו רוצח בשגגה, אותו משה שהרג את המצרי וכמבואר ענינו בספה"ק. אנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול, חדש הרחמים כנודע.

והאלהים עשה שיראו מלפניו... והאלהים יבקש את נרדף בנצח והוד. תחלת פסוק והאלהים עשה שיראו מלפניו היא ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, נצח; והאלהים יבקש את נרדף בהוד כמובן.

והאלהים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת - תמורת שלום מלחמה ביסוד.

והאלהים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה במלכות (יהודה) כמובן.

והאלהים = 97, זמן, מהיטבאל (גם שבע אותיות). והוא סוד יחוד מ"ה וב"ן (העלאת מ"ן, ב"ן, והמשכת מ"ד, מ"ה). והאלהים מורכב מאותיות מה (= אדם) ושאר האותיות הן אליהו (= ב"ן).

וכן, בדילוג אותיות, והאלהים - הלי בתוך ואהמ = מ"ה בתוך ב"ן (גם במהיטבאל החלוקה פשוטה: מ"ה יטבאל = ב"ן)!

והאלהים [נסה את] אברהם = משה (שכרך הרבה מאד - משה הוא שכר של אברהם במלחמת המלכים, כמבואר באר"י) כנ"ל.

והאלהים נסה את = 613 (מצות תורתנו הקדושה = משה רבינו כנודע).

והאלהים נסה את אברהם = 861 = 613, רמח-שסה, ועוד רמח כנודע בסוד קרב איש (613) ולב עמק (248) = 861, משולש 41 = בית המקדש כו'.

ר"ת והאלהים נסה את אברהם = נח, ונח מצא חן בעיני הוי' - עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח ד אברהם כאשר אברהם זוכה לקבל שכר כולם היות שהוא תקן את כולם - אדם-נח-אברהם סוד אדם ביום הבראם = 351, משולש 26, שם הוי' ב"ה.

ס"ת והאלהים נסה את אברהם = 485 = 5 פעמים 97, והאלהים!

אח"כ והאלהים יעננו (משה) בקול = ונח מצא חן בעיני הוי'!

שבע פעמים והאלהים (מהיטבאל) = 679, עטרת (אשת חיל, מהיטבאל, עטרת בעלה) = סכום שבעת מספרי מגן דוד הראשונים: 1 13 37 73 121 181 253 (מטרד, אבי מהיטבאל).

וה-אלהים - וה של שם הוי' ב"ה (והנגלות לנו ולבנינו), יחוד זו"נ, קודשא בריך הוא ושכינתיה-כנסת ישראל.

וה בהכאת אותיות = ל (מגדל הפורח באויר) אלהים בהכאת אותיות = 60000 = משה (איש האלהים) בהכאת אותיות. יחד = 60030 = משה (345) פעמים חן-חן-חן (174, ב"פ פז = אני הוי').

והאלהים כל אות במשולש = 1392 = 24 פעמים נח-חן.

נמצא רמוז (מכל הנ"ל) שנשמת משה רבינו (ביניקתה מנשמת נח - תבת משה היא פנימיות תבת נח כנודע) היא המנסה את אברהם אבינו!

אמ"ן ר"ת אברהם משה נח, ודוק.

אברהם משה-נח בהכאה פרטית = 2210 = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 85, פה-מילה = טוב פעמים עין, טוב עין הוא יברך (בברכת אברהם שנהג בטוב עין עם אורחיו כו').

משה נח במילוי = 970 = י"פ והאלהים (מהיטבאל) המנסה את אברהם!

אם נבנה סדרה רבועית משלשת השמות הנ"ל לפי סדר מספרי עולה, שהוא גם לפי סדר הדורות: 58 (נח) 248 (אברהם) 345 (משה) אזי המספר הבא בסדרה יהיה 349 = יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים (טוב זה משה רבינו, ה' והתורה, טובים אלה ישראל - היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם).

עד כאן = 1000, אלף אורות שקבל משה במתן תורה, סוד נשמת ישראל בעל שם טוב, משרש אברהם אבינו, אבי החסידות, ובזכות העקדה, והאלהים נסה (לשון הרמה, אברהם לשון הרמה - הרמת אברהם היינו לאותיות שאחריו - בגשון = נשיא, אדם חשוב=שאני, 19 ברבוע - נשיא אלהים אתה בתוכנו, בכל נקודה ונקודה שבנו, כמבואר בסוד עץ החיים בתוך הגן, כמבואר במ"א), וד"ל.