יז אלול – נגהי ולילי

אור לארבעה עשר כו'.

רב הונא אומר נגהי ורב יהודה אומר לילי.

נגהי לילי = פסח, כאשר לילי = פ ונגהי - סח.

ידוע כוונת פסח - פה (פ) סח, תיקון הדבור. מהרמז הנ"ל משמע שהפה בפני עצמו היינו לילי, בחינת מלכות-פה, דלית לה מגרמה כלום, בחינת לילה.

אך לילה ללילה יחוה דעת, בבחינת פתח פיך ויאירו דבריך ביום (נגהי) ליום יביע אמר (אור מים רקיע, השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע), פתח דבריך יאיר מבין פתאים.

והנה, רב הונא רב יהודה = מלכות (אברהם אברהם, כאשר כל אברהם הוא רב מאה) היינו עצם המלכות-פה והתורה שבעל פה המאירה מתוך הפה.

שרש הפה הוא פומא קדישא דאריך אנפין שעליו נאמר דעת גניז בפומא, סוד ולילה ולילה (לילי) יחוה דעת, אור הגנוז לצדיקים לע"ל.

והוא התיקון הי"ב של י"ג תקוני דיקנא שכנגד י"ג מדה"ר - וחטאה, תיקון השוגג הבא מהעלם הרע שבנפש, מהלא-מודע, ותיקונו על ידי בדיקת וביעור חמץ האסור במשהו. כך מטהרים את הפה בתכלית שיפיק אור יקרות, מלילי לנגהי,

ולילה כיום יאיר = חשמל, חש (לילי) מל (נגהי).