אור וצבע - שיעור שביעי

אמרנו אתמול שנכתוב קיצור של פירוש הגר"א בספר יצירה, שלמדנו בשיעור הקודם, שיש חמש מדרגות של האש, חשמל, אש, נגה, זוהר, חושך, ויש למעלה אש היסודי, ויש למטה גחלת, זה היה המבנה הבסיסי, חמש המדרגות כנגד מלכות ו"ק- ו' קצוות של המידות בלב, בינה, חכמה, אריך אנפין - חיצוניות הכתר, ועתיק יומין - פנימיות הכתר, כאשר הגחלת זה העולמות התחתונים, בגחלת יש ניצוצות של האש היסודי, שזה מקביל בעבודת ה' לעבודת הבירורים, וזה מקביל לנשמה, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, ויש היחיד "יחידה ליחדך" זה העצמות של ה', מקור כל הנשמות, זה כנגד האש היסודי.

ויש דבר שכל מדריגה יש לה נשמה כללית של המלכות, החשמל, התכלת, מדוד המלך, הנשמה הכללית שכנגד המידות של הלב, הו"ק, אליהו הנביא, הנשמה כללית של הנשמה זה ההילה, למעלה מהשלהבת, או המדרגה העליונה של השלהבת שאפשר לראות בעיקר ע"י סתימו דעין, זה משה רבינו, הזוהר זה האדם הראשון לפני החטא, והחושך זה נשמת משיח, מתוך הדברים של הגר"א יצא שיש מעלה בדוד אפילו לגבי משיח, שמשיח הוא משיח בן דוד, אם כי שדוד הוא במלכות ומשיח הוא היחידה הכללית, אבל הכל נמשך אחר התכלת, אחר החשמל, בחינת דוד.

החשמל הוא צבע תכלת, כך אמר הגר"א, שגם מה שיחזקאל הנביא ראה במרכבה, שראה חשמל בתוך האש, הוא ראה עין החשמל, שזה לפי הגר"א צבע  התכלת של הנר, והאש זה הנהורא חיורא, הלבן שמקיף ע"ג התכלת, אמרנו גם שאם רוצים להקביל את פירוש רש"י בגמרא שטובא נהורא איכא בנורא, רש"י אמר שבשלהבת יש אדום, לבן, ירקרק, זה הלשון של רש"י, הכל בתוך השלהבת, צריך לומר שהוא קורא אדום לחשמל, כמו שהגר"א כותב שזה תכלת אז הוא קורא לזה אדום, בלבן שניהם שוים ורש"י מוסיף דבר שהגר"א לא כותב, הוא לא כותב מה צבע ההילה הוא רק כותב שהוא נקרא נגה, אבל מה הגוון שלו הוא לא כותב, אבל אפשר לומר לפי רש"י וכך זה מסתבר לפי הקבלה, שהיות שההילה היא כנגד הבינה, אימא, זה קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, הוא ירקרק.

ראינו שיש גימטריא פלאית, שהשלוש מדרגות העיקריות של השלהבת, לפי הגר"א, שזה לקוח משלשה לשונות באותו פסוק בספר יחזקאל, חשמל, אש, נגה, שווה -  שלהבת, נתבונן בפירוש רש"י, אם נאמר שהטובא נהורא זה אדום, לבן, ירקרק, אז כמה שווה אדם, (כתיב חסר לפי הדקדוק ) לבן, ירקרק, שזה הלשון של רש"י, והוא כותב שזה מה שנמצא בתוך השלהבת, זה גם פלאי פלאים זה שווה אותו דבר בדיוק, שלהבת, מה שרש"י כותב שהשלהבת כולל אדם לבן ירקרק, שווה בדיוק שלהבת בדיוק כמו חשמל אש נגה ששווה שלהבת, זה הקיצור של המבנה שלמדנו אתמול בשם הגר"א על המשנה בספר יצירה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת.

אח"כ הוא אמר שיש עוד שני מרכיבים שזה מחוץ למערכת הראשונה, שזה השמן והפתילה, את השמן הוא גם לא כתב בפירוש הוא כתב חכמה, זה יותר מפורט בכתבי האריז"ל, השמן זה מה שנמשך מיסוד אבא, והוא נמשך ע"י הפתילה שזה מיסוד ז"א, התכלת זקוקה לזיווג של השמן דרך הפתילה, ואז התכלת מסוגלת לעבוד את עבודת הבירורים, להוציא את הניצוצות מתוך הגחלת, המציאות, יוצא שעיקר העבודה לשם מה הנשמה הטהורה ירדה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, בשביל מה אנחנו נולדנו כאן בעולם הזה, כדי שהחשמל, התכלת, תאחז בגחלת, כל המטרה של החיים בעולם הזה הוא בשביל שתהא שלהבת קשורה בגחלת, ועיקר השלהבת קשורה בגחלת זה החשמל בגחלת, כמו שאמרנו שכל השאר רק מביטים ומברכים מרחוק, ומי שנכנס בעובי הקורה זה רק הנפש, החשמל, התכלת.

יש כאן עוד גימטריא מאוד מופלאה, הגחלת היא המציאות עם הניצוצות הקדושים שבתוך המציאות, גחלת שווה אמת, אמת זה מספר חשוב מאד, זה 21 בריבוע, אהי-ה אשר אהי-ה,  אהי-ה זה 21 , אהי-ה פעמים אהי-ה שווה אמת, שווה גחלת, מכאן שיש אמת בגחלת, דווקא במציאות התחתונה, בעולמות התחתונים עם הניצוצות שבו, שם האמת, כמו שהפסוק אומר "אמת מארץ תצמח", האמת נמצאת בתוך הגחלת, כתוב בקבלה שאמת זה ז' פעמים ס"ג ,7 פעמים שם ס"ג, שזה עולם נעלה ביותר, רק שהיה אורות מרובים וכלים מועטים ולכן הוא נשבר, אבל ז' פעמים ס"ג שווה אמת, חשמל הוא שש פעמים ס"ג, יש קשר בין חשמל לבין אמת, בין החשמל לבין הגחלת, זה קשר מספרי, שחשמל הוא 6 פעמים ס"ג וגחלת, שהוא אמת, הוא 7 פעמים ס"ג, עיקר הקשר מלשון התקשרות, שלהבת קשורה בגחלת, שזה הקשר בין היהודי לבין העולם הזה, הקשר של היהודי עם העבודה שלו בעולם הזה.

זה מאד מעניין שהמושג קשר, התקשרות, לא נאמר בקשר לקשר בין היהודי להקב"ה אפילו, או לתורה, לפי הפירוש שזה הקשר, התקשרות נאמר על הקשר בין היהודי לשליחות שלו בעולם, שצריך להיות קשור למציאות, זה הקשר, הנשמה, השלהבת, קשורה בגחלת, בעולם התחתון, ע"מ לעבוד את העבודה לברר בירורים, ועיקר הקשר הזה זה הקשר בין החשמל לבין הגחלת, שהחשמל הוא 6 פעמים ס"ג, והגחלת הוא 7 פעמים ס"ג, ביחד זה עוד יותר שלימות, י"ג פעמים ס"ג, כתוב בקבלה שהמספר הזה הוא 819 ,החשמל הוא 378 אמרנו את המספר הזה כמה פעמים בחשבון "מיני צבעונין" כל המיני צבעונין קשורים בתוך החשמל, זה העור של אדם הראשון, החיצוניות, מה הדבר שבא במגע עם החיצוניות, זה העור שהוא היה אצלו לפני החטא, כמו אור, וכך הוא יהיה לעתיד לבא, הוא בא במגע עם המציאות, אותו חשמל הוא 378 ,אם נחבר את זה ל441 ,אמת, גחלת, אז ביחד זה 819 ,כתוב שהמספר הזה 819 ,חשמל ,6 פעמים ס"ג, פלוס גחלת ,7 פעמים ס"ג, שביחד זה 13 פעמים ס"ג.

יש כמה סגולות מיוחדות במספר הזה, הראשון, עפ"י חשבון הוא נקרא הפירמידה של המספר 13 ,פירמידה זה הסכום של כל הריבועים מאחד עד סכום מסוים, אחד בריבוע, שתים בריבוע, שלוש בריבוע, עד שלוש עשרה בריבוע, הכל ביחד שווה חשמל פלוס גחלת, כלומר 13 פעמים ס"ג, 13 הריבועים הראשונים ביחד הסה"כ שלהם הוא 13 פעמים ס"ג, ס"ג זה 7 פעמים 9 ,יש פה גם המרכיב של 7 , גם של 13 ,וגם של שלוש בריבוע, תשע, בתור ביטוי, המשפט הזה כתוב בספרים שהוא שווה אחדות פשוטה, הסכום של 13 הריבועים, 13 זה אחד, מהמספר אחד בריבוע עד המילה אחד בריבוע, כל הריבועים יחד שווה אחדות פשוטה, שזה גם כן הכוונה של זאת חנוכה, היות שזאת חנוכה, היום השמיני, קוראים בתורה עד סוף היב' נשיאים, ואח"כ את הכולל שלהם זאת חנוכת המזבח שקראנו הבוקר בתורה, זאת חנוכת המזבח זה המדרגה היג', אז ביום השמיני משלימים עד הסוף, עד השלוש עשרה, הקשר הזה, שלהבת קשורה בגחלת.

עוד רמז, אם ניקח את כל השלהבת, שזה חשמל, אש, נגה, ונחבר את זה עם גחלת, זה יותר הפשט של המשפט, כי שלהבת קשורה בגחלת, שלהבת זה 737 , פלוס אמת ,441 , שלהבת קשורה בגחלת שווה 1178 , הקשר זה האחיזה שהנשמה נאחזת במציאות כדי לברר בירורים מתוך העולם, אבל בזהר שנכתב אחרי ספר יצירה, עיקר המשפט של קשר שם הוא, "תלת קשרין מתקשראן דא בדא", שלשה דברים מתקשרים אחד בשני, ישראל, אורייתא, וקב"ה, ישראל, התורה, וה', בספר יצירה, הקשר הוא בין השלהבת לגחלת, ואילו בזהר הקשר הוא בין ישראל לתורה, לה', עכשיו נראה מה הקשר ביניהם, לכאורה זה שני דברים שונים, שתי תפיסות שונות של קשר, אבל החשבון יגלה לנו שזה בעצם היינו הך, הקשר של הזהר, ישראל, תורה, הויה, ישראל זה 541 , תורה זה 311 , הויה זה 26 , ביחד זה 1178 , שווה שלהבת פלוס גחלת.

זה גם גימטריא מופלאה ביותר, הקשר של השלהבת פלוס גחלת הוא בדיוק הקשר של ישראל תורה ה', דהיינו שאם רוצים לגלות שהקשר בין ישראל התורה וה' הוא אחד, כולא חד, האחדות פשוטה ממש מתגלה דווקא בקשר כאן, של ספר יצירה, הקשר של השלהבת בגחלת, זה היה להמשיך את הנושא של אתמול בלילה.

נמשיך את הנושא שהתחלנו אתמול בבוקר, כמה שיעורים, נעבור על כל הספירות  עם הגוונים שלהם, מבוסס עפ"י ספר הפרדס, הספר היחיד שדן בכך, ואחרי שנסיים בע"ה, נעשה את הסה"כ מכל השיטות, מה שדובר עד עכשיו, איך באמת הצורה הכי פשוטה לפי עניות דעתנו, לכוון ולהקביל את הספירות עם הגוונים.

שאלו גם כמה אנשים לגבי איברי הגוף, הקשר בין הגוונים לבין איברי הגוף, הדבר הזה מובן מאיליו, זה נקרא שיעור למקובלים מתקדמים, הסמינר הזה אפשר לחשוב שזה למקובלים ירוקים, אבל צריך להיות גם מקובלים מתקדמים, ומי שהוא קצת מתקדם אז לא צריך לדבר על איברי הגוף, כי ברגע שמדברים על הספירות הוא יודע שהספירות הם כנגד איברי הגוף, והוא גם יודע שכל ספירה זה כנגד מערכת בגוף, כמו שדיברנו בשיעורים שלנו, אם ניקח למשל את ספירת ההוד  ונסביר שספירת ההוד זה צבע כתום, אז צריך לומר שאור כתום זה טוב לרפאות את רגל שמאל, ועוד יותר שאור כתום חשוב במערכת החיסון בגוף בכלל, בגלל שזה כבר ידוע אצלנו שהוד זה גם רגל שמאל, וגם ידוע במערכות הגוף שהוד הוא כנגד מערכת החיסון בגוף.

ההקבלה בין הספירות לבין האיברים ובין האיברים למערכות הגוף, זה דבר נתון, בתור מקובלים מתקדמים אנחנו כבר יודעים את זה, אז אין צורך לדבר על זה כי כל אחד יכול להבין את זה בעצמו, מקודם אמרנו שהצבע העיקרי של החכמה זה צבע התכלת, לפי הרמ"ק, ולפי ההגיון הפשוט שלנו, ואנחנו יודעים שהחכמה היא מוח ימין, ואנחנו יודעים שהחכמה היא כנגד המוח מערכת של העצמות בגוף, התאים שיוצרים את התאי דם, אז אם יש בעיה במוח העצמות, צריך לתת אור תכלת שזה הצבע של החכמה, אני רק אומר את זה היות ששאלו, אבל זה דבר שאמור להיות מובן מאליו, ולכן כל מה שצריכים לחקור זה הקשר בין הצבעים לבין הספירות, ואם יודעים את הקשר בין הצבעים לספירות אז קודם כל יודעים את הקשר בין הצבע לבין המימד הפסכולוגי של הנפש, אנחנו מתייחסים לספירות בעיקר כתכונות נפש, אבל גם כן בדרך ממילא, לפי הרקע שלנו בקבלה וחסידות יודעים שלכל ספירה יש את המקביל שלו באיברי הגוף, ויותר חשוב במערכות הגוף.

הגענו לספירת הגבורה, הגבורה או שזה יד שמאל או שהיא המערכת של גידי הדם, הגידים שמובילים את הדם, כאן הרמ"ק מביא מכל ספרי הקבלה של הראשונים וגם מעצמו והוא מזהה בתוך הגבורה שלשה גוונים, אדום, כמו שכתוב ברוב המקומות, וזה פשוט, כי זה ההקבלה הכי פשוטה, אבל לפעמים שיש גם תכלת בגבורה, זה מסביר לנו למה רש"י אומר אדום באש היסודי בשכבה התחתונה של האש, בנר, והגר"א כותב שזה תכלת, לפעמים מזהים את הגבורה כשחור, כדי ליישב את שלשת הדעות של אדום, תכלת ושחור, תכלת ושחור זה קרוב, אותו דבר.

אחרי שהוא מסביר את היחס ביניהם הוא מסביר את הצבע זהב, ע"מ לזהות מה בדיוק הזהב, כמו ששאלנו אנחנו כמה פעמים מה זה הזהב, אמרנו שמכל הגוונים אוהבים הכי את הזהב, ומפרטים בו שבעה מיני זהב, כאן הדוגמא הכי טובה לראות מה שהזכרנו, שבכל ספירה יש שלש שכבות של כלי שמחזיק את האור, הפנימי בכלי הוא הצבע, זה אור וצבע, יש כלי פנימי וכלי אמצעי וכלי חיצוני, כאן ממש ברור שהכלי הפנימי שמחזיק את האור, הפנימי הוא האדום בגבורה, האמצעי התכלת, והחיצוני השחור, אדום בתוך תכלת בתוך שחור.

מידת הגבורה בכל מקום מזוהה עם מידת הדין, חסד זה חסד, גבורה זה דין, תפארת זה רחמים, הרבה פעמים במקום חסד, גבורה, תפארת, כתוב בקבלה חסד, דין, רחמים, ר"ת חדר, אז אם יש שלשה גוונים למידת הגבורה, דהיינו שיש שלש בחינות של מידת הדין, יש דין אדם, דין תכלת, ודין שחור, כלומר שיש שלשה גוונים של בתי משפט, גבורה בקבלה זה נקרא היכל הזכות ששם יושב הבית משפט העליון, אז אם רוצים לערער, להגיע עד בית משפט העליון, צריך לדעת שהוא יושב בספירת הגבורה, הוא מקיף את ספירת הגבורה, יותר נכון שספירת הגבורה נמצאת בהיכל של בית משפט העליון ששם דנים את כולנו.

בד"כ כל מה שקורה אתך, כל ההשגחה פרטית, זה מידה כנגד מידה, לפי זכות, לפי משפט, המשפט נקרא זכות, באמת בבית משפט, במיוחד בדיני נפשות, דין חמור, פותחים בזכות, אם כי היחס בין ספירת הגבורה לספירת המלכות הוא דינא קשיא ודינא רפיא, דין קשה ודין רפוי, הגבורה נקרא דין קשה יחסית למלכות, גם למלכות יש דין, דינא דמלכותא דינא, אבל הוא דינא רפיא, דין רפוי יותר, שני הדינים האלה הם שני הדינים של שני הימים של ראש השנה, כתוב שהיום הראשון הוא דינא קשיא, היום השני  הוא דינא רפיא, אומרים דינא דמלכותא דינא, למה פעמיים דינא, כי הדינא הראשון זה הדינא קשיא, שהיא מקבלת מהגבורה, אבל היא קצת ממתיקה את הדין לכן זה הופך להיות דינא רפיא, זה דינא דמלכותא דינא, כ"ז הקדמות להבין את ההתבוננות של הרמ"ק.

הוא אומר שדין אדום הוא דין שמקבל את כוח ההכרעה, דין ששואף לפשרה שעדיף מדין, דין ששואף לברר דין אמת, להוציא לאור משפט ולגלות את הנקודת צדק שיש בכל צד, "צדק צדק תרדוף" לעשות בירור יסודי ואמיתי במשפט, לחשוף את האמת, דין כזה הוא דין שמח, ע"ד מאמר חז"ל "אין שמחה כהתרת הספק" שיש מצב לא ברור, מצב מעורפל, אפילו שדנים אותי, אם אני יכול להרגיש שהוציאו את האמת במשפט שלי, אז אני מקבל את הדין בשמחה, הדין שהוא בירור האמת הוא שואף להכרעה, שזה מידת התפארת, כלומר שהוא שואף לאמצע, אם כי שהוא בשמאל, כמו יצחק ששואף ליעקב, לא לעשו, אז דין ששואף לאמצע הוא הגורם של שמחה, אם באמת היה מצליח שבתוך המשפט חושפים את האמת, ושואפים להכרעה ובירור אמיתי, אז אין יותר שמח מזה, כמו שאין שמחה כהתרת הספיקות, הוא לא מביא את המאמר הזה זה רק הוספה כדי להסביר אותו.

הדין הזה הוא דין אדום, הדין הפנימי, והוא צבע שמח, אז אין לו שום דבר נגד האדום, להפך, לפעמים האדום הוא הכי טוב, הוא עושה את הבירור האמיתי, אח"כ יש דין שהוא גם דין צדק, אבל זה דין שהגבורה מוסרת למלכות ע"מ לסדר את המערכות של המלכות, בבחינת "זה ישפיל וזה ירים", לעשות דין עם כל אחד ואחד איפה צריך להיות המעמד שלך, אחד המגביה ואחד המשפיל, הדין הזה שהוא כדי לסדר את המדינה, שזה בא מהגבורה למלכות זה התכלת.

דין צדק זה גם נקרא דין פועל, דין שאני צריך להיות כמו מפקד שצריך לקבל החלטות על אתר, ובעת הצורך גם במהירות עצומה, לסדר את האנשים ולסדר אותם, אתה כך ואתה כך, בשביל לקיים מבצע צריך לקבוע על המקום זה ישפיל וזה ירים, דין כזה נקרא דין שבא מהגבורה למלכות, כל מפקד בשטח הוא שייך למלכות, הוא צריך את מידת הדין בשביל לפעול פעולה, בלי הזה ירים וזה ישפיל הוא לא יוכל לפעול פעולה, הוא צריך לתת לכל אחד ואחד את התפקיד שלו, את המעמד שלו.

הדין הזה זה לא דין בשביל לברר את האמת, זה דין בשביל לפעול פעולה בשטח,  וזה נקרא דין פועל, ואומר שהדין הפועל הזה הוא דין שנמשך מהגבורה למלכות, והיות שעיקר התכלת זה במלכות או בחכמה, או בראש, בחכמה, או בסוף, במלכות, לכן הוא אומר שהכלי האמצעי של הגבורה זה לא פנימיות הגבורה, זה רק מה שהגבורה משפיע למלכות של הקדושה, זה עדין נשאר בתחום בקדושה, המלכות זה סוף תחום הקדושה.

אבל יש אח"כ דין יותר חיצוני, שהוא נמשך מחוץ לתחום הקדושה, הוא נמשך לחיצוניים, זה דין שחור, דין שחור זה ענישה בבחינת נקמה, עד כדי ענישה חמורה ביותר, עונש מוות, כתוב בחסידות שכל מי שנהנה להעניש אפילו עונשים של תורה הוא שייך לסטרא אחרא, החיות להעניש באה מהסטרא אחרא, והצבע שלו בזמן שהוא מעניש  הוא שחור, זה נקרא רצועה להלקא, אפילו שוטר של מדינת התורה אם הוא אוהב לתת עונש, אז בשעת מעשה הוא שחור, זה דבר שכתוב באריכות בספרי החסידות, זה נקרא הדין השלישי, כמ"ש שהנחש, השליח של ה', אין לו הנאה בזה שהוא נושך, בהכל הוא טועם טעם עפר, אם יש לו כיף מזה אז הוא לא שליח מהשמים.

אפילו שהוא אויב של האדום יש מידת הדין בתורה גם של עונש, אבל העונש מהתורה הוא משועבד לגמרי לאדום, עונש של תיקון ובירור, כמו התכלת שהוא לצורך פעולה בשטח, האדום הוא בירור שטוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, התכלת זה בשביל לפעול פעולה עכשוית בעולם הזה, עולם הבא זה בינה, אז האדום שבגבורה זה עדיין שייך למקור של הגבורה, לבינה, "אני בינה לי גבורה", כמו שנסביר בהמשך, יש שחור, אבל אם יש חיות בענישה, זה סטרא אחרא, זה משפיע שפע ומניק את החיצוניים מחוץ לתחום הקדושה לגמרי.

יש מאמר חז"ל מאד חשוב, רש"י מביא אותו על הפסוק "מימינו אש דת למו", בתחילת פרשת זאת הברכה, התורה ניתנה מימינו של ה', ימין זה חסד, אבל ניתן אש מהימין, גבורה, הפשט הוא שגם הגבורה ניתנה מהימין, הוא חלק מהתכנית הכללית של התורה לעשות טוב, אין טוב אלא  תורה, הכל למטרת הטוב, להעניק טוב לעולם, לאנושות, לעם ישראל, "מימינו אש דת למו",  אבולעפיה, אחד המקובלים הראשונים, הוא אוהב לעשות צירופי אותיות, אז הוא לוקח את המשפט (ככה היתה דרך ההתבוננות שלו הוא כותב שמתוך כך אפשר להשיג רוח הקודש, שמשחקים משחקי קודש עם צירופי אותיות התורה) "מימינו אש דת למו", הוא אמר ש"אש דת למו" זה אותיות דת שמאלו, בקיצור ,מימינו דת שמאלו, שהדת של השמאל בא מהימין, אני גם כן יכול להפוך את זה ולומר משמאלו דת ימינו, זה גם אותם אותיות, אם אני כבר משחק, זה שלב שני במשחק, גם את זה הוא אומר, איך שלא יהיה יש כאן התכללות של ימין ושמאל.

על המילים אש דת רש"י מפרש שהתורה ניתנה אש שחורה על גבי אש לבנה, זה ביטוי חשוב שמופיע במדרש בכמה מקומות, אבל רש"י מצטט את זה כאן, על המילים אש דת, זה בודאי מקור למושגים שחור לבן, בתורה עצמה אש שחורה זה הדיו ואש לבנה זה הקלף, זה הדימוי של דיו על קלף, כתוב שלעתיד לבוא נקרא את הלבן ולא את השחור, בעולם הזה קוראים את השחור, את האש שחורה, האש הלבנה זה רק רקע, העולם הזה הוא עולם הפוך, שהלבן הוא הצל של השחור, זה הפך ההגיון, אבל בעולם הבא שהוא עולם אמת, אז נקרא את הלבן, והשחור הוא יהיה הצל, בעולם הבא הצל יהיה העולם הזה.

כתוב שצל בכלל מוסיף את מימד הזמן לתמונה, בעולם הזה הצל הלבן זה הציפיה לעולם הבא, אבל בעולם הבא זה בדיוק הפוך, מה שמחזיק אותו מבליט אותו, נותן לו רקע, זה העולם הזה, הכל נמצא  בתוך התורה, זה אש שחורה על גבי אש לבנה, פירוש אחד שאש לבנה זה שכר שיש בתורה, ואש שחורה, יש שתי פירושים, או שזה היום לעשותם, והאש הלבנה זה מחר לקבל שכרם, או שכל התורה עומדת על היסוד, העיקר של אמונה, שכר ועונש, לפי זה האש שחורה מה שקורה בעולם הזה, שזה פועל בנפש יראה.

אנחנו רוצים להבין איך השחור הוא גם יכול להיות קדוש, לפי הרמ"ק השחור של הגבורה זה השפעת הגבורה לסטרא אחרא, זה כמו עשו שיצא מיצחק, לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, לא כיצחק שיצא ממנו עשו, רק כיעקב שמיטתו שלמה, אז העשו שיוצא מיצחק, הוא השחור, זה קצת קשה, כי הוא היה צריך להיות אדום, כי עשו הוא אדום, רק שחז"ל אומרים ששחור זה גם אדום שלקה, לקה זה ג"כ בבחינת רצועה להלקאה, האדום שלקה יוצר שחור, לפי הרמ"ק השחור הוא רק יוצא לסטרא אחרא לחיצונים, אבל כמו תמיד צריך להיות גם צד של קדשה בשחור.

שוב, שהוא אומר ששחור זה דין מעניש, יש דין מברר, דין פועל ודין מעניש, דין מברר שהוא גם דין מכריע הוא האדום, דין פועל הוא התכלת שבגבורה, דין מעניש הוא השחור, זה הרמ"ק, אבל אצלו הדין מעניש הוא לא טוב, צריך גם כאן למצוא את השרש הטוב בשחור, גם השחור של הגבורה, אנחנו לא מדברים על השחור של הכתר או המלכות, בכל מקום הצבע אומר משהו אחר, אותו צבע לכאורה,  מי שיש לו עיניים לראות הוא יסתכל על שתי שחור והוא יראה שתי מידות שונות,  זה אותו שחור אחד, אבל זה תלוי בהקשר, בהקשר אחד השחור יהיה כתר, ואפילו בכתר עצמו יש שלשה שחורים, בהקשר אחר השחור יהיה גבורה, ובהקשר אחר השחור יהיה מלכות, וכל אחד זה משהו אחר, זה החוש הפנימי של הצבע שיבחין באותו צבע לפי ההקשר שלו.

נחזור לזה שחז"ל אומרים שהתורה היא אש שחורה ע"ג אש לבנה, אחד מהרמזים הוא שהתורה כולה עומדת על יסוד, העיקר באמונה, של שכר ועונש, כמו שהרמב"ם מדגיש שבלי זה אין מצוות, אין תורה, האש לבנה זה השכר האש השחורה זה העונש, בעולם הזה עיקר הכוח המניע אנשים להיות בסדר בתורה, זה השחור, אבל צדיקים כבר בעולם הזה הם חיים, הם טועמים מעין הטעם של לעתיד לבא, של השכר, הם חיים כבר בלבן, הלבן הוא השכר הוא אין סופי השחור הוא מוגבל, יש לו גבולות, כמו אותיות שאסור לגעת אחד בשני, הלבן הוא ים, אין סופי, זה כאילו עונש ע"ג שכר, ואם העונש באמת כתוב ע"ג השכר אז העונש משמש, מהוה אמצעי להגיע לשכר, לכן הצדיקים מקבלים את הדין בשמחה, השחור חוזר להיות אדום, כמו שהשחור היה אדום שלקה, אם הוא באמת על רקע לבן. לפעמים אם האותיות מתישנות בספר תורה זה פסול,  אבל יש נטיה כזו ג"כ בפנימיות.

לפי ההגדרות של הרמ"ק, מי שמקבל את הדין גם של ענישה, אפילו שנדמה לו שזה לא צדק, אבל יודע שזה השגחה פרטית של הקב"ה, הרבה שלוחים יש למקום, כמ"ש בתניא באגרת הקדש כה', ואפילו שהשני שעושה משהו לא בסדר, אם הוא עשה לך משהו לא בסדר זה משמים, אם מקבלים את השחור בשמחה אז הוא הופך להיות כמו האדום הטוב שהוא משמח "את אשר יאהב ה' יוכיח",  זה תלוי בדעת של הבן אדם היהודי שיכול להבין מתוך השחור שזה סימן שה' אוהב אותו, ואז הוא יכול לשמוח מאד, השחור הופך להיות מקור של שמחה, כמו האדום, ואז מתוך השחור, רואים דרך השחור את הלבן, הלובן העליון.

את הרעיון הזה נסביר בעוד מימד, תמיד מוסבר בחסידות, אש שחורה ע"ג אש לבנה, ההסבר הוא שאש שחורה זה הצמצום הראשון, ואש לבנה זה אור אין סוף שהיה לפני הצמצום הראשון, זה ההסבר בחסידות תמיד, אנחנו נסביר בע"ה בשיעור הבא בע"ה מה זה סוד הרשימו, ושתי בחינות ברשימו, אבל המושג הזה מאד חשוב, אש שחורה זה הצמצום עצמו, והאש לבנה הרקע, זה אור אין סוף, זה שהצמצום יכול להוות חלון, כמו שדיברנו אתמול על הצבע של הקדש קדשים שבעין שהוא צבע החלון, האספקלריא המאירה שבעין, שדרכה רואים את הנשמה, ככל שהחלל הפנוי משמש חלון לראות דרכו את האור אין סוף.

זה גם הפירוש צהר, שלוקחים צרה, צמצום זה צרה, "עת צרה היא ליעקב" צרה זה מגבורה, מדין, כאשר עושים הצרה צהר, או אבן יקרה שמאירה בתוך התיבה של נח או חלון שהוא עשה, אז כאן צהר במובן של חלון, אז ככל שהצרה הופכת להיות צהר, הצרה עצמה מהוה חלון לראות את השכר הטוב שמחכה בעתיד הקרוב לבא, זה הלבן שרואים את הלבן דרך השחור, השחור זה הצמצום, מידת הדין.

אנחנו הסברנו שהחכמה נקראת אדם היות שיש בה גבורה דעתיק, שזה גם כן בבחינת צמצום, לגלות את נקודת המוצא של ההתעלות שתבוא, אבל כאן המושג אש שחורה ע"ג אש לבנה זה ג"כ האש של הצמצום, הצמצום זה חור שחור, איך הרמ"ק קורא לאש השחור המעניש, הוא אומר שזה אש גיהנם, האש של גיהנם לרמ"ק זה לא אש אדומה, זה אש שחורה ביחס לאור אין סוף שלפני הצמצום, ה' ברא גהנם אחד גדול, כל המציאות ללא הרקע, האור אין סוף, זה רחמנות על אותו אחד מסכן שלא יודע שהצמצום לא כפשוטו, כי אם הצמצום כפשוטו זה הכל גיהנם אחד גדול, אבל אם הצמצום לא כפשוטו כמו שהבעש"ט לימד אותנו, אז הוא חי עם הלבן, השחור של העולם הזה הוא חלון דרכו אפילו עכשיו ניתן להשקיף על הלבן, ולהתקשר ללבן, לעתיד לבא נקרא את הלבן.

הרמ"ק מביא עוד ביטוי, אומר שזה אש שחורה אש של גיהנם, ולמה הוא שחור כי הוא "משחיר את פני הבריות" זה הביטוי שהוא מביא מחז"ל, יש מידה שמשחירה את פני הבריות, האש השחורה, אבל יש גם בחז"ל לעומת זה, מה שרוצים לעשות זה להמתיק, להחזיר לקדושה גם את האש השחורה של הדין של הגבורה, יש מאמר חז"ל ש"תלמידי חכמים בעולם הזה משחירין את פניהם כעורב" כדלקמן.

ויש לכתחילה, דרכה של תורה, לעתיד לבא יש פסוק "ועלהו לתרופה" על הנחל הפלאי שיצא מקדש הקדשים של בית המקדש, בסוף כתוב "עלהו לתרופה" המילה תרופה היא לא משרש ר פ א, לא משרש רפואה, בחז"ל יש כמה דרשות מה זה תרופה, יש דעה אחת שזה אתרפה עקרות, זה כמו שאנחנו משתמשים במילה תרופה, אבל לא מהשרש רפואה, זה שרש אחר שמרמז להתרת פי עקרות, שעקרה תלד לעתיד לבא, יש דעה שניה שזה התרת פי אלמים, שמי שהוא אילם בעולם הזה ע"י שהוא יטעום את העלה של העץ הפלאי שגדל על שפת הנחל הפלאי שיצא מקדש הקדשים של בית המקדש לעתיד לבא, זה יפתח לו את הפה, ויש עוד דעה שאומרת שתרופה זה לא התרת פה, שתיהם זה התרת פה, או את הפה העליון שזה התרת הפה של האילם, או את הפה התחתון התרת הפה של העקרה, ופירוש נוסף שתרופה זה תאר פנים, ולא התרת פה, וכתוב שכל מי שמשחיר את פניו בעולם הזה עתיד הקב"ה לטהרו, לתת לו טהר פנים, בעולם הבא.

א"כ יש עלה שאוכלים אותו והוא נותן תאר פנים, וזה ניתן למי שהשחיר את פניו בעולם הזה, הרמ"ק משתמש בביטוי הזה משחיר פני הבריות רק לגריעותא, שזה דבר רע, אבל אנו מוצאים בחז"ל שיש לפעמים לכתחילה כזאת מידה, שמי שמשחיר את פניו בעולם הזה הקב"ה יטהר את פניו, יאיר אותם לעולם הבא, בעולם הזה גם הוא דן את עצמו כל הזמן לכף חוב, ואת הזולת לכף זכות, הוא משפיע כמה שיותר לזולת, וחוסך מעצמו כמה שיותר, וע"י כך הוא משחיר את פניו על התורה, כמו שאמרנו אתמול לגבי רב חסד, שהוא לא מסתכל על עצמו, גם במידת הגבורה מי שלא דואג לעצמו הוא משחיר את פניו, יש לו שחור בעולם הזה, ומי שיש לו שחור בעולם הזה, שזה קצת ענישה, ה' יטהר את פניו לעתיד לבא.

זה יכול להיות הפשט של כל החסידות, של אתכפיא, אתכפיא רצויה לשם שמים, שזה גם תרופה הומאופטית, לקחת קצת אש של גיהנם שזה אש שחורה, רק טיפה, במינון מאד קטן, ועם זה מרפאים,  שלמדנו הומואפתיה אמרנו שיש כמה פירושים במשפט "טוב שברופאים לגיהנם" אחד מהפירושים הוא שהרופא הכי טוב זה אחד שיורד לגיהנם להוציא קצת מהאש שם, בשביל תרופה, בשביל לעשות תרופה הומאופטית, זה הכי טוב של הרופאים, הוא הולך לגיהנם בשביל התרופה, כמו שאמרנו שהוא לא מסתכל על עצמו ודואג לעצמו, אם הוא צריך לרדת לגיהנם בשביל להמציא תרופה, אז הוא מוכן גם לזה, ע"כ הג' בחינות שיש בגבורה האדום התכלת והשחור .

עכשיו לגבי הזהב לפעמים כתוב שזהב זה אדום של גבורה, אבל לפעמים כמו למשל בתניא בפרק נ', כתוב שמעלת הזהב על הכסף שזהב שייך לגבורות העליונות כמו שהם בשרש, בבינה עילעא, לכן הזהב יותר יקר מאשר הכסף, היות שהכסף הוא החסד במידות, מלשון מדידה והגבלה, והזהב הוא למעלה מזה, בבינה, איזה מין ממוצע בין הבינה לבין הגבורה, ולכן דווקא על הזהב מתאים הפסוק "אני בינה לי גבורה".

לפי הרמ"ק הצבע העיקרי של הבינה זה ירוק ככרתי, והצבע העיקרי של הגבורה, אדום, אם אומרים שהזהב הוא שרש הגבורה, שרש האדום, בתוך הירוק, אז הוא צבע זהב, זה בדיוק הצבע של הזהב, בין כי זהב הוא כמו צהוב אבל צהוב מיוחד, לא הצהוב המוריקה של התפארת, שנגיע לתפארת נראה את הקשר בין זה לבין הצהוב ממש של התפארת, אבל בין ירוק לבין אדום יש זהב באמצע, זהב הוא לא אחד מגווני הקשת, הוא הרכב מיוחד, בשביל להבין מה זה זהב צריך לבנות את המבנה של הצבעים בשלשה מימדים לא מספיק מימד אחד של מעגל הגוונים, יש גוונים שאתה לא יכול לראות אותם בתוך המעגל, צריך שלשה מימדים, בשביל לייצג את כל הגוונים.

כמו שהסברנו בשיעור הראשון, הזהב הוא שרש הגבורה, שרש האדום בתוך הירוק של הבינה לפי תורת הצבעים זה מאד מסתדר, אמרנו באחד השיעורים הקודמים שיש שבעה מיני זהב, ואמרנו שיש בזה כמה שיטות, אבל השיטה שהרמ"ק מביא, יש לו זהבים עם שמות אחרים, אחד מהזהבים הוא זהב ירקרק, אחד מהשבעה מיני זהב, לא כתוב שום צבע אחר, יש זהב סגור וכו', אבל זהב עם צבע יש רק זהב ירקרק, כל המינים האלה זה עפ"י פסוקים מפורשים בתנ"ך, א"כ יוצא שיש זהב שהוא נוטה לירוק, ולא כל כך אדום וצהוב.

יש גם זהב שבא, זה הזהב שניתן למלך המשיח, (כמו מלכת שבא), הזהב הזה לא מופיע ברשימה שאמרנו קודם מהמדרש זה כתוב בתהילים, שהוא מקביל את הזהבים לשערות של דוד המלך

אמרנו שיש לדוד המלך שבעה מקומות של שערות ששם הזהבים, הראש, גבות העיניים, הזקן, בגרון, בחזה, ומתחת לזרועות, שבעה מקומות של זהבים, אז הוא כותב שהזהב שבא, זה הזהב של השערות מתחת לגרון, בגלל שכתוב בספרי הקבלה הראשונים שבאותו שבא, יש גם אחיזת הקליפה שפועל מחלה בשם אסכרה על תינוקות, אסכרה זה מחלה שפועלת חנק בגרון, כנגד זה המשיח, הזהב שבא שלו, זה התרופה, זה הכוח שמרפא את האסכרה, ולכן הוא הזהב של השערות שמתחת הגרון, במקום שהאסכרה תופסת, זה מאמר מוסגר בפני עצמו כתוב שהמשיח בא לתקן חנק, לתקן את מחלת האסכרה, יתכן מאד שחנק זה מחלה שיש גם גורם נפשי ולא רק פיזי, גורם של איזה מין פחד, חרדה, חנק יכול להיות מתוך חרדה, אז כתוב שיש זהב של המשיח שמרפא את זה, וזה הזהב שבא, זה רעיון בפני עצמו.

אנחנו לא יודעים את כל הגוונים של הזהבים, היחיד שכתוב עליו גוון מפורש זה הירקרק, בוחרים את זה, זה הבחיר של הצבעים בחז"ל, מכל הצבעים חז"ל בוחרים את הזהב בשביל לפרט אותו בהרבה רמות שונות, שבע רמות שונות, המספר החביב.

נמשיך הלאה, תפארת, ברמ"ק יש גם שלשה צבעים של תפארת, כאשר העיקר הוא הצהוב, הצהוב הוא ירוק כחלמון, לפעמים הוא נקרא ירוק ככרכום, הוא לפעמים נקרא מוריקה, כולם הם בחינות צהוב, צהוב כמובן הוא הצבע של השמש, השמש בדרך כלל בקבלה מזוהה עם התפארת, עם יעקב אבינו, יש פסוק "ככלות משה להקים את המשכן" לאחר ברכת כהנים, זה בעצם קריאת התורה של חנוכה, מה שהיום סיימנו לקרוא בתורה פרשת הנשיאים, זה מאד רמז מופלא, ועוד לא הזכרנו שזה הקריאה של חנוכה, שבתוך הקריאה של חנוכה, המדרש מאריך בצבעים בתחילת פרשת הנשיאים, הוא מאריך אריכות מופלאה לקשר את הפסוק בשיר השירים בתחילת פרשת הנשיאים, הפסוק "אפריון עשה לו המלך שלמה" יש הרבה פירושים מה זה האפריון הזה, הפירושים הראשונים שזה העולם כולו, שכל העולם כולו נקרא אפריון, שה' עשה את העולם כמו כילה לכלה, אפריון זה כילה לחתן וכלה, "אפריון עשה לו המלך שלמה" המלך שלמה זה המלך שהשלום שלו, הקב"ה.

בהמשך כתוב "עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן" יש כאן שלישיה, כסף, זהב, וארגמן, שלישיה חדשה, הרמ"ק לא מביא את זה, זה היה בשבילו אסמכתא הכי טובה שיכול להיות, יש כאן דעה שתפארת זה ארגמן, ארגמן ביחס לצהוב זה המשלים שלו, הרי ארגמן זה בין כחול לאדום, הפעם הראשונה שראינו את המושג משלימים בקבלה, זה בספירת הבינה, שיש פירוש אחד אדום, ופירוש אחד ירוק, ואדום וירוק הם משלימים, הסברנו אתמול ששרש המושג משלימים בצבע, המקור שלו זה בבינה, אבל כתוב שיסוד אמא מתפשטת עד תפארת ז"א, לכן גם בתפארת, שהפשט של תפארת זה מכלול צבעים, אמרנו גם שהמידה שיש שם הריכוז של כל הצבעים זה תפארת, במוחין הצבע הוא בעיקר בבינה, קודם רואים בבינה את המושג השלמה, שיש בחינת אדום בבינה ובחינת ירוק בבינה, רואים את זה פעם שניה בתפארת, השלמה של צהוב וארגמן, השלמה ממש.

ההשלמה של צהוב ארגמן פעלה יחוד מה שאין בשום השלמה אחרת, גם לא באדום ירוק, שהתדר, אורך הגל הוא אותו דבר, הרי הארגמן זה מה שמסתתר מאחורי צבעי הקשת, הספקטרום, האדום וירוק באמת משלימים, אבל הם גלים שונים, גלי אור שונים, לפי המדע, אבל צהוב וארגמן הם גם משלימים, דהיינו גם הפכים, וגם אחידים, יש משהו בצהוב וארגמן שאין את זה בשום השלמה אחרת שהוא גם משלים, כלומר הפכים משלימים, ויש גם אחידות נסתרת ביניהם, שזה אותו תדר, אותו אורך גל, רק שאחד הוא בצבעי הקשת, בספקטרום, ואחד הוא לא בספקטרום, הוא כאילו מסתתר מאחורי הספקטרום, זה משהו מיוחד שיש בתפארת ממש.

זה שתפארת זה ארגמן, האסמכתא שהרמ"ק לא מביא אותה בכלל זה אותו פסוק שעכשיו אמרנו, שחז"ל מאריכים להסביר אותו "עמודיו עשה כסף", כסף זה חסד ,"רפידתו זהב", גבורה, "מרכבו ארגמן" לפי זה ארגמן צריך להיות תפארת

יש הרבה פירושים של חז"ל, אחד מהם, הראשון, ש"עמודיו עשה כסף" אלו השמים שנמשלו לכסף, בגלל שהם מכספים את פני הבריות, מכספין זה גם לבייש, הבהירות, הצבע של השמים, מבייש את כל העולם כולו, זה הכסף שבו, הבהירות שבו, היופי שבו, הטוהר שבו הוא מכסף את כולם, הכסף זה השמים, והזהב זה הארץ, למה הארץ זה זהב ,חז"ל אומרים כי הארץ מוציאה סוגי פירות שכל פרי הוא אחרת, כמו שהזהובים, הכי הרבה מגוון יש בתוך זהב, כמו שאמרנו עכשיו שחז"ל בוחרים את הצבע הזה בכדי לפרט אותו, ויש הרבה גוונים משנים בתוך הזהב, א"כ יש מדרש מפורש שאומר שהארץ מוציאה פירות זהב.

ברשימה של השבעה זהבים שכתבנו אתמול שזה בקריאת חנוכה, אז האחרון ברשימה זה "זהב פרביים", חז"ל מסבירים שהזהב פרה ורבה, אפילו בבית המקדש היה גפן של זהב שהיה מוציא ענבים, זהב מפרה, פרביים מלשון פרו ורבו, חז"ל אומרים שהרפידתו של ה' במעשה בראשית, בכילה, באפריון שהוא עשה, המלך שלמה, זה הארץ שמוציאה פירות זהב, השמים זה הכסף, והארץ זה זהב.

איך זה מתאים לחסד וגבורה, חסד זה יד ימין, גבורה זה יד שמאל, וחז"ל אומרים "נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ", זה מכוון בצורה מובהקת, כאן חז"ל אומרים ש"עמודיו כסף" זה שמים, ו"רפידתו זהב" זה הארץ, באמצע, שזה התפארת "מרכבתו ארגמן", אם זה שמים וזה ארץ אז מה המידה האמצעית אז אומרים שמרכבו ארגמן זה השמש, המרכבה של ה', הרי ה' גם נקרא שמש, "שמש הויה" קודם זה אומר בפירוש שזה תפארת ע"ד הקבלה, היות שהשמש תמיד כנגד ספירת התפארת, וחז"ל אומרים שמרכבו ארגמן זה השמש, אבל הפלא הוא שהוא מזהה את הצבע ארגמן עם השמש, כי בד"כ אני מזהה את הצהוב עם התפארת, מי רואה ארגמן בשמש, אם השמש זה צהוב, אמרנו שארגמן הוא המשלים האידאלי.

יש מושג שעוד לא דיברנו AFTER IMAGEחשבנו לדבר על זה בשיעור הבא,                         אבל כבר אפשר להתחיל עם זה עכשיו, זה מושג שאדם רואה משהו ואחרי שזה חולף ממנו הוא ממשיך לראות אותו, אפילו אם הוא לא סוגר את העיניים, צריך להבין את התופעה הזאת מבחינה פיסיואלוגית, למה אדם ממשיך לראות משהו אחרי שהוא חלף, בקבלה המושג הזה יכול להיות ה"רשימו" יש את האש שחורה על גבי האש לבנה, זה הצמצום עצמו, אבל חוץ מזה, וחוץ מזה שהשחור משמש חלון לראות את הלבן,  יש את הרשימו של הלבן על גבי השחור, יש לבן, יש שחור על גבי הלבן, ויש הרושם של הלבן על גבי השחור, הרושם הזה זה לא מה שהשחור יכול לשמש חלון לראות דרכו את הלובן האין סופי.

כדי להבין את זה צריך לומר עוד כלל ידוע בקבלה וגם ברפואה שAFTER IMAGE  זה יכול להיות שני דברים הפוכים, יכול להיות רושם שאחרי שראית, המציאות חלפה, אתה ממשיך לראות אותו בדיוק באותם גוונים שזה היה, או ההפך, יש שני סוגים של  רשימו, או שאתה רואה את הנגטיב שבמקום לבן אתה רואה שחור, במקום שחור אתה רואה לבן, ובמקום כל צבע אתה רואה את הצבע המשלים שלו, אי אפשר להסתכל על השמש, אפשר לקבל מהשמש רושם, אז אם השמש זה צהוב הרושם השני שלו, יש רושם ראשון שהוא גם צהוב עם אותם גוונים כמו הראשון, ויש שני שהוא כבר מחליף עם הנגטיב את כל הגוונים לגוונים ההפוכים, המשלימים, ואז רואים ארגמן, "מרכבו ארגמן" חז"ל דרשו את זה על השמש זה פלא.

נעבור להסבר בקבלה וחסידות לשתי הבחינות "רשימו", האם ראינו בקבלה שיש שתי בחינות רשימו, התשובה שכן, זה בדיוק מה שכתוב בקבלה שיש שתי בחינות רשימו, הרשימו זה הרושם ממה שהיה עד עכשיו, וגם במה שהיה עד עכשיו יש שתי בחינות, היה אור אין סוף, וגם היה "שיעור" מה שה' שיער בעצמו בכוח כל מה שיהיה בפועל, כאשר יש צמצום אז שני דברים מתעלמים, גם האור וגם המחשבה התכנית שהיה בכוח, שזה נקרא המלבוש, עולם המלבוש, "עוטה אור כשלמה", בלשון החסידות מה שה' שיער בעצמו בכוח מה שיכול להיות בפועל, בתוך אור אין סוף, אז שיש צמצום יש שתי רשימו, יש רשימו של האור הראשון, ויש רשימו שני של השיעור.

לפעמים כתוב בקבלה בספר "עמק המלך" ועוד שזה סוד המילה אויר, לאחר הצמצום החלל נקרא לפעמים אויר, אויר קדמון, ואויר זה אור י', אור זה הרשימו של האור, והיו"ד זה נקודת הרשימו של האור השיעור זה אות אחת היו"ד של אויר הוא נקודת הרשימו, זה מה שה' שיער בעצמו בכוח מה שיכול להיות בפועל, בעוד שהאור של אויר הוא הרושם של האור הראשון שהיה לפני הצמצום, מה שמתקבל על הדעת לומר, שהרושם של האור הוא לא מחליף את הצבעים, הוא נשאר אור, זה רושם שהוא עדין באותם צבעים, אבל הרושם של השיעור הוא עושה נגטיב, והוא מחליף את כל הצבעים לצבעים המשלימים שלהם, השיעור הזה הוא נוגע במיוחד בסוד השמש שזה בסוד יסוד אימא, איפה השיעור, השיעור הוא בתוך הרחם של אמא, יסוד אימא מתפשט עד לתפארת ז"א, ושם זה המציאות של השמש, הרושם של השמש, באופן מיוחד הוא מתאים ליו"ד שבתוך האויר, איזה יו"ד מסתובב בתוך האויר, השמש, והשמש באמת משאיר רושם עיקרי של ארגמן, לכן חז"ל דרשו על "מרכבו ארגמן", זה השמש.

כל הדברים האלו זה אסמכתות מופלאות ביותר למה שהרמ"ק מביא בלי שום הסבר, שאומר שיש מקובלים ראשונים שאמרו שתפארת זה ארגמן, איך הוא מסביר את זה בגלל שארגמן, מקובל בקבלה שהוא ר"ת של כל שירת המלאכים העיקריים כמו שתפארת זה מגוון של כל הגוונים, כך ארגמן הוא ר"ת, אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל, אז יש את כל המלאכים, כל הגוונים בתוך המילה ארגמן, איך זה כנגד הספירות, מיכאל זה ספירת החסד, גבריאל זה ספירת הגבורה, אוריאל ונוריאל זה מה שהתפארת ממוצע בין החסד לגבורה, כך מוסבר בקבלה שמה שהתפארת קשורה לחסד זה נקרא אוריאל, ומה שהתפארת בצד הגבורה זה נקרא נוריאל, והמלכות זה רפאל, בד"כ כתוב שרפאל הוא תפארת, כאן הוא אומר שרפאל הוא מלכות.

אוריאל ונוריאל, שתי הבחינות של התפארת עצמה, הימין והשמאל של האמצע, מיכאל הימין האמיתי, וגבריאל זה השמאל האמיתי, אבל היות שכל זה מצטרף בתוך הארגמן של התפארת, סימן שכל המלאכים האלה הם בתפארת, כל הפרצוף הזה הוא בתוך התפארת, שיש החסד שבתפארת, הגבורה שבתפארת, הלבן של התפארת, האדום של התפארת, שזה מיכאל וגבריאל, ויש הצהוב נוטה ללבן או לכחול שהוא אוריאל, ויש הצהוב נוטה לאדום שהוא נוריאל , ויש הצהוב נוטה לתכלת לארגמן שהוא רפאל.

יוצא כאן שהמלאך רפאל, שהוא המלאך של הרפואה, כתוב שכל רופא כמה שהוא גדול, כך יש לו מאך רפאל גדול שהולך אתו ביחד, שהוא לא יכול לעשות שום דבר בלי רפאל, רפאל יוצא שהוא המלכות של התפארת, בצבע זה צהוב נוטה לארגמן או לתכלת, כך יוצא, אבל סך הכל, הכל ביחד נקרא ארגמן, כל הארגמן, א"כ יש פירוש אחד בקבלה שתפארת זה ארגמן, שזה מכלול של כולם, כל המלאכים, הפשט של תפארת זה צהוב, בתור צבע יסוד הוא הצהוב שבין הכחול לאדום, אבל המשלים שלו זה הארגמן, "מרכבתו ארגמן".

יש עוד דעה שהוא מביא שהתפארת הוא אור ספירי, כמו דעה אחת שהוא גם מביא לגבי החכמה, ספירי זה גוון היולי שמסוגל לקבל ולשקף את כל הגוונים, הרמ"ק לא כל כך מקבל את הדעה הזאת, גם בחכמה הוא לא קיבל את זה כל כך, כל שכן בתפארת, בכל אופן הוא מצטט, הוא מצטט נאמן, הוא אומר שיש ראשונים שזיהו את הצבע הספירי עם התפארת.

הצבע הצהוב הוא הממוצע בין אדום ללבן, אדום לבן שזה גבורה חסד, זה צהוב, זה זהה עם צהוב, אם מעמיקים להתבונן בדברים שלו, מתי התפארת היא ספירי, שהיא תפארת בכך שהיא משקפת ומייצגת את כל הגוונים, מתי היא צהוב, אח"כ נסביר גם מתי היא ארגמן.

תפארת במידות הנפש זה מידת הרחמים, מידת הרחמים היא מידה ממוצעת בין חסד לדין, חסד זה לעשות טוב לכולם, דין זה ביקורת חריפה ביותר, מתוך פחד לא להשפיע למי שלא ראוי לקבל, אז "יקוב הדין את ההר", לא לתת, לא להשפיע, רחמים זה מתוך שאני מרגיש את המצוקה של הזולת, אם כי שהשכל שלי מודע לכך שהוא לא ראוי לקבל, אני נותן לו אעפ"כ, זה רחמים, ממוצע בין חסד לדין.

רחמים בתור ממוצע הוא גם צריך להיות צבע ממוצע, בין אדום לבין לבן, זה אולי הפעם הראשונה שאולי נבין למה אדום זה עצור, כמו שמקובל בעולם, הגבורה אומרת עצור, לא לתת, האדום יודע שאדום שלקה הוא שחור, ושחור לפי הרמ"ק זה יניקת החיצונים, האדום פוחד מלהיות שחור, כמו שהאדום הוא גם מעורר אהבה ושמחה הוא גם חושש ללקות, להפוך שחור, ולכן הוא אומר עצור, לא לתת שמא הנתינה הזאת תוסיף יניקה לחיצונים, הרחמים בתור ממוצע, שאעפ"כ אני מרחם עליך ואני נותן לך, לא סתם חסד חנם בלי ביקורת ומודעות בכלל, מי אתה ומה אתה, אני יודע מי אתה, ואפילו יותר מהדין, אני מזדהה אתך, מידת הרחמים זה להשתתף בצערך לגמרי, אני יודע שמידת הדין לא מרשה לי לתת, עוצרת אותי, ואעפ"כ.

כבר בתחילת הבריאה כתוב שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שהעולם לא יכול להתקיים במידת הדין שיתף איתה מידת הרחמים, לא שהוא סתר את מידת הדין, שזה אתה לא צודק, אתה צודק, אבל אין מה לעשות, אחרת אין העולם יכול להתקיים, ומידת הרחמים זה צבע צהוב.

אבל כתוב שיש צבע של מידת הרחמים בעצם, לא של ממוצע, זה כלל גדול בחסידות, כדי להבין טוב את דברי הרמ"ק, זה הסבר עמוק שאפילו הוא לא יורד להסביר, כך כתוב בחסידות שיש שתי בחינות של רחמים, יש רחמים בתור מיזוג בין חסד לדין, בדיוק לפי הפסיכולוגיה שעכשיו תארנו, הרחמים בתור מידה באמצע, זה צהוב, אבל יש מידת רחמים בעצם, שהוא בא מפנימיות המוחין, על זה כתוב "מה שמו ומה שם בנו", מה שמו זה חכמה, אבא, שהוא גם ספירי, מקבל את כל הגוונים, וכאשר הרחמים הוא משיג את אבא, את פנימיות אבא, שאין כאן המקום להסביר את זה באריכות, ועוד יותר שהרחמים עולה עד לכתר, כתוב שהרחמים זה בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, שם הוא מקבל את הציביון העצמי שלו, לא רק בתור מכריע ביניהם, יש רחמים בסוד הכתוב "יבוא הכתוב השלישי ויכריע בניהם", ויש רחמים לא בתור מכריע לבד, אלא בתור דבר עצמי בפני עצמו, הוא מופשט ומקבל את כל הגוונים, הוא ספירי כמו אבא שהיה ספירי לפי פירוש אחד.

הרחמים שהוא באמצע, הוא צהוב, הרושם של הרחמים הוא ארגמן, הנגטיב שהוא אחיד איתו, הוא ארגמן, יש השרש העצמי של הרחמים, הוא הצבע הספירי, יש התכונה שרחמים הוא עושה שלום, "עושה שלום במרומיו," בין אש למים, מה שרחמים עושים שלום זה הצהוב, הרושם של הרחמים על המציאות, איך המציאות רואה את הרחמים, זה הארגמן של הרחמים, שזה המשלים שלו, א"כ ראשית מושג ההשלמה בצבעים הוא בבינה, אבל תכליתו הוא בתפארת, שאין לך משלים מובהק כמו צהוב וארגמן.

על נצח והוד הוא כמעט לא כותב דבר, הוא רק כותב שנצח הוא יותר ימין מאשר שמאל, לכן זה יותר לבן מאשר אדום, ולהפך זה הוד, זה יותר אדום מאשר לבן, אבל הוא לא מסביר צבעים מפורטים, ולכן נשאיר את זה בשיעור הבא.

גם על יסוד הוא לא אומר הרבה, הוא אומר שיש דעה שיסוד זה ספירי, כמו תפארת, וכמו שתפארת זה ירוק במובן של צהוב, גם יסוד צריך להיות משהו באמצע, בין אדום לבין לבן, איזה מין צהוב, אבל יותר אדום מאשר תפארת,

בגלל שכתוב שהגם שתפארת ויסוד שניהם באמצע, אבל תפארת יותר נוטה לימין ויסוד יותר לשמאל, וגם אומר שהיסוד נקרא "כל", "כי כל בשמים ובארץ", היסוד מקבל את כל החמשה גוונים הראשונים ע"מ להשפיע אותם למלכות, היסוד זה איזה מציאות שכוללת את כל הצבעים ע"מ להשפיע אותם.

המלכות, התכונה הראשונה שלה זה שהיא מקבלת את כל הצבעים, שניהם נקראים כל, היסוד נקרא כל, והמלכות כלה, כלה זה הנקבה של כל, מלשון כל, היסוד נקרא כל כי הוא משפיע את הכל, והמלכות נקראת כלה כי היא מקבלת את הכל, את כל הגוונים, (על הנצח הוד יסוד עברנו בקיצור, נאריך בשיעור הבא בע"ה) המלכות או שהיא כלולה מכל הגוונים, או שהיא תכלת, בבחינת דינא רפיא שמקבלת מהגבורה את הכלי האמצעי שלו, כמו שהסברנו קודם בשם הרמ"ק, הצבע הזה שייך ביותר למלכות, זה היה בפיקדון כביכול אצל הגבורה ע"מ לימסר למקום האמיתי שלו, למלכות, לתכלת, זה הדינא דמלכותא דינא.

יש מאמר של הזהר שכל צבע טוב לחלום חוץ מתכלת, כל צבע שאתה רואה בחלום זה טוב לך, זה מבשר לך טוב, חוץ מתכלת, אם אתה חולם תכלת אז צריך קצת לחשוש, בגלל שכל החלומות באים מהמלכות, כל החלומות שאדם חולם זה מה המלכות חושב עליך, מה המלכות עושה אתך עכשיו, אם אתה חולם תכלת זה סימן שהמלכות דנה אותך עכשיו, לכן כתוב שכל הצבעים טובים לחלום חוץ מתכלת, בכל אופן יחסית לדינא קשיא, זה דינא דמלכותא דינא.

במלכות יש גם שהיא לבנה, יש חמה ויש לבנה, הצבע חום הוא צהוב עמוק, לכן חום ג"כ לפעמים שייך לתפארת, לחמה, אבל הירח היא לבנה, היא אפילו יותר לבנה מהשמש, יש משהו לבן לבן במלכות שזה בחינת הירח.

אח"כ יש את הלבושים של המלכות, פסוק אחד אומר "שש וארגמן לבושה", שש זה הבגדי מלכות של יוסף "וילבש אותו בגדי שש", ארגמן זה הבגדי מלכות של דניאל, תכלת זה הלבושי מלכות של מרדכי, "בלבוש מלכות תכלת וחור", על דניאל כתוב "וארגמנה ילבש", שהוא לבש ארגמן, דניאל הצדיק שהוא גם בחינת משיח כמ"ש "אם מן מתי הוא כגון דניאל" אז הוא לבש ארגמן, גם אצל מרדכי יש ארגמן בהמשך, "בוץ וארגמן", אבל עיקר הלבוש מלכות של מרדכי זה תכלת, כל הצבעים האלה שייכים למלכות, התכלת הוא הכי חיצוני, כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים, שעל גבי השש וארגמן יש עוד לבוש תכלת, בתוך הלבושים גופא זה שש, לבן, השש קשור עם הלבנה, הלבן של המלכות, הוא אומר שזה "חיורא דכל גוונים מנצנצין" בה, בתור אור חוזר הכל מתנוצץ, רואים ניצוצות של כל צבע בתוך הלבן של המלכות.

יש גם צבע שחור במלכות, מה ש"לית לה מגרמה כלום" השחור של הכתר המדרגה הכי גבוהה של שחור בכתר, זה היה מה שהכתר הוא אוכ"ם איהו הוא קדם עילת העילות, שהוא שחור בפני עילת העילות, השחור של המלכות זה מה ש"לית לה מגרמא כלום" ביחד עם זה השחור והלבן זה הולך ביחד, זה שהיא שחורה, שלי אין משלי כלום, אז היא מקבלת אור לבן מהשמש, אם אתה אין לך שום דבר בפני עצמך, "תן לו משלו שאתה ושלך שלו", וכן בדוד שהוא המלכות, הוא אומר "כי ממך הכל מידך נתנו לך", משלי אין כלום, אז מה שאני מקבל מהשמש, אני רק משקף את השמש, זה כולו לבן.

במידה מסוימת זה יותר לבן אפילו מהשמש בעצמו, כי השמש נותן מיש, "יש מי שמרחם", אבל מי שמקבל את הרחמים מתוך תודעה שאני לא כלום, אין לי כלום משל עצמי, אני שחור, אז הוא משקף יותר לבן אפילו מאשר המשפיע שנתן לו, זה הלבן והשחור של המלכות, וזה שייך לעצם המלכות, המלכות בלי לבושים, כמו שהיא לא מלובשת, היא שחורה לבנה, היא שחורה ע"ש שהיא חלל בפני עצמה, היא חור שחור, ש"לית לה מגרמא כלום" וכל מה שהיא מקבלת היא מראה לבנה.

היא לבושה בכמה לבושים, בשש, זה גם לובן, בארגמן ובתכלת אם אנחנו קובעים למשל שעיקר התפארת היא צהוב, אז מן הראוי לקבוע את עיקר המלכות שזה גם משלים, תפארת ומלכות הם זוג, זה בעל ואשה, אז אם הוא צהוב, אז הכי ראוי לייחד למלכות את הארגמן, זה שרש המלכות כמו שהיא דבוקה מאחורי החזה דז"א, "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" שזה בדיוק  after imageכי חזה מלשון חזון,                מה זה image זה צד האחור של החזה, מי נמצא בצד האחור של התפארת, המלכות, נמצאת שם זה ראשית מקום עמידת המלכות, שם זה ארגמן, א"כ הפירוש הכי יפה לצבע ארגמן, בסוד הפסוק "לעולם ה' דברך נצב בשמים" שרש המלכות מאחורי החזה של זעיר אנפין, ואח"כ זה נעשה הצבע העיקרי של המלכות, ארגמן, איך שהמלכות מופיעה ברבים, הלבוש העיקרי, דניאל הוא בבחינת משיח, ועליו כתוב שהוא "וארגמנה ילבש", א"כ עברנו על כל הספירות לפי פירוש הרמ"ק, והשיעור הבא השיעור המסכם.