שכינה ביניהם

פרק ד: חברים נאמנים

איש ואשה צריכים להיות חברים נאמנים[קצח]. הקשר הרוחני שביניהם צריך לשלוט תמיד על הקשר הגשמי, בבחינת "מח שליט על הלב"[קצט]. על כן על כל אחד מהם לגלות לחברו, בפשטות ובכנות, את כל חולשותיו — ובפרט את אלו הקשורות עם היחסים האישיים שביניהם[ר].

אחת ממדותיה הרעות של הנפש הבהמית היא מדת הבושה הרעה (הבאה מ"רגש נחיתות"). בושה זו היא מצד ישותו וגאותו הבאות בלבוש "דמות עצמו" המרומה[רא]. בפרט כאשר הבושה היא מהרגשת חולשה בענינים שבינו לבינה, אזי עלול כח המדמה הכוזב לצייר את התיחסות בן־בת זוגו ותגובתו לחולשתו בחסר הבנה וזלזול.

צריך להתבונן שהרי "מהוי' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ"[רב] — בכח גברא בדרך ארץ, וכן "מהוי' אשה משכלת"[רג] ו"מהוי' יצא הדבר"[רד], וכמבואר בדא"ח שעיקר ההתגלות של השגחה פרטית הוא בעניני שדוך וזווג — דרך ארץ — ועל כן "דרך ארץ קדמה לתורה"[רה]. לפני שאדם בא לאיזו השכלה או השגה בתורה צריך להרגיש את השגחתו יתברך הפרטית עליו בכל דרכיו[רו], ובפרט בענין זה של דרך ארץ, אסור לאדם לחשוב ש"כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[רז], רק "הוא הנתן לך כח לעשות חיל" — סוד "אשת חיל[רח] מי ימצא" ו"אשת חיל עטרת בעלה".

אף על פי שצריך להיות גלוי בכל, מובן ופשוט שצריך להמנע מלהרבות בדבור (בפרט בדרך תלונה) על חולשותיו[רט], שבזה מראה את חסר אמונתו בטובו יתברך התמידי ח"ו, שהרי "גם זו לטובה"[רי] ו"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"[ריא] (בגימטריא תורה[ריב]. ועל פי זה יש לפרש, בדרך רמז, "דרך ארץ קדמה לתורה"[ריג], שהנה דרך ארץ עולה בגימטריא תפלה, יחוד יצחק רבקה, עמוד העבודה, "והיו לבשר אחד"[ריד]. בשדוך יצחק ורבקה נאמר — ובגלוי לעין כל, אפילו לרשעי עולם, בתואל ולבן — "מהוי' יצא הדבר"[רטו]. הדבר יצא מכח תפלת יצחק, בבחינת "טרם יקראו ואני אענה"[רטז], כמ"ש[ריז] "ויצא יצחק לשוח בשדה וגו' ", שהתפלל על בת זוגו הנקראת "זאת", בסוד "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא", ותכף נענה בהשגחה גלויה ונפלאה. מגלוי ההשגחה בעצם ענין השדוך, בחינת דרך ארץ, בא לאמונה עמוקה והכרה שבכל פרט ופרט מן החיים "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", בחינת תורה — אותיות תורת חיים שבכל דבר — בחינת יעקב, שנולד על ידי יחוד יצחק רבקה[ריח]).