"ארץ יראה ושקטה"

ב. פסוק מתן תורה

פרק התהלים החדש שלי הוא פרק עו. בפרק עו בתהלים, חוץ מפסוק יב, שהסוף שלו – "יֹבילו שי למורא" – הולך על מלך המשיח (ראה רש"י ל"עד כי יבֹא שילה"[לט], וראה נועם אלימלך), שאומות העולם יביאו לו מתנה את כל היהודים, קיבוץ גלויות. כל יהודי שבא ומתקרב להשי"ת הוא מתנה למשיח. כמו שהרבי אמר שהוא רוצה לבוא לארץ כדי שיוכל לראות עוד הרבה פנים חדשות של יהודים, שעדיין לא ראה מעולם. כל יהודי הוא מתנה. הרבי הרש"ב אמר שכל יהודי הוא יהלום, ורבי הוא זה שהכי מבין ביהלומים – זהו "יֹבילו שי למורא". חוץ מהווארט הזה, אין הרבה דברי חסידות – מהרבי או מהרביים הקודמים – על הפסוק הזה. עיקר מאמרי החסידות הם או על הפסוק השני, "נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו", ועל הפסוק שאחריו, "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (שעל פסוקים אלה יש גם שיר בחב"ד), או על הפסוק שנלמד היום – פסוק ט – "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה". לפני שנגיע לדרושי החסידות נזכיר קצת מפירושי הפשט וחז"ל ונראה קצת רמזים:

פירושי הפסוק

רש"י מפרש את כל הפסוק על מלחמת סנחריב: "'משמים השמעת דין' – כשנתנבא ישעיה על פורענותו של סנחרב ונתקיים בו, ארץ ישראל שיראה ממנו ומאוכלוסיו אז 'שקטה'", כל ארץ ישראל יראה מסנחריב וצבאו ושקטה כעשר ה' עשה בהם דין. הרבה פרקים בתנ"ך מדברים על מלחמת סנחריב בחזקיהו, שראוי היה להיות משיח אם רק היה אומר שירה על הנס[מ].

התרגום והאבן עזרא מפרשים את הפסוק על לעתיד לבוא[מא]. לפי התרגום, "יראה" היינו לארץ אומות העולם ו"שקטה" לארץ ישראל. האבן עזרא מפרש "ארץ יראה" לרשעים ו"ושקטה" לצדיקים[מב]. שתי המדרגות רומזות לשתי עבודות – עבודת הבירורים ("יראה" לרשע, "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים"[מג]) ועבודת היחודים[מד] ("שקטה" לצדיק, תרגום המלה "ושקטה" הוא "שדוכת", לשון שידוך בין חתן לכלה, היינו מנוחה, עבודת היחודים).

פסוק מתן תורה

הכי מפורסם הוא מאמר חז"ל[מה] שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית שאם ישראל יקבלו את התורה – העולם יתקיים. אם חלילה לא – העולם לא יתקיים, יחזור לתהו ובהו. כך דורשים על סיום מעשה בראשית, "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי"[מו] – היום היחיד עם ה הידיעה – שעומד ותלוי עד יום הששי בסיון, על תנאי שיקבלו את התורה. על כך חז"ל דורשים שלפני קיום התנאי, עד מתן תורה, "ארץ יראה" – כל המציאות חרדה, כי מציאותה היתה על תנאי, עומדת ותלויה האם היהודים יקבלו את התורה. אבל אחרי מתן תורה, כשברוך ה' קבלנו את התורה – "ושקטה", כל העולם נרגע.

לפי הדרשה הזו, על הסיום "ארץ יראה ושקטה", צריך להבין גם את הקשר למתן תורה גם של ההתחלה – "משמים השמעת דין". אם הכל רומז למתן תורה, למה צריך את המלה "דין"? שוב, הפשט הוא שה' משמיע דין לכן "יראה", אבל בסוף "שקטה" – כבר טוב. אם הולך על מתן תורה אפשר לומר שכל התורה היא דין, כמו שמיד אחרי מתן תורה בפרשת יתרו באה "פרשת דינים", פרשת משפטים – כל התורה היא דינים, הלכות. בכלל, כתוב שקבלנו את התורה "מפי הגבורה", מדת יצחק – מדת הדין.

אבל יש עוד רמז ממש יפהפה. מה שמענו ישר מפי הגבורה, "משמים השמעת"? את שני הדברות הראשונים[מז], "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". אם סופרים, יש בפסוקים אלה בדיוק דין (64) אותיות. 64 היינו 8 ברבוע (בגימטריא "והבוטח בהוי' [חסדד יסובבנו]", כדלקמן), כך שאפשר לצייר כרבוע[מח]:

א	נ	כ	י	י	ה	ו	ה
א	ל	ה	י	ך	א	ש	ר
ה	ו	צ	א	ת	י	ך	מ
א	ר	ץ	מ	צ	ר	י	ם
מ	ב	י	ת	ע	ב	ד	י
ם	ל	א	י	ה	י	ה	ל
ך	א	ל	ה	י	ם	א	ח
ר	י	ם	ע	ל	פ	נ	י

מה הפנות של הרבוע? יראה. ממש מתאים לפסוק: "משמים השמעת דין – ארץ יראה".

יחוד שמות הוי' וא-להים

נעשה עוד גימטריא יפה: זהו הפסוק היחיד בספר תהלים ששוה 2236 – מספר מאד חשוב, שם הוי' כפול שם אלהים[מט]. מה המשמעות? "הוי' הוא האלהים", כמו "וידעת היום והשבֹת אל לבבך כי הוי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"[נ] – אומר שהנס הוא הטבע, הוי' הוא האלקים. עוד יותר, 2236 עולה פעמיים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[נא] – פסוק שמצוה אחת לומר אותו פעמיים בכל יום, בערב ובבקר. הוי' פעמים אלהים הוא גם התוכן של שמע ישראל – "הוי' אלהינו הוי' אחד", הוי' הוא האלקים שלנו. זהו רמז יחודי בגימטריא, שמופיע רק פעם אחת בכל הספר[נב].