1

כ"ט אלול ע"ז – כפ"ח

ברית אור-הלל-ישראל שי' מזרחי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. מעלות היום – "אחרית שנה" והכנה לשנה חדשה

"מתעשרת בסופה" – תכלית העשירות ב"אחרית שנה"

נאמר כמה מילים לכבוד הברית, לכבוד השנה החדשה. ארצנו הקדושה היא "ארץ אשר הוי' אלהיך דֹרש אתה תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" – האור שנמשך מראש השנה הולך ונמשך עד אחרית השנה, עד היום. "כל שנה שהיא רשה בתחלתה מתעשרת בסופה" – השנה הזו התחילה רשה וכשהיא מגיעה ל"אחרית שנה", היום האחרון, היא מתעשרת (כתוב בחסידות שהיא מתחילה להתעשר כבר מתקיעת שופר, ומאז היא הולכת ומתעשרת עוד ועוד עד ל"אחרית שנה", היום). הרבי אמר שלכל יהודי צריכה להיות עשירות מופלגה – מברכים את כל בני המשפחה בעשירות מופלגה, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

כשהשנה מגיעה לעשירות מופלגה מגיעים לשער הנון – כמו שהסברנו אתמול שמתשעה באב יש חמשים ימי עליה עד ערב ראש השנה. שער הנון הוא "איני יודע" – יש את כל מה שאדם יודע ומשיג, כל מ"ט שערי בינה, אבל יש את עצם השגת האלקות, ראית האלקות, שער הנון. כלל גדול למדו חז"ל ממשה רבינו – "לעולם ילמד אדם לשונו לומר איני יודע", וכתוב בחסידות שה"איני יודע" שלו הוא שער הנון ("איני יודע" = קסא, שם אהיה דיודין – אלף הי יוד הי – "אם אסק שמים שם אתה". על דרגה זו נאמר "משה זכה לבינה", באמרו "כחצות" ולא "בחצות" וכן בשעת מ"ת ובסוף ימיו. משה עצמו הוא סוד קסא קפד כמבואר בכתבי האריז"ל, וי"ל ששם קפד, אחורי שם עב דאבא, רומז להשגת מ"ט שערי בינה, ואילו שם קסא קאי על ה"איני יודע" של משה, שער הנון).

"רשה בתחלתה" ו"מתעשרת בסופה" בידיעת האדם

אחרי שער הנון מתחילים מחדש, עולם חדש, כמו שאמרנו שהשנה הבעל"ט היא תהא שנת עולם חדש. בתניא כתוב שבכל ראש השנה יורד אור חדש שלא היה מעולם, אור יותר נעלה מכל מה שהיה עד השנה הזו החדשה. אם כן, מצד אחד היום – יום הברית – הוא "אחרית שנה", עליה כתוב "מתעשרת בסופה", תכלית העשירות של כל האור וכל הדעת שהיו השנה, תשע"ז, ומצד שני לקראת ערב האור הזה מסתלק והאדם נשאר בבחינת אין עד לתקיעות, בהן יורד האור החדש של השנה החדשה, כמו שכתוב בתניא. בנפש הכוונה שאחרי כל עשירות הדעת – "אין עשיר אלא בדעת" – מגיעים ל"איני יודע כלום", ואז מתחילים מחדש וזוכים לאור חדש, אור יותר נעלה מכל מה שהיה במציאות מאז בריאת העולם.

הפשט הוא שבראש השנה איננו יודעים מה יהיה בשנה הבאה. אנחנו מתפללים לה' שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, מאמינים בזה, בוטחים בזה חזק מאד – אבל עדיין לא רואים ולא יודעים. עיקר העוני והעושר הוא בדעת, ופשיטא שאיני יודע מה הולך להיות השנה. נמצא שבתחלתה השנה היא רשה – אין בה דעת, היא לא יודעת מה יהיה. היום, בסוף השנה, יש את העשירות של השנה הקודמת – יודעים מה היה. כתוב ש-יב הימים מ-חי אלול עד היום הם כנגד יב החדשים של השנה החולפת, מתשרי עד אלול, והיום אפשר לדעת כל מה שהיה השנה. לכן הוא עשיר, כי יש בו את כל הדעת (והרמז: כט אלול עשיר = בר דעת = 676 = 26, הוי' ב"ה, ברבוע. כט אלול = "סוד הוי' [ליראיו וגו']"). אחרי שיש את כל הדעת של השנה הזו מתאפסים ומתאיינים ו'איני יודע כלום' – ודאי לא יודע כלום מה הולך להיות, רק בוטח בה' שהכל יהיה הכי טוב, יותר טוב ממה שאני מסוגל לשער בשכל שלי. זו "רשה בתחלתה", אבל "מתעשרת בסופה". זהו פשט גמור מה קורה היום.

ברכות הנימול בערב ראש השנה

אתמול בלילה דברנו על כך שמי שנימול היום – גם יום הולדת של הצמח-צדק, וגם יום החמישי של הבריאה, יום של בריאת וברכת הדגים – יזכה להרבה ברכת "פרו ורבו" (לכן בתולה נשאת ביום רביעי, כדי שביאת מצוה תהיה ביום חמישי). אז יש ברכה גדולה מאד ל"בני", ויש ברכה גדולה מאד ל"מזוני" – כי היום ההוא היום הכי עשיר בשנה, "מתעשרת בסופה" – וממילא כלולה גם ברכת "חיי", הכל כלול, כי ה' נותן "מזוני" לחיים. אז יש ברכה מאד גדולה היום – שהכל יתקיים בילד.

ב. רמזי השם

שם שכולו אור

כעת נאמר כמה דברים על שם הילד. את הגימטריא העיקרית האבא חשב בעצמו. לרך הנימול קוראים אור-הלל-ישראל – גם הלל לשון אור, "יהל אור", וגם ישראל בחינת אור, כמ"ש "והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה".

ידוע שיש יג לשונות נרדפים של אור בתורה, כנגד יג מדות הרחמים שמאירות בתקופה זו. הלל הוא האור ה-יב, כנגד "פומא קדישא", "פתח פיך ויאירו דבריך". להלל מהללים בפה, אבל זהו אור שיוצא מהפה, ובקבלה אור הפה הוא תיקון "וחטאה". מאור הפה מגיעה דעת – מצד אחד שלמות הדעת של השנה הקודמת ומצד שני ההתאפסות לקראת השנה החדשה. גם אור השופר הוא אור הפה – תוקעים בפה. כל האור הוא בחינת "דעת גניז בפומא" – בחינת הלל, פומא קדישא. זו סגולה שיתקיים אצל הילד הזה "פתח פיך ויאירו דבריך" בדברי תורה, באור מתוק של שנה טובה ומתוקה בדברי תורה – "ומתוק האור".

הגימטריא של השם היא 813 – הגימטריא של הפסוק השלישי בתורה בו ה' ברא את האור: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". ידעת קודם, או שקודם חשבת? [אחרי שחשבנו על השם ראינו.] זו ממש רוח הקדש של ההורים – השם מתחיל באור.

שלשה חברים טובים

נציין ונאחל מזל טוב – היום, באותה שעה ממש – נימולו שני שניאור-זלמן מבין התלמידים שלנו, גם אצל משפחת שרון וגם אצל משפחת וינגורט, אור כפול, שני-אור, וכאן גם הילד נקרא אור וגם הלל הוא אור וגם "אור ישראל" (אור התורה, ראה מפרשים, "פתח פיך ויאירו דבריך"). הכל הרבה אור לקראת האור החדש של השנה החדשה.

ששלשת הילדים האלה יהיו חברים טובים. אמרנו שהשנה החדשה היא שנת רבי יהושע בן חנניה, בגימטריא תשע"ח, והוא אומר שהדבר הכי חשוב בחיים (הדרך הטובה שידבק בה האדם) הוא "חבר טוב". לקראת זה יש שלשה ילדים שבע"ה יהיו חברים טובים, ובזכות החברות  תבוא הגאולה.

שלשת פסוקי אור-הלל-ישראל במעשה בראשית

בפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" – המלה האחרונה היא אור, וכל המלים עד אליה (בלעדיה) הם 606, הלל-ישראל, ששוה עצמות, המושג הכי נעלה ונשגב בחסידות. אור, כידוע, שוה אין-סוף, נמצא שהפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" עולה-אומר עצמות אין סוף, הרך הנימול שוה עצמות אין סוף.

גם החלק השני של הפסוק הבא במעשה בראשית – "[וירא אלהים את האור כי טוב] ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" – שוה בדיוק אותו מספר, עוד פעם אור-הלל-ישראל! וגם המאמר של בריאת האדם ביום ששי, השיא של מעשה בראשית (תכלית בריאת האור ביום ראשון – וכמו שאומרים במוסף של ר"ה, "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון"), "ויאמר אלהים נעשה אדם" שוה בדיוק אותו מספר! נמצא ש"נעשה אדם" שוה "יהי אור ויהי אור" כי "אדם" כולל גם את הזכר ואת הנקבה – "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" – אור ישר של האיש ("יהי אור") ואור חוזר של האשה ("ויהי אור", זה אחד הפירושים ב"יהי אור ויהי אור").

הכנעה-הבדלה-המתקה

אם כן, יש שלש פעמים אותו מספר במקומות הכי מרכזיים במעשה בראשית. השני, "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", פשוט שהוא הבדלה – לכן צריך לומר שהראשון יחסית הכנעה והאחרון הוא המתקה, לפי הכלל הגדול של הבעל שם טוב[ב].

בריאת האדם היא ההמתקה – "נעשה" לשון רבים, כל הבריאה השתתפה בבריאתו. זהו תפקיד האדם, לתקן ולהמתיק את כל המציאות, להפנות את לב כל יצורי עולמים לבורא יתברך, כמו שאכן עשה אדם הראשון מיד כשנברא – הוא קרא לכולם "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו" ("באו נשתחוה" בגימטריא תשע"ח. כל הפסוק, "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עשנו" = 2028 = 3 פעמים 676, הוי', ברבוע. הרוס"ת = 10 פעמים הוי', האמ"ת = 68 פעמים הוי'. והוא עולה תשע"ח ועוד 1250, פעמיים 25 ברבוע).

למה האור המקורי הוא הכנעה? הדבר הכי פשוט שההכנעה כאן היא בטול. האור הראשון הוא הגילוי שיש ה' ו"אין עוד מלבדו", והעבודה שלנו צריכה להיות "בלתי להוי' לבדו". כלפי עצמות אין סוף "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". האור הראשון של מעשה בראשית – שהעולם לא ראוי להשתמש בו, לכן ה' גנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא – הוא בטול, גילוי של "כולא קמיה כלא חשיב".

אם כן, יש כאן שלשה פסוקים במעשה בראשית שעולים אור-הלל-ישראל – דרוש לכבודו. מחר יש לכוון את זה, כי היום הראשון של ראש השנה הוא "ויאמר אלהים נעשה אדם".

שני חצאי שנה של אמונה-בטחון ימים

נאמר עוד משהו לסיום, לגבי סיום מעגל השנה. שוב, השנה כעת נגמרת, מסתיימת. אנחנו לומדים בזמן האחרון את המאמר שנקרא "אמונה ובטחון" – שני היסודות, עמודי התווך, של היהודי, אותם יורשים מאברהם אבינו, היהודי המאמין הראשון שהוא גם הבוטח הראשון. אמונה-בטחון עולה 177 (גן עדן). מה זה קשור לשנה? כמה ימים יש בשנה? בשנה רגילה, "שנה כסדרה", עם חדש אחד מלא וחדש אחד חסר, יש בכל ששה חדשים (ששה חדשי חורף וששה חדשי קיץ) – 180 מעלות מתוך 360 מעלות של מעגל השנה (חצי מעגל, 'חצי צורה', בסוד 'חצוצרות') 177 ימים, אמונה-בטחון ימים. בחדשי הקיץ תמיד כך, אין שינוי – תמיד מניסן עד אלול הסדר הוא מלא-חסר – אבל בחדשי החורף יכולים להיות שינויים, חשון וכסלו יכולים להיות מלא או חסר ותתכן גם שנה מעוברת, עוד חדש בחורף.

בשנה הבאה עלינו לטובה – חשוב לדעת כמה ימים, כדי לכתוב צ'ק לקרן השנה (הרבי רצה שיתנו כמנין הימים שיש בשנה הבאה, זו מצוה של היום) – יש 354 ימים, השנה הכי חלקה ופשוטה, "שנה כסדרה", תשרי מלא, חשון חסר, כסלו מלא וכו'. זו שנה רגילה, לא שנה מעוברת. כל חצי מעגל, חצי צורה, הוא אמונה-בטחון.

נעשה חשבון: נחלק את חדשי הקיץ, מניסן עד היום, ל-אמונה ו-בטחון, באיזה יום נגמרת ה-אמונה ולמחרת מתחיל ה-בטחון? מה היום ה-102 מר"ח ניסן? 30 ימי ניסן, 29 ימי אייר, 30 ימי סיון וצריך ועוד 13 ימי תמוז – יום האמונה הוא יג תמוז, חג הגאולה של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ זי"ע. מ-יד תמוז מתחיל הבטחון. איך תהיה החלוקה בחורף? אמונה תהיה עד יג טבת. מה המיוחד בו? היו לנו דרשות על היום הזה – טבת עולה תהו, אורות מרובים דתהו, ו-יג עולה בהו, אז יג טבת הוא יום ה-בהו שב-תהו. בהו הוא ראשית התיקון, המלך הדר, המלך השמיני שמתחיל את התיקון. בחורף ה-אמונה היא עד יום ה-בהו שבתהו. תהו-בהו עולה משיח בן דוד (משמונה נסיכי אדם, תהו, הנמשך בשבעה רועים, בהו). אחר כך מתחיל ה-בטחון – כולל את חדש שבט עם הימים החשובים שבו ואת פורים. חנוכה היא בתוך ה-אמונה אבל פורים בתוך ה-בטחון. זו עוד כוונה יפה למשמעות היום – היום משלימים את האמונה והבטחון של הקיץ. מגיעים לאפס, עוד מעט, בשביל להתחיל מחדש אמונה-בטחון של השנה החדשה.

מזל טוב מזל טוב! שיהיה אור, הלל וישראל – שיהיה חסיד ירא שמים ולמדן, ושנזכה כולנו, כל עם ישראל ביחד, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

נגנו "כתיבה וחתימה טובה" ו"ימין הוי' רוממה".