יז אלול – מאמרות רב הונא ורב יהודה

לרב הונא היה בן גדול, רבה בר רב הונא שגם הוא שמש כראש ישיבת סורא, הישיבה הגדולה בבבל.

ידוע שבתלמוד ירושלמי רב הונא היינו רב חונא. רבה בר רב חונא = 676 = 26 ברבוע, כאשר רבה בר רב = 611, תורה, 13 פעמים 47, וחונא = 65, שם אדנ-י, 13 פעמים , ודוק.

רב הונא החמיר-הקפיד להקל ככל האפשר בדיני אבלות. מתאים לכך שלילה, אורתא, היינו אור נגהי, כאור יום, ולילה כיום יאיר, כיתרון האור מן החשך, כאשר אותו יתרון-אור היוצא מן החשך, ישכיח את החשך כחשך אלא יגלה שהחשך הוא סך הכל היכי תימצי לגילוי אור חדש (דהיינו סוד יתרון האור, אור חדש שעד כה - בגי' יהי - היה עצם, כמבואר בדא"ח, וד"ל).

רב הונא היה מסייע לבעלי הדין לברר ולהביע נכון את טענותיהם, ולמד הנהגה זו מהפסוק פתח פיך לאלם, אותו פסוק שממנו לומדים את הדין של את פתח לו לבן שאינו יודע לשאול בליל הסדר. היינו ממש סוד פה סח מלילי לנגהי להיות ודעת שפתי ברור מללו, כמבואר פסוק זה בסוגיא כאן.

על אשתו של רב הונא, חובה, אמרו אשת חבר כחבר (ונהגו בה אותו כבוד כמו שנהגו לבעלה). חבר לשון חבה כנודע, חסד וגילוי אור, מדת רב הונא, ההופך לילה לאור יום, מעלה ומשוה את הנוק' לדכורא, וד"ל.

רב הונא דן עדים המעידים באותו לשון כנביאי שקר המתנבאים בסגנון אחד. אבא יסד ברתא, לפי הראיה כך הדבור, ואין ראיות שוות, וד"ל. הראיה היחודית לכל נשמה (אור הנר) מתבטאת בדבור יחודי בפה סח, הפה המאיר של רב הונא, ודוק.

ג,ב: אמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, היינו אותיות קצרות של חכמה, בחי' רבי מאיר שמאיר כו', אור-אורתא-נגהי וד"ל. היינו מה שדוקא רב הונא פוסק ז"פ בש"ס הלכה כאחרים (רבי מאיר, שרבי ראהו מאחוריו דוקא, וד"ל).

מאמרות רב הונא: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. היינו שמפרש מהוי' מצעדי גבר כוננו, לא שה' מוליך את האדם ללא רצונו, אלא שה' מסייע לרצונו, מכונן את מצעדי גבר (גבר היינו בעל רצון, כמבואר במפרשים) - ודרכו (של אותו גבר) יחפץ הוי'. כלומר שההשגחה מסייעת לבחירה.

והוא מבט של אור-נגהי, וד"ל.

מאמרות רב יהודה (לילי) - לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. היינו שמלילי יזכה לאור, כאשר מודע להיותו כעת במצב של שלא לשמה, לילי, אז עצם המודעות הזו כבר מגלה גרעין של אור בתוך הלילי, כאשר למחרת, בזריחת השמש, יהיה אור ממש, אור בקר (בזכות חוש הבקורת שלו, מה שהוא מפוכח לדעת בלילה שלומד שלא לשמה, ודוק.

יום שמת רבי נולד רב יהודה, התורה-אור של רב יהודה חש את מזלו במיתת רבי, לילה, וד"ל.

רב יהודה הקפיד אל הדבור בלשון הקדש, לישנא מעליא, לשון נקיה, גם במרחץ, הגם שהיה 'אנטי-ציוני' בנוגע לעליה לארץ מבבל, במחשכים, לילי, עד שיאיר אור הבקר. היינו כפי שהוסבר שכל סוגית לשו נקיה בגמרא הוא אליבא דרב יהודה, ודוק.