טז ניסן – בני חיי מזוני

לברכה ולא לקללה

לחיים ולא למות

לשבע ולא לרזון.

חיים ושבע היינו חיי ומזוני. נמצא רמוז שברכה היינו בני.

ואכן הברכה הראשונה בתורה - הכל הולך אחר הפתיחה - היא "פרו ורבו" - בני.

ה-ב רבתי של בראשית - פתיחת כל התורה כולה - רומזת לברכה, כמבואר בזה"ק. ה' ברא את העולם בברכה, לשם "פרו ורבו" (על ידי זיווג שמים וארץ, זו"נ, מכח שם הטוב - אהוה - ר"ת את השמים ואת הארץ).

לאחר ברכת פרו ורבו, ביום חמישי (לדגים) וביום ששי (לאדם) של מעשה בראשית, בשבת קדש נאמר "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו" - "ברכו במן", היינו, על פי פשט, מזוני, לשבע, לשון שבע - יום השביעי.

אך מן גם רומז להעלאת מ"ן לצורך הזיווג הקדוש של יום השבת (עונת תלמידי חכמים, בעלי חכמה אלהית - קדש מלה בגרמיה).

היינו ויברך אלהים את יום השביעי בהעלאת מ"ן ויקדש אתו בהמשכת מ"ד, להפרות את המ"ן (דהיינו קדשו במן, ע"ד קדוש מי חטאת במים חיים דמ"ד, וד"ל).

לפני הזיווג דליל שבת יש לקיים מצות ענג שבת בסעודת מעלי דשבתא, לשון העלאת מ"ן - מזוני לצורך בני, ודוק.

והנה, בני חיי מזוני = 203 (7 פעמים 29) = ברא - "בראשית ברא".

בראשית בגימטריא שלשה דברים יחד (כידוע מרבי אברהם אבולעפיא ז"ל), דהיינו בני חיי מזוני.

ב-ראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל. התורה שרש חיי - "כי הם חיינו גו'", "עץ חיים היא גו'". אך "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני" - תורה שבכתב - חיי, תורה שבעל פה - מזוני, וד"ל.

ישראל היינו בני - בני ישראל.

והנה, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, גם לתורה הקדומה, היינו קדימת בני (ברכה) לחיי (חיים) ומזוני (שבע).

בי"ג תיקוני דמהימנותא (י"ג מדות הרחמים), תיקון "ואמת" הוא בסוד בני ("זרע אמת"), תיקון "נצר חסד" (מזל העליון) סוד חיי, ותיקון "ונקה" (מזל תחתון) סוד מזוני - לפי סדר זה: בני חיי מזוני - ש"ע נהורין ("ואמת"), מקור אור אבא ("נצר חסד"), מקור אור אמא ("ונקה"), כאשר אבא ואמא הם כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כמ"ש "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך".

בש"ע נהורין דתרין תפוחין קדישין אין שערות-צמצומים, משא"כ לשני המזלות, עליון (לאבא) ותחתון (לאמא), ודוק.

ברכה (לשון ברך-הברכה, "כורעים") הוא סוד "ברא כרעא דאבוה", ספירת הנצח - "נצח ישראל", עם הנצח.

בנצח, "תמורת חיים מות", קשר בין בני לחיי (קוצו של י ו-י), הנצחון על מלאך המות, חיים נצחיים, נצחיות שמעל לזמן.

הפשט של "בראשית" הוא בריאת הזמן (יש מאין ואפס המוחלט, כשאר כל מעשה בראשית). אך ה-ב רבתי של בראשית, שרש ברכת בני, פרו ורבו, רומזת לנצח שמעל לזמן.

והנה, ברכה (בני) חיים (חיי) שבע (מזוני) = 667 (23 פעמים 29), וביחד עם בני-חיי-מזוני = 870 (30 פעמים 29, יהלום 29) = יה פעמים חן, ודוק.

לברכה ולא לקללה - בני; לחיים ולא למות - חיי; לשבע ולא לרזון - מזוני = 2035 = הכל פעמים הבל (= ולא), ג"פ "ולא" ועוד בן פעמים "ולא".

מלא גילוי הטוב (ברכה-חיים-שבע) הוא על ידי שלילת הרע דוקא. כגדר צדיק גמור בתניא, ה"צדיק וטוב לו", ששונא ומואס ברע בתכלית, וכך מזכך ומעצם את הטוב בתכלית.

את שלשת הלשונות הנ"ל, לברכה... לחיים... לשבע... אומרים בתפלת טל בפסח ובתפלה גשם בשמ"ע, טל, אתערותא דלעילא בניסן (וצדיק באמונתו יחיה, ח פתוחה), וגשם, ע"י אתערותא דלתתא (וצדיק באמונתו יחיה, י חרוקה, כפשוטו, עבודה בכח עצמו) בתשרי.

בטל יש שתי בחינות - "טל ילדות" כנגד בני ו"טל חיים" כנגד חיי (קוצו של י ו-י כנ"ל - טלא דבדולחא בכתר וטל בגימטריא הוי' אחד, אחד האמת, בחכמה). גשם לשון גשמיות היינו מזוני (תפלת הגשם היא לשם מזוני כפשוטו).

והנה, שלשה הנ"ל הם כנגד הברכה המשולשת בתורה, ברכת כהנים, שמלשון הברכה המשולשת כו' נבין שברכה כוללת את כל השלש - בני חיי ומזוני. אך עיקר הברכה הוא בני כנ"ל.

הברכה הראשונה, כנגד אברהם אבינו (שהתברך בבן, וכן "בת היתה לאברהם ובכל שמה") - יברכך הוי' וישמרך - פירשו חז"ל "'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות", ללמד שעיקר הברכה היא בני כנ"ל.

הברכה השניה, יאר הוי' פניו אליך ויחנך" היא כנגד יצחק, שמשלשת האבות חי חיים שלמים של 180 (י"פ חי) שנים (ואין עוד יהודי בכל הכתוב במפורש בתנ"ך שחי יותר מזה).

הברכה השלישית (החותם בשלום, הכלי-מחזיק ברכה לישראל, סוד עולם התיקון, עולמו של יעקב אבינו כנודע) - ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום - היא כנגד יעקב אבינו, "ויפרץ האיש מאד מאד", לחם לפי הטף, כאשר מטתו שלמה, מזוני לבני, וד"ל.

ברכת כהנים = 2718 ויחד עם ברכה-חיים-שבע בני-חיי-מזוני = 3588 = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 138, צמח-מנחם, שמו של מלך המשיח, ודוק.