"אחד אני יודע!"

ליל הסדר תשפ"ו – כפ"ח

הילד המלכותי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי שירת "אחד מי יודע" – הגענו ל"שלשה מי יודע"... – ו"חד גדיא".]

בפיוט שרים "אחד מי יודע? אחד אני יודע". "מי [יודע]" היינו הבינה, "'מי' דקיימא לשאלה". "אני [יודע] היינו המלכות, עלמא דאתגליא.

למעלה מהבינה יש את החכמה, בה "איני יודע" (וליתר דיוק, "איני יודע", בגימטריא קסא – שם אהיה במילוי יודין, שהוא חלק מסוד שמו של משה[ב], ממנו לומדים לומר "איני יודע" – הוא פנימיות אמא הכלולה באבא עילאה, וד"ל). באין של החכמה מגיעים ל"תכלית הידיעה שנדע שלא נדע". ה"אני יודע" שבמלכות מקבל מה"איני יודע" שבחכמה, בסוד "אבא יסד ברתא", "הוי' בחכמה יסד ארץ".

בפיוט מזכירים את הבינה והמלכות, "הא בהא תליא", יחוד של "מי זאת" כפי שלימד מורנו הבעל שם טוב.

הסברנו את ה-י ("איני יודע"), ה עילאה ("מי יודע") ו-ה תתאה ("אני יודע"). מהי ה-ו במבנה הזה? ב-ו אומרים "אתה יודע". ילד ממולח – בעל מוחין דז"א (מוחין של ילד-תלמיד) – מגיב לשאלה "מי יודע?" ב"אתה יודע", אז תאמר לי אתה[ג]. לעומתו, הילד ה'מלכותי' אומר "אני יודע!".

י איני יודע

ה מי יודע

ו אתה יודע

ה אני יודע

ה'משכיל' יכול להגיד "מי יודע" ואפילו "איני יודע", אבל התכל'ס היא להגיע ל"אני יודע", "איך וייס!".

ורמז: איני יודע מי יודע אתה יודע אני יודע עולה 948, דעת-דעת, "דעת עליון" ביחוד י-ה, "הנסתרֹת להוי' אלהינו", ו"דעת תחתון" ביחוד וה, "והנגלֹת לנו ולבנינו". ממוצע כל ביטוי הוא 237, אני במילוי (אלף נון יוד), "ואבֹא היום אל העין" (היום עולה אני), סוד קפיצת הדרך (ר"ת אותיות שם אהוה, שם הטוב)[ד].

עד כאן, חג שמח!