יג ניסן – פסח פה סח

פסח - פה סח.

אין משיח (לשון שיחה) בא אלא בהיסח הדעת - שיחת הדעת דגניז בפומא.

דאגה בלב איש יסיחנה מן הדעת על ידי שישיחנה לאחרים, היינו לדברים אחרים (שהפה שלו יתחיל לדבר דברים אחרים), ואז - ודבר טוב ישמחנה.

כאשר מרבים לספר ביציאת מצרים (של הכלל ושל הפרט, בימים ההם ובזמן הזה) לאחרים (גם האחר שבו עצמו) - ממילא מסיחים את הדעת מכל הדאגות (גם הדאגות הקיומיות ביותר, כמו מה אני בכלל עושה כאן בחיים) ושמחים באמת ובתמים.

זה כח הדעת הגנוזה בפה דוקא - הארת הדעת דרדל"א (אמונה) לאוירא ("ורוח אלהים מרחפת על פני המים" - "דא רוחו של מלך המשיח" היוצא לשוח בשדה - שם אויר צח - לפנות ערב) ומשם לפומא קדישא, וד"ל.

"בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להגאל".

הגאולה היא החלום של עם ישראל. והרי כל החלומות הולכים אחר הפה, הפה סח של חג הפסח.