כז תמוז – ובנו בחרת מכל עם ולשון

ביאור תפלה:

ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך. ברוך אתה הוי' הבוחר בעמו ישראל באהבה.

ראה באריכות בשער הכוונות דרוש תפלת השחר דרוש א.

ובקיצור: יש בסיום ברכת אהבת עולם, הסמוכה לק"ש - שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד - שלש זכירות, מתוך ארבע זכירות שעלינו לזכור בכל יום.

ובנו בחרת מכל עם ולשון היינו זכירת מעמד הר סיני ומתן תורה לישראל, האות המובהק שהקב"ה בחר בישראל.

לשמך הגדול היינו זכירת עמלק שאין השם שלם עד שימחה זכרו של עמלק.

להודות לך היינו זכירת מעשה מרים, שדברה לשה"ר נגד אחיה ובזה פגמה בפה שנברא להודות לה' ולא לדבר לשה"ר.

הזכירה הרביעית, זכירת יצי"מ, מופיעה בסוף הפרשה השלישית של ק"ש, אני הוי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם ארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני הוי' אלהיכם.

ללמד שברכת אהבת עולם ועד לסיום ק"ש הכל מחובר, הכל אחד (כאשר ענין החיבור והאחדות הוא ענין הזכירה).

ומבאר שם שארבע הזכירות כנגד ארבעה מועדים בשנה (יוה"כ אינו מועד אלא שבת שבתון) - שלש רגלים וראש השנה:

פסח - זכירת יצי"מ; שבועות - זכירת מ"ת (ובנו בחרת מכל עם ולשון); סוכות - עמלק, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, אלו שמחוץ לענני הכבוד, מחוך לסוכה; ראש השנה - מעשה מרים שקטרגה כאשר כל ענין ראש השנה הוא לימוד זכות על ישראל.

והנה, חותם ברכת אהבת עולם הוא הבוחר בעמו ישראל באהבה. נמצא שהעיקר בין שלש הזכירות המרומזות כאן הוא זכרון מעמד הר סיני, בחירת ה' בישראל, באהבה.

וי"ל שסוד הסדר של ארבע הזכירות כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה הוא כך:

מתן תורה כנגד ה-י שבשם, חכמה - אורייתא מחכמה נפקת, סוד עשרת-י הדברות.

יציאת מצרים כנגד ה' עילאה שבשם, בינה, וכידוע שיצירת מצרים הוא ענין לידת העם מתוך רחם האם, ערות מצרים.

בסדר התפלה מתחילים מ-י ומסיימים ב-ה' עילאה.

זכירת עמלק כנגד הדעת, שרש ה-ו שבשם, מקום המליקה, ההפרדה שרוצה עמלק לעשות בין הראש והגוף של ישראל.

ובמדות היינו היסוד, שהיה חותך מילות כו'.

מרים, הנוק', מקור המרירות, במלכות, ה-ה' תתאה שבשם, סוד עולם הדבור, או לטוב או למיטב, ודוק.

לפי זה, הסדר בתפלה הוא י (ובני בחרת, מ"ת) ו (לשמך הגדול, עמלק) ה (להודות לך, מרים), ה (אשר הוצאתי, יצי"מ) - יוהה, הצירוף השלישי של שם הוי' ב"ה, שכנגד החדש השלישי שבו ניתן אוריין תליתאי כו'.

הכל נכלל במ"ת - ובנו בחרת מכל עם ולשון... בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה (אהבת עולם...).

ויש לדייק ב'מכלול' "עם ולשון", די"ל עם על שם המעשה ולשון על שם הדבור - שבשני אלו מצטיינים ביותר ישראל מכל העמים, דבר שנתגלה במ"ת, שפתחו וענו נעשה ונשמע - נעשה כנגד העם, עשיה, ונשמע כנגד הדבור, היוצא מפי ה'.

שניהם, העם והלשון, במלכות - אין מלך בלא עם, והמלכות היא עולם הדבור, הלשון, כנ"ל.

והרמז: עם-לשון = מלכות (ר"ת על - על מלכות שמים).

רוס"ת עם-לשון = צלע (י"פ חוה, חוה במשולש) ואמ"ת עם-לשון = אשה (יהלום טוב - מצא אשה מצא טוב).

נמצא שמלכות (משולש אל, מספר משוכלל כנודע) = צלע-אשה = עם-לשון - עם כגגד הצלע ואשה כנגד הלשון, וד"ל.

והנה, תפלת המועדים פותחת אתה בחרתנו מכל העמים... ורוממתנו מכל הלשונות, וידועה הכוונה (של שבע הלשונות כנגד שבע הנקודות שבקו האמצעי של הספירות העליונות) שאתה בחרתנו מכל העמים ברדל"א ורוממתנו מכל הלשונות בדעת.

דהנה, אצל ישראל העם שבו הוא בעצם עם, עם המלך במלאכתו, לפני הצמצום הראשון, בחי' רדל"א, אמונה פשוטה בנפש.

אדנ-י הוי' נתן לי לשון למודים לדעת גו' - שרש הלשון בדעת (גילוי הכתר, העל-מודע שבנפש, גם הראש העליון שבו, רדל"א, במודע, כנודע), ודוק.