יח תשרי – פרצוף וזנב בפסיכולוגיה ובעבודה רוחנית

יש רבי שמעון בן פזי, רבי יהודה בן פזי ורבי יוסי בן פזי.

שמעון יהודה יוסי = 582 = ו"פ (צרופי) פזי!

והוא עולה זמות יד לפה!

ויש גם פזי בעצמו, האבא, סך הכל ז פעמים פזי!

כל פזי הוא פרצוף (עם זנב ויד כנ"ל), דהיינו שבע 'פוזות' שונות.

בסוגיא של חד אמר פרצוף חד אמר זנב, רבי שמעון בן פזי דורש את שתי היודין של וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה גו' - אוי לי [הלעומת זה של טוב לי] מיצרי אוי לי מיוצרי.

רבי יהודה בן פזי הוא בנו של רבי שמעון בן פזי. יחוד שמעון-יהודה (בנחלה וכו') = מלכות.

רבי יוסי בן פזי, מעשה בזהר שממנו לומדים את עומק הפשט של מתוך שלא לשמה בא לשמה.

מרבי פזי עצמו לומדים את מדת האתכפיא של דוד המלך שלא רצה לבוא על פילגשיו לאחר שנטמאו באונס על ידי אבשלום הגם שהיו מותרות לו על פי הלכה. קדש את עצמך במותר לך.

אוי לי מיצרי כו' - הכנעה; אתכפיא - הבדלה ; בא לשמה - המתקה, ודוק.

פז של הלעומת זה: פילגש-זונה = פז ועוד קדש.

חד אמר פרצוף היינו רב וחד אמר זנב היינו שמואל. ויש מפרשים ששמואל, הריאלי, נוקט באבולוציה, התפתחות המין מזנב לפרצוף, וכן מבואר באר"י בסוד עליות המלכות, שער מיעוט הירח. אך רב, האידיאלי, הוא אנטי אבולוציה, שלכתחילה נבראת פרצוף שלם. היינו שרב רואה את מציאות אדם וחוה כמו לפני החטא שאז היו שני המאורות הגדולים שוים בקומתם, אך שמואל רואה את מציאות הזוג כמו לאחר החטא, שבעצם גם לפני החטא זו בחינת חוה ראשונה שחזרה לעפרה בהיותה זנב גרידא, סוד לילית המפתה את האדם לזנות, זנב, תאוה המולדת באדם, עוד לפני החטא בפועל.

שמואל סובר שאין בין כו' אלא שעבוד כו', שלבי התפתחות, וכך פוסק הרמב"ם שמהשמאל כנודע (שמאל - ריאלי). הרבי, חסיד, פוסק כרב מקור חסידי בבל, י מילין דחסידותא, היינו אידיאליסט אוטופי. לכן הרבי אומר שתחית המתים יכול לבוא יחד עם משיח, ללא צורך בשתי תקופו מזנב המשיח לפרצופו.

בענין חלום, שמואל המציאותי סובר ששוא ידברו ואילו רב סובר שהוא נבואה קטנה, ודוק. חלום שוא היינו זנב (חלומות של פרויד, איד, תאות מין). חלום-נבואה היינו פרצוף (יונג, אגו).

זה נושא מאד חשוב בענין פרצוף-זנב, שתי השיטות העיקריות של פסיכולוגיה: יונג ופרויד, ודוק היטב.

דו-פרצופין היינו לימוד ד"ף גמרא, עמוד א' ועמוד ב' מאחור, ובאמת בם שוים בקומתם, בחכמתם כו'.

כל הנושא של גדול בינוני קטן היינו מתנת המן בזכות משה, צדיק, שיש לו מדת האהבה, גדול, נוטל בזרוע ואינו זקוק לשמירת העננים של אהרן. עננים בזכות אהרן לבינונים, שלהם יראה ולא אהבה ואהרן בא להגן עליהם ולהחדיר בהם גם אהבה, להגדיל אותם (משה בא להעלות את הצדיק שאינו גמור לצדיק גמור מגדול לרב. מרים מחנכת הילדים שאין להם דו"ר רק אמונה, מחנכת ליראה, להעלות את הקטן לבינוני, על מי הבאר. ולכן, לכתחילה משה לא שייך לעננים ולבאר, אך לאחר שמתו מרים ואהרן עלית מרום שבית שבי, כלומר מתנות שלא שייכות לך בעצם, במקום שאין אנשים, כלומר שמה שהכל חזר בזכות משה, היינו ירידה (לצורך עליה, להגיע לדרגה יותר נעלית ועצמית של נשמה כללית הכוללת ומזדהה עם כל סוגי הנשמות ודואגת לכאו"א להעלותו בקדש, וד"ל - כל זה מאמרי אלימלך, ראה שם.