יד תמוז – גמרא-גברא הלכה-חפצא

הגמרא היינו בחינת הגברא של התורה שבעל פה (עצם התורה שבעל פה, שכולה בחינת גברא ביחס לחפצא של התורה שבכתב), ואילו הלכה היא החפצא של התורה שבעל פה.

גמרא-גברא מתחלפים בסוד אותיות ב"ם, ודברת בם, פרצוף החכמה (אורייתא מחכמה נפקת) של אלף-בית אלב"ם - כלם בחכמה עשית, כלם באלב"ם עשית כנודע מבעל מגלה עמוקות. והיינו שבם (שם מב באמא) הוא סוד החכמה (של אלב"ם) שבחכמה (כללות אלב"ם) ודוק.

והנה, אמרז"ל המתחיל במצוה - משנה (אותיות נשמה; מצוה-משנה = 536, מצות, ח"פ בינה - תורת אמך - הערך הממוצע של כל אות) - אומרים לו גמור (הרומז לואידך זיל גמור, תכלית הכלל גדול בתורה, ואהבת לרעך כמוך, עיקר תיקון הגברא, בירידת הנשמה לגוף).

גמרא-גברא = 450, י"פ אדם. ממוצע שתי התבות = 225, יה ברבוע. כנף = 19, חוה (אשת אדם), אם כל חי. יש חוה מכאן (מגברא ל225) וחוה מכאן (מ225 לגמרא), סוד חוה ראשונה וחוה שניה, וד"ל.

במספר סדורי, גמרא = 37, הבל-יחידה (במספר הכרחי), גברא = 26, שם הוי' ב"ה. נמצא שיחוד גמרא-גברא הוא סוד שם סג (שרש הוי' וחלק המילוי הבל), השם של אמא, וד"ל.

במספר קטן, גמרא = 10, גברא = 8 - וחי בהם (סוד אם כל חי, כנ"ל).

במספר קדמי, גמרא-גברא = 1752 = 24 פעמים (צרופי) חכמה, סוד ודברת בם כנ"ל.