הרכבת אנוש לראשנו (יא)

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

במאמר "הרכבת אנוש לראשנו"

לרבי הלל מפאריטש

כ"ה אייר תשמ"ד – ישיבת שובה ישראל, ירושלים

 

ב"ה

נגנו נגון ר' אלימלך מליז'נסק

[הגענו לעמוד מ]

אנו מסבירים את ההשתלשלות על פי ר' הלל, ובפעם הקודמת למדנו את שלש המדרגות של 'יחיד' (א' ב' ג'), המקבילות לג' הראשונות של 'אדם קדמון' (מדרגות ל' מ' נ'). כעת נמשיך אל חמש המדרגות של 'אחד', המקבילות אל מחש המדרגות של האצילות אחר הצמצום.

המדרגה הראשונה – מדרגה ד' – היא כנגד הכתר, והיא מוגדרת 'רצון המוחלט ורצון הפשוט'. הסברנו כמה פעמים ששתי מדרגות אלו הן כנגד פרצופי עתיק ואריך. הרצון המוחלט מקביל לפרצוף עתיק, והוא המעבר הראשון מן ההעלם העצמי של מדרגת 'יחיד' – "העלם עצמי של האור במאור" – אל גלוי לעצמו. הגלוי לעצמו הוא במדרגות השעשועים – מדרגה ה' ובעיקר מדרגה ו' – ובו האור הוא אור המאיר לעצמו. עיקר גלוי השעשועים הוא במדרגה ו', בבינה של מדרגת 'אחד', כאשר הממוצע בין ההעלם העצמי של האור לבין האור המאיר לעצמו הוא מדרגה ד'.

מדרגה ב. היא הסבה האמיתית למדרגה ד.:

ד.רצון המוחלט ורצון הפשוט [את המושגים הללו נסביר בהרחבה בהמשך].

כנגד הכתר דאצילות שלאחר הצמצום, שבו ב' פרצופים: עתיק יומין ואריך אנפין, כנגד ב' רצונות אלה.

ממדרגה ד. נמשכו השעשועים העצמיים:

השעשועים שלפני הצמצום הם כנגד חכמה ובינה, אבא ואמא, של עולם האצילות שאחר הצמצום, ויש בהם שתי מדרגות של המשכה:

ה.המשכת השעשועים בבחינת העלם [זוהי לשונו של ר' הלל תמיד למדרגה זו].

יש המשכה, אבל היא עוד לא מתגלית לגמרי. היא המשכה נעלמת. בחכמה יש ענג, אך הוא נמשך בו בהעלם, והוא מתגלה אחר כך באמא. לכן מובא כלל גדול בספר הזהר בקבלה ובחסידות האומר, ש"התגלות עתיקא באמא". באמא התענוג בא במורגש. כלומר, מרגישים אותו. לעומת זאת, בחכמה התענוג נמצא עדיין בבטול, ועל כן השעשועים נמשכים בה בהעלם – העלם בטול החכמה.

להיפך, בחכמה יש עונג רב, ואפילו יותר מטשר בבינה, אלא כיוון שהחכמה היא בבטול גם הענג שבה הוא בבטול. מה ההבדל בין חכמה לבינה? בטול ושמחה. עיקר גלוי הענג בבחינת התמלאות שמחה הוא באמא. לכן יש שתי מדרגות בהמשכת השעשועים.

ו.המשכת השעשועים בבחינת גלוי ומורגש [זהו בטויו של אדמו"ר האמצעי].

שתי מדרגות אלו נקראות:

"שעשועים יום-יום",

אלו "אלפים שנה שקדמה תורה לעולם", כדרשת חז"ל מפסוק זה, ומהם אותם אלפים שנה? אלו "אאלפך חכמה אאלפך בינה". זו תורה שקודמת לעולם, שהיא בבחינת "שעשועי", "ואהיה אצלו שעשועים". אלו השעשועים של הקב"ה, האור המאיר לעצמו. בריאת העולם עצמה היא כבר אור המאיר לזולתו, אבל השעשועים שקודמים הם אור המאיר לעצמו, והם:

כנגד פרצופי אבא ואמא (חכמה ובינה) דאצילות.

מתוך השעשועים העצמיים התעורר:

ז.הרצון הפשוט להטיב.

כנגד פרצוף זעיר אנפין דאצילות.

הרצון להטיב הוא זיו שהיה כלול, כביכול, בתוך אור השעשועים, והוא אור ששייך אל הזולת. על ידי הדעת שבשעשועים [למדנו על כך בסוד ה'] נמשך ומתגלה האור המאיר לזולתו. זה נקרא ההתעוררות לבריאה. בשעשועים אין עדיין שום התעוררות לבריאה, אבל אחר כך בלשון ספר הזהר: "כד סליק ברעותיה למברי עלמא". עלית הרצון לבריאת העולם היא מדרגה ז'.

הכיוון של רצון זה הוא הפכי לכיוון של השעשועים. כיוון השעשועים הוא פנימה, הוא אור מופנם, ואילו כיוון הרצון להטיב הוא כביכול החוצה. זה נקרא התפשטות. השעשועים אינם מתפשטים, הם רק מתגלים. מדרגה ו' היא גלוי "הבא במורגש", אבל אינו מתפשט. לעומתה, מדרגה ז' – וכל שכן מדרגה ח' – היא כבר התפשטות.

שוב, אור שמאיר רק לעצמו מוגדר 'גלוי', ובו עצמו שתי מדרגות: מדרגה של העלם ומדרגה מורגשת. אחר כך מתפשט מתוכו אור החוצה, והוא הרצון הפשוט להטיב. רצון זה מקביל אל פרצוף זעיר אנפין דאצילות, המדות של עולם האצילות, ומדות הן דבר המכוון אל הזולת.

את התפשטות הרצון הפשוט אנו מכנים כאן "התעורר". כמו אדם שכל כך ששמח בעצמו עד שהוא פתאום מתעורר לכך שצריך לשתף גם את הזולת בשמחתו. הוא מצוי בשלוה פנימית מושלמת ואינו זקוק לאף אחד, ובכל זאת מתעורר מתוך אותו אור גדול ופנימי רצון לשתף גם את הזולת בחויה שלו ולהאיר לו אור.

אכן, גלוי הרצון לשתף את הזולת נובע מתוך רצון עוד יותר נעלם. בסופו של דבר, גם הרצון שיהיה אור פנימי הוא בשביל להאיר אל הזולת. בשביל להאיר אל הזולת יש קודם צורך בהתמלאות של אור פנימי, ואחר כך מתעורר מתוך זה רצון להטיב, וכן מדרגה נוספת:

ו-ח.מחשבת 'אנא אמלוך'.

כנגד פרצוף נוקבא דזעיר אנפין – מלכות דאצילות.

אזי [לאחר שני השלבים הללו, לאחר שסיימנו את מדרגת 'אחד' – ממדרגה ד' עד מדרגה ח' – לפני הצמצום, ואת עולם האצילות – ממדרגה ס' עד מדרגה ק' – אחרי הצמצום]:

ט.שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל.

בלשון ר' ישראל סרוק ז"ל [שקיבל מן האריז"ל] נקרא "עולם המלבוש".

שלב זה הוא כבר כמו עולם הבריאה בתוך אור אין סוף. כל שלשת השלבים של מדרגת 'קדמון' הם שרש שלשת העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה.

בכך מושלמת התמונה: מדרגת 'יחיד' על שלשת שלביה היא כנגד 'אדם קדמון' אחר הצמצום. מדרגת 'אחד' על חמשת שלביה היא כנגד עולם האצילות. מדרגת 'קדמון' על שלשת שלביה היא כנגד עולמות התחתונים בי"ע.

לפיכך, מה שה' "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל" זוהי מחשבת הבריאה. כל עולם הבריאה הוא כנגד לבוש המחשבה, ואם כן ההשערה הזו היא כמו חמישים שערי בינה, ו"אמא עילאה מקננא בכורסייא" בעולם הבריאה. זו הבינה המשערת את הבריאה, ולכן ההשערה שקודם הצמצום מקבילה אל עולם הבריאה שאחריו.

השערה זו נקראת עולם המלבוש, שכן בה מתלבש ה'אחד' בלבוש שחוץ ממנו. עולמות התחתונים בי"ע נקראים לבושים ביחס לעולם האצילות, ה'אדם' המתלבש בתוך העולמות, כאשר הפנימי מביניהם נקרא לבוש המחשבה 'לבוש המתאחד'. הוא עיקר הלבוש.

ההתלבשות הזו היא מעין צמצום. מדרגת 'אחד' מצטמצמת ויורדת להתלבש בתוך מלבוש. בלשון ר' ישראל סרוג נקראת התלבשות זו בשם צמצום, כמו שיש צמצום בין אצילות לבריאה, כדי לאפשר את התלבשות מדרגה עליונה בתוך מדרגה תחתונה. על כך נאמר הפסוק "עוטה אור כשלמה". ה' עוטה את אור ההשערה כמו שלמה.

לכמה מדרגות הוספנו כאן פסוקים: על מדרגת הרצון המוחלט והרצון הפשוט [מדרגה ד'] מביא תמיד ר' הלל את הפסוק "רוצה הוי' בעמו". אף על פי שרצון זה הינו למעלה מן השעשועים העצמיים של אור המאיר לעצמו, בכל זאת שם הוא רוצה בעמו. הוא רוצה את נשמות ישראל שבגופים. במדרגה ב' היתה התקשרות לנשמות שבעצמות, אבל כאן מתגלה שלמות אותו הרצון [ד הוא רבוע של ב, ורבוע הוא שלמות].

אכן, גלוי השעשועים הוא גלוי של מדרגה ג', של היכולת. למדנו פעם מאמר של ר' הלל והזכרנו גם בפעם הקודמת, כי מדרגה זו היא היכולת האין סופית, שאני "כל יכול", ועיקר הרגשת אותה היכולת היא במדרגה ו' [ו הוא פעמיים ג].

בפרט: כאשר השעשועים עדיין במצב של העלם [מדרגה ה'] יש בהם עדיין שעשועים ממדרגה ב'. במדרגה זו יש שעשועים גם ממדרגה ב' וגם ממדרגה ג', אבל עיקר השעשועים הם מן האור הפשוט [כלומר, מדרגה ב']. לעומת זאת, במדרגה ו' עיקר השעשועים הם מגלוי מדרגה ג', מן היכולת שעוד לפני עלית הרצון.

הפסוק המתאר שתי מדרגות אלו – מדרגות ה'-ו' – הן "שעשועים יום-יום". הפסוק המתאר את מדרגה ז' הוא הפסוק "כי חפץ חסד הוא". את מדרגה ח' – רצון ומחשבת 'אנא אמלוך' – מתארת הפסוק "מלכותך מלכות כל עולמים". "מלכותך" היא ה'אני' של ה', והיא סיבת ה'אני' בכל העולמות כולם [למדנו על כך באריכות בסוד ה']. זו הפעם הראשונה שיש 'אני' אצל ה', והיא הנקראת בכל מקום מלכות דאין סוף. אם אני מרגיש את עצמי נפרד זו הרגשה שלילית של 'אני' הנפרד מה', על דרך שבירת הכלים באמירת כל אחד מן המלכים 'אנא אמלוך'.

על השיעור בעצמו בכח מסביר ר' הלל בכמה מאמרים [תחלת פלח הרמון לבראשית] את הפסוק "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה... איש לא נעדר". כלומר, כל האישים וכל הפרטים נמצאים ב"מציאות בלתי נמצאת", בלשון הרבי הרש"ב. זוהי סוד הבריאה כפי שהיא בעצמו יתברך. זהו עולם המלבוש.

מה קרה אחר כך?

ועל ידי הפנמת השערה זו ("קיפול" עולם המלבוש) נשארה נקודה אחת – ראשית כללות ההתהוות בכח –

י.בכלל "אויר קדמון"

ו-יא. בפרט "אדם קדמאה סתימאה".

מושגים אלו לקוחים מכתבי ר' ישראל סרוג בעמק המלך [ר' הלל מביא אותם רק פעם אחת או פעמיים].

אנחנו יודעים, שלאחר החושך של עולם הבריאה, עולמות יצירה ועשיה הן על דרך כלל ופרט. מה קורה לפני הצמצום? כתוב בקבלה, שעולם המלבוש הוא כמו רבוע גדול בעל שני חצאים – עליון ותחתון. החצי התחתון מתקפל ועולה מאחרי החצי העליון, ומה שנותר מכונה 'אויר קדמון'. אותו אויר קדמון הוא גם אור עם רושם – גם של המלבוש וגם של אור אין סוף – ועל כן אויר הוא אור י.

בתוך הרושם הכללי הזה המכונה 'אויר קדמון' יש התפרטות של עשרה עשרה עיגולים, למעלה מכדור ה'טהירו תתאה' ['טהירו תתאה' הוא חלל הצמצום של ספר עץ חיים]. האויר הקדמון הוא בצורת מלבן ובתוכו יש כדור – הוא הצמצום הראשון של עץ חיים – ולמעלה ממנו יש עשרה עיגולים נעלמים הנקראים 'אדם קדמאה סתימאה' [בתוך הכדור יש גם עשרה עיגולים, אבל אלו עגולי 'אדם קדמאה' סתם, של עץ חיים, לא 'אדם קדמאה סתימאה', ואחריהם כל העולמות כולם].

איך נסביר את שתי המדרגות הללו – 'אויר קדמון' ו'אדם קדמאה סתימאה'? הן עולמות יצירה ועשיה שלפני הצמצום. זו התגלות העולמות בכלל ובפרט קודם הצמצום.

מה הכוונה שהמלבוש מתקפל? ממאמר אחד של ר' הלל משמע, שיש השערה – כמו שאדם משער את כל המציאות – ובה יש כביכול חצי עליון ותחתון. הקיפול הוא כאשר יש רצון להפנים את החצי התחתון. בלשון הקבלה: כל מה שעתיד להיות 'יניקת החצונים' נמצא בחצי התחתון. זוהי רגשת הישות. לדוגמה: אני רוצה להקים איזה מוסד להפצת תורה, והחיצוניות של המוסד היא הישות שעלולה להסתעף ממנו. לאחר שאני מצייר לעצמי את המוסד שאני מתכנן להקים, אני מיד מכיר שיש חצי תחתון בהשערה שלי שמלאה בישות, בהסתעפות של 'יש', ויש נטיה בתוך השכל להפנים ולקפל את החצי התחתון הזה למעלה.

אכן, גם לאחר הקיפול וההעלאה כלפי מעלה נשאר עדיין המקום הזה. אדרבה, יש בו עוד יותר מאשר ישות. בכך שדחיתי את הישות נתתי עוד יותר מקום להתגשמות והגשמה. מה שנשאר באותו החלל הוא נקודה של ראשית ההתגשמות בכח של כל התכנית. נקודה זו נקראת 'הרשימו של אויר קדמון', והיא כנגד עולם היצירה, שכן יצירה מוגדרת נקודה כללית. עשרה העיגולים הפרטיים – 'אדם קדמאה סתימאה' – הם כנגד עולם העשיה הפרטי.

ג' מדרגות האחרונות הן כנגד ג' עולמות תחתונים: בריאה, יצירה, עשיה שלאחר הצמצום.

נמצאנו למדים שכנגד יא מדרגות כלליות שלאחר הצמצום הראשון (המבוארות אחת לאחת בסוד עלית העולמות בספר חסדי דוד הנדפס בסוף העץ חיים אות עו עיי"ש [שלמדנו לפני כמה פעמים]) יש כדוגמתן כביכול יא מדרגות לפני הצמצום הראשון באור אין סוף ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטות בסוד "הפך ים ליבשה" [ה' הופך את כל מה שלפני הצמצום להיות יבשה לאחריו] – "כל מה שיש ביבשה יש בים" ("מבשרי אחזה אלוה") ["בשרי" הוא אחרי הצמצום, ואילו "אלוה" הוא לפני הצמצום]. ה-יא מדרגות מתחלקות ל-ג (א"ק) ה (אצילות) ג (בי"ע). יא כנגד יא הוא סוד כב אתוון דאורייתא כנודע, והוא על דרך זה:

א. פנימיות ועצמיות המאור ב"ה – "אין עוד מלבדו" (שרש אלהות).

ב. העלם העצמי דאהבה והתקשרות אור אין סוף לנשמות ישראל שבגופים – "הוי' אלהינו" (שרש נשמות).

ג. אורות דתהו – "הכל יכול וכוללם יחד" (שרש עולמות).

ד. רצון המוחלט ורצון הפשוט – "רוצה הוי' בעמו".

ה. המשכת השעשועים העצמיים בכח בלתי מורגש – "יום".

ו. המשכת השעשועים העצמיים בגלוי ובמורגש – "יום".

ז. רצון להטיב – "כי חפץ חסד הוא".

ח. מחשבת 'אנא אמלוך' – "מלכותך מלכות כל עולמים".

ט. שעור בעצמו – עולם המלבוש – "איש לא נעדר".

י. אויר קדמון – "הנה מקום אתי".

כ. אדם קדמאה סתימאה – "ותשת עלי כפכה".

ל. אריך אנפין דאדם קדמון – רצון הכללי לאבי"ע הכל בהשואה גמורה.

מ. אבא ואמא עילאין (ע"ב) דאדם קדמון – "משכיל לאיתן האזרחי".

נ. ישראל סבא ותבונה (ס"ג) דאדם קדמון – אורות אח"פ ואורות דתהו שלאחר הצמצום.

ס. אריך אנפין – רצון להאציל.

ע. אבא ואמא עילאין – עצם ההשכלה וההשגה.

פ. ישראל סבא ותבונה – נטית ההשכלה לחסד כו' וקליטת ההשגה  בפנימיות ממש.

צ. זעיר אנפין – מדות הלב.

ק. נוקבא דזעיר אנפין – דבור העליון.

ר. בריאה – אפשריות המציאות בבחינת היולי – "בראתיו".

ש. יצירה – מציאות כללית – "יצרתיו".

ת. עשיה – מציאות פרטית – "אף עשיתיו".

נשלים את פסוקי המדרגות: הפסוק המתאים למדרגת 'אויר קדמון' הוא "הנה מקום אתי", והוא עיקר הסוד של "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". 'אויר קדמון' הוא המקום, אבל הוא עדיין בתוך האין סוף.

הפסוק של מדרגת 'אדם קדמאה סתימאה' הוא "ותשת כלי כפך". כלומר, אתה שמת עלי את הכף שלך. את הפסוק הזה אומר אדם הראשון, שהוא "יציר כפיו של הקב"ה", והוא מובא בפרוש במאמר אדם דאצילות [בספר ויקהל משה, ונדפס גם בשער הפונה קדים בספר לשם שבו ואחלמה] כהסבר לכל המדרגות שקודם הצמצום. למה? אדם הראשון הוא כמו 'אדם קדמון', יציר כפיו של הקב"ה, ואילו העיגולים שלמעלה מן החלל הם כמו הכף של ה' שמונחת על 'אדם קדמון'. אותה כף נקראת 'אדם קדמאה סתימאה'.

למה הסדר מוכרח להיות ג-ה-ג? נתבונן במדרגות ס' ו-ע'. מדרגות אלו הן כמו זו"ן של מדרגות ל' מ' נ'. מהם זו"ן של א"ק? זו"ן של א"ק הם אריך אנפין ואבא ואמא עילאין. אריך הוא במקום ז"א דא"ק ואו"א עילאין כנגד נוקבא דז"א דא"ק.

באותו האופן, זעיר אנפין ונוקבא דז"א של האצילות [מדרגות צ' ו-ק'] הן כנגד הכתר והחכמה של שלשת העולמות התחתונים. עולמות בריאה-יצירה-עשיה הן כנגד אותיות הוה שבשם, פרצופי נוקבא ז"א ואמא. איפה הכתר והחכמה? ז"א הוא הכתר לגבי העולמות, ונקרא אור הסובב כל עלמין, ואילו נוקבא דז"א היא החכמה שלהם, והיא אור הממלא כל עלמין – "כלם בחכמה עשית".

לפי זה: מדרגות צ' ו-ק' הם כתר וחכמה של העולמות התחתונים, ואילו מדרגות ס' ו-ע' הם זו"ן של א"ק.

	שם הוי' דא"ק	המדרגות אחר הצמצום	שם הוי' של עולמות התחתונים
ל	קוצו של י	אריך אנפין דא"ק
מ	י	או"א עילאין דא"ק
נ	ה	ישסו"ת דא"ק
ס	ו	אריך אנפין (דאצילות)
ע	ה	או"א עילאין (דאצילות)
פ	ישסו"ת (דאצילות)
צ			זעיר אנפין (דאצילות)	קוצו של י
ק			נוקבא דז"א (דאצילות)	י
ר			בריאה	ה
ש			יצירה	ו
ת			עשיה	ה

מה נשאר? נשארה מדרגה פ' באמצע.

כעת נראה את אותו הדבר לפני הצמצום:

	שם הוי' דא"ק	המדרגות לפני הצמצום	שם הוי' של עולמות התחתונים
א	קוצו של י	פנימיות ועצמיות המאור ב"ה
ב	י	העלם העצמי דאהבה לישראל
ג	ה	אורות דתהו
ד	ו	רצון המוחלט ורצון הפשוט
ה	ה	שעשועים עצמיים – בכח
ו	שעשועים עצמיים – בגלוי ובמורגש
ז			רצון להטיב	קוצו של י
ח			מחשבת 'אנא אמלוך'	י
ט			עולם המלבוש	ה
י			אויר קדמון	ו
כ			אדם קדמאה סתימאה	ה

אם נסדר אותו הדבר קודם הצמצום איזו מדרגה תישאר? תישאר מדרגה ו' באמצע.

הזוג ו-פ הוא הפאה, הקרן זוית, והן זוג האותיות היחיד הזהה בחלוף אלב"ם ובחלוף אתב"ש. אלו אותיות הציר שאין כנגדן, העומדות בפני עצמן. פו עולה פאה [וכן אלהים], ומבואר בכתבי האריז"ל, כי פאה היא ציר.

עד כאן למדנו את הסבר כב המדרגות. המשך הכתוב הוא הקצור של סוף פרק א מתוך גוף המאמר:

על ידי הקרבת הפסח עולים ברורי נוגה להכלל במלכות דאצילות ולעורר אורות דתהו (מדרגה ג.) להכלל בהעלם העצמי של אור במאור (מדרגה ב.). [לפני שמדרגה ג' מגיעה אל מדרגה ב', כבר הספיקה] מדרגה ב. מתחדשת תחלה ממדרגה א. בסוד "אור חדש" (דבר שלא היה בגדר אור מעולם [רק עצם, מאור ולא אור] בא בבחינת אור, ואחר כך באה [מדרגה ב'] לידי גלוי. גלוי זה נמשך בבחינת מקיף בדרך מעבר עד המדות דאצילות (מדרגה ז. ב"ים" [לפני הצמצום] ו-צ. ב"יבשה" [לאחריו]) משש שעות ואילך (אור האהבה המאיר על ו"ק).

באכילת הפסח על מצות כו' בליל ט"ו נמשך אור וחיות הפסח ומתלבש בחצוניות דחצוניות הכלים דאצילות [נה"י דנה"י],

כאשר רק הקריבו את הפסח המשיכו רק אור מקיף, ואפילו  לא קבוע אלא מקיף עובר, אבל באכילת הפסח בלילה ממשיכים את האור להתלבש בנה"י דנה"י דאצילות, החל מאבא דאצילות (הנקראת קטנות אבא).

שהמה המקור להשפיע בכנסת ישראל [למעלה].

עד כאן הקיצור של הפרק הראשון, שכדי להבין אותו היינו צריכים ללמוד את כל המדרגות.

נסיים עם עוד ענין. בפעם הקודמת הזכרנו, שניתן לחלק את כב המדרגות הללו בצורה סימטרית לעשר בשתי צורות, ולא הסברתי איך.

אפשרות אחת היא להחשיב את מדרגות א', ב' ו-ג' כשלש מדרגות נפרדות, את מדרגות ד', ה', ו', ז', ח' כמדרגה אחת, את מדרגות ט', י' ו-כ' כמדרגה אחת נוספת. כל זאת לפני הצמצום, ובאותה סימטריה נחלק אחר הצמצום: מדרגות ל', מ', נ' הן מדרגה אחת, מדרגות ס', ע', פ', צ', ק' מדרגה נוספת, ומדרגות ר', ש' ו-ת' תהינה כל אחת לעצמה.

אפשרות שניה היא בדיוק הפוכה. אפשר להחשיב את כל שלבי מדרגת 'יחיד' [מדרגות א' ב' ו-ג'] כמדרגה אחת, מדרגות ד'-ח' הן מדרגה אחת נוספת, ואילו מדרגות ט'-י'-כ' תהינה כל אחת לעצמה. באותה סימטריה הפוכה אחר הצמצום: מדרגות ל'-מ'- נ' תהינה כל אחת לעצמה, מדרגות ס'-ק' יהיו מדרגה אחת, וכן מדרגות ר'-ת' מדרגה אחת נוספת.

אלו שתי צורות סימטריות מתהפכות [אכן, יש אפשרות לעוד שתי צורות אחרות, בהן ההקבלה לא הפוכה אלא מתאימה], והן מסתדרות על פי הקבלה לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות, באופן הבא:

בעשרת הדברות, שתי הדברות הראשונות – "אנכי" ו"לא יהיה לך" – הולכות יחד, והן כנגד מדרגות א' ב'. על "לא תשא את הוי אלהיך לשוא" כתוב שה' אמר אותה כל העולם כולו הזדעזע. שם ה' הוא כח בריאה, כח אין סופי, ואם אומרים אותו לשוא דומה הדבר למי שמשתמש בקבלה מעשית. העולם כולו מזדעזע, כמו שבירת הכלים. לכן הסוד של שבועה לשוא הוא כנגד נדרגה ג', אורות דתהו כפי שהם בבחינת 'יחיד'. שמירת שבת היא כנגד מדרגת 'אחד' – "שמור וזכור בדבור אחד נאמרו" – מדרגת השעשועים העצמיים, כאשר בהם נכללים גם הרצון להטיב. כבוד אב ואם הוא השרש של האדם שלמעלה ממנו, ולכן הדברה הזו היא כנגד מדרגת 'קדמון' בכללותה. "לא תרצח" הוא כנגד 'אדם קדמון', כמו שכתוב "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". רצח הוא שפיכת דם האדם, כנגד 'אדם קדמון'. "לא תנאף" הוא כנגד עולם האצילות כולו. מובא בספר דרך מצותיך של הצמח צדק, שכל צורות הניאוף וכל איסורי הביאה שיש בתורה קיימים ביחודים של עולם האצילות. מה שהינו בגדר יחוד בעולם האצילות הופך לערוה וניאוף בעולמות התחתונים [לכן מדרגה זו מקבילה אל השבת לפני הצמצום, שכן שבת היא זמן הזווג]. "לא תגנב" כנגד עולם הבריאה, "לא תענה ברעך עד שקר" כנגד עולם היצירה, "לא תחמוד" כנגד עולם העשיה.

לעומת זאת, בעשרה מאמרות הסדר הוא בדיוק הפוך. מהי אמירה? כל אמירה היא בסוד אמר – אור, מים, רקיע. זהו סדר של התגלות. כתוב, שיש אמירה אחת שאינה גלויה – "'בראשית' נמי מאמר". לכן, המאמר הראשון שאין בו התגלות הוא כנגד מדרגת 'יחיד'. מאמר "יהי אור" הוא גלוי של אור אין סוף, והוא כנגד מדרגת 'אחד'. על המאמר הבא – "יהי רקיע" – כתוב בפרוש בכתבי האריז"ל שהוא המלבוש [מדרגה ט]. "יקוו המים אל מקום אחד" הוא סוד הפנמת הרקיע, והוא כנגד מדרגת 'אויר קדמון'. "מקום אחד" הוא סוד "מקום אתי". המאמר הבא הוא "תדשא הארץ דשא" והוא כנגד 'אדם קדמאה  סתימאה'. אחר כך כתוב "יהי מאורות" כנגד כתר דא"ק אחר הצמצום. אחר כך "ישרצו המים" הוא כנגד או"א עילאין דא"ק. "תוצא הארץ" כנגד ישסו"ת דא"ק. מאמר "נעשה אדם" כנגד כל עולם האצילות, שכן 'אדם' הוא כללות האצילות. "הנה נתתי לכם", שהוא המאמר בו נותן ה' לאדם הראשון את כל הרכוש, את כל המציאות, הוא כנגד עולמות בריאה-יצירה-עשיה התחתונים.

כך ניתן בקיצור נמרץ לכוון את עשרה המאמרות ואת עשרת הדברות כנגד כב המדרגות על פי חלוקה לעשר-עשר.

אם מחלקים אותן לשש מדרגות תהיה ההקבלה לששה פרצופים – עתיק, אריך, אבא, אמא, ז"א ונוקבא. הרעיון הזה כמעט כתוב בספר שער הפונה קדים, אם כי לא בדיוק.

בכך השלמנו את פרוש כב המדרגות, שהוא יסוד כל המאמר הזה וכן יסוד כל המאמרים של ר' הלל. מקוה שכולם יכניסו את זה לראש ויכניסו ללב.