כז ניסן – אמת וצדק

ברוך אתה הוי' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת וצדק (ברכת ההפטרה) = 3321 = 41 פעמים 81, משולש 81, אנכי.

מתן תורה מתחיל מ"אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", הדבר הראשון (הכולל) של עשרת הדברות, שבו 9 מלים (שרש 81) ו41 (הנקודה האמצעית של 81) אותיות.

בתוך הנוסח הנ"ל יש מלה אחת ששוה 81 - "ובנביאי", סוד הספירות נצח והוד שהן תרין פלגי גופא דמקור הנבואה המשפיעים ל"האמת והצדק" (יסוד ומלכות).

יש בנוסח הנ"ל ארבעה לשונות-דרגות, כנגד י-ה-ו-ה:

הבוחר בתורה - חכמה, י שבשם - אורייתא מחכמה נפקת.

ובמשה עבדו - משה זכה לבינה, ה עילאה שבשם.

ובישראל עמו - פרצוף ז"א המכונה ישראל, ו שבשם.

ובנביאי האמת וצדק - בנין המלכות (צדק מלכותא קדישא) מנה"י דז"א, ה תתאה שבשם.

הנוסח הנ"ל הוא מהברכה שלפני אמירת ההפטרה (מתוך הנביאים שבתנ"ך, נביאי האמת וצדק).

בתחלת הברכות שלאחר אמירת ההפטרה חוזרת הלשון "אמת וצדק" - "שכל דבריו אמת וצדק".

נוסח ברכות אלו הוא המקור העיקרי בחז"ל ל"מכלול" ("ניב") "אמת וצדק".

"כל דבריו אמת וצדק" = 913 = בראשית, תחלת וכללות כל התורה כולה כנודע.

והנה, בספר תהלים מופיעים האמת והצדק ביחד עם עוד שתי מדות, חסד ושלום: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו".

ופירשו חז"ל שחסד זה אהרן, אמת זה משה, צדק זה משה, שלום זה אהרן.

ועוד דרז"ל שכשהקב"ה בא לברוא את העולם חסד אמר יברא אמת אמרה אל יברא, צדק אמר יברא ושלום אמר אל יברא. וכדי להתגבר על טענת האמת הקב"ה השליך את האמת ארצה כו'.

ומקשה בעל מי השלוח למה לא נאמר שהקב"ה השליך גם את השלום ארצה? ועוד קשה, איך משה הוא גם אמת שאמרה אל יברא וגם צדק שאמר יברא.

ומבאר שמיסודו משה רבינו הוא מדת הנצח, הנחישות והעקשנות לא להכנע לרע (המגולם בפרעה מלך מצרים), אך כאשר היה מוכרח לברוח מפני חרב פרעה קנה לעצמו טבע שני של סבלנות והשלמה עם המציאות.

וכן התגלות השי"ת אל משה בסנה דוקא - "עמו אנכי [הנ"ל] בצרה" היה ללמד אותו את מדת הסבלנות, ללכת בדרכי ה', להדמות אליו יתברך - מה הוא סובל כל עלמין (לשון העלם והסתר אלקות) אף אתה...

בסוף התורה מעידה עליו "והאיש משה ענו מאד גו'" ופירש רש"י "ענו. שפל וסבלן".

היינו האמת (= טבע שני) של "משה אמת ותורתו אמת", וד"ל.

נמצא שאצל משה רבינו מדת האמת שלו הומתקה (והתקיים בו "אמת מארץ [ענוה, שפלות וסבלנות] תצמח") והתחברה למדת הצדק שאמר יברא (מתוך סבלנות, סובל כל עלמין כנ"ל) וממילא גם מדת השלום כבר הסכימה לבריאת העולם (כפי שהוא).

ונעשה משה "אמת וצדק", בסוד "'משה משה' לא פסיק טעמא [לשון טעם ודעת, מדה בנפש] בינייהו", וד"ל.

איתא בפוסקים (לצטט מאדה"ז או קיצור שו"ע כו') שאין להפסיק בענית אמן בין כל דבריו אמת וצדק לנאמן אתה. וכדי שלא יטעו הצבור לענות אמן יש למהר לחבר את שני הקטעים (מזכיר בברכה אחריתא של שבע ברכות, למהר לומר קול ששון כו'). במסכת סופרים (לצטט) אף מובא שהמנהג היה שהצבור עצמם עונים לאחר נאמן אתה אחר אמת וצדק (בעמידה במערבא ובישיבה במזרחא, ויש להחמיר כמערבא), ואח"כ ממשיך המברך נאמן אתה עד סיום הברכה וכו' (ממש מקור מובהק לקהל לשיר באמצע השבע ברכות של קול ששון כו'!!). הלשון הוא "אין עונין אמן אחר אמת וצדק" = "אמת וצדק נאמן [לשון אמן] אתה!! נאמן (141) כנגד אמת (441, שנאמן) - איהו אמת איהי אמונה (בכל ביתי נאמן הוא של משה אמת). אתה (מלכות) כנגד צדק (מלכות) המשלימים ל600, 100 ממוצע כל אות יפ"י. כל דבריו אמת וצדק (בראשית) ועוד נאמן אתה הוא הוי' אלהינו משלימים ל1600, 40 ברבוע.