יז תמוז – סולם האדיקות בעם ישראל

בעם ישראל היושב בציון, נכון להיום, ישנו סולם בעל חמש שליבות של אדיקות בדת משה וישראל.

ובדרך של מלמעלה למטה:

א. קנאי קנאים - הבודדים מבין נטורי קרתא שאינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית (ובכך מוותרים מרצון על כל ההטבות שבזה).

ב. קנאים סתם, כגון חסידי סאטמר המחזיקים בתעודת זהות ודרכון ישראלים, אך מסרבים לקבל תקציבים מ'מדינת הכופרים' ולהשתתף בבחירות לכנסת.

ג. כלל הציבור החרדי, המשתתף בבחירות ומקבל תקציבים מהמדינה, אך, ככלל, אינו מתגייס מרצון לצה"ל.

ד. ציבור הדתי-לאומי, המאמין שעצם מציאות מדינת ישראל היא 'אתחלתא דגאולה', וממילא ציבור זה לוחק חלק פעיל בכל מוסדות המדינה, כולל, כמובן, הגיוס לצבא מרצון.

ה. הציבור המסורתי בארץ, השומר על עיקרי הדת.

ו. הציבור החילוני, שהגם שאינו שומר מצות כהלכתן, בכל זאת, לרוב, מקיים ליל סדר משפחתי, מל את הבנים וצם ביום כפור.

והנה, אם באנו להתבונן במבנה הנ"ל, אפשר לדרג את ששת הסוגים הנ"ל, לפי הסדר הנ"ל היורד מלמעלה למטה, כנגד חמשת פרצופי האצילות וירידת השכינה, כנסת ישראל, מאצילות לעולמות התחתונים בי"ע:

קנאי הקנאים והקנאים כנגד קוצו של י ו-י של שם הוי' ב"ה, היינו כנגד פרצוף אריך אנפין ופרצוף אבא. והוא סוד קדש (י וקוצ"י) מלה בגרמיה (דהיינו הבדלות).

חרדים כנגד ה עילאה של שם הוי' ופרצוף אמא. והוא סוד שרש יצחק, החרד לדבר ה', באמא, בסוד אני בינה לו גבורה.

ע"כ מוחין, הנסתרות להוי' אלהינו, בין אדם למקום אך ללא זיקה גמורה למדות הלב, לכלל ישראל, בין אדם לחברו.

דתיים לאומיים ומסורתיים היינו בסוד יחוד זו"נ, והנגלות לנו ולבנינו, וה של שם הוי' ב"ה, סוד שבעת ימי בראשית (יהודים 'מציאותיים'), כאשר פרצוף ז"א, ו, נבנה מן החסדים ופרצוף נוקבא דז"א נבנה מן הגבורות (אך ממשיכה בעצמה את החסדים בסוד חסדי דוד הנאמנים).

נמצא שהמלכות, עליה נאמר אין מלך בלא עם, עם לשון גחלים עוממות, כמבואר בתניא, היינו זיקת המלך (מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא) ל'עמך', היהודים המסורתיים.

אבל הציבור החילוני (לעת עתה) הוא סוד ירידת המלכות לעולמות התחתונים בי"ע כנ"ל, ששם העלם והסתר אור האלקות. אך הכוונה האלקית שבזה (הפועלת יחד עם הבחירה החפשית של האדם) היא על מנת לברר ברורים, ניצוצות של אור (גדול) מתוך החשך דוקא (יתרון האור מתוך החשך דוקא).

והיינו מציאות של גלות, בתוך ארץ ישראל, שמטרתה להוסיף גרים (להעלות ניצוצות קדושים) מהעולמות התחתונים דוקא.

בסוף, העולם החילוני, לשון חו"ל (בארץ כנ"ל - מכניסים את החו"ל, הגלות, לארץ כנ"ל, אך כל זה בכוונה אלוקית לברר רפ"ח כו' כנ"ל) ישוב, יתעלה לשרשו במלכות דאצילות, מהיותה ראש לשועלים להיותה זנב לאריות.

וידוע שעמלק (בגימטריא ספק) חפץ להפריד את הראש (שלנו) מהגוף (שלנו), להפריד את הנסתרות מהנגלות.

כדי לגשר ולחבר את הנסתרות לנגלות יש באמת מה לסתור בנסתרות, דהיינו את ההבדלות שלהם מכלל הציבור - וכידוע שגם אמא, הציבור החרדי בכלל, מושפע מה'קדש' של אבא (לציין שב'קדש' יש גם משמעות שלילית). סתירה זו היא על מנת לבנות תובנה חדשה בציבורי המוחין, שיכירו את המבואר באר"י שכל עיקר ענין המוחין הוא להמשיך חיות במדות הלב.

והנה, תמצית כל המלחמות שלנו (בדורות האחרונים בארץ) הוא ענין מלחמת עמלק, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, שאז הראש והגוף של עם ישראל יתחברו כדבעי.

ואז - ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם הוי', אמן כן יהי רצון.