כד אלול – שתי שורות במרתף

ובמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ.

שתי שורות במרתף = 2344 = 4 פעמים 586, ירושלם-שופר (דהיינו ב"פ 1172, אנכי הוי' אלהיך כאשר ה-א = 1000).

ובמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ = 3516 = 6 פעמים 586 (דהיינו ג"פ 1172). נמצא שבמשפט זה ה-6 מתחלק ל-4 ו-2 (או ה-3 ל-2 ו-1), שלם וחצי!

רש"י מפרש ע"פ הגמרא שמקום שמכניסין בו חמץ היינו שמא הכניסו בו חמץ (על ידי שהשמש מסתפק שם כאשר פתו בידו). אך השפת אמת כותב שמהלשון מקום שמכניסין בו חמץ משמע שודאי הכניסו לשם חמץ, והגם שלדינא גם בספק חייב בבדיקה, את דברי המשנה יש לפרש לשני צדדים, עיי"ש.

והנה, אם במקום ספק חייבים בבדיקה אצ"ל במקום ודאי ומה הרבותא של לשון המשנה. אלא יש לומר שזו מחומרות דיני בדיקת חמץ, שלא חל החיוב לבדוק רק במקום ודאי אלא החידוש הוא שחכמים עשו מקום ספק כמקום ודאי, ועל כן צריך לבדוק שם ב'רצינות' (ב'ראש' שבודאי נמצא שם חמץ), לא ב'חפיף' (לצאת ידי חובה).

ועוד, עצם חשכת המרתף מוסיף לתחושת הגברא (כנ"ל) שמסתתר פה משהו חמץ, וד"ל.

ולהעיר שלשון מסתפק הוא לשון ספק (שמא), והוא קליפת עמלק, שאין לך חמץ יותר מזה!

והוא כחומרת השוגג (מהעלם הרע שבנפש) ביחס למזיד (מהרע הגלוי שבנפש).