אור וצבע - שיעור שמיני

נחזור על הכלל שלמדנו בשיעורים הקודמים, שלפי שיטת האור, צבעי היסוד הם כחול ירוק ואדום. לאומנות, תפיסת האין, זה גם מה שחשוב במדע  המודרני יותר  עד לפני כמאה שנה, צבעי היסוד הם הצהוב כחול ואדום. צהוב במקום ירוק.

לפי ה: י –ה- ו- ה  שעשינו של כל הארבע ביחד, ראינו שהצבעים היותר קרים הם במוח והיותר חמים הם בלב,  הסדר הוא כחול, ירוק, צהוב, אדום, מהקר ביותר עד החם ביותר. הזיווג של הכחול והירוק במוח, חכמה ובינה, והזיווג של הצהוב והאדום בלב, יחודא עילאה ויחודא תתאה, המים הקרים במוח, והאש החם, בלב, כמו שכתוב בתניא פרק ג'.

אם לפי זה אנחנו נתבונן מה השלשה שבחרו המדע היום, ומה השלשה שבחרה האומנות, רואים שלשניהם יש את הקצוות, הכחול למעלה והאדום למטה.

אלו שני הקצוות, אבל מדע מעדיף בתור צבע יסוד שלישי, את הירוק, שהוא עכשיו בבינה, במקום הבינה, בעוד שהאומנות מעדיפה את הצהוב שהוא כנגד  ו' של שם ה', כנגד התפארת, בלב.

זאת אומרת שאם אנחנו נתרגם את זה לאותיות של שם הויה, שלשת צבעי היסוד של המדע הם י- ה-  ה- , ו' נעלמת ונכללת בתוך ה, ה' עילעא.  בעוד ששלשת צבעי היסוד של האומנות, כנגד י- ו- ה, האימא נכללת בתוך הבן. במדע הבן נכלל באימא, אך לאומנות האימא נכללת בבן. זה גם כן דבר מאד משמעותי כדי להבין את שתי הבחינות, שכאן זה י- ה- ה-, זה מזכיר את מה שכתוב בספרי הקבלה שלעתיד לבא ה ו', של שם ה' תתבטל, או שתוחלף ע"י י', זהו הבחינה של המדע.

הבחירה של האומנות זה י- ו- ה, שלשת צבעי היסוד, שזה גם כן מובן, אלו שלש האותיות. לפי המדע אין את שלוש האותיות, ה- ה' כפולה, לפי השיטה של האומנות שהצהוב הוא השלישי, אז יש את כל שלוש האותיות י' ו' ה',  באומנות מעדיפים לבחור את הצבע השלישי את הצהוב שהוא ה ו' של שם ה'.  ע"כ הקדמה כללית חשובה.

א"כ יוצא שיש שלוש שיטות כלליות איך לערוך את כל הצבעים. גם נשים לב שעיקר המושג צבע (אם כי מצאנו שמקור הצבע הוא אימא), הפירוט של הצבעים בנים של אימא, צבע זה מציאות כמו ששת ימי בראשית עם היום השביעי, שבת, כי בשכל הוא מופשט מן המציאות, בשכל טהור הוא אמור להיות אור, ציור בשחור לבן או בגלי אור שאינם נראים לעין שעל כן ה י' ה' של שם ה', השכל הטהור נקרא "הנסתרות להשם אלוקינו", לפי הפשט ש י' ה' זה הנסתרות לה' אלוקינו, ו ו' ה' זה "הנגלות לנו ולבנינו",  זה היה מאד מתקבל, וזאת השיטה שבחרנו בא כעיקר שב י' ה' צריך להיות גלי אור, אך נסתרים שלא רואים אותם.

כל המטווח הצר של אותם גלי אור שכן רואים בעין, זה מתחלק לשש או שבע, זה הנגלות לנו ולבנינו, הצבעים הלבנים הנגלים ,כנגד המציאות, המציאות שנבראה בששה ימים "וביום השביעי שבת וינפש" אז זה מציאות בצבע, העולם שאנו חווים אותו הוא עולם בצבעים. כל הצבעים הנראים הם חלק מהמציאות הנראית חלק מהעולם שנברא בששה ימים, מה שלמעלה מהצבע הנראה זה למעלה מהמציאות למעלה מה "ו"ק", הו' קצוות, ה"ביום השביעי שבת".

רק שצריך להיות איזה נקודה עליונה שבה הכל מצטייר בשחור לבן, כלומר לפני שעוברים לתחום הנעלם, כמו הגלי עין הלא נראים, בין המציאות הצבעית יש את ההשתה של המציאות בשחור לבן, ויש את המעבר למציאות המוחשית, גם מציאות אך של "הנסתרות להשם אלוקינו" שהוא גם לא בשחור לבן, הוא בגלי אור שלא מתקבלים בתחום הצר הזה הנראה לעין.

זה הרעיון והסברא העיקרית שינחה אותנו בשיטה השניה, אבל גם לפי השיטה הראשונה שלכל אחד יש את המעלה, עיקר הצבעים זה בודאי במידות המידות הם ימי בראשית, המציאות.

גם למדע וגם לפיסאולוגיה של העין הרואה את המציאות (שעוד לא דובר ע"כ כמעט) מה שמוסכם על כולם, שיש שלשה צבעי יסוד שאינם מתרכבים מהשאר, והם מרכיבים את הכל. גם ברור לנו שהאדום פשוט שהוא גבורה, והצהוב פשוט שהוא תפארת, לפ"ז הכחול הוא חסד אם כי הרבה פעמים אומרים שלבן הוא חסד, אך כבר הוסבר הקשר בין הכחול ללבן, וגם הפרדס בסוף מסכים שהחסד הוא תכלת.

ברור שג' צבעי היסוד שבלב הם כחול, אדום וצהוב, לפי שיטת האומנות שהיא השיטה הרגשית, בשיטה השכלית יותר אז הצבע השלישי הוא ירוק, אבל בלב ברור שהצבע השלישי הוא צהוב, והוא במקום התפארת, הצהוב יותר קרוב לאדום מאשר לכחול, רמז לכך הוא שהלב של האדם הוא בצד שמאל של הגוף (כמו שהוסבר בשיעורים בכמה סיבות למה הלב הוא בצד שמאל למרות שתפארת באמצע ואף נוטה לימין, בניגוד ליסוד שנוטה לשמאל, וא"כ הלב היה צריך להיות בצד ימין, אלא שתפארת כוללת גם את הריאות וגם את הלב אם כי שעיקר מרכז הרגש הוא בלב ,אז הריאות זה בחינת תפארת שנוטה  לימין אבל הלב שהוא עיקר מרכז הרגש בכל אופן נוטה לשמאל).

העובדה הזאת שהלב יוצא קרוב לאדום מאשר לכחול זה סימן שהוא צריך להיות צהוב, במקום ירוק, זאת אומרת הבעיה היא בין הירוק לצהוב, וירוק יותר דומה לכחול, וצהוב יותר דומה לאדום, א"כ ברור שהשלשה צבעי יסוד שכנגד חסד גבורה תפארת הם כחול אדום צהוב (כמו שלומדים בבי"ס יסודי).

רק שליצור מזה מגן דוד שזה הצורה הכי מתאימה לצבעים אז התפארת למעלה בציור (הרבה פעמים כתוב בקבלה שתפארת יכולה להיות למעלה, מעל חסד וגבורה. הצהוב כאן זה תפארת הקודקוד האמצעי מצויר למעלה. הכחול, החסד בצד ימין.  והאדום, הגבורה בצד שמאל. לפני שעושים מזה מגן דוד צריך להתבונן בכל משולש בפני עצמו ואח"כ לחבר את המשולשים, שני משולשים משולבים, משולש אחד זה השלש מידות העיקריות, חסד גבורה תפארת, והמשולש השני זה שלש המידות המשניות הענפים של החג"ת שהם נצח הוד יסוד.

א"כ קודם נתבונן בראשיים, אברהם יצחק ויעקב, אברהם הכחול. יצחק האדום. ויעקב הצהוב. אח"כ המשנים, נצח הוד יסוד צבעי המשנה, אז למעלה בצד ימין זה הנצח, והנצח אמור להיות בין הכחול לצהוב, כך יצא בסוף בשילוב שני המשולשים, ברור לפ"ז שהנצח הוא הירוק. ההוד בין האדום לצהוב והוא הכתום.  וסגול הוא במקום היסוד (לפעמים קורים לו ארגמן).

זה שכתום הוא הוד יוצא מאד יפה כי המידה הפנימית של ההוד זה מדת התום, ככתוב "הולך בתום הולך בטח", התמימות.

(כאן המקום להזכיר אודות הפרה אדומה תמימה הפרשה בתורה הכי אדומה, תחלת פרשת "זאת חוקה התורה" הפרשה שכוללת את כל התורה הכוח הכי חזק שיש בתורה לטהר אפילו את אבי אבות הטומאה, זה בקשר בין צבע לבין טהרה כמו שרואים שצבע משפיע על טהרה וטומאה בתורה, כי מקור הצבע הוא אימא, ששם הטהרה, לא הקדושה, אור זה מושג של קדושה אך צבע הוא טהרה, קדושה זה באבא וטהרה זה באימא, לכן כל הפרשיות והדינים בתורה הקשורים עם טהרה קשורים מאד עם צבע, והחשובה מכולם זה פרשת פרה אדומה תמימה.

לפי הקבלה ג' מילים אלו פרה, אדומה, תמימה, זה כנגד קו השמאל, הקו של הבינה, הקו של הצבע. האימא הבינה קשורה עם צבע חז"ל דורשים על הפרה "תבוא האם ותקנח את צואת בנה", ה"פרה" כנגד האימא. ה"אדומה" זה הגבורה. ו"תמימה" זה הוד. א"כ רואים שספירת ההוד קשורה עם תמימות, וכן בענייננו הצבע כתום זה בהוד שזה כשרש המלה תום, תמימות )

עכשיו אפשר לחבר את המשולשים בכדי שיצא לנו המגן דוד, (וכמו שרואים גם בכל ספרי החול שיש שם את המגן דוד, הם קשורים עם צבע). משולש אחד של צבעי היסוד ומשולש שני שיוצא מן ההרכבות שהם צבעי המשנה, במשולש השני (מה שבשילוב נראה שהנצח והוד עולים למעלה מהחסד והגבורה זה רק אשליה אופטית, אבל באמת צריך להסתכל על המשולשים), המגן דוד יוצר מעגל שאחרי הצהוב בא כתום, שהוא ממוצע בין הצהוב לאדום, אחרי האדום בא סגול, כי סגול הוא ממוצע בין אדום ובין כחול, אחרי הכחול, ירוק, ואחריו צהוב, כי ממוצע של כחול וצהוב הוא הירוק, וחוזר חלילה.

יוצא שהמגן דוד יוצר את המעגל מה שלא היה שהיו רק שתי משולשים נפרדים, יש אפשרות להסתובב בכיוון השעון ואפשר הפוך, כידוע גם בפיזיקה שסיבוב לצד ימין עדיף, נגד השעון הוא סיבוב של צד ימין ועם השעון זה סיבוב של שמאל, אנו מעדיפים את הסיבוב של ימין, אפילו במדות גופא מתברר שהחג"ת בינם לבין עצמם מסתובבים לימין, שזה אחת הסיבות ש"נטה ימינו וברא שמים" חג"ת קשורים עם שמים, אך הנה"י מסתובבים לשמאל "נטה שמאלו ונטה ארץ" אלו השש מידות, ואילו מלכות זה ארגמן, בהמשך לתכלת, לסגול, ליסוד.  מלכות שזה ארגמן סגול יותר כחול תכלת וארגמן יותר אדום אם כי ששניהם בין הכחול לאדום.

ע"כ שיטה אחת של הצבעים והכל בלב, הדבר היחידי שהוא קצת בעיה בשיטה זו, הוא שהירוק היה מתאים להיות ביסוד, במקום יוסף, במקום הצמח, הצהוב זה השמש וזה בתפארת, א"כ השלוש ראשונות חג"ת כ"א במקומו, גם הכתום הוא במקומו הראוי ורק הנצח והיסוד מעורר שאלה הירוק והתכלת, אם התכלת ביסוד זה מובן כי אז הירוק בנצח כי ירוק מסמל חיים הירק הוא חי  והתכונה של הנצח זה חיים, חיים נצחיים, ע"כ השיטה הראשונה.

השיטה השניה היא גם טובה להסברת המידות וגם להסביר השלכת המידות כלפי מעלה, למוחין ועד לכתר.

ובהקדים, צריך להקדים קצת את חכמת הצירוף בקבלה, כי השיטה הזאת בנויה על סוד הצירופים, גם צירוף שייך לצבע, כי היום במדע כל צבע בנוי מצירוף של שלשה בדיוק כמו שרשים בלשון הקודש, היום במדע מתייחסים לצבע בדיוק כמו שספר יצירה בונה שרשים, לוקחים שלשה אותיות ובונים מהם את כל ששת השורשים האפשריים לפי הצירוף של שלשת היסודות כך יוצא כל צבע שבעולם.

בצירוף נשתמש בשרש ח ב ד,  בכל צירוף צריך לדעת מה החכמה, מה הבינה ומה הדעת, ראשון שני שלישי, ולפי זה יוצא המידה בלב, לפי סוג הצירוף, כאשר החכמה היא הראשונה אח"כ בינה ואח"כ דעת המידה שבלב תהיה חסד. (לכן חב"דניקים הם חסידים), אם הסדר הוא ב ד ח  ( בדחן), בינה, דעת, חכמה, אז בלב נולד יצחק שהוא צוחק לשון צחוק, בדיחה, (מחב"ד יוצא אברהם שהוא חסד). אם הצירוף הוא ח ד ב אז יוצא נצח משא"כ  ב ד ח יוצא יצחק ,יראה, יראת שמים ויש קשר בין יראה לצחוק כמ"ש "פחד יצחק" שהפחד עתיד לצחוק. אם הצירוף הוא בינה, חכמה, דעת ב ח ד, המידה תהיה הוד, תמימות. אם הצירוף הוא דעת חכמה בינה ד ח ב המידה תהיה מפארת, רחמים . דעת, בינה, חכמה,      ד ב ח, יצא יסוד מידת האמת מידה של האמתה, התגשמות, "לאמת הבטחה", "הרבי הבטיח הרבי יקיים" זה יסוד, כ"ז זה נושא ארוך אחד הנושאים העיקריים בספר יצירה.

בסדר של הצירופים לכאורה אחרי חסד בא גבורה אך לא כך בסדר הצירוף בצירוף בודקים מה הכי קרוב ל ח ב ד, זה נצח, כי הראשון נשאר חכמה, רק הדעת והבינה מתחלפים, הכלל להמשיך הלאה בסדר הוא, להפוך כמה שפחות אותיות מהסוף מבלי לחזור לצירוף שכבר היה לפני זה (את הכלל הזה קבע הר' אבולעפיה למרות שיש מקובלים שחולקים עליו, כנראה מחוסר ידיעה מתמטית) אחרי ח ב ד בא ח ד ב  אח"כ ב ד ח, (רק האמצעית יכולה להישאר קבועה) גבורה, אח"כ ב ח ד אח"כ תפארת ד ח ב (לפי הסדר הזה) ואח"כ יסוד ד ב ח ואח"כ חוזרים לחסד,     ח ב ד.

גם חכמת הצירוף יוצרת מעגל, לפי מעגל הצירוף נחזור לצבעים, אם החסד הוא כחול, הגבורה אדום והתפארת  צהוב, הנצח חייב להיות סגול, כי הוא בין חסד לגבורה, וההוד חייב להיות כתום, כי הוא בין צהוב לאדום, בין גבורה לתפארת, והיסוד חייב להיות ירוק בין תפארת לחסד בין צהוב לכחול, מה שהשתנה זה המקומות של הנצח והיסוד, שהסגול נעשה צבע הנצח והירוק נעשה צבע היסוד, (זה השיטה המבוארת בספר סוד ה' ליראיו ).

לפי שיטה זו המלכות צריכה להיות חום (ולא כהשיטה הראשונה שהמלכות היא ארגמן, בהמשך לתכלת, ככתוב בתורה "תכלת וארגמן"), חום זה צהוב שלקה, כמו ששחור זה אדום שלקה, וא"כ חום הוא בהמשך לצהוב.

זה שמלכות יוצא חום זה מובן גם בטבע, היות שכאשר נערבב את כל הפיגמנטים של הצבעים יצא צבע חום, (תיאורטית היה צריך לצאת שחור, אבל מעשית יוצא חום היות שהפיגמנטים אינם טהורים) העניין הזה נמצא גם במלכות שמקבלת מכולם.

מה שטוב בשיטה זו, קודם כל גם לפי המתמטיקה זה הכי טוב, היות ששיטת הצירופים היא השפיץ של המתמטיקה, וגם מבחינה מוחשית, היסוד הוא הצמח, הירק, ואח"כ חום, אדמה, ומעל לכל שמש, צהוב, זה בעצם מהלך קו האמצעי בשיטה זו, שמש, ירק, אדמה, השמש מאירה לארץ ומגדלת את הצמח ככתוב אמת (יסוד) מארץ תצמח" כמו שאמרנו קודם שירוק זה חיות, החיות שמקבל מהשמש, ע"כ השיטה בשניה והשכל שמאחוריה זה חכמת הצירוף.

השיטה הראשונה זה שיטה פשוטה, הפשט של המגן דוד שהנצח לכאורה צריך להיות באמצע, בין החסד לתפארת, ואז הוא הירוק, וההוד באמצע בין הגבורה, האדום, לבין הצהוב, התפארת, שהוא כתום והיסוד הוא באמצע בין הקצוות, בין החסד לגבורה, הכחול והאדום, והוא התכלת והיא שיטה א' שהכי פשוט להסביר לילדים עפ"י קבלה.

אח"כ השיטה השניה שיוצאת מחכמת הצירוף, הכל אותו דבר חוץ מנצח והוד, גם מה שהוא ג"כ מצביע למלכות מכיוון אחר, כאן יש הצבעה על המלכות שתהיה ארגמן וכאן יש הצבעה למלכות שתהיה חום כי זה הסך הכל של כולם.

לפי שיטת האומנות, כל הצבעים יוצאים מלבן והולכים לשחור, רק שבמציאות השחור יוצא חום, כנ"ל, הלבן הוא לא צבע ואילו השחור כן צבע, שיטה זו היא ההפך משיטת האור שבה הכל יוצא משחור והולך אל הלבן, ופה הלבן הוא כן צבע ואילו השחור אינו צבע אלא העדר האור, להפך משיטת האומנות ששחור הוא צבע ולבן הוא לא צבע. זאת אומרת שאי אפשר להרכיב אותו מצבעי היסוד.

בשתי השיטות נקודת המוצא והפנימיות היא הדעת, (ולא כהרמ"ק שלא מתייחס כלל לדעת), כמו שהמלכות מקבלת את כל הגוונים כך למעלה נקודת המוצא של כל הגוונים היא הדעת כמו שלפעמים כשמונים את המידות בלב, מתחילים מהדעת ולא מהחסד, זה קורה בעולם התוהו שנשבר, המלך הראשון שם זה בלע בן בעור, (ויתכן שנקרא כך כי בלע את כל הגוונים), והוא לא חסד אלא דעת והוא הראשון שנשבר מבין המידות, וכמ"ש "ראשית גויים עמלק" שראשית המידות בסיטרא אחרא זה הדעת, זה עמלק, כמו שיש פסוק "ראשית חכמה" יש גם פסוק "ראשית דעת" ראשית המידות שבלב.

וגם קשורה לאחרית, הכל יוצא ממנו והכל חוזר אליו הדבר הזה הוא הלבן שחור, הכל היה מן האפור והכל שב אל האפר, (השחור לבן), לאפר יש שתי קצוות, לבן ושחור, זה בעצם דרש לפסוק "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" וזה שכתוב עפר מכיוון שלא ברור אם יוצא משחור ומגיע ללבן או להפך, ולכן כתוב "אפור" אלו שתי שיטות בצבע, או שהכל יוצא מהאפור הלבן ומגיע לאפור השחור או להפך.

ידוע בקבלה שהדעת כולל "תרי עיטרין" כמו בתפילין שיש ארבעה בתים, שתי בתים כנגד ה' חסדים וה' גבורות, וכמו שמכונה הדעת בספר יצירה וכן האריז"ל מכנהו "עומק טוב ועומק רע", עומק טוב זה לבן, ועומק רע בגוונים זה שחור, לכן מתקבל מאד לומר שהדעת הוא גם הראשית וגם האחרית של כל הגוונים, לכן גם מי שרוצה ל"דעת", להכיר תכונות פנימיות, היא מצייר לא בצבע אלא בשחור לבן, לדעת יותר פנימיות זה בשחור לבו יותר מבצבעים.

לפי שיטת האור אם  נסובב בסביבון את כל הצבעים יצא צבע לבן, משא"כ לפי שיטת הצבע בערבוב כל הצבעים צריך לצאת שחור, אך למעשה יצא חום, בחיבור הממשי יוצא שחור, (חום), אך בחיבור השכלי יוצא לבן, עם הפרצוף של הלבן שחור וכל האפורים באמצע.

צבעים זה העולם הזה, המציאות, והדעת היא כמו גשר, בקבלה יש ע"ב גשרים בדעת, כל המושג דעת זה גשר בין המוחשי לבין הבלתי מוחשי, לכן יש כאלו שלבן ושחור מגדירים צבע, ויש כאלה שלא מגדירים את זה צבע, הלבן ושחור הם גשר בין המוחשי לבין הגלי אור הלא מוחשיים, שבבחינת "הנסתרות לה' אלוקינו" אלו הם ה"תרי עיטרין" שבדעת, עם כל האפורים שבאמצע, כל צבע מקביל לאיזה אפור, כי דעת זה נשמת הכל, כמו שיבואר להלן.

כאשר עוברים את הגשר לנסתרות, צריך להיות נסתר בצד ימין ונסתר בצד שמאל, נסתר בכיוון אדום, ונסתר בכיוון שחור, לפ"ז מתאים לומר שחכמה ובינה זה עומק כחול ועומק אדום, כחול ואדום שנסתרים לעין, רק שהתופעות של האולטראדיילט הם תופעות של אור, והתופעות של האינטרייד הם תופעות של חום, בעיקר.

כמו שהוזכר בתחילה  יש את הכלל בקבלה שאור הוא חכמה וחום זה בינה, הנרות של חנוכה גם מאירים וגם מחממים את הלבבות, (מהחום של הנרות עושים לביבות חמות לחנוכה, כל מנהגי חנוכה קשורים לנרות ) הבעש"ט היה אוהב אור ואוהב חום, היה שם את ידו על ראשו של ילד יהודי ואומר תהיה יהודי חם, כ"ז מסוד חנוכה, א"כ האולטראדיילט מכוון כנגד החכמה, בנסתרות בצד ימין, והאינטרייד בנסתרות בצד שמאל, בינה.

זה שלבן שחור במקום הדעת זה גם כן בגלל הכתר, כי הכל תלוי בהכל במבנה זה, הכתר נקרא בפירוש בכל ספרי היסוד "לובן העליון", הרמ"ק ג"כ התלבט מה זה "לובן העליון" האם הוא שקוף או שהוא לבן עז, ואמר שיש שתי בחינות, יש שקוף שבעצם הוא שקוף, אך כשמתחיל לפעול בנאצלים הוא לובן עז, אבל אין לא דעת בכלל אצל הרמ"ק, א"כ לפי הסברא ה"לובן העליון" של כתר ממש הוא שקוף, והמצב השקוף מעביר את כל הגלי אור, גם הנגלות וגם הנסתרות.

זהו שכתוב "ז"א ועתיקא אחיד ותליא". שהמידות, הזעיר אנפין הנגלים, גם כן אחוזים בכתר, וגם הנסתרות, כמו שכתוב שאבא ואמא תלויים בשערות של הדיקנא שבכתר, ורק שקוף הוא גם שרש הנגלות והנסתרות, והלבן שהוא תוצאה מהשקוף מתבקש שהוא יהי ה בדעת, מלשון מודעות, מודעות של הכתר, כך הפירוש של דעת בקבלה להיות מודע מהכתר, מהלא מודע.

הלובן העליון השקוף נקרא אספקלריא, ויש שתי סוגי אספקלריות, יש אספקלריא המאירה שהיא נבואת משה רבינו "זה הדבר אשר צוה" (מכל זה יוצא שלהיות נביא צריך לקבל מכתר, לפעמים כתוב שהנביאים מתנבאים מנצח והוד ולפעמים כתוב שמקור הנבואה זה בינה, עכ"פ הנבואה האמיתית שגם למעלה מרוח הקודש צריך להיות מהכתר הלא מודע) ושאר הנביאים זה אספקלריא שאינה מאירה, "כה אמר ה'".

בלועזית זה נקרא: transpent trntlvsens המצב הביניים בין שקוף ללבן הוא: trntlvsens גם כמו הרמ"ק, במקום לומר שהשקוף מתחיל להתגשם להיות צבע או מקור לצבע שמשקוף עובר מיד ללבן עז, יש עוד שלב באמצע שהרמ"ק לא הזכיר בכלל, מאספקלריא המאירה לאספקלריא שאינה מאירה ומזה יורד להיות לבן, והשחור זה הדרגא שלמעלה גם מנבואה, שגם הנביאים לא ראו זה, האמונה הפשוטה, עצם אמונת ישראל, זה לא אותו שחור של הלבן, שחור המוחשי, אלא שאין מילה אחרת ולכך נקרא לזה שחור, הכתר עליון הדרגה הכי גבוהה, זה השיטה שנמצאת בספר "סוד ה' ליראיו" אפשר לעיין שם להבנת הענין יותר.

לשיטה זו הצבעים המשנים מתחייבים לפי חכמת הצירוף, סגול, כתום, ירוק,  השיטה הזו הכי טובה להסביר בה את כל הספירות כל כוחות הנפש וכו', גם הענין המבואר של שמש, ירק, אדמה, זה מושג מאד יסודי, ע"כ השיטה השניה.

השיטה השלישית היא מה שיוצא מהעשרה צבעים של המדע, ואח"כ נגיע לשתים עשרה צבעים של האומנות, קודם נסביר עוד דבר, בשיעור הראשון הוסבר שהמדע מביא את הצבע בשלשה מימדים, קודם כל יש קו מלמטה למעלה זה מימד אחד שבו לבן למעלה ושחור למטה וכל האפורים באמצע, יש לזה כמה שמות בלועזית:

.

מימד שני הוא עיגול שמסביב לקו הזה, יש עיגול של כל ראשי הצבעים, שלש, אח"כ חמש או שש, אח"כ עשר ושתים עשרה, הבהירות למרות שהיא חלק מהצבע, אבל זה הכי קרוב לאור, אז הבהירות היא החכמה של הצבע, הצבע עצמו הוא הבינה של הצבע, הבינה של הבינה, (אם כל הצבע נחשב בינה ), והעוצמה זה הדעת של הצבע.

קודם לוקחים את עניין הבהירות, "חכמה" זה זכר ובינה זה נקבה, "אבא ואמא", מציבים את מימד הבהירות כקו מלמעלה למטה, מלבן לשחור, אח"כ אומרים שכל הצבעים מסתובבים מסביב לקו, הפסוק לזה הוא "נקבה תסובב גבר", כך לומדים צבעים באוניברסיטה, יש את הקו, הציר הפנימי, הבהירות מלבן עד שחור, אח"כ יש את כל הצבעים כולם, מימד שני מסביב, בדיוק כמו הפסוק "נקבה תסובב גבר".

אח"כ אם אין עוצמה מסביב הוא נשאר צמוד לקו, לציר, אם יש דחף אז הוא פורץ החוצה למימד שלישי ואז הוא נעשה יותר ויותר צבע חזק, מה שכתוב זה הכוונה "ופרצת" , דעת,  שהאדם ידע את חוה אשתו, זה היה פריצה ע"מ להוליד. א"כ הדעת זה ווטו, המימד של הווטו שפורץ כלפי חוץ, בבחינת יעקב נחלה בלי מיצרים.

א"כ יש שלשה מימדים, קודם ציור של בהירות, אח"כ סיבוב של צבע צמוד לקיר, אח"כ כוח שמוציא ודוחף את הצבע, כמה שהצבע יותר קרוב לציר הוא יותר אפור, פחות הוא עצמו. הדעת שהאדם ידע את חוה, כאילו שהאדם הודיע את חוה, ככל שחוה יותר צמודה לאדם, היא יותר אפורה כמו האדם, וקשה יותר להודיע אותה, יש את כל הצבעים קודם כל קרוב לציר, ככל שהאדום קרוב וצמוד לציר הוא יותר אדום אפורי לגמרי,  מכיון שהוא קרוב לציר של הבהירות, אם רוצים שיהיה אדום אדום, צריך ל"דעת" אותו, לתת עוצמה לאדום, להוציא אותו ולהרחיק אותו מהציר, שזה כח של ווטו שמוציא את הצבע החוצה ומבליט אותו, וכך לגבי כל צבע, זה הכוונה "והאדם ידע את חוה", הודיע אותה,  זה תורת הצבעים בשלשה מימדים, חכמה בינה דעת.

הופרצת זה לעשות יב' שבטי י-ה, שתים עשרה צבעים, לעשות יב' צבעים ברורים, משא"כ אם אין ופרצת אז הם לא צבעים ברורים, גם קודם היו כל הגוונים רק שכמה שקרובים לציר יותר, הם אפורים יותר, ואלו כמובן גם יב' אבני החושן כפי שיבואר להלן.

לאחר ההקדמה הזאת שאתה התחלנו ואתה נסיים "נעוץ סופן בתחילתן" הבהירות זה החכמה, הצבע זה הבינה, והעוצמה זה דעת ואפשר ג"כ לעשות כאן צירופים, ששה צירופים, איפה המילה צבע מופיעה הרי, בהירות, צבע ועוצמה,  ר"ת צבע. אז צבע לפי חכמת הצירוף זה הוד, "בינה עד הוד אתפשטת" זה גם רמזנו באחד השיעורים, שכללות מקום הצבע זה בצורת ההוד.

כתוב בספרי הקבלה שהטור הראשון באבני החושן הוא, אדם פטדה וברקת, אדם זה צבע אדום, פטדה  וברקת, אז כתוב שפטדה זה כחול, וברקת זה ירוק, אז קודם כל החושן הוא לפי שיטת המדענים, לא אדום כחול צהוב, שלפי המדע הכי מודרני זה אדום כחול ירוק, אדם פטדה וברקת, איזה צירוף זה עושה, אם אדום זה שמאל וכחול זה ימין וירוק זה אמצע, אז מה הצירוף, לפי שיטת הצירוף זה הוד, יוצא שהצירוף העיקרי של צבעי החושן, אדם פטדה וברקת, הוא הוא הצירוף של המילה צבע.

לפעמים כתוב שכל העולם כולו נברא מההוד, גם שאדם קם בבוקר הוא בורא את היום שלו מההוד, "מודה אני לפניך", הבריאה מתחילה מההוד, הצבע מתחיל מההוד, מהכתום, שנגיע למעגל השנה נראה באיזה חודש נמצא ההוד, אז גם החושן זה צירוף של שמאל ימין אמצע, גם המילה צבע לפי הר"ת של צבע, בהירות עוצמה זה שמאל ימין אמצע, שהצירוף שמאל ימין אמצע הוא הוד, צורת ההוד, השמאל, "הולך בתום הולך בטח", שמאל ימין, קודם רגל שמאל אח"כ רגל ימין, הפסוק הוא "הולך בתום הולך בטח" שמאל ימין שמאל, זה תום, ובטח זה ימין, כתום ירוק כתום ירוק, או כתום סגול, לפי שתי השיטות עד עכשיו, לפי הצירופים של צבע.

איזה עוד צירופים יש להם משמעות, בצע ועצב, הראשונים באמת מדקדקים ומקשרים את המילה צבע אם בצע, ועוד יותר עם עצב, הצבעים או שזה טוב לעצבים או שזה לא טוב לעצבים, וגם עסקים אותו דבר, מבצעים, שעושים מבצעים אז צריכים להיות בקיאים בתורת הצבעים, ל"בצע" יש הרבה משמעויות גם לשון  "ביצוע" בלשון חז"ל זה פשרה, שעדיף מדין, זה מצד החסד, בכלל ביצוע זה לבצע את האהבה שלך.

אז יש כאן מבצעים ויש כאן עצבים, ועצבים, העצב, זה במקום הברית, זה היסוד, כמו שידוע בכל הספרים ואין כאן מקום להאריך, שכל מצב העצבים זה תלוי בתיקון הברית, ויש השפעה של צבעים ע"ז שאפשר לעזור ע"י תורת הצבעים. ומבצעים, מי עושה מבצעים ,חסידים, מבצעים זה של חסידים, מבצעים טובים עם הרבה אהבת ישראל, אז גם כן צריך להיות בקי בתורת הצבעים בשביל לעשות נכון את המבצעים, זה נהיה בשביל להראות את הצירופים של המילה צבע, אבל העיקר מה שרצינו להראות שהמילה צבע עצמה לפי חכמת הצירוף זה במקום ההוד.

יש עוד תופעה שעוד לא הזכרנו במדע, זה בעין, יש הרבה ללמוד על העין, עוד לא התחלנו לנתח את העין, בתוך העין לפי השיטות שהספקנו להסתכל בימים האחרונים, אז קודם כל כתוב וזה דבר מוסכם ללא עוררין וגם רואים את זה במוחש, שבתוך העין יש שתי סוגי גופים שקולטים אור, ראדז וקון, הראדז הוא זכרי, והקון הוא נקבי, עם ראדז קולטים את רתת האור והבהירות, במיוחד בלילה שלא רואים כל כך צבעים רק בהירות, בכדי לראות משהו בלילה, אז מה שבעיקר משמש בלילה זה הראדז', הקונס אז הם קולטים את הצבעים, הזכר קולט את הבהירות והנקבה את הצבע, בדיוק תואם את מהלך המחשבה של הקבלה והפנימיות.

יש עוד תיאוריה שיש שלשה תאים בעין שהם מעבירים את המידע דרך העצב, הצבע זקוק לעצב, לעצב האופטי, שהוא מעביר את המידע מהעין למוח, זה אחד העצבים החשובים ביותר בגוף האדם, בכדי להעביר את המידע מהעין למוח, אז לפי השיטה הכי חדישה במדע יש שלשה סוגי תאים שמעבירים מידע, אחד מעביר מידע של לבן שחור, השני של אדום, אדום ירוק, והשלישי של צהוב, אז הנה אמרנו כמו שאמרנו כבר בתחילת הסמינר שיש אסמכתא ממש, רק במדע הכי חדיש, למה שכתוב בדבר פשוט ששלשה הצבעים הם לבן אדום צהוב.

עוד דבר שיש בתוך הרנטגן גופא, אדום כחול ירוק, שלשת צבעי היסוד של האור, מה שידוע לפני כן שיש שלשה סוגי קולטים בתוך הקונוסים, אחד קולט את האדום, השני את הכחול, והשלישי את הירוק, שהם שלשת צבעי היסוד לפי שיטת האור, אבל נוסף לזה כאשר העין בא להעביר את המידע למוח דרך העצב האופטי ששמה יש  ?  של הראיה כנגד המקור של העצב האופטי, כמו שבחיצוניות העין רואים דרך השחור אז גם בפנימיות העין המידע מועבר למוח דרך הבלאנצפט,  נקודת העיורון, זה המקום ששם נמצא ה  ?  , שזה יוצר נקודה בתוך מרחב הראיה.

אז גם כן שכל המידע מועבר למוח דרך אפס, אפס ראיה, יש שלשה סוגי מעבירים, יש מי שמעביר את הערכים של הלבנים, יש מי שמעביר את הערכים של האדומים, ויש מי שמעביר את הערכים של הצהובים, מכל מה שאמרנו אז זה הכי פנימי, כי זה הקשר בין העין למוח, וזה לפי מה שכתוב בכל ספרי הסוד מהזוהר והלאה, שיש לבן ממש, לבן, אדום, צהוב, שזה לא צבעי היסוד לא של זה ולא של זה.

חוזרים שוב, יש ציר מרכזי, הזכר, הבהירות, יש "נקבה תסובב גבר" שזה כל הצבעים, ויש "ופרצת", הדעת "והאדם ידע את חוה" לעשות מעגל בולט של כל היב' שבטים כל אחד עם הצבע, עם הדגל שלו.

עכשיו כל צבע לפי העשרה צבעים של המדע, כמו שאמרנו שלמדע יש עשרה צבעים ולא שתים עשרה, אם נבנה את כל הציר של הצבעים שלמטה השחור זה אחד, ולמעלה לבן הוא אחד עשרה, ובין שחור מוחלט שהוא אחד, לבין לבן מוחלט שזה אחד עשרה, אז יהיו תשע מספרים באמצע, משתים עד עשר, ועכשיו אני לוקח כל צבע מהעשרה צבעים בעוצמה שלו, בטהרה שלו, איפה הוא נמצא בציר של הבהירות.

למשל צהוב שהוא פורץ הכי הרבה, הכי טהור שהוא יכול להיות, צהוב צהוב, כמה בהירות יש לו, יש לו תשע, הכי הרבה בהירות לפי הסולם הזה של הבהירות, אם היה אחד עשרה זה היה לבן, לא היה שום דבר, אני בונה סולם מאחד עד עשרה, ותשע באמצע, אז אני שואל שבאותו מקום שהצבע מקבל את תכלית העוצמה שלו באיזה מקום הוא עומד בסולם, אז התשובה היא שהצבע שבעוצמה המקסימלית שלו הוא הכי בהיר, הוא הצהוב, בעוצמה המקסימלית של הצהוב הוא במקום התשע, בין שחור ובין לבן, כי צהוב הוא הצבע הכי בהיר.

זה גם סיבה, אם כי כל זה לפי שיטת המדע, אבל זה סיבה מצוינת להצדיק את האומנות שאוהבים את הצהוב יותר מכל צבע אחר, בגלל שהוא הצבע הכי בהיר מכל הצבעים, אחרי הצהוב יש את הצהוב ירוק, שהוא במקום השמונה בסולם, אח"כ בא הירוק עצמו, במקום השבע, הצהוב ירוק ראינו ברמ"ק הוא קרא לו "צבע המים" שבעין, בלועזית קוראים לזה צבע הקלאור, צהוב ירוק, צבע המים הוא, כנ"ל בא ירוק במקום השבע, אח"כ בא צהוב אדום, שהוא כתום, גם כן במקום השבע, רק שהוא פחות ממנו, בכללות הוא במקום השבע.

אח"כ יש שלשה שבכללות הם במקום השש והסדר שלהם הוא כחול, ירוק, ואדום, אדום ארגמן, כאן הוא במקום סגול מה שנקרא ארגמן, כמו שאמרנו שכתוב בספרים זה הצבע כתולעת שני, אז הוא גם כן בערך שש, אח"כ יש כחול בדרגא חמש, אח"כ ארגמן עצמו, גם חמש, שהוא הצבע הכי כהה, הכי שחור שיש במציאות הוא כחול ארגמן, הצבע שזיהנו כתכלת, הצבע שהרמ"ק כתב עליו "ראשית הפתיחה מן השחרית" הצבע שהוא הכי קרוב לשחור.

א"כ יש עשרה צבעים לפי רמת הבהירות בעוצמה המקסימלית, בלי לדעת כלום על צבעי יסוד רק להשתמש במידע הזה, אפשר לעשות עשר ספירות מתוך הנחה שצבע יותר בהיר הוא יותר קרוב לכתר, וצבע יותר שחור הוא יותר קרוב למלכות, זו השיטה השלישית של הצבעים שבלי שום חכמה אחרת בלי צבעי יסוד בלי חכמת הצירוף רק מתיחסים לרמת הבהירות והכי בהיר הוא הכי קרוב לכתר והכי שחור זה מלכות, וגמרנו את הסיפור.

עכשיו כל הספירות הם צבעים, צבעים מוחשיים, אם הצבעים המוחשיים הם בזעיר אנפין אז אפשר לומר שזה פרצוף של עשר ספירות בזעיר אנפין כי אמרנו שצבעים זה בלב, במדות, אבל כאן יש עשר, אז לכן בשיטה הזו השלישית זה פרצוף של עשר ספירות, בזעיר אנפין, בז"א, ששם הצבע בכללות, אז יוצא כאן שהכתר הוא הצהוב.

יוצא שצבע המים שבעין, הסגולה להוליד בן תלמיד חכם שאמרנו קודם, הוא כנגד החכמה גם הפלא ופלא צבע המים, שהוא צהוב ירוק, שהרמ"ק אמר שמי שיש לו את הצבע הזה בעין אז הוא יוליד בן תלמיד חכם, זה כנגד החכמה, אחרי הכתר, החכמה זה גם המקום של המים וגם המקור של העין המעין של העין, א"כ יוצא עוד פלא שהשלישי הוא ירוק, במקום הבינה, בדיוק מה שכתוב בקבלה שהבינה היא קו תהו, קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו.

אני רק לקחתי את הסדר המדעי של הבהירות של האור ואח"כ מסדרים את זה לפי הספירות מבלי לסטות לא ימין ולא שמאל, אח"כ בחסד יוצא כחלחל, כחול ירוק, גבורה יוצא אדום, בדיוק מה שהייתי רוצה, הצבע הכי ברור בכל הקבלה, הכי פשיטא, זה אדום שזה גבורה,  אח"כ תפארת יוצא אדום ארגמן, זה לפי השיטה השלישית של המרכיבים שארגמן הוא בתפארת, אח"כ נצח יוצא כחול בצד ימין, זה גם טוב מאד,.

מה שהוספנו כאן, הדבר היחיד שנוסף עפ"י "שיקול הדעת" זה הדעת כל פעם שבונים פרצוף עפ"י קבלה צריך שיקול ה"דעת", האם לכלול את הדעת או לדלג על הדעת, וכאן השיקול דעת הכריע שצריך לכלול את הדעת, א"כ נחזור, אחרי הירוק יש צהוב אדום, שזה כמו החסדים שבדעת והגבורות שבדעת, ה' חסדים וה' גבורות במקום הדעת, אח"כ כחול ירוק בחסד, ואדום בגבורה, ואדום ארגמן בתפארת, וכחול שהוא ימין בנצח, ארגמן בהוד, שזה גם די טוב, טוב מאוד אפילו.

עכשיו מגיעים ליסוד, אך למלכות לא מגיעים, היות שמנינו גם את הכתר וגם את הדעת, מכיוון כמו שאמרנו שכל הפרצוף כאן הוא בזעיר אנפין, ובזעיר אנפין היסוד והמלכות הם באותו ספירה בזעיר אנפין הדעת ספירה בפני עצמה הכתר ספירה בפני עצמה אך מלכות זה רק עטרת היסוד א"כ מה שיוצא בסוף שהמלכות נכללת ביסוד והצבע שלו הוא תכלת זה הכי טוב שיכול להיות זה משלים את כל הרעיון שאמרנו לגבי צבע התכלת שהוא יחוד של יסוד ומלכות כמ"ש בזהר שהתכלת זה מה שיוצא מהחלזון, מהיסוד, אל המלכות, החלזון זה הברית, והדם שלו זה הזרע שיוצא ממנו אל המלכות.

לפ"ז הכל מתחיל בצהוב ונגמר בתכלת, זה מלמעלה למטה, ומתחיל בתכלת ונגמר בצהוב מלמטה למעלה, רק נחזור שוב שתכלת זה כחול ארגמן, זה עוד אסמכתא מאד חזקה שזה צבע התכלת, עכשיו נראה שצבע התכלת החיבור בין יסוד ומלכות הוא לפי כל ה..  בחודש של חנוכה .

עכשיו נעשה מהכל את המעגל של שתים עשרה, לפי האומנות, שלוקחים את המגן דוד של האומנות ומשלימים את הממוצעים, זה נקרא המשנים למשנים, א"כ יש שלשה צבעי יסוד, שלשה צבעים משנים, וששה משנים למשנים,  שלשה צבעי היסוד, הצהוב, הכחול והאדום, שלשה המשנים, הירוק, הכתום והסגול,  המשני משנים שיש לכמה מהם שמות, אך לכמה עדיין לא יודעים את השמות שלהם, רק אומרים שזה הרכב של שני הצבעים הגובלים.

עכשיו אם רוצים לסדר את זה כנגד מעגל השנה, אז קודם כל אנחנו נסתובב בסיבוב ימיני, חסידי, כלומר הסיבוב שכנגד השעון, רק צריך לדעת איפה להתחיל, אז צריך לדעת מה זה ניסן, קודם כל ברור מה שצריך להנחות אותנו, שהקיץ הם צבעים חמים והחורף הוא צבעים קרים, עכשיו, מה הצבע הכי חם,

(יש עוד ממצא במדע, גם כן מאד מעניין ומחזק מאד את זה שצבע שייך לנשים, נקבי, וגברים זה לבן שחור, שחור לבן, יש תופעה במדע של עיוורון צבעים, כתוב בספרי המדע שלפי הסטסטיקה, אז תשע אחוז מהאוכלוסיה יש להם עיוורון צבעים, כמעט עשירית מהאנשים בעולם יש להם עיוורון צבעים, מתוכם שמונה וחצי גברים וחצי אחוז נשים, עיוורון צבעים זה תופעה זכרית, אך לנשים אין עיוורון צבעים, נשים יש להן ראיה חדה, זה אומר שגברים יחסית זה לא העניין שלהם צבעים, העניין שלהם זה מופשט, שחור לבן, אבל נשים בעצם קשורות לצבעים, בשביל לעשות את זה במספרים שלמים צריך לומר שאם ניקח ח"י אנשים עם עיוורון צבעים, אז טו"ב, שבע עשרה, יהין גברים, ואשה אחת, זה סוד בקבלה טו"ב וח"י, טו"ב פלוס אחד זה ח"י)

נחזור למעגל של השתים עשרה, מה הצבע הכי חם, גם זה אפשר למדוד, במדע מודדים רמות של חום וקור בצבעים, עכשיו, הצבע הכי חם זה כתום אדום, (זה לא כתוב בשום ספר אנחנו בונים את זה מחדש), הצבע הכי קר זה כחול ירוק, אז זה צריך להיות כנגד החודש הכי חם והחודש הכי קר, כתוב שהחודש הכי חם זה אב והכי קר זה שבט, בתקופת תמוז גופא אז החודש הכי חם זה אב, מנחם אב, לכן בית המקדש שנשרף באש, בחום של סטרא אחרא, נשרף בחודש אב, וצריך גם לבנות אותו באש, כתוב שביהמ"ק השלישי ירד באש מן השמים, "עלה אריה (אריה הוא גם כן אש המזל של אב הוא אש אריה) במזל אריה והחריב אריאל (אריאל זה בית המקדש) ע"מ שיבוא אריה (הקב"ה גם מכונה אריה, "אריה שאג מי לא אירא") ע"מ שיעלה אריה במזל אריה ויבנה אריאל", הבית מקדש נחרב באש ויבנה באש, כמו שאומרים את זה בתפלת נחם בתשעה באב "אני אהיה לה חומת אש סביב נאם השם", אז א"כ הכי חם שזה הכתום אדום ראוי להיות באב, והכי קר הכחול ירוק, מתאים להיות בחודש שבט.

עכשיו אפילו אם אנחנו יודעים אחד אז זה מכוון כבר את הכל, צריך לדעת גם את כיוון הסיבוב, עכשיו אם שבט הוא הכי קר, אז איפה צריך להיות הירוק ,באיזה צד שלו, וכן איפה הכחול, אז הירוק צריך להיות אחרי שבט, והכחול לפני שבט, א"כ אדר זה הירוק וכחול זה טבת, יוצא שיש תקופה, "תקופת תשרי", כל תקופה זה שלשה חדשים, מה שמתחיל בראש השנה נגמר בחנוכה, אז דווקא התקופה הזאת של תשרי היא התקופה של הצבעים הנסתרים, שהם תכלת ארגמן ותולעת שני לפי אותו סדר הפוך, אז יוצא שהתולעת שני שהוא ארגמן אדום, הוא באמת חודש תשרי,  חודש הדין, "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו", יוצא שהארגמן עצמו, צבע המלכות, הוא בחשון, והתכלת שזה הכחול ארגמן הוא בכסלו.

אח"כ הכחול בטבת, (עכשיו נכנסנו לכחול) אח"כ כחול ירוק, הכי קר הוא בשבט, אח"כ מתחיל לצמוח ראשית, הצמיחה באדר, ניסן שזה יציאת מצרים, יוצא שזה הממוצע בין ירוק לבין צהוב, אח"כ חודש אייר זה הצהוב, חודש סיון, מתן תורה, צהוב כתום, וחודש תמוז, הקיץ, (עכשיו מתחיל תקופת תמוז), אז תמוז הוא כתום, אח"כ אב זה כתום אדום, ואלול זה אדום, זה נקרא תקופת תמוז.

הקיץ הם שלשת החמים, שלשת הקרים הם כחול, כחול ירוק, וירוק זה תקופת טבת, ואביב והסתיו הם הממוצעים, יש את הצהובים והארגמנים, האביב הוא הממוצע בין קור וחום שבספקטרום, והסתיו הוא הממוצע שמסתתר כביכול מאחורי הספקטרום.

מי שיתבונן בזה יראה שזה יוצא כפתור ופרח, מכל בחינה שהיינו רוצים, יוצא שאדום זה אדום שמעורר אהבה של אני לדודי ודודי לי, אלול זה חודש של אהבת דודי, חודש אדום, כמו שהרמ"ק כתב שהאדום הוא צבע מעורר אהבה, האדום ארגמן כמו שאמרנו הוא תולעת שני בשביל שה' ידון אותנו לכף זכות, בימים הנוראים צריך כל אחד להיות בבחינת תולעת, "אנכי תולעת ולא איש" אז ה' יקח את השני, את ראש השנה, ויעשה מזה לבן, ילבין את התולעת.

אח"כ המלכות זה בחשוון, כתוב שזה "חודש המשיח" התכלת הוא שייך לבנימין, (כן כל שבט הוא כנגד אחד מהשבטים) אמרנו שתכלת הוא ממוצע בין יסוד ומלכות, ושבט בנימין מסמל את זה, הוא יסוד הנוקבא שמקבל מיסוד הדכורא, זה התכלת, זה הקשת שיורה חיצים מהיסוד למלכות, מזל קשת, יש הרבה דברים יפים שיוצאים מהמעגל הזה, זה לא כתוב אבל זה פשוט שכך צריך להיות ההכוונה של הצבעים כנגד החודשים.

בשם י- ה- ו- ה הצבעים הם כחול, ירוק, צהוב אדום, זה הפשט של הצבעים בשם ה', בערך זה יוצא חנוכה, פורים, פסח – שבועות וימים נוראים "הנסתרות" הם חגים דרבנן ו"הנגלות" הם חגים דאורייתא, בסוד "חביבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה".

אם עושים כזה שם הויה בהכי פשט שאמרנו, כנ"ל, הצהוב הוא בחודשים הצהובים, ניסן אייר וסיון, אלו ג' חודשים שכתוב "לצאת בני ישראל מארץ מצרים" רק בחודש הראשון והשני והשלישי כתוב ליציאת מצרים בתורה,  עפ"י פשט אלו החודשים של פסח, ועצרת של פסח, עם כל תיקון המידות באמצע, הצהוב הוא ה וא"ו של שם ה', זה תיקון המידות, מתי עושים תיקון המידות,  בספירת העומר, החודש הצהוב זה מה שבאמצע, חודש אייר, החודש העיקרי של ספירת העומר, תיקון המידות, אבל יש שלשה חודשים צהובים, אז יוצא ששני החודשים הראשונים פסח ושבועות זה בתוך הצהוב.

אח"כ ימים נוראים שמתחילים מאלול זה לפי הסימן א ר י ה   א לול, ר אש השנה,  י ום כיפור,  ה ושענה רבא, אלול ותשרי הם האדומים, אדום, ואדום ארגמן, אז ימים נוראים זה אדום  אח"כ חנוכה יוצא בין התכלת לכחולים, מחבר את התכלת עם הכחול, אח"כ פורים זה ירוק, א"כ הכל יוצא ממש מכוון.

מה זה חנוכה בקבלה, זה שמן, חכמה, ופורים זה יין, זה בינה, בכל ספרי הסוד כתוב שחנוכה ופורים זה חכמה ובינה בשרש ואח"כ יציאת מצרים, שזה פסח ושבועות, מתן תורה, זה בצהוב, ובסוף המלכות, למה ימים נוראים זה אדום, אדום בסוף, תכלת בהתחלה, לפי השם ה' הפשוט כנ"ל, אח"כ נעוץ סופן בתחילתן, לכן הצבעים של תשרי ובמיוחד חשון וכסלו הם מאחורי הקשת, שזה נעוץ סופן בתחלתן, למה ימים נוראים זה אדום, מלכות, בגלל שזה בנין המלכות בקבלה  המושג של אלול ותשרי זה לבנות את המלכות, באיזה צבע בונים את המלכות, באדום, לכן אלה האדומים.

אז עם קצת התבוננות רואים כמה זה מכוון יפה לפי מעגל השנה, שהכחול זה חנוכה ואח"כ יוצאים מחנוכה לקראת פורים, (זה מה שמתחיל להיות היום ברגע הזה), מחנוכה לפורים זה מעבר מכחול לירוק, אח"כ יש מצווה "למיסמך גאולה לגאולה" פורים ופסח, מעבר מירוק לצהוב, אח"כ הקיץ באמצע, יש שם גם נקודת תורפה, השבירה, בחום של הקיץ זה מעבר וחיבור בין יציאת מצרים ושבועות, לימים הנוראים ,שוב פסח ושבועות בעבודת ה' זה תיקון מידות, שאלו הצהובים, וימים נוראים זה בנין המלכות, זה האדום בסוף.

לפי זה חנוכה זה בעיקר הפצת מעיינות החכמה "יפוצו מעיינותיך חוצה", ופורים זה להתפרסם "עד דלא ידע", לגלות את כל הצבעים (רצינו שיעור שלם על הגוונים של פורים אך לא הספיק הזמן, חייבים גם שיעור על פרה אדומה וגם פורים ועוד הרבה דברים) אז פורים זה אימא, ואח"כ הבן זה פסח, לידת העם אז העם נולד "בני בכורי ישראל", זה ה וא"ו של שם ה', מי מוליד את פסח, פורים, פורים זה האמא של פסח, פורים בתורה לא מופיעה זה בנסתרות, והוא מוליד את פסח, ואז יש תיקון המידות, אז הבן גדל, כל ספירת העומר נקרא גדילה של הבן, עד שמגיע לבגרות ומקבל את התורה, מתן תורה, הבת זה בחודש אלול, התחלת הימים נוראים, אלול זה בתולה, אז מתחיל תיקון הבת, כל הימים הנוראים זה תיקון הבת, תיקון המלכות, ואיך מלבישים את הבת, בוורוד, באדום, כמו שדיברנו.

כך ניתן להבין את כל מעגל השנה לפי הצבעים, ובזה אנחנו מסיימים בינתיים, ומאחלים לכולנו שהחג הזה של חנוכה, האור והצבע, יתפשט עד בלי די, מוסיף והולך ואור עד אין סוף ממש, עד שכל הצבעים יתגלו, עד פורים ודאי, ואז מיסמך גאולה לגאולה, גאולת עם ישראל הכלל והפרט.