כט אלול – ארבע דרגות כבוד לאדם גדול במותו

יז, א.

ארבע דרגות של כבוד שעושים לאדם גדול במותו:

א. מוציאים לפניו ספר תורה.

ב. מניחים את הספר על מטתו.

ג. אומרים קיים זה מה שכתוב בזה.

ד. אומרים לימד זה מה שכתוב בזה.

וכל אחד גדול מקודמו. ורק בחזקיה מלך יהודה אמרו לימד.

כך פירש רבי יוחנן, והסביר שהמעשה, קיים, גדול מהלימוד לעצמו (גדול תלמוד שמביא לידי מעשה), אבל הלימוד לאחרים ("תורת חסד") גדול מקיום המצות של עצמו.

והנה, ארבע הדרגות הנ"ל יש לכוון כנגד י-ה-ו-ה: הוצאת הספר כנגד החכמה, י שבשם, ראשית הגילוי, ויצא כברק כו'; הנחת הספר על מטתו כנגד הבינה, התישבות הברק של מעין החכמה באריכות הביאור של הבינה, רחובות הנהר, סוד ספר תורה שבהיכל.

שתי הדרגות האלו הן בבחינת חש (ללא דבור), סוד הנסתרת להוי' [הוי' בחכמה] אלהינו [בינה, מחצב נשמות ישראל]

ספר-סתר לשון נופל על לשון. ספר-סתר = 1000, אלף אורות של מתן תורה, האלף לך שלמה, וד"ל.

במספר קדמי, ספר-סתר = 4000, יחס של 1:4, וד"ל.

שתי הדרגות הבאות הן באמירה, והנגלת לנו ולבנינו, וה שבשם, תפארת ומלכות. מה שכתוב בזה היינו המשכת מוחין דחו"ב בזו"נ, וד"ל.

קיים זה כו' היינו בז"א בכלל וביסוד, צדיק יסוד עולם, בפרט. היסו נקרא קיום (בגי' יוסף) כנודע.

לימד לאחרים היינו מלכות, תכלית האור המאיר לזולתו, וכפי שהצטיין בכך חזקיה מלך יהודה שבימיו לא היה תינוק מדן ועד באר שבע שלא היה בקי בהלכות.

וכך עיקר המעלה (מן העליה, מן המעולה) של מלך המשיח (חזקיה היה ראוי להיות משיח כו') שילמד תורה לכל ישראל, תורת משה ותורה חדשה מאתי תצא, וד"ל.