"ונחדש המלוכה"

שבת קרח תשפ"ו – כפ"ח

שבת חתן בבית הרב לישראל שי' זילבר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בדברי שמואל "לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה" נרמז יסוד עיקרי – מלוכה אמתית, מלכות דקדושה, צריכה להתבסס על אמונת ההתחדשות. המלך האמתי צריך להיות רגיש להתחדשות המתמדת של מציאות הצבור ולהתאים עצמו אליו. באותו האופן בבית היהודי צריך ה"חתן דומה למלך" להכיר בהתחדשות המתמדת של אשתו ולהיות רגיש אליה. שיטת קדמות העולם, מחשבת היוונים, מולידה ישות וממילא חוסר-רגישות ואילו אמונת הבריאה יש מאין מולידה בטול המאפשר רגישות אמתית למציאות. שיעור מיוחד על מלכות ונישואין, שניתן לבחורי ישיבת חומש בשבת בה עלה החתן לתורה במנין שבבית הרב.

יסוד המלכות – אמונת החידוש

קראנו בהפטרה "ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה"[ב]. רואים שהמלוכה צריכה להתחדש – ענין המלכות הוא חידוש תמידי. זה ודאי נוגע לחתן וכלה, ש"חתן דומה למלך"[ג] והכלה למלכה[ד]. דווקא במלכות, שמהווה את העולם, צריכה להיות תחושה של התחדשות – של "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות"[ה], שמציאות העולמות תהיה בהתחדשות[ו]. גם במלכות ישראל וגם בבית יהודי, המלכות של חתן וכלה, היסוד צריך להיות האמונה בהתחדשות העולם, שאפשר לומר שהיא ההבדל הראשון והעיקרי בין אמונת ישראל לפילוסופיה היוונית.

איזו אות הכי בולטת בפסוק הנ"ל, שחוזרת שוב ושוב? האות ל. יש בפסוק שבע אותיות ל, בחלוקת זהב – חלוקת ז ל-ה ו-ב (כמו בנרות המנורה[ז]) – ב בפתיחה, "ויאמר שמואל אל העם"[ח], ועוד ה בדברי שמואל, "לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה". גם אם תספרו את מיקומי האות ל בפסוק תראו רמזים יפים (וראה מעט לקמן). האות ל היא האות של המלכות[ט]. למה? [הרב תמיד אומר[י] שהמלכות נקנית ב-ל מעלות[יא]; בגימטריא יהודה, שבט המלכות; ממוצע כל אות במלה מלך.] נכון, ועוד, בשמות הספירות העליונות – כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות – יש רק ל אחת, ה-ל של מלכות. בחז"ל ה-ל נקראת "מגדל הפורח באויר"[יב], בסוד "מגדל עז שם הוי' בו ירוץ צדיק ונשגב"[יג] שנאמר על המלכות. ענין ה"מגדל הפורח באויר" (ס"ת רחל, בדרך עליה מלמטה למעלה, כאשר שאר האותיות, ראשי ואמצעי תבות "מגדל הפורח באויר", עולים 1.5 פעמים רחל!) של האות ל הוא העליה של המלכות-האשה (פרצוף רחל) מלמטה למעלה.

מחלוקת קרח – ישות כנגד בטול

קרח טוען כנגד הכהונה הגדולה של אהרן, אבל בעצם הוא חולק על המלכות של משה. מה המלה הראשונה בה משה מגיב לטענותיו-מחלוקתו של קרח? "בקר"[יד]. הוא אמר כך כי ב"בקר" יש כח של "חדשים לבקרים רבה אמונתך"[טו] – כח של חיזוק האמונה בהתחדשות העולם (שמתחזקת כשרואים את הזריחה-ההתחדשות בכל יום, כמו שמודגש בברכת "יוצר אור", "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית")[טז]. איך קוראים לשיטה ההפוכה מהאמונה בהתחדשות? קדמות[יז] – זו השיטה של חכמת יון, שמאמינה בקדמות העולם. מול הטענה של קרח משה צריך לחזק את האמונה בהתחדשות העולם, לכן גם הענש של קרח הוא "אם בריאה יברא הוי'"[יח], בריאה חדשה שממחישה את ההתחדשות של המציאות כולה.

אצל מלך העיקר הוא הרגישות לכך שהמלכות – "המלוכה" – מתחדשת תמיד. לא להסתכל על הציבור כמציאות קבועה, סטטית, אלא להכיר בכך שזו מציאות דינמית ומתחדשת, שכדי להיות רגיש למציאות הזו צריך להיות 'אין'. מול הטענות של קרח ועדתו משה רבינו אומר "ואהרן מה הוא"[יט], כמו שלפני כן הוא אומר על עצמו ועל אהרן "ונחנו מה"[כ].

נגיד במילים יותר בוטות: המחלוקת של קרח מול משה ואהרן היא מחלוקת של ישות מול בטול. כל טענת הקדמות נובעת מישות ואמונת ההתחדשות היא מתוך בטול, שאדם מרגיש את התחדשות כל הבריאה ולא מוציא את עצמו מהכלל[כא], שגם הוא מתהווה יש מאין ואפס המוחלט בכל רגע, ובטל למקור שמהווה אותו. האמונה בקדמות העולם היא בעצם האמירה של "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[כב]. המלכות דקדושה, שמאמינה שהכל מתחדש מאת ה' יש מאין, מכירה שלא כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה אלא "וזכרת את הוי' אלהיך כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל"[כג] (נתינת כח שמתחדשת עכשיו).

סופי התיבות של "ונחדש שם המלוכה" הם אותיות משה, מי שבבחינת אין שעומד מול קרח. אם מוסיפים עוד מלה, "הגלגל ונחדש שם המלוכה" סופי התיבות הם אותיות שלמה (אותיות למשה, לימוד תורה משה לשמה). אם מוסיפים עוד מלה, "ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה" הר"ת הם כבר אותיות השלמה, מלה שדברנו עליה לא מזמן[כד]. לפעמים בשביל ההתחדשות צריכים קודם כל השלמה עם המציאות הקיימת, ודווקא אז רואים את השינוי, את הנס שבטבע (בפשט, כאן ה' ואחריו נביאו שמואל משלימים עם דרישת העם למלך – שהיא כביכול בגידה במלכות שמים[כה], מקור התחדשות התחתונים, ונטיה ל"מלך ככל הגוים"[כו], קדמות העולם דיון, ודוק).

שמואל הנביא בא מזרעו של קרח[כז] (והוא שרש טעותו: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות... ואני אדום"[כח]). במאמר שמואל "ונחדש המלוכה" הוא רומז גם למלוכה ב-ה הידיעה, מלוכת משה ואהרן – מלוכה של "מה", בטול וראיה מוחשית של יש מאין – מתאים לכך ששמואל עצמו שקול כנגד משה ואהרן[כט] (היינו שניחון באותו שיקול דעת שלהם, דעת ההתחדשות). בכך שמואל הוא בסוד בן מזכה-מתקן אב ("ברא מזכה אבא"[ל]) ביחס לקרח, עד לתיקון הסופי, כאשר בדור האחרון יודה קרח למשה[לא], בטול היש לאין, ואזי יתקיים "צדיק כתמר יפרח"[לב], סוד "פרח מטה אהרן"[לג], ס"ת קרח[לד] (שלמות הגילוי של "כל העדה כלם קדשים ובתוכם הוי'"[לה] כאשר "כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו"[לו], מהשלום-בית של חברו, בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה"[לז], כל או"א סופר את חידושיו, מאמונת החידוש שלו, ו'סופר' עוד יותר את חידושי חברו, שהוא מתחדש יותר ממני, וד"ל).

דמוקרטיה, מלכות דקדושה ומלכות דקליפה

קרח, שטוען "כי כל העדה כֻלם קדֹשים ובתוכם הוי'", הוא אבי הדמוקרטיה. בעולם מקובל שמקור הדמוקרטיה הוא אתונה, יון. רואים שיש קשר הדוק בין האמונה בקדמות העולם, יסוד מחשבת יון, לדמוקרטיה. הדמוקרטיה מתייחסת ל'יש', מעניקה זכות קיום לכל יש ויש (כאילו כל 'יש' הוא קדמון וממילא "כל קדמון [הוא בעל זכות] נצחי"[לח]). לעומת זאת, מלוכה אמתית היא חידוש – "ונחדש שם המלוכה".

חשוב להדגיש שהמלוכה האמתית – מלוכת המלך הבטל למקור המהווה אותו, הרגיש להתחדשות התמידית של המלוכה – היא הפוכה ממש מהמלכות דקליפה. שבעת המלכים של התהו, מלכי אדום – מלכות הרשעה – היו בדיוק הפוך מהמלכות דקדושה הבטלה לבורא יתברך. כל מלך, ברוב ישותו והרגשת 'קדמותו' ('זכות' קיומו לעד) אמר "אנא אמלוך"[לט], בלי שום רגישות לזולת, לעם (מתחיל מכך שלא היו נשואים, ולא היתה להם רגישות למציאות האשה וההתחדשות שלה[מ]). בעולם היום שונאים את שיטת המשטר המלוכנית כי היא הפוכה מהמלכות האמתית, המלכות דקדושה. אבל דא עקא, נדמה להם שהאלטרנטיבה היחידה למשטר מלוכני היא שיטת הדמוקרטיה של אתונה, שיטת קרח, ובכך מחליפים ישות בישות מסוג אחר[מא], ודוק.

אפילו ביחס לשאול עצמו, עליו אומר שמואל "ונחדש המלוכה": תמיד התפלאתי על הסיפור של שאול – הוא היה בחור צנוע, נחבא אל הכלים[מב], בורח מן הכבוד (עד שירדפו אחריו לתת לו כבוד, כמסופר). למה הוא משתגע מזה שהבנות נותנות לדוד את הרבבות ולו את האלפים[מג]? הרי זו ישות נטו – שרש המלכים של הלעומת-זה, "אנא אמלוך" (כידוע[מד] שלמלך שאול יש גם שרש במלך שאול מרחובות הנהר, המלך הששי במלכי אדום). איך ה"אנא אמלוך" של שאול מתיישב עם הצניעות שלו? צריך לומר שאפשר להיות צנוע בטבע ראשון, וגם לאמץ את מדת הצניעות כערך חשוב (כמו שראינו לאחרונה גם בהרצאה שהעביר ראש המוסד הנכנס) – ועדיין להיות מאד-מאד יש. לכן בסופו של דבר מלכות שאול נשברת. בעצם, זה מה ששמואל אומר בהפטרה הזו, בחידוש המלוכה של שאול – אם זו לא תהיה מלוכה אמתית על פי תורת ה', בבטול לה' ורצונו, היא עתידה להשבר, גם אצל העם וגם אצל המלך, וכך אכן קרה. לכאורה, דוד היה יכול להיות הממשיך הטבעי של שאול. כמו אצל רבי, לפעמים הבן הוא הממשיך ולפעמים החתן הוא הממשיך. דוד הוא חתן של שאול, מה הקנאה הגדולה? אם שאול היה לא רק צנוע אלא גם ענו (בחינת 'מלך ענו' של רבי נחמן[מה]) הוא היה אומר 'טוב, אם ה' רוצה שדוד ימלוך אחרי – סבבה! כל הבעיה היא רק בעיה של ישות, שגעון גדלות (זהו גם תיקון של מיכל, שירשה את הצניעות, אבל בקרה את השפלות[מו] – היא זכתה בכך שהתחתנה עם דוד והצילה אותו[מז], אהבה אותו).

התחדשות החתן והכלה

בין חתן וכלה, היסוד של הבית היהודי הוא האמונה בהתחדשות העולם, בהתחדשות המציאות בכל רגע, בהתחדשות של הבית. המלה "המלוכה" כוללת גם מלכה – כמובן גם מלך, אבל העיקר הוא המלוכה-המלכות-הנוקבא – וגם כלה. עיקר ההתחדשות היא אצל האשה, והעבודה של החתן היא בעיקר להאמין בהתחדשות הזו ולראות-לחוות אותה[מח].

את ההתחדשות אפשר לראות בשני כיוונים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. בדרך כלל אומרים שהעולם נברא "יש מאין", אבל לפעמים כתוב שהוא נברא "מאין ליש"[מט]. מה ההבדל? הזכרנו קודם את הביטוי "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות", אבל גם על ההתחדשות של המציאות אפשר להסתכל בשני הכיוונים: אפשר להסתכל על המציאות של העולם, על ה'יש', להאמין ולהרגיש שהמציאות הזו מתהווה "יש מאין", ולהכיר ש"אלץ איז גאט" (הכל הוא ה'), אבל אסור שהאמונה שהכל הוא ה' תגיע לפנתאיזם ר"ל (שיטת שפינוזה), אלא הכרה ש"אלץ איז גאט" משום ש"גאט איז אלץ" (ה' הוא הכל). לעומת זאת, אפשר להתחיל מההסתכלות על ה'אין', מכך ש"גאט איז אלץ", ומתוך כך לראות ש"אלץ איז גאט" – שיש מה שנמשך מאין ליש. חייבת להיות נשיאת הפכים של "אלץ איז גאט, גאט איז אלץ"[נ] – "רצוא ושוב" של עצם הנשמה[נא] – אבל אצל הכלה היא מתחילה מלמטה ואצל החתן היא מתחילה מלמעלה.

מופתי אלישע

מי עוד קשור לכל הנושא הזה? איך אפשר לקרוא את השם קֹרח בניקוד שונה? קֶרַח וגם קֵרֵחַ. מי נקרא קֵרֵחַ? על אלישע הנביא נאמר "עלה קרח עלה קרח"[נב].

אפשר לשאול מי הוא גדול הנביאים. בהפטרה קראנו על שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן (כנ"ל) – הוא מזכיר בהפטרה את משה ואהרן, פעמיים[נג], ואחר כך עוד שופטים שגאלו את ישראל, ומסיים עם עצמו, שמואל, בסוד "נעוץ סופן בתחלתן"[נד], שמואל במשה-אהרן, ללמד שהוא שקול כנגד שניהם – אז בהחלט יש לומר ששמואל הוא גדול הנביאים.

אבל אם שואלים מי גדול בעלי המופת בין הנביאים, כולל מחולל תחית המתים, זהו אלישע בן שפט, שבקש וזכה לקבל מאליהו "פי שנים ברוחך אלי"[נה]. אלישע הוא גם המקור לכל סיפורי המופתים על הצדיקים – גיחזי מספר למלך ישראל על "הגדֹלות אשר עשה אלישע"[נו]. אנחנו תמיד אומרים[נז] רמז ש-אלישע בגימטריא יש מאין – בשביל לעשות את כל המופתים צריך אמונה בהתחדשות, להכיר שהכל מתחדש בכל רגע ואפשר לחדש מציאות. [גם בסיפור של "עלה קרח" זה יש מאין, "לא דבים ולא יער"[נח]...] נכון, חידוש יש מאין של הדבים ושל היער, מכח שם ש-די, כח שידוד מערכות הטבע[נט] – יש [מאין] דבים יער[ס].

"מגלגלין זכות"

נאמר עוד דבר (דבר נוטריקון דבים יער...): איפה החידוש של המלוכה? בגלגל (שם האותיות ל הכי בולטות בפסוק) – "לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה". למה רומז הגלגל? אצל היוונים הדבר הכי קדמון הוא הגלגל, גלגל השכל המניע את הגלגל היומי המניע את שאר כל הגלגלים, השמש והירח וכו' – דווקא כנגדם צריך לחדש את המלוכה בגלגל.

והנה, גלגל לשון גלגול, רמז ל"מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"[סא]. אצל בני זוג מתקיים "זכו שכינה ביניהם"[סב] – העיקר שיהיה אצלם "מגלגלים זכות על ידי זכאי" ולא ההפך, כאן הבחירה.

מה פירוש "זכו"? מוסבר אצלנו[סג] שעיקר הזכוך שייך לעינים, להסתכלות – זכות הראיה. בני זוג צריכים לזכך את הראיה ולראות שהכל מתחדש תמיד יש מאין, לחזק את האמונה בהתחדשות, ואז הם זוכים שמגלגלים על ידיהם זכות – הרבה גלגולים בחיים האלה, החל מהרבה ילדים ש'מתגלגלים' דרכם.

מחוה ראשונה לחוה שניה

נאמר עוד דבר אחד: איזו פרשה בתורה היא פרשת קרח? הפרשה ה-לח. גם בפסוק שלנו, ה-ל האחרונה היא האות ה-לח בפסוק (וגם סכום מיקומי שלש ה-ל הראשונות עולה לח). באריז"ל[סד] הסוד של לח הוא חוה-חוה – סוד חוה ראשונה וחוה שניה.

אצל כל אחד תתכנה שתי חוות – חוה ראשונה וחוה שניה: חוה ראשונה היא התפיסה-השערה הראשונה של אדם בנוגע לשידוך שלו, הדמיון שלו איך הכלה שלו 'אמורה להיות', עוד לפני שהוא פוגש אותה. התדמית הזו 'חוזרת לעפרה' כאשר הוא פוגש את הכלה שלו באמת, שהיא בגדר חוה שניה עבורו. באופן הכי כללי, חוה ראשונה היא הדמיון של קדמות המציאות, שצריך להתבטל, כאשר חוה שניה היא האמונה וההבנה של התחדשות הבריאה.

ולסיום, "מצוה גדולה [היינו 'מצוה רבה'[סה] של נישואי איש ואשה לשם 'פרו ורבו'[סו]] להיות בשמחה תמיד ['אם הבנים שמחה' תמיד[סז]]"[סח], שחידוש המלוכה שלכם יהיה בשמחה!