כד אלול – עשיר ועני במספר קטן

דברות המגיד מאמרי ראש השנה:

א. הי"ג מדות, המדה אל כנגד קל וחומר, רחום נגד גזירה שוה, כי המשתלשל במדרגות הרחמים אז הוא שוה לו.

ובקדושת לוי מבואר יותר: כאשר העשיר מרחם על העני אז צריך העשיר להשוות עצמו ולדבק עצמו בצער העני ובדחקות העני... וצא אז העשיר והעני הוא בשוה. וכן הוא כביכול אצל הבורא יתברך כנאמר עמו אנכי בצרה, וזהו רחום גזירה שוה.

והנה, מתי העשיר שוה לעני? כאשר כל אחד מקטין את עצמו ומחשב את עצמו במספר קטן: עשיר במספר קטן = 13, וכן עני במספר קטן = 13. במספר קטן, אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם (רוח לשון הרוחה, העשיר מצמצם את ההרוחה שלו כדי לדבק את עצמו בצער ובדחקות העני).

13 היינו כללות י"ג המדות שהתורה נדרשת בהן שכנגד י"ג מדות הרחמים של ה'. נמצא שכל הי"ג מדות כלולות במדת רחום (על שמה נקראו כל הי"ג מדות הרחמים) וגזירה שוה (המתקת כל גזרה והבדלה בין שים על ידי שויון בין השנים).

בכלל, עמו אנכי בצרה הוא סוד הצמצום, וכמבואר בחסידות שענינו הוא כניסת המאור במקום האור, שבעבודה היינו ענין שויתי הוי' לנגדי תמיד - אני רואה את השי"ת שוה אלי, לנגדי, בגובה עינים, תמיד.

על ידי הרגשת האנכי מי שאנכי כו' עמי בצר לי, כך מקיימים צהר תעשה לתבה, הפיכת הצרה לצהר ואור גדול - עם (לשון עם, יחד בשוה) ההולכים בחשך ראו אור גדול.

כשם שהעני שרוי בצער, כך העשיר, לפני שמשוה את עצמו לעני, שרוי באושר (אשר פנימיות עשר כנודע). על האשר לצמצם את עצמו ולהכנס למקום הצער (מקום צר מאד) - ה-ע של צער היא היא ה-ע של העני, שבה מתלבשת ה-ע של העשיר.

היינו העבודה של ראש השנה: ראש אותיות אשר וצער בגימטריא השנה, היינו שאשר-צער = ראש השנה!