1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (165)

ד"ה "ועשית חג שבועות" (7)

ח' אלול ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

אנחנו באמצע עמ' 186. הוא אומר שיש השכלה ראשונה, השגה, וצריך להתבונן ולהעמיק בה, ואז ההשכלה מתחדשת התחדשות יסודית מכח המשכיל. הדוגמה שהוא נותן הוא התבוננות באור אין סוף, ההתבוננות הכי בסיסית בחסידות, והמשל – כמו כל דבר בחסידות, צריך איזה משל – הוא אור השמש. בהתחלה רק רואים את הדמיון בין המשל לנמשל, אך כשמעמיקים הרבה רואים דווקא במה המשל והנמשל אינם דומים, ודווקא על ידי שלילת הדמיון בין המשל לנמשל מגיעים לעומק המושג והמושג מתחדש בשרש שלו התחדשות יסודית. עד כאן למדנו פעם קודמת, והוא אומר:

דמשל אור וזיו השמש אינו משל מכוון לענין אוא"ס בשני ענינים [עד כאן הגענו. ענין אחד הוא יסביר בפרק הזה, עד סופו, והענין השני הוא בפרק הבא:],

[הענין] הא' דהנה אור וזיו השמש ה"ז הארה מעצמות מהות השמש [אור השמש בא מגוף השמש – גוף השמש הוא גוף מאיר, וכל השמש מורכבת מחומר שהופך להיות אור. כמו שידוע היום במדע, שיש בשמש מימן ויש כל הזמן היתוך בתוך השמש, ומזה יוצא האור. אם כן, ההארה באה מעצמות מהות השמש. המשפט הזה היה מובן גם קודם, אבל היום – כשמבינים מדע – הוא עוד יותר מובן. המדע עוזר להבין את המשל, מה שיעזור בסוף להבין במה המשל אינו דומה לנמשל.], שהרי השמש בעצם מהותו אור [כדי להבין זאת היום צריך להבין מהו אור ומהי השמש.] שזהו כל מהותו שהוא אור [גדר השמש – גם הגדר הפיזי – שהוא אור, שיכול להפוך אור. (איך אפשר לומר על כדור חומר שהוא אור?) זה בדיוק מה שהמדע מסביר – כל חומר יכול להיות אור, אם הוא בתהליך מתאים, והשמש היא חומר בתהליך שמאיר.], רק להיותו עצמי אינו אור בלבד אלא גם מאור [האור הוא רק הארה, ואילו השמש היא מצד אחד אור ומצד שני עצם השמש – היא מקור של אור, שמוגדר בכך שהוא מפיק אור.], אבל זהו כל מהותו וכל ענינו הוא להאיר וכמו [שאומרים ב"אל אדון" בשבת:] מלאים זיו ומפיקים נוגה [משפט שהולך על המאורות, ולפי מה שהוא מסביר כאן – עיקרו על השמש. "מלאים זיו" היינו כמו שידוע היום שיש בשמש גם אור שלא מאיר החוצה אלא פנימה – כח המשיכה של השמש מושך את האור פנימה, יש אור מופנם, ורק מגבול מסוים הוקטור מתהפך והאור יוצא החוצה. זה ממש סוד של המדע היום, שודאי לא היה מובן קודם, אבל הוא כתוב במשפט הזה – אפשר לפרש "מלאים זיו" על זיו מופנם, כולו זיו, ו"ומפיקים נגה" על הנגה שיוצא. "מלאים זיו ומפיקים נוגה" ר"ת מזון. יש ב"אל אדון" הרבה משפטים שכל אחד הוא ארבע תיבות ולרבים מהם יש ר"ת מענינים. כאן הר"ת מזון, שייך לברכת המזון. אחד הפרקים בסוד הוי' ליראיו נקרא "שמש הוי'" – כל הכחות שיש בשמש, שכולם יוצאים מאור. אור, חום, "מרפא בכנפיה" (אם לא חם מדי, יש מרפא בישיבה בשמש), כח הצומח. המזון גם מאור השמש – פוטוסינטזה.], וע"כ האור הגם שהוא הארה לבד ולא עצם [לא חלק עצמי מחומר השמש יוצא, אלא שהוא עובר תהליך, ומתוך התהליך הזה יוצא אור. זה אומר שרק הארה, ולא עצם,] מ"מ ה"ז הארה ממש מעצמו' מהותו של השמש [עד כאן לימוד טוב של המשל – השמש ואור השמש – וכעת יסביר שאינו דומה כלל לאור אין סוף:] משא"כ אוא"ס הרי העצמות אינו רק בחי' מאור [אי אפשר לומר שעצמות ה' היא רק  מאור שמשמש להפיק אור, ח"ו.] שהרי לא נוכל להגביל ח"ו וח"ו את העצמות ולומר שהוא רק מאור, וכמ"ש בתו"א בד"ה חייב אינש לבסומי בפורי' דרוה"ב שלא זהו עיקר האלקו' (היינו העצמות) מה שהעולמות מתהווים ממנו ומקבלים חיות ממנו [מה עושה אור ה'? פעולת האור היא להוות ולחיות את העולמות – "ואתה מחיה את כולם" ו"אל תקרי 'מחיה' אלא 'מהוה'" – אבל אי אפשר לומר שהגדר של ה' עצמו שיכול להוות ולחיות עולמות.], וכמו"כ לא זהו עיקר העצמות מה שהאור נמצא ממנו [היכולת להוציא אור אינה עיקר העצמות בכלל.], דהנה אור הא"ס ה"ה בבחי' שייכות אל העולמות [למה אומרים אור בכלל? אור הוא דבר שכן מושג לנו – דומה למשהו שיש בהשגה שלנו, בשכל שלנו. ברגע שאני אומר אור, גם על ה', אני מדבר על משהו ששייך לי – אני מבין מהו אור, והאור שייך לי כי הוא הדבר שמהוה אותי. אז ברגע שאמרתי אור אמרתי דבר ששייך לעולמות – משהו ששייך לי כנברא מוגבל, אז ודאי אי אפשר להדביק אותו על עצמות ה'. (ה' יכול לעשות עוד דברים.) יכול להיות שהוא עשה, וגם אם הוא לא עשה הוא יכול לעשות. אפילו האור הראשון שיוצא, לפני הצמצום הראשון, כבר מוכן באיזה אופן לברוא עולמות ואם כן הוא באין ערוך לגמרי לעצמותו יתברך.] ולכן נק' שמו [מכניס משהו חדש – היות שאור אין סוף שייך לעולמות הוא נקרא "שמו", ושם שייך לזולת.] וכמא' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, דלכאו' אינו מובן מהו"ע שמו קודם שנבה"ע מי קראו בשמו [אם אין עולם אין זולת, ואם אין זולת אין מי שיקרא לו בשם.], והתירוץ הוא דלהיות דהתפשטות החיות בעולמות וע"ס הוא בחי' שם לבד היינו בחי' הארה לבד, והארה זו כמו שהיא כלולה בעצמותו לפני הצמצום דהיינו מה שביכלתו ית' לגלותו אור להוות ולהחיות העולמות ה"ז שמו הכלול בעצמותו [האור, שהוא היכולת שלו לברוא – ואחרי הצמצום באמת יברא את כל העולמות – נקרא "שמו". הוא מחדש שגם כאשר אין מי שיקרא אותו בשמו, כל האור שלפני הצמצום עשוי כדי שאחר כך מישהו יוכל לקרוא לו בשמו – הוא עשוי בשביל העולמות, ואין לו נגיעה לעצמות ה'. כך הוא מוכיח לנו שגם לפני הצמצום אין שום ערך כלל וכלל בין האור לבין העצמות. בשונה מהשמש, בה לאור – אף שנקרא רק הארה – יש ערך לשמש, הוא הארה עצמית. צריך הרבה להתבונן כדי להבדיל. אמרנו שכמה שאני יודע על פי מדע מהם שמש ואור אחר כך אני צריך לשלול זאת – אין לו דוגמה בידע המדעי לשלילה הזו, כי גם המשל הכי טוב שהיה לי 'הלך'. איפה נמצא הידע הזה? רק בנפש האלקית, בה יש ידיעת השלילה – שאפשר לקחת משהו ולשלול אותו. אף שאני שולל, אני עדיין מדבר באלקות על אור ולפעמים קוראים לה' מאור, אבל ח"ו שאני מגדיר אותו כמאור שכל כולו רק להפיק אור. זו מתחילה להיות דוגמה של יכולת ההתבוננות כדי להפשיט מושג.] הרי שהאור א"ס הוא בבחי' שייכות אל העולמות והעולמות ה"ה באין ערוך לגבי העצמות דאין ערוך הנברא לגבי בורא וא"כ גם האור שממנו ית' להוות ולהחיות את העולמות שבא בעולמות בבחי' או"פ [ממלא כל עלמין, ודאי שהוא באין ערוך לגבי העצמות,] וגם האו"מ [סובב כל עלמין.] הוא מקיף אל העולמות שבערך העולמות [כפי שתמיד מסבירים שגם הסובב הוא "סובב כל עלמין", שייך לעולמות, רק שהממלא מתגלה והסובב נעלם. האור מחיה – בעיקר מצד הממלא – אך מהווה וגם מקיים את החיות, שלא תסתלק, בעיקר מצד הסובב.] ה"ז באין ערוך לגבי העצמות, [הוא כעת יתן דוגמה, שממנה יצא – אף שלא אומר בפירוש – שאוא"ס לפני הצמצום הוא מלכות דאין סוף. הרבה פעמים כתוב שאור, שם ומלכות הם אותה בחינה – לפעמים מסבירים אותם כשלש בחינות בתוך המלכות. כל התבוננות מתחילה מכלל, ואם מעמיקים אפשר קצת לפרק ולהבין כל בחינה בפני עצמה, והכלל בחסידות שאור-שם-מלכות הם אותו ענין. אור ושם הוא כבר הסביר, וכעת מכניס את המושג מלכות – הוא לא אומר מלכות דא"ס, אלא נותן דוגמה ממלכות דאצילות, אך הדוגמה עצמה מגלה לנו שלפני הצמצום מדובר במלכות דאין סוף. גם המלכות היא באין ערוך – הארה, אך הארה שבאין ערוך לעצם.] וכמו שמל' דאצי' היורדת [ממקומה באצילות] להיות מקור לבי"ע [ואז היא נעשית קודם כל עתיק לעולם הבריאה.] נק' לגבי הע"ס בחי' רוח הבהמה היורדת למטה [חידוש. הז"א, מה שלמעלה מהמלכות דאצילות, הוא "רוח האדם העולה למעלה". למה? בקבלה יש שם מה, בגימטריא אדם, אבל במלכות יש שם בן, בגימטריא בהמה. כתוב "אדם ובהמה תושיע הוי'". כתוב גם על נשמות עם ישראל "וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה" – נשמות ד-מה נקראות "זרע אדם", "אחי ורעי", ונשמות מהמלכות הם "זרע בהמה". אלה רוב הנשמות, עמך ישראל, ומכאן גם אפשר להבין שאם רוצים מלכות פשוטו כמשמעו, קיום "שום תשים עליך מלך" שקראנו אתמול, הכח המניע הוא נשמות שבבחינת "זרע בהמה". איך יודעים? קראנו שהעם בא ואומר "אשימה עלי מלך ככל הגוים" – רק בהמות אומרות ככה... שרש הבהמות הוא בבהמה רבה שלפני האצילות, אך בכל אופן זו רוח הבהמה. המלכות דאצילות יורדת למטה ונקרא "רוח הבהמה היורדת היא למטה". כשהיא יורדת למטה היא הופכת מ"זנב לאריות" באצילות ל"ראש לשועלים" בבי"ע – זה הטבע שלה.], וגם כמו שהיא [למעלה] באצי' [היא עדיין שם בן, בהמה] ה"ה שרש ומקור הנבראים שבאצי' [והיא נקראת "כבוד נברא". חכמה דאצילות היא "כבוד נאצל" – לב נתיבות חכמה – והיא מאירה בכל עולם האצילות, שהרי היא "נקודה דנעיץ" וכל עולם האצילות הוא בחכמה, "הוי' בחכמה יסד ארץ", אך המלכות היא כבר "כבוד נברא". כתוב "כבוד אלהים הסתר דבר" ו"כבוד מלכים חקור דבר" – המלכות דאצילות, גם כשהיא באצילות, נקראת "כבוד נברא" כי היא מקור הבריאה. המלכות היא גם אור, היא גם שם, היא גם טבע הבהמה לרדת למטה – כדי לברוא את העולם – אך אי אפשר לומר שזהו ה' בעצמו. (אפשר לומר שזה השימוש בבהמות בברכות יעקב.) כן, זו מעלת החיות, ואחר כך הוא כלל יחד את כל השבטים, וכך גם נאמר בנשות ישראל במצרים "כי חיות הנה" – כולנו חיות.], כמו"כ האוא"ס גם כמו שהוא לפה"צ [כמו המלכות דאצילות כשהיא עדיין באצילות, שהרי לפני הצמצום נמצאים ב"אצילות דכללות",] ה"ז באין ערוך לגבי עצמות [המלכות דאצילות ביחס לספירות העליונות דאצילות היא גם לא כמו אור מהשמש, כי לאור מהשמש יש ערך, וכל מה שהוא רוצה להסביר לנו כאן שלאור אין סוף אין ערך. למלכות דאצילות אין ערך לגבי הספירות העליונות, וכל שכן לגבי כח המאציל שמאיר בתוך האצילות.], והעיקר הוא מפני שלא זהו עיקר העצמות מה שהאור נמצא ממנו [שלא כמו השמש.], ומשו"ז [היות ש"לא זהו עיקר העצמות מה שהאור נמצא ממנו"] גם כללות האור הוא באין ערוך לגבי עצמות [המשל הוא רבי, צדיק, הוא מאיר אור, מחיה את כולם, וכולם נהנים ממנו – אבל זה לא הוא, הרבי הוא משהו אחר. אי אפשר לדעת מהו הרבי, ומה שעושה לו טוב ברבי – זה לא הוא. קודם כל צריך להבין ש'זה לא הוא', ואחר כך מבינים שכל התורה שלו וכל מה שמאיר הוא באין ערוך לגבי עצמותו.], והגם דלכאורה הרי העצמות הוא מ"מ בבחי' מאור [אמרנו שכן יש דוגמה יפהפיה מהי התבוננות על פי חב"ד. כל האריכות כאן היא התבוננות, שמתחילים עם משל ואז שוללים את הדמיון בין המשל לנמשל, וכל משפט מוסיף עוד בהתבוננות. כמו כל התבוננות יש כאן שקלא וטריא – אחרי שאמר משפט הוא חוזר, אולי בכל זאת כך, שהרי הוא בבחינת מאור.], ועם היות שלא זהו כל עצמותו ולא זהו עיקר העצמות, מ"מ הרי האור נמצא מן העצמות וא"כ העצמות הוא בבחי' מאור ולגבי זאת שהעצמות הוא בבחי' מאור לכאו' שייך לומר שהאור הוא הארה ממהות העצמות [כמו שאור השמש בא ממהות עצמות כדור ה'. שוב, אני מקשה כאן על עצמי וצריך לתרץ, לחזור לכך שאינו דומה:], הענין הוא דהן אמת שהעצמות הוא בבחי' מאור ג"כ [אם הוא מוציא אור הוא מאור,] הרי א"ז ענין פרטי בעצמותו ית' [יש כאן עוד שלב של העמקה בהתבוננות. יש איזה עצם שיש לו כך וכך תכונות – נקח דוגמה מתוכנה במחשב, שיכולה לעשות הרבה דברים שונים. כל מה שהתוכנה יכולה לעשות הוא פרק בעצם שלה. אי אפשר ח"ו לומר שה' יכול לעשות מליון או אפילו אין סוף דברים, ואחד מהם הוא להיות מאור. ח"ו לומר ככה, לומר שהעובדה שה' מפיק אור היא פרט בעצמות שלו – שיש לו הרבה סגולות, ואחת מהן היא להוציא אור. אם היה אפשר לומר ככה, שיש לה' הרבה סגולות ואחת מהן היא היכולת להאיר אור, באמת בבחינה הזו הוא מאור – אני תופס אותו רק בפרט הזה, כמו אחד שיש לו תוכנה שלא יודע להשתמש בכל התכונות שלה, אבל דבר אחד הוא יודע לעשות במחשב ואותו הוא עושה, ובשבילו זו כל התוכנה. אי אפשר לדמות את הקב"ה ולומר שאחת התכונות שלו היא מאור, והיא מה שבורא ומחיה אותי, אז כך אני תופס את ה' כמאור והוא מאיר ומהוה אותי. ח"ו לומר כך – למה?], והיינו דזה שהעצמו' הוא מאור ובורא [יש הו"א לחשוב שיש פרט שהוא מאור ופרט שהוא בורא,] ועוד ענינים שבעצמות [עוד הרבה סגולות כפי שאמרנו כרגע.] שאין אנו יודעים אותם [כמו שאמרנו שיש בתוכנה הרבה דברים שאיני יודע מה הם ואיני יודע להשתמש בהם.] הרי כ"ז אינו ענין פרטים ח"ו בעצמות [כי אז אני עושה מה' מציאות מורכבת, שמורכב מהרבה פרטים, וח"ו לומר כך – ה' הוא מציאות אחת פשוטה.] כ"א מה שכללות העצמות מחייב ענינים אלו [ה' הוא עצמות, ומי שהוא עצמי – כמו שיסביר תיכף, מחויב המציאות – אם מתבוננים לעומק מבינים שלמחויב המציאות, היות שהוא כל יכול, יש לו הרבה יכולות שאני רואה, אך כולן חלק מהיכולת שלו ולא פרט בתוכו.], וא"כ גם בזה שהוא ית' בחי' מאור אין האור בחי' גילוי מעצמותו [חוזר למה שאמר קודם – שהאור לא משקף את העצמות, הוא בערך אלי אבל לא בערך אליו.] ואינו דומה לאור השמש מהשמש שהשמש הוא ענין פרטי בחי' מאור [כי השמש יכולה רק להאיר – לא יכולה לברוא יש מאין, לא יכולה לשחק כדורגל, ועוד הרבה דברים לא יכולה לעשות. היא יכולה רק להאיר.] וע"כ האור הוא הארה ממש מעצם מהותו, אבל עצמות [ה',] בחי' המאור שבו אינו ענין פרטי ח"ו כ"א בכללות הוא עצמות והעצמות מחייב ענינים אלו [שיכול להיות מאור, יכול להיות בורא וכך הלאה.], הרי האור אינו הארה ממהות העצמות גם בזה שהוא מאור [האור לא יוצא מהעצמות מכך שהעצמות היא מאור, כי העצמות אינה מאור, אלא רק מחויב שהיא גם יכולה להאיר.], ועוד שהרי עצמות [ה' שונה מכל דבר שאנחנו מכירים, כי כל דבר שמכירים – השמש, אני, אתה והשלחן – אינו מחויב המציאות, יכול להיות ויכול גם לא להיות, ורק העצמות] הוא מחוייב המציאות וענין מחוייב המציאות הוא שנמצא בבלתי מציאות נמצא [הוא מכניס דברים עמוקים בהשכלה. "נמצא בבלתי מציאות נמצא" הוא לשון חשוב בחסידות. שואלים אם ה' נמצא או לא נמצא? אי אפשר לומר ח"ו שאינו נמצא – 'יש ה' בעולם' (כמו שאומרים באידיש) – אבל האם הוא נמצא כמו השלחן? לא. את השלחן אני יכול לתפוס בידים. הפירוש הפשוט של המלה מציאות היא דבר שאפשר למצוא אותו. יש את המשל שהקב"ה משחק אתנו מחבואים – באמת צריך למצוא אותו, אבל אי אפשר למצוא אותו ולהחזיק בו כמו את השלחן. בכל מציאות אחרת יש אחיזה, אבל בה' "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" ו"איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה", הוא לא מציאות. איך אפשר לומר שהוא מציאות אבל לא מציאות כפי שמוכרת לנו? שהוא נמצא בבלתי מציאות נמצא – הוא מציאות, אבל לא כזו שאפשר לתפוס בה כמו כל מציאות אחרת, לכן אומרים שה' הוא היש האמתי וגם אומרים שה' הוא האין האמתי. אין אמתי הכוונה שהוא אין, היינו שהוא ב"בלתי מציאות נמצאת", ומה שהוא יש האמתי היינו שיש ה'. (איך מסבירים זאת לילדים קטנים?) אני חושב שהם מבינים זאת הרבה יותר טוב ממני... (היה דיון שלא כתבתי אם לומר משהו על ה' מגביל אותו או לא מגביל אותו.) זה הכי טוב שאני יכול לעשות – לומר שה' בורא. בכל אופן, ידיעת השלילה אצל הרמב"ם אומרת שאיני מגדיר אותו במה שאני מבין. (הרב אמר שהכי גדול שהוא בורא עולמות, אבל כתוב בתניא שגם הגבורה היא גדולה כמו החסד.) הגבורה היא חסד מבריאת העולמות – הוא מסביר בתניא שהבריאה היא מהימין והשמאל יחד.], וממילא מובן שהאור שהוא בבחי' אור עכ"פ הרי אינו הארה ממש ממהות העצמות [הכל היה כדי לומר שהאור שיוצא ממנו אינו הארה ממש, כמו אור השמש.], ובזה יובן מש"א [בתפלה, שעוד מעט נתפלל ונומר בע"ה:] אתה קדוש ושמך קדוש [למה מחלקים בין "אתה קדוש" ל"שמך קדוש"? אלה שתי קדושות שונות. ב"קדוש קדוש קדוש" יש פסיק טעמא אחרי ה"קדוש" הראשון כדי לומר שאלה אינן אותן קדושות. ה"קדוש" הראשון הוא "אתה קדוש", ה"קדוש" השני – אחרי פסיק טעמא – הוא "ושמך קדוש" וה"קדוש" השלישי הוא "וקדושים בכל יום יהללוך סלה".] אינם מתדמים כלל זל"ז בענין הקדושה דעם היות דשמך ג"כ קדוש להיותו מ"מ גילוי הארה מהעצמות, ה"ז באין ערוך כלל לגבי אתה קדוש דקדושת העצמות הוא באופן אחר לגמרי עד שכללות האור עם היותו הארה מהעצמות [מצד אחד אני עדיין אומר שהאור הוא הארה מהעצמות, אך] א"ז שהוא הארה ממש עצמות מהותו ית' וית' והוא באין ערוך כלל לגבי העצמות [עד כאן הבדל אחד בהתבוננות שלי, בשביל לחזור מהבינה לכח המשכיל, ששם תהיה התחדשות יסודית בלשונו – זהו הבדל אחד בין המשל לנמשל. בפרק הבא יש עוד הבדל, עוד יותר חשוב.].