יח תשרי – אחדות הפיזי והמטפיזי בקרבן תמיד

שמעון בן זומא, שמעון בן ננס, שמעון בן פזי, שמעון בן עזאי - ד דעות מה הכלל גדול בתורה, כנגד ד המינים של חג הסוכות.

ארבעת השמעון = 2471 = 7 פעמים 353, שמחה (סוד הוי' ליראיו) - שבע שמחות את פניך, גילוי אור הפנים, קדם, שפע אלהי.

זמן שמחתנו = 901 = אורו של משיח = יפוצו מעינתיך חוצה = 17, טוב, פעמים 53, המספר הראשוני ה17, טוב.

ר"ת זומא ננס פזי עזאי - פז נע = 207 = אור (אין סוף כו').

פירוש עין יעקב: את הכבש - יחוד מחשבה-מעשה = 770, שכינה שכינה. ואהבת - יחוד רגש-מעשה = 918, ט"פ אמונה (אמונה-שפלות) כו'. שמע גו' - אמונה לבד.

מהר"ל: עבודה תמידית (את הכבש גו') - עבודה = פז, אני הוי', תמידית = 864 = עבדו את הוי' בשמחה כו'. ממוצע כל אות = קדם, זה ברבוע כו'. עבודה תמידית - עת לעשות לה', יחוד תדיר ומקודש. עבודה תמידית = 951 = שמע ישראל. יחוד בין דעת בן זומא ודעת בן פזי.

עבודה תמידית (את הכבש גו') ממשיך מבחי' אני הוי' לא שניתי, כרמוז בהמשך הפסוק: אני הוי' לא שניתי [כי] ואתם בני יעקב לא כליתם, לא הפסקתם לעבוד את ה' תמידין כסדרן בכל יום תמיד. עבודה תמידית ועוד אני הוי' לא שניתי = 1839 = ג"פ תרי"ג (תורה, תפלה, תשובה) = גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

בלשון צחות, פז - תהא שנת פז - ופזי (שמעון בן פזי) רומז לעולם הפיזי, לפיזיקה וממילא גם למטפיזיקה (לפיזי ולמה שמעל לפיזי, אך מתיחס אליו, כפירוש סובב כל עלמין, סובב אך ביחס לעלמין). היינו סוד קרבן, קרבן תמיד, העלאת הפיזי למטפיזי, רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס.

מה שהלכה כבן פזי היינו שבכל אחת משלש הדעות במדרש יש חיבור בין הפיזי למטפיזי: שמע ישראל... אחד - אחד בז' רקיעים וב-ד רוחות העולם (ורומז לירידת הנשמה להתלבש בגוף הגשמי, כמבואר בדא"ח).

ואהבת לרעך כמוך - חיבור שרש הנשמה במחצב הנשמות, לנשמה המלובשת בגוף, חיבור הכלל לפרט כנ"ל.

את הכבש אחד גו', עבודת הקרבנות - שוב יחוד ואחדות, לחבר את הבורא עם הנברא, אחדות של עצם מציאות המטפיזית עם המציאות הפיזית.

שמע ישראל גו' - אחדות פילוסופית; ואהבת לרעך כמוך - אחדות פסיכולוגית; את הכבש גו' - אחדות ביולוגית, ודוק.

בדעת בן עזאי - זה ספר תולדת אדם - יש גם אחדות, אחדות היסטורית, חוט השדרה של ספר קהלת - דור הולך ודור בא גו', מה שהיה הוא שיהיה גו', היינו סוד גלגל החוזר בעולם, היינו אחדות מיניה וביה, שבעצם הכל פיזי (כדעת הרווחת היום במדעים בכלל - אין בדיוק מטפיזי, הכל פיזי, היינו מלכות, נטילת אתרוג ביד שמאל דוקא, נטה שמאלו וברא ארץ, בחינת פה, הכל פיזי, הכל פז, והאחדות היא מיניה וביה.

קרבן תמיד = 806 = אל פע' הוי' = לעשות (לתקן), חותם מעשה בראשית, התמדה בעבודת השי"ת, המעשה (התמידי) הוא העיקר.

תחלת פרשת הקרבנות בקרבן תמיד: צו את בני ישראל ואמרת אלהם [משה מדבר אל הרבים, לא כמו בפרשת תצוה שה' מדבר אל משה] את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו להוי' כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד [ב"פ עלה תמיד = 1118 = שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד]. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים [הכבש האחד של פרשת תצוה = משה ואם נוסיף אחד דכאן - משה אחד = משיח, עליה, עלת תמיד, מהוא גואל ראשון להוא גואל אחרון, סוד מה שהיה הוא, ר"ת משה, שיהיה, בחינת משה-אחד = משיח].

ומקשים למה כתוב כאן תעשה לשון יחיד כו'. ועל דרך הדרוש הקרוב לפשט, פסוק זה חוזר לחבר את פרשה זו לפרשה בתצוה, ולומר שקיום מצות תמידין כסדרן מגלה את שרש משה רבינו שבכללות נש"י, סוד הדעת של כללות נש"י - דעת לשון התקשרות והתחברות - וממילא דוקא כאן הציווי של משה לרבים נאמר בלשון יחיד, כאילו משה מדבר אל עצמו (בזכרו את ה' מדבר אליו), סוד משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו, וד"ל.

והוא סגולה מיוחדת של קרבן תמיד, הכבש אחד (=שם, שביחד עם הכבש האחד = שם השם), וכמבואר במפרשים שדוקא כאן נאמר ריח ניחחי - ניחח שלי, של עצמותי ממש - אין עוד ניחחי במקרא אלא בכל מקום כתוב ריח ניחח (לה') אך לא ניחחי. והיינו ריח שעולה לבחי' אני הוי' לא שניתי כנ"ל.

ניחחי (= אלהים) היא המלה ה-טוב בפרשה. אחד היא המלה ה-טל, הוי' אחד, בפרשה.

הפרשה מתחילה: וידבר הוי' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אלהם. 18 ו21 אותיות = 39, הוי' אחד, מיקום תבת אחד בפרשה כנ"ל. ע"כ = 2718, ברכת כהנים. את קרבני לחמי = 851, חיה פעמים יחידה = זה הדבר אשר צוה הוי', כללות נבואת משה רבינו. לאשי ריח = 559, עלה תמיד, חצי 1118 כנ"ל. ניחחי תשמרו = 1032 - תשמרו = 11 פעמים ניחחי, ס"ה זה פעמים אלהים-ניחחי. אך שלשת הקטעים הקודמים - 2718, 851, 559 = 4128 = 4 פעמים 1032, הקטע הבא! ע"כ 5160 = 60 פעמים 86, ניחחי! (ניחחי = אלהים כנ"ל. ומבואר שאלהים = כלי הוי'. אי אפשר לחלק ה אותיות אלהים ל60 ו26, משא"כ בניחחי החלוקה מובהקת: ני = כלי, חחי = הוי'!). סיום הפסוק: להקריב לי במועדו = 515 = תפלה (במקום תמידין). עד כאן, שני הפסוקים הראשונים של הפרשה עולים 5675 = כה פעמים ברכה, רמז מובהק לברכת כהנים (כהן - כה-ן כנודע), כה תברכו את בנ"י גו'. רק לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו = 2106 = אנכי פעמים הוי' (תחלת עשרת הדברות), דהיינו 559 הנ"ל ועוד 1547 (7 פעמים 13 פעמים טוב, אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה = הוי' ועוד זך מילויי הוי' כנודע).

ראינו שעד ניחחי תשמרו = 5160 = 5 פעמים 1032 (ניחחי תשמרו) = כלי פעמים אלהים (= כלי הוי'). והנה ההמשך: להקריב לי במועדו. ואמרת להם זה האשה = 1560 = כלי פעמים הוי' (כלומר שקודם יש כלי פעמים אלהים ואח"כ כלי פעמים הוי')!

כל ההמשך עד תעשה בין הערבים = 7722 = 11 פעמים שבת, הוי' פעמים 297. וביחד עם 1560 הנ"ל = 9282 = 26 פעמים 357 (= 3 פע' 7 פע' 17) = יעקב פעמים 51 (טוב-טוב-טוב) = רחל פעמים 39 (אחד-אחד-אחד)!

נמצא שיחידת ארבעת הפסוקים מתחלקת ל60 פעמים אלהים (ניחחי) אח"כ 357 פעמים הוי'. ארבעת המחלקים: 60 86 357 26 = 529 = 23 (חיה, חדוה) ברבוע = תענוג!

עוד פנינה: את הכבש אחד תעשה בבקר = 1820! ('בזכות' אחד, 13, ולא האחד, ודוק).

ההבדל בין ואהבת לרעך כמוך (בבינה, יסוד אמא, אהבה רבה, ערבות - כל ישראל ערבים זה בזה) לזה ספר תולדת אדם (במלכות, כללות האנושות בני אדה"ר) הוא ההבדל בפרקי אבות, מאמר של רבי עקיבא (הסובר כמו בן ננס שואהבת לרעך כמוך הוא הכלל גדול בתורה), חייב אדם שנברא בצלם (זה ספר תולדת אדם) דקאי על הנפש השכלית, כמבואר בדא"ח, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (ואהבת לרעך כמוך) דקאי על הנפש האלקית (ממנה זוכים לשפע אלקי).

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה... כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו י"ל דקאי בפרט על תורת העלה, סוד הגלגל החוזר, עליונים (השראת שכינה, ושכנתי בתוכם) למה ותחתונים למעלה (ככל אשר אני מראה אותך... וכן תעשו, למטה כמו למעלה, וכן רזא דקורבנא שעולה עד רזא דא"ס). כלי חמדה = 117 ויחד עם תורה, 611 = 728 = כח (ר"ת כלי חמדה) פע' הוי', יעקב ברצוא ושוב (העלאה והמשכה).

והוא כדעת בן פזי - את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים = 4083 ויחד עם כלי חמדה = 4200, י"פ יחוד יעקב-רחל, 100 (מב-חן) פע' שם מב.

ועוד י"ל שכלי חמדה רומז לפסוק שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד, פסוק ה'חמדה' של תורתנו הקדושה כנודע. כלי חמדה, 117 (9 פע' 13), תורה, 611 (47 פע' 13), שמע גו', 1118 (86 פע' 13) - סדרה עולה, בסיס = 13, אחד נוטריקון אהבה-חמדה (70), ודוק.

זה ספר תולדת אדם - ויחי ויולד וימת = יעקב יעקב יעקב, ממוצע כל תבה. פרשת ויחי (טוב-טוב) היינו ויחי יעקב, שבאותה פרשה הוא מברך את הבנים אשר הוליד, וימת (לא כתוב מלה זו בפירוש, כמו שכן כתוב אצל משה, נשמת יעקב - אמת ליעקב אותיות יעקב לא מת, רק העמיד פרצוף שמת כו' - וימת = פרצוף = ג תמוז = חי לעד וקים לנצח כנודע - בסוד מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, היינו ההבדל בין חביב אדם וחביבין ישראל כנ"ל, הנפש האלקית לא מתה אלא צרורה בצרור החיים את ה' החי בעצם). שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון והוא, יעקב, עיקר בתיקון של אדם, זה ספר תולדת אדם (ושל עשו אחיו, סוד וימלך וימת של מלכי אדום). יעקב הוא איש הספר, איש תם ישב אהלי תורה של שם ועבר. - וימת.

ספר תולדת אדם = 1225 = 35 ברבוע = 49 במשולש = זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר (היינו זה ספר גו', ה'זה' הראשון בתורה), נקודה אמצעית 613, עם לבן גרתי ותריג מצות שמרתי.

בסוד פיו ולבו שוים (מלכות, שפע אלהי) - פה בסגול היינו פה בחולם, בחינת מקום. דפק הלב ברצוא ושוב, היינו סוד התהוות הזמן כנודע. פה-מקום לב-זמן = 400, שלמות (עד ועד בכלל של כב אתוון דאורייתא), ממוצע כל תבה 100, יפ"י. ס"ת מה-בן = מהיטבאל = זמן! נמצא שסוד פיו ולבו שוים היינו סוד יחוד המקום והזמן למרחב אחד של 4 ממדים, סוד י-הוה (משולש 10 ורבוע 10, סוד בית המקדש, וד"ל).

אם הפה הוא המקום (החלל הפנוי עם נקודת הרשימו, נקודה זעירא) והלב הוא הזמן (הקו הישר, דרך ישרה שיבור לא האדם) אז מה סוד העין?

העין הוא בשביל קיום ראש נתתי לפניך היום את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע... ובחרת בחיים. היינו סוד הממד החמישי-משיחי של ס"י, סוד ה-ה של אברהם (מחבר ס"י), ממד הנפש (ג ממדי המקום וממד אחד של זמן. ממד זה הוא מעל זמן ומקום ובסוד הוי' היינו סוד קוצו של י, כתר עליון (בפרט סוד גבורה דעתיק נשמת מו"ס, שרש חוש הראיה להבחין בין טוב ורע כו'.

בלשון ס"י: פה-עולם לב-שנה עין-נפש = 1178 = הוי' תורה ישראל, תלת קשרין (שהם ה, שעיקר החלוקה לג' הוא באוריין תלתאי, המשתקף בלבד בעמא תליתאי ונפש תליתאי, היינו משום שהממוצע המחבר, תורה לאחר הצמצום יש לו שני קצוות ואמצע, וד"ל). מקדש ישראל והזמנים, יודעי בינ לעתים לדעת מה יעשה ישראל - הוי' אומר ראה נתתי כו', נפש, וד"ל.

פה-דבור שם-מחשבה = 992 = ב פע' מלכות, פיו ולבו שוים = ד פע' אברהם-רמח. דבור מחשבה = שניאור, אור המאיר לעצמו, מחשבה, ואור המאיר לזולתו, דבוד, סוד יהי אור המחשבה ויהי אור הדבור.

בתחלה אור הדבור כלול באור המחשבה - אור המחשבה = שניאור = דבור מחשבה, שניהם יחד, וד"ל.

אם אסק שמים (שם מים) שם אתה (בשם יש גם אתה לנוכח, סוד הנשמה, נשמה לשון שם ושם כנודע, הכללית, שפונה לכאו"א, שלום שלום לרחוק, מחשבה, ולקרוב, דבור, כאתה, וד"ל. ואציעה שאול הנך, כפירוש הידוע שאציע שאול היינו הצעת שאלה בדבור - הדבור לא רק מוריד שמים לארץ, משם לפה, אלא מגיע עד לפומא דתהומא רבה, שאול, העמק שאלה. אתה היינו אתה, הנך (אתה כהן לעולם) היינו האתה שבתוך האני.

שם אתה - הנך, כאשר ה-א = 1000 הכל = 1820, סוד פעמים הוי'. כאשר ה-ם = 600 וה-ך = 500 אזי הכל = 2860 ב"פ 1430, הכל פע' הוי' (2860 = הכל פע' הוי' והוי' פע' הכל)!