מקור בבעש"ט לאגרת הקדש יא

ספר השיחות תש"ה (3)

י"ח תשרי ע"ה – קראון הייטס

היום האושפיזין של אדמו"ר האמצעי, אז ננגן את ניגון הקאפעליע.

הוספה בספר השיחות על ביאור מאמר הבעש"ט

התחלנו ללמוד את המאמר הראשון של המשך תש"ה, שנאמר לפני שבעים שנה, ליל ב' דר"ה, ד"ה "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". דבר ראשון הוא מביא מהבעל שם טוב שתקיעת השופר היא שצועקים "אבא אבא", ולא צריכים לצעוק רק מתוך הרגשת העקתא, הצער והמיצר וגודל היסורים שמהעבר, רק שהצעקה תהיה "אבא הצילני, אבא רחמני".

במקביל, מופיע בספר השיחות תש"ה, שמישהו שאל את הרבי – על מה שהביא במאמר את הווארט של הבעל שם טוב – מה הכוונה הפנימית של הווארט הזה? הרבי ענה:

הדבר יובן על פי מה שכתוב באגרת הקדש [יא, האגרת הכי יסודית ועמוקה בעבודה] בענין היסורים ר"ל, שצריכים להאמין שזה טוב הנסתר וצריך לקבולי בשמחה [ואז, הוא מסביר שם בסוף, שעל ידי אמונה זו הכל מתמתק והופך לטוב הנראה והנגלה. החידוש הוא מה שהרבי אומר כאן:], שכן פירוש זה של הבעל שם טוב, היה היסוד למה שרבנו כתב ב"תניא", וזהו הענין בקצרה.

דוגמה למקור התניא "מפי סופרים"

הוא אומר משהו מאד חשוב. הרי כל ספר התניא הוא "מפי ספרים ומפי סופרים", והסופרים הם הבעל שם טוב והמגיד. לא תמיד יודעים מאיפה באים החידושים הגדולים של אדמו"ר הזקן בתניא (ידועה מסורת החסידים שכל מלה בתניא היא חידוש אמיתי שלא נתגלה בשום ספר שקדם לו, ומה שכותב אדמו"ר הזקן "מפי ספרים" היינו "מפי" דווקא, התורה שבעל פה שמגלה את האור הגנוז שבאותם ספרים).

כאן הוא אומר שכל אגרת הקדש "להשכילך בינה"[א] ("בינה" היינו "לקבולי בשמחה", אך בשביל זה צ"ל "להשכילך", להאיר מכח המשכיל שבנפש, בחינת "אין" – "אין מזל לישראל", וד"ל) מבוססת על הווארט הזה של הבעל שם טוב, שתקיעת השופר לא תהיה צעקה מתוך צער בלבד אלא צעקה של "אבא הצילני, אבא רחמני".

בעצם מה שלומדים מכאן – ובעצם כל התניא הוא ככה, אבל כאן יש דוגמה יפהפיה – שמה שאדמו"ר הזקן כותב בתניא כולו מבוסס על הבעל שם טוב והמגיד, "ומפי סופרים". כמו שאמרנו, האגרת "להשכילך בינה" היא מבחינה מסוימת השיא של התניא והיא יוצאת מהווארט הזה של הבעל שם טוב.