ב חשון – סוד זכרון השבת ומנוחת נח

שני הפסוקים הראשונים של זכרונות בראש השנה הם ויזכר אלהים את נח וגו', ויזכר אלהים את בריתו וגו'.

והם הכתר והחכמה של עשרת פסוקי זכרונות, הקוצו-של-יוד (חכמה סתימאה דכתר עליון) והיוד (חכמה עילאה) של מח הזכרון בעולם האצילות (דאבא, חכמה עילאה, מח הזכרון, מקנן באצילות בבחינת נקודה דנעיץ, ואילו כתר, מו"ס, שורה מלמעלה בבחינת נקודה דלא נעיץ), כאשר אחד האמת שורה בכתר ומתלבש בחכמה, כמבואר בתניא.

הכל הולך אחר הפתיחה (נקודת פתח הנעלם שבמו"ס, חכמה דאריך, פתיחת הטעם הכמוס לרצון, ונקודת פתח הגלוי בחכמה עילאה, ע"ד פתח רבי שמעון כו') - ויזכר אלהים את נח.

וכך נוסח הזכרונות: וגם את נח באהבה זכרת... על כן זכרונו בא לפניך הוי' אלהינו להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים (מכאן יוצא מפורש שריבוי צאצאי נח בא מכח הצמצום-ריכוז של נח ובניו החיות והבהמות כו' בתבה במשך שנת המבול). ככתוב בתורתך ויזכר אלהים את נח וגו'.

והנה, ויזכר אלהים במילוי: וו יוד זין כף ריש אלף למד הא יוד מם = 1000, אלף אורות, 10 (ספירות כו') בחזקת 3, היינו 'תבה' של 10 על 10 על 10, ודוק.

ויזכר אלהים את נח במילוי = 2041 = 13 פעמים 157 (חצי הוי' ב"ה פעמים חצי ש-די).

והנה, יש ארבעה ויזכר אלהים בתנ"ך, שלשה בבראשית ועוד אחד בשמות:

ויזכר אלהים את נח

ויזכר אלהים את אברהם

ויזכר אלהים את רחל

ויזכר אלהים את בריתו

שני הפסוקים הראשונים של זכרונות היינו הראשון והאחרון של פסוקי ויזכר אלהים בתורה.

נח-בריתו (לאברהם יצחק יעקב) משלימים ל676, שם הוי' ב"ה ברבוע!

במילוי, נח-בריתו = 1884 = 6 פעמים, צרופי, שם ש-די, שם הברית (ברית הקשת לנח וברית מילה לאברהם ובניו אחריו, ברית אבות לקיים את ההבטחה שהבטיח - לקיים את ה'מלה' שלו - לגאול את הבנים).

בקבלה וחסידות מוסבר שנח הוא יסוד אבא - יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א, מקום הברית-מילה, בריתו (ברית-ו).

במילוי המילוי, נח-בריתו = 3704. 676 (שרש) 1884 (מילוי) 3704 (מילוי המילוי) = 6264 = נח-חן פעמים נ-נח (אחורי נח), חנן!

במספר קדמי, נח-בריתו = 2600, מאה פעמים הוי' ב"ה, כאשר חלק הקדמי = 1924 = עד פעמים הוי', בעוד השרש = 676, הוי' פעמים הוי' כנ"ל - עד הוי' (= 100) בכם!

676 (שרש) 1884 (מילוי) 2600 (קדמי) = 5160 = 60 פעמים אלהים.

כל ארבעת הויזכר אלהים בתורה: ויזכר אלהים את נח; ויזכר אלהים את אברהם; ויזכר אלהים את רחל; ויזכר אלהים את בריתו = 4082 = הוי' פעמים 157 = אחד פעמים ש-די = ב"פ ויזכר אלהים את נח במילוי כנ"ל!

ללמד שהכל נכלל ויוצא (בכפלים לתושיה) מויזכר אלהים את נח!

וללמד שתיקון מח הזכרון הוא מכח אלה תולדת נח נח, נייחא דרוחא לעילא ונייחא דרוחא לתתא, כאשר רוח הבריות נוחה הימנו שאזי רוח המקום נוחה הימנו, וכהוראת מורנו הבעל שם טוב, וד"ל.

מי שנח זוכר (מי שלא נח אלא נע ונד תמיד מבלי לנוח - שוכח).

אל אחר אסתריס, אין להם דעת-אמת להוליד בצלמו כדמותו (של יוצר בראשית). רק בעם היהודי יש מח הזכרון באמת, סוד איש ואיש יולד בה (בציון) כאשר החידוש הוא שגם האם היהודיה, מקור הייחוס היהודי, היא בעצם בחינת זכר, הזוכר מאין באת (כמו הבעטלער הראשון של רבי נחמן, זה ינחמנו, נח).

היינו סוד זכור את יום השבת, הזכרון - זכרון היותי נברא יש מאין בכל רגע תמיד - בא עם יום השבת, יום המנוחה.

וממילא מובן הדין שגוי אסור לשמור שבת, ואף חייב מיתה. אצלו נאמר לא ישבתו, שאינו שייך לזכרון האמת לאמתו הבאה עם מנוחת השבת, אדרבה, עבורו זה הפסק החיות, ודוק.

הווארט: אני נח בשבת כדי לזכור שבעצם אני אין.