כד אלול – מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה

המשך דברי המגיד הנ"ל:

מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. כשתינוק אוחז בזקן אביו (ומושך את הזקן בכח), אז מחמת האהבה הרבה שיש לאביו מהתינוק מוחל לו אביו ואינו מקפיד על זה, אדרבה, הוא משתעשע בכך. וכך אנו מתפללים לה' שירחם עלינו (מושכים את זקנו, מדות הרחמים שלו, אלינו) ושישלשל עצמו כביכול למדריגתנו ולהתלבש בהתלבשות ממדריגה למדריגה תחלה מן המצר ואחר כך במרחב בהתרחבות וד"ל.

ורב חסד. מכח גדול אהבה נתגדל הצמצום, לכן כתבו בכתבי האר"י זלה"ה ששם (במדת ורב חסד של הדיקנא קדישא) הוא גבורה (בפרצוף מוחא סתימאה), כי הצמצום (שערות הדיקנא שמסביב לתרין תפוחין קדישין דר"ה, תיקון ואמת, ראש דברך אמת בר"ה) הוא גבורה.

"ישלשל" לשון השתלשלות. השתלשלות כל העולמות היינו צמצום אחר צמצום, מסך אחר מסך, הכל על מנת לצמצם את האור הגדול של העליון, אל עליון, שיוכל להשוות את עצמו אלינו, לצמצם את האושר הא"ס שלו, להזדהות עם הצער-מצר שלנו, וכך לרחם עלינו.

מהשתלשלות אלינו, עמו אנכי בצרה כנ"ל באה התלבשות בנו ממש, וכך מתרחבים ועד לבואנו למרחב העצמי, בסוד תקיעת שופר (לשון השתפרות והתרחבות) כמ"ש תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, מצער הכסה לשמחת יום חגנו - מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.

הכל בהשראת אבינו אב (ואם) הרחמן (פנימיות אבא ואמא) ואב הרחמים (פנימיות עתיק).

היינו סוד השתלשלות-התלבשות-השראה, שלש הקבלות עד לקבלת הבעל שם טוב, תורת משיח, תורה חדשה מאתי תצא, תורת עתיקא דלית שמאלא (דין וצער) בהאי עתיקא כולא ימינא (מרחב).

מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה - ביום ההוא יה-יה הוי' אחד ושמו אחד.

הפסוק מחולק לשנים: מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה. סיום כל חלק הוא בשם יה (הנסתרות במקומם, וכפי שהנסתרות מתגלות במקום הנגלות, וה) וכן תחלת כל חלק היא בכפולת שם יה - מן = ו"פ יה, ענני (שהוא שם של מלך המשיח, ענני שבעה, כמ"ש וארו עם ענני שמיא, זכו על עננים, ע"ד זכו שכינה ביניהם, י של איש ו- של אשה) = יב, וו, פעמים יה, שלם וחצי (כשם שהשם הקדוש יה הוא עצמו בסוד שלם וחצי, כאשר השלם, ה-י של איש, היא נקודת הצמצום, ואילו ה-ה היא סוד רחובות הנהר, ה-ה של אשה, ששם ההתגלות של התענוג העצמי דעתיקא כנ"ל, וד"ל)!

מן... יה ענני... יה = 300, כ"פ יה = משולש כד, מספר האותיות בפסוק.