כג ניסן – לב שמח

"לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוח נכאה" (משלי טו, יג).

"לב שמח ייטיב גהה ורוח נכאה תיבש גרם" (שם יז, כב).

אין עוד "לב שמח" בתנ"ך.

בפסוק הראשון, "ייטב" חסר כתיב. בפסוק השני, "ייטיב" מלא כתיב. "ייטב"-"ייטיב" משלימים ל-עב, חסד ("אך טוב וחסד גו'"), הרבוע הכפול של ו, שהוא היהלום של ח.

בכל ביטוי, "ייטב פנים" "ייטיב גהה" = ב תבות, ח אותיות. בהכאה פרטית = 861, משולש 41 = בית המקדש וכו'.

כללות מבני שני הפסוקים שוים. בכל פסוק ח תבות ו-כח (משולש ז) אותיות.

ר"ת שני הפסוקים = 1508 = חן פעמים הוי'.

האותיות האמצעיות של שני הפסוקים: מ ו מ ט ה ר = 300, משולש 24, רוח אלהים וכו'.

לב שמח = 380 = יהלום 19 (חוה, סוד הלב כנודע). בכל פסוק מופיעה המלה "נכאה". "נכאה" פו"א = לב שמח! את זה לעומת זה עשה האלהים.

והנה, בכוונות האריז"ל, "לב שמח", 380, היינו ההכאה הפרטית של שם הוי' ב"ה ("זה שמי לעלם") ושם אדני ב"ה ("וזה זכרי לדר דר"), סוד יחודא עילאה (שילוב אדני בהוי', מעל לזמן ומקום) ויחודא תתאה (שילוב הוי' באדני, הארת המעל לזמן ומקום בתוך הזמן ומקום).

היינו שלב שמח הוא שמחה כפולה (דדוקא שמחה כפולה היא "שמחה בטהרתה", וד"ל) - שמחת בטול במציאות ושמחת בטול היש לאין (כמה שמח להיות גארנישט, כלומר לא להיות כלל, וכמה שמח לדעת שכל הויתי, חיותי וקיומי הוא מהאין האלוקי המחדש בטובו בכל יום ובכל רגע תמיד מעשה בראשית - שלמות השמחה של "אין וועלט אויס וועלט").

"לב שמח ייטב" "לב שמח ייטיב" = 832 = לב פעמים הוי' (ארץ ישראל כו')!

שני הפסוקים יחד = 3168 = לב פעמים 99. יש בפסוקים ג "לב" בפירוש ועוד 96 (לב לב לב) פעמים לב (ג"פ לב ברבוע)!

והוא עולה 22 פעמים 144, זה ברבוע = 11 פעמים 288, סוד רפ"ח נצו"ק כו'.

והוא עולה 832, לב פעמים הוי' הנ"ל, ועוד 2336 = לב פעמים חכמה, סוד ל"ב נתיבות פליאות חכמה שבהן נברא העולם (ריש ספר יצירה).

והנה, במפרשים באו שלשה פירושים למלה "גהה":

גהה לשון פנים (כמו בפסוק הראשון) דהיינו עור הפנים שדרכו מאיר אור הפנים, ודוק.

גהה לשון גוף, לשון גויה. והיינו שהפסוק הראשון מתאר את פעולת ה"לב שמח" על הפנים ואילו הפסוק השני, המשלים, מתאר את פעולת ה"לב שמח" על הגוף.

גהה לשון רפואה (לגוף ולנפש, פנימיות הגוף).

הצד השוה של שני הפסוקים הוא שלב שמח הוא הטוב המיטיב עם האדם בכל.

שמח ועוד טוב משלימים לשס"ה (גידי האדם, "הגיד לך אדם מה טוב גו'" - "טוב לב [ז ברבוע, סוד ימי ספירת העמר כנודע] משתה תמיד" - "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"; מצות לא-תעשה, שצריך לשמוח בקיומן כמו במצות עשה, ועוד יותר בפנימיות, בחינת פנים, כמבואר בספר התניא), יד בהשראה.