ו' אייר ס"ט – כפר חב"ד

אהבת ישראל ותפלין של שבת

הנחת תפלין מנחם-מענדל בן שושן

"ואהבת לרעך כמוך" – שלמות מכל מום

אדמו"ר הזקן לימד אותנו שצריכים לחיות עם הזמן, עם פרשת השבוע. בחת"ת של היום יש את ה"כלל גדול בתורה" – "ואהבת לרעך כמוך". צריך לאהוב כל יהודי "כמוך" ממש (כן פירש אדמו"ר הזקן, והוא חידוש ביחס לעוד פירושים, גם חסידיים, שקדמו לו). כך מתקשרים לכל יהודי באמת, מאהבת ישראל באים לאחדות ישראל (כמו שהרבי הדגיש תמיד), כאשר ההתקשרות היא כח הדעת כמבואר בתניא, הכח השכלי-נפשי שמקבל הבר מצוה.

כאשר כל ישראל יחד – "יחד שבטי ישראל" – אזי אנחנו בחינת תמים (שפירושו שלם), ואזי "תמים יהיה לרצון" לפני השי"ת. התפללנו ביחד, אז אנחנו ביחד קרבן תמים ללא מום (תמים נוטריקון לית מום), דבר הפוסל את הקרבן מלהתקבל לפניו יתברך ברצון. מבואר בחסידות[א] שכאשר לא אוהבים יהודי זה עושה מום כביכול בנשמה ר"ל, ואזי אין תפלתו-קרבנו של האדם עולה לרצון להתקבל לפני ה'. לכן אומרים לפני התפלה "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך". לכן זה יום מאד חשוב, היום של "ואהבת לרעך כמוך", היום שבו נעשים תמים.

הנחת תפלין "בשם כל ישראל"

המצוה המיוחדת של בר מצוה היא תפלין. גם זה קשור באופן מיוחד לאהבת ישראל. שואלים על מאמר "איתא במדרש תילים" (שאת ראשיתו שמענו זה עתה מפי התמים מנחם מענדל שיחיה) למה נער בר מצוה, שהולך כעת להקדיש כל עיתותיו לתורה, אומר "רוצים אנו ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי"? אחד ההסברים שזה מצד אהבת ישראל, שיש לו דעת להתקשר עם כולם ולהרגיש את הצער של מי שאין לו פנאי ללמוד. כשמניחים תפלין צריך לכוון "בשם כל ישראל" – אדמו"ר הצמח-צדק אומר שעל פי נגלה אי אפשר להוציא אחרים במצוות שבגופו, אבל לפי הקבלה אפשר, ולכן צריך להניח תפלין "בשם כל ישראל", כלומר, עבור כל ישראל, גם, ובמיוחד, עבור אחד שאינו מניח תפלין לעת עתה. המבצע הראשון של הרבי הוא מבצע תפלין, לזכות יהודים בקיום מצות תפלין שכל התורה כולה הוקשה לתפלין (ושבמצוה זו יש סגולה מיוחדת לנצח את אויבי ישראל בקרב). ודאי שהעיקר הוא לזכות יהודים בקיום מצות תפלין בפועל ממש, אך גם צריך לכוון כאשר אני מניח תפלין ביני לבין עצמי שאני עושה זאת בשם כל ישראל ועבור כל ישראל.

"אמו ואביו תיראו" – תפלין של רש"י ושל רבינו תם

נקשר את זה גם לתחלת פרשת קדושים: יש לך שני זוגות תפלין, רש"י ור"ת, זה מוחין דאמא (שמחה בעבודת ה' – "עבדו את הוי' בשמחה") ומוחין דאבא (בטול ויראה עילאה, ירא בשת, אותיות בראשית – "ראשית חכמה יראת הוי'"). בתחלת הפרשה כתוב "איש אמו ואביו תיראו", ורש"י צריך להסביר, בפשוטו של מקרא לבן חמש למקרא, למה מקדימים בפסוק זה אם לאב (הגיוני יותר לכאורה להקדים אב לאם, שגם האם מחויבת בכבוד האב וכו', וכמו שבאמת מקדימים את האב לאם בעשרת הדברות – "כבד את אביך ואת אמך"). אך בפנימיות יש לומר שזה הסדר שמניחים את שני זוגות התפלין – קודם רש"י, מוחין דאמא, ואחר כך ר"ת, מוחין דאבא (יש כאן אסמכתא שמניחים אותם זה אחר זה, קודם תפלין דרש"י ואחר כך תפלין דר"ת, ולא שיהיו יחד על הראש כמו שנוהגים המקובלים, כי אז אין צורך להקדים בפסוק, בהדגשה, את האם לאב).

תפלין של שבת

אבל יש עוד שני זוגות תפלין – שמושא רבא וראב"ד, שכנגד מוחין דאריך (שמושא רבא, גילוי הרצון הפשוט בנפש שלמעלה מטעם ודעת) ומוחין דעתיק (ראב"ד, גילוי התענוג הפשוט בנפש – "אז תתענג על הוי'") – וכנראה שהם רמוזים בהמשך הפסוק – "ואת שבתֹתי תשמֹרו", "שבתתי" לשון רבים ומיעוט רבים שנים (וכנודע שמכאן – "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלין"). זו גם הסיבה שהרוב לא מניחים תפלין אלו – חוץ מיחידי סגולה שקבלו הוראה מיוחדת – שהרי בשבת לא מניחים תפלין (שהרי השבת היא אות בין ה' לבין ישראל, ובאה במקום האות דתפלין – "אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני הוי' מקדשכם").

ועוד רמז: השוני והמיוחד שבתפלין דשמושא רבא ותפלין דראב"ד נוגע רק לתפלין של ראש, בחינת שבת, סוד נשיאת ראש (האותיות שלאחר אותיות ראש הן אותיות שבת לפי הסדר, כנודע). ועוד, סדר הפרשיות בתפלין (של ראש) דשמושא רבא הוא סדר הפוך מהסדר דתפלין דרש"י, וכך ראב"ד לגבי ר"ת, היינו בסוד אור חוזר, בחינת שבת ביחס לימות החול, וד"ל.

ובכן, אם רוצים לצאת ידי חובת תפלין אלו צריך לשמור שבת כהלכתה ("ואת שבתתי תשמרו"). אך יש ת"ח שהם כל השבוע בחינת שבת (כמבואר בזהר) והם אכן מניחים כל יום את כל ארבע התפלין, אבל לרוב מספיק להניח שני זוגות תפלין, של רש"י ושל ר"ת, כנגד מוחין דאמא ומוחין דאבא (ובפרט לפי הסוד, שיתגלה בביאת המשיח כמבואר בכתבי האריז"ל, דפנימיות אבא פנימיות עתיק, וכן פנימיות אמא פנימיות עתיק, וד"ל).

לחיים לחיים, כל ההמשכות של אהבת ישראל וכו'.