ח תמוז – אחד המנוי ואחד הבלתי מנוי

יש אחד המנוי, כמו יום אחד של מעשה בראשית שהוא ראשית מנין ששת-שבעת ימי בראשית, שאחריו באים יום שני יום שלישי כו'.

אך יש אחד הבלתי מנוי, חד ולא בחשבן, יש אחד ואין שני.

והוא אחד האמת המתלבש ומאיר בפנימיות אבא (חכמה) דוקא בסוד פנימיות אבא פנימיות עתיק, הגילוי של לעתיד לבא, כמבואר בכתבי האריז"ל.

אחד המנוי = 124, חצי 248, אברהם - אחד היה אברהם, כי אחד קראתיו. והוא אחד, אבינו הראשון, סוד אבר מה - אבר נוט' אב ראשון, שאחריו עוד דבר מה, היינו שאחריו שני, יצחק, סוד א-ב, ראשון שני, וכן שלישי, אברהם יצחק יעקב (אין קוראים אבות אלא שלשה) כמנין אב, ודוק.

אך הוי' אחד היינו אחד האמת, חד ולא בחשבן שבעצם היינו יחיד, סוד י-ה-ו-ה - יחיד הוא ויודע הכל, בידיעת עצמו, שהוא יתברך אחד יחיד ומיוחד (שעולה שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד כאשר ה-א של אחד = 1000).

והנה, שם הוי' ב"ה, שם המפורש שם העצם שם המיוחד (כנגד אחד יחיד מיוחד) עולה אחד-אחד, היינו היחוד של אחד המנוי (שגם נכלל בהוי' אחד לפי הכוונה דהיינו אחד ב-ז רקיעים וארץ ו-ד רוחות העולם, התלבשות הארת אחדותו יתברך בכל מעשה בראשית שברא לכבודו, להאיר בהם את אורו ולגלות להם את השגחתו עליהם) ואחד הבלתי מנוי = משה משה, לא פסיק טעמא בגווייהו, והוא האומר לישראל שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד, כאשר שכינה מדברת מתוך גרונו של משה רבינו (= ישראל ברצוא ושוב, כאשר משה רבינו = תריג = הוי' אלהי ישראל, וד"ל).