יד סיון – חם וחותן

בלשון המקרא, חם-חמות היינו הורי החתן ביחס לכלה, אך חתן-חתנת היינו הורי הכלה ביחס לחתן.

החתן בעצם מתחתן עם החותן, כמו שנאמר בשלמה: "ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה" (בלשון המקרא פעולת הנישואין מכונה "ליקוחין", "כי יקח איש אשה". יש רק פעם אחת בתנ"ך שעל פי פשט חתונה היא חתונה של נישואי חתן וכלה כמו בלשון המדוברת, בשיר השירים קדש קדשים: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו", וכן ע"פ חז"ל, דהיינו חתונת הקב"ה, מלך שהשלום שלו, עם כנסת ישראל, ביום מתן תורה).

בכך אופן, בלשון חז"ל חם-חמות גם מתיחס לשווער ולשויגער של החתן.

ויש מי שאומר שהצורה המקורית-כללית של יחסי אב-אם בן/בת הזוג הוא חם דוקא, בהיות חם מלה פשוטה של שתי אותיות, כמו אב, אם, בן, בת, אח. (החם לוקח את ה-ח של האח וה-ם של האם).

ויש להוסיף שחם מורה על היחס החם והחובק של הורי הבן/בת זוג לנושאי ילדיהם (היינו רגש של אחוה אמהית - אח-אם כנ"ל).

ובדרך צחות, חתן (ח"כ במקרא - אותיות חותן מופיעות רק פעם אחת בתנ"ך במלה "אחותנו", חותם סיפור דינה בתורה, ודוק) חם = שור, דהיינו שווער בניקוד סגול ב-ו של שור. יש הרבה מח-חם בשור, העיקר שהשווער לא יהיה שור נגח, וגם לא שווער לשון קשה-קשוח אלא שור תם ונוח לבני הזוג (והוא הדין שוויגער כמובן).

"ויהי לי שור וחמור" - משיח בן יוסף ("בכור שורו הדר לו") ומשיח בן דוד ("עני רכב על חמור").

השווער, השור, אמור להיות הגבור של חתנו (כמבואר אצלנו), והיינו המשיח בן יוסף שלו, הנלחם מלחמות ה' ומנצח ("ופני שור מהשמאול" במרכבה העליונה בגימטריא משיח-משיח-משיח, ממוצע כל תבה, ודוק). ואילו החתן עצמו, בעל-איש הכלה, אמור להיות משיח בן דוד (בדיוק היחס של דוד לשאול חותנו).

חתן-חם בכל רמות המספר: 506 65 29 11 2 = 613, סוד "'עם לבן [השווער] גרתי' ותרי"ג מצות שמרתי [סוד הבירורים שבררתי מלבן האמרי, השווער הרמאי]. 'ויהי לי שור וחמור'".