אור וצבע - שיעור רביעי

חודש טוב, נתחיל מכאן, אנו נראה איך ה' ברא את העולם בשביעיות "כל השביעין חביבין" – זה מאמר רז"ל ידוע, והדבר הזה מופיע בהרבה מקומות בתורה, אבל יש משהו בטבע ממש שרואים איך ה' ברא את העולם לפי המדע של היום בסוד המספר 7. יש שלש בחינות של התכללות ה7 שזה ממש מדעי מובהק, ואח"כ יש עוד בחינה רביעית שזה תוספת של חז"ל, אם כי גם את זה אפשר להבין על פי פשט, היינו לפי החוייה המוחשית שלנו.

הדבר הראשון זה לגבי אנרגיה, כח. היום מקובל לחלק את האנרגיה ל7 סוגים של אנרגיה, וזה מה שכתוב כאן על הלוח (***) כתבתי באנגלית, הראשון הוא  REPIENT ׁ(אנרגיה)  שזה אור. האנרגיה והכח שמועבר ע"י קרני אור בחלל. כל מה שנוגע לאור וצבע כמובן שהוא מתיחס לסוג הראשון של האנרגיה. כמובן שבספרי המדע כשכותבים איזה מספר לא מכוונים את זה לפי הקבלה רק כותבים את המספר… וגם בכל מיני סתרים שונים, מה שאנו כתבנו זה לפי סדר אפשרי שמתקבל על הדעת לפי דרך הסוד, שתכף נסביר זאת בהמשך לאחר שנגדיר את המושגים כאן.

אח"כ יש stermul (אנרגיה) שזה חום, ואח"כ יש kimikel (אנרגיה) שזה קלוריות, כמו שהיום במקום לכתוב במוצרים כמה קלוריות יש כותבים כמה אנרגיה יש, על דרך הצחות, זה באמת בגלל שקלוריות זה אנרגיה כימית. ואח"כ יש 2 סוגי אנרגיה של גופים ממש שזה   kinetic energi   ו mechanical energi   , היות שזה צמד וזוג, שמנו את זה כמו שנסביר בהמשך, כנגד נצח והוד שהם תמיד מופיעים כצמד. ההבדל הוא ש   chemical energi      הוא גוף ללא תנועה, וה  mechanical energi   הוא מכלול של גם האנרגיה הקנטית ועוד האנרגיה שבפונטציאל, בכח, וזה מערכת שלימה שכל האנרגיה ההאפשרית בתוך מערכת מכנית שזה כולל גם    kinetic energi     וגם   potential energi   שזה עיקר החידוש. וזה נקרא בפיזקה ומדע  machanical energi

אח"כ יש זרם חשמל, כמובן שיש קשר בין הסוגים האלו ולא שהם נפרדים לגמרי אחד מהשני radiamt      אור, זה יכול להפוך  thermal energi  אבל בתופעה שלהם, יש 7 תופעות שונות של אנרגיה כפי שהיום לומדים זאת בפיזקה, יש  electric energi  שזה חשמל ויש    energi atomuc  שזה האנרגיה של האטום, וזה כבר דבר מובהק בתוך הפיזיקה ש"כל השביעין חביבין". וכל מה שנדון היום הוא על הסוג הראשון.

הסוג הראשון הוא האור, והא מתאים בדרך להיות במקום הראשון שזה החסד, אברהם שהוא החסד "חסד לאברהם" התחיל להאיר, זאת אומרת שהאור שייך לאברהם שהוא הראשון. אח"כ החום הוא גבורה, והקלוריות שמזינות את הגוף זה מתאים כנגד התפארת. הenergi  kinatic שזה הכח הפועל יותר בגופים ממשיים ומוחשיים לעומת   mechanical energi     שזה כולל וזה עיקר החידוש גם את הפונטצאיל של הגוף זה מאוד מתאים על דרך הסוד לנצח והוד, זרם חשמלי מתאים להיות זרימת הזרע קודש של היסוד, ופצצה אטומית מתאים רק למלכות.

א"כ, מאוד ברור הקשר בין האנרגיות לספירות וזה דבר שמאוד קל להבין על דרך הסוד, שלוקחים כאן תופעה מובהקת מהמדע שהוא על פי מספר, המדע סולד מלקדש מספרים, אצלו אין דבר כזה, אבל ענינו רואות שיש מציאות קיימת. ומכאן רואים שבגדול, המושג של אנרגיה וכח מתחלק ל7. עכשיו אנו רק הולכים להתמקד על האור והחסד של אברהם שזה הראשון, ורואים איך שהוא בעצמו מתחלק ל7, אח"כ ניקח ממה שהתחלק ונראה איך הוא מתחלק לשבע, ואח"כ ניקח אחד מה7 האחרונים ונראה איך הוא מתחלק ל7. כלומר שמה שאנו הולכים להראות איך בשבע הראשון הכולל, יש אחד בו שבאופן מובהק ומוחשי הוא מתחלק ל7, ואח"כ אחד מהם שוב באופן מובהק ומוחשי מתחלק ל7, ואח"כ יש עוד אחד שמתחלק ל7. זהו דבר פלא, ודוגמא יפייפיה של שביעיות, אחד בתוך השני.

כלומר שמה שאנו יורדים ומתמקדים זה מאחד ל49 בריבוע, 7 בחזקת 4 זה 2401, 7 בחזקת 4 זה 49 בריבוע, זאת אומרת שלוקחים 7 ומתוך 7 אחד שמתחלק ל7 ובתוך ה7 השני אחד שמתחלק ל7 ועוד אחד שמתחלק ל7. פה מחלקים את המערכת ל7 בחזקת 4, אלא שלא רואים את כל ה2401 פרטים, רק יש אחד שהוא מגלה את ההתפתחות הטבעית של השביעיות, ומתוך ה7 אנרגיות שיש בעולם יש אחד שבאופן מובהק מתחלק ל7, שזה האור.

שבעה סוגי האור, אנו מתחילים כאן לפי סדר הספירות, יכלנו להתחיל זאת בקו ישר מהגלים הארוכים והגדולים עד לגל הכי קצר וזה גם מתאים אם נתאים זאת לסדר של הספירות מחסד עד למלכות, שעל פי פשט 7 זה תמיד מחסד עד למלכות, והחסד נקרא חד אריך, ומחסד והלאה זה מתחיל להתקצר. ויכול להיות שיש כאן איזה סוד של חותם המתהפך שאם הייתי מעתיק זאת לספירות העליונות ואולי נעשה זאת בהמשך, יתכן שהאורך גל הקצר הוא הכי גבוה, אבל במידות של הלב האורך גל הארוך ביותר הוא הראשון, הגבוה ביותר. וכתוב גם כן שהחסד הוא "יומא דאזיל אם כולהו יומין" היום שהולך ומתחבר עם כל שאר הימים שבאים אחריו.

שוב, הראשון הוא האורך גל הכי גדול שזה יכול אורך גל של קילומטרים, של גל אחד כמו שדיברנו, גלי רדיו, ואח"כ זה אדום שלא נראה לעין, ואח"כ זה הצבעים שזה האור האופטי הנגלה לעין. לפעמים שמשתמשים עם המילה אופטי, כוללים גם את ה   infra red    וגם את   ultra violet  , אבל מה שלגמרי אופטי, מה שנראה לעין לחלוטין, זה צבעי הקשת, שהוא תופס מקום מאוד מצומצם בצבעים, ובכל זאת כיון שהוא התופעה הכי מוחשית בעולם הנראה לנו, הוא קובע ברכה לעצמו והא נחשב סוג בפני עצמו של גלי אור. אח"כ יותר קצר מהאור הנראה לעניים זה הסגול, ואח"כ זה גלי רנטגן, ואח"כ זה האור שמשתמשים בהקרנות ובריפוי, והכי קטן זה קרנים שמתהוים מהתדרים שבקיום הגדול, מה שמשודר כביכול מכוכב לכוכב ומגלציה לגלציה, וכך מחלקים את כל סוגי האור.

אבל בכללות זה נחשב לסוג אחד של גלי רדיו הכי ארוכים והכי קצרים זה    cosmic rays וגם פה זה מאוד יפה איך שמסתדר בספירות, והכי יפה זה הצבע שהוא בדיוק מסתדר לפי סדר הספירות בתפארת שזה בדיוק איפה שהייתי רוצה שהצבע יפול, שתפארת זה מגוון הצבעים, כל הצבעים זה בחינת יעקב "נחלת יעקב אביך" כמו שדיברנו בסוד שבת. הרדיו אמרנו שזה תכלית פרסומי ניסא, ויש עוד הרבה מילים רדו מלשון לרדת וגם רדו מלשון למלוך שזה גם מאותו שער של רד בלשון הקודש. בכל אופן אמרנו שרז"ל אומרים שקול רדיא הוא מגיע מסוף העולם ועד סופו, ומי עוסק בפרסומי ניסא? מי מפרסם את האלוקות בתורה? אברהם אבינו שהוא פרסם אלוקותו בכל העולם כולו. אברהם כאן שהוא החסד "ויקרא שם בשם ה' קל עולם" "ויטע אשל בבאר שבע" כדי לפרסם את האלוקות בעולם, מה זה אשל? אשל זה כנראה תחנת רדיו, פירתית כנראה, וזה נקרא "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם" אל תקרא ויקרא אלא ויקריא, כמו שחז"ל אומרים (מלשון קריין) שקרא שם בשם ה' קל עולם ופירסם האלוקות בעולם, פרסום האלוקות שייך לרדיו, אנו כבר ביום השביעי, נר שביעי, של חנוכה אבל מחר זה כבר        היום ה"זאת חנוכה".

הכי אדום יותר אדום מאדום, שגם לא מבחינים בעין, הוא קשור לגבורה והא נופל בספירת הגבורה, אמרנו שסוגי האנרגיה מזינים אחד את השני, כתוב שכל סוגי האור, האור שהוא הכי נוטה להפוך לחום הוא  infra red    , וכמו ששמנו את זה   בגלל שזה חם, גם בגלי האור הכי קשור לחום הוא  infra red . הכי מתאים מכולם, כולם מתאימים וכולם אהובים, אבל הכי יפה מכולם כאן הוא מה שבמקום התפארת, מה שכולל את הצבעים, שנופל בדיוק איפה שהייתי רוצה אותו, תפארת, שזה לא גוון אחד, אלא כל הצבעים ביחד, כל מעגל הצבעים, כל השיטות שהסברנו, אם זה 10 או 12, שליעקב יש 12 שבטים וכו'.

כמו ש   infra red   שייך לשמאל כך ה     ultra violet  שייך לימין, א"כ יצא טוב מאוד שה  ultra vilet   נופל בצד ימין תחת החסד במקום הנצח, אח"כ  x ray      שזה כבר חודר לתוך הגוף, שזה הנסתר הפנימי שלא רואים שזה חודר לתוך הגוף, על פי סוד זה מאוד מותאם לספירת ההוד, שלגלות את שרש המחלות, המצב הבריאותי של הגוף זה שייך בקבלה להוד. אח"כ להקרין, הקרנה שיכולה ממש לחסל את המחלה או לבנות, כנראה שהיום לא יודעים לעשות את זה נכון, אבל אם היו יודעים לעשות את זה נכון יכלנו לעשות שאור ממש יבריא, וזה שייך לספירת היסוד, כמו להזריע זרע של חיים חדשים "אור זרוע לצדיק" שקרני האור הם כמו זריעה בתוך הגוף , שזה מאוד מותאם להיות במקום היסוד, ובסוף, המפץ הגדול שבתחילת הבריאה שזה בחינת מלכות שזה מתרחש ביקום כולו ומעביר את המידע וההיסטוריה של דברי הימים, מה הוא מעביר, כל מלך היה כותב לעצמו דברי הימים, ודברי הימים של היקום שזה כאילו סיפור המלכות ההיסטוריה של היקום, היינו שכל קרן אור זה העברת מידע, ומה שמעביר את סודות ההוייה, או דברי ימי היקום,  ולכן זה גם כן מאוד מתאים לשים אותם במקום המלכות.

זה סדר מובהק של המדע, אני לא יכול לסדר את זה אחרת אני רק יכול להפוך את זה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה אבל לא לשנות את הסדר, ובדוגמא הראשונה של סוגי האנרגיה על פי מדע אין שום סדר של האנרגיות, רק שאנו עשינו סדר במקביל לספירות, אבל כאן כבר יש סדר מובהק ונתון, אני רק צריך לדעת אם הולך מחסד למלכות או להיפך, מהארוך לקצר או מהקצר לארוך, א"כ לקחנו מתוך ה7 אנרגיות, רק את האנרגיה של האור ואנו רואים שזה מתחלק ל7, פלאי פלאים.

קודם לקחנו את האור שהוא במקום החסד, וזה כמו שכתוב בקבלה בחסידות שמבני נח זה שנעשה אח"כ האב של העם הקדוש הוא שם, ולגבי בני נח שם הוא לא התפארת, תפארת הוא יפת מלשון "יפת אלקים ליפת", יופי זה באמצע, שם הוא הימין והחסד, וחם הוא השמאל והגבורה והיפת הוא באמצע. ומי נבחר בחירה ראשונה, שם נבחר, היינו שהחסד נבחר בהתחלה, אבל אח"כ שמתוך החסד מבררים את העם הקדוש, העם הנבחר, עם ישראל, יש גם 3 אבות אברהם יצחק ויעקב, ומי נבחר מהם? יעקב "בחיר האבות" שהוא אביהם של 12 שבטים, כך זה בדיוק הסדר כאן, שהבחירה הראשונה, הסגולה הראשונה מבין כל סוגי האנרגיה הוא החסד, אבל הבחירה השניה מתוך סוגי האור זה התפארת, מה שבחרנו את האור מבין כל סוגי האנרגיה זה כמו לבחור את שם מתוך בני נח ולבודד אותו, ומה שאנו מוציאים את   הצבע שזה כמו התפארת, זה לבחור ביעקב.

לאחר שבחרנו ביעקב שזה הצבעים, הצבעים הם גם 7, וזה לא פרטנו וזה מסתמך על זה שבקשת יש 7 צבעים, כמו שרשמנו אותם על הלוח בשיעור הקודם לפי ההקבלה של צלילי הסולם והמוזיקה, הקול. עד כאן ה7 וה7 וה7 הכל הוא מובהק במדע, ועכשיו יש חידוש בחז"ל שהם מבודדים את אחד מהצבעים ולא קוראים לו בשם השיגרתי, אלא קוראים לו זהב. כמו שאמרנו קודם אנו צריכים להחליט אם זהב זה יותר אדום או יותר צהוב, מבחינה לשונית זהב זה ממש צהוב, ואם זה צהוב זה שוב כנגד יעקב, מבין הצבעים כמו שנראה יעקב הוא הצהוב.

לוקחים את הצבע הזה – זהב, ואומרים שיש 7 מיני זהב, כאן כבר הגענו לפירוט של 7 בחזקת 4, בתחילה היה 7 ובחרנו אחד והוא מתחלק ל7 ושוב בחרנו אחד והוא מתחלק ב7 ושוב בחרנו אחד והוא מתחלק ל7. זה משהו פילאי לגמרי. איפה היו השבעה מיני זהב? כתוב שכולם היו בשערותיו של דוד המלך ששם היו 7 מקומות בגופו של דוד המלך שהיה בהם שערות ובכל מקום היה זהב אחר, זה שזהב זה שערותיו של דוד המלך זה יותר נוטה לאדום שהרי דוד המל היה אדמוני, ואמרנו שזהב זה נוטה או לאדום או לצהוב. איפה היו המקומות האלו? שערות הראש, שערות שמעל העניים, שערות גבות העניים, שערות הזקן, שערות שתחת הגרון, שערות החזה, והשערות שמתחת לזרועות. אלו 7 מקומות שהיו לדוד המלך שערות ובכל אחד מהם היה מין זהב אחר.

לגבי השמות של כל הסוגי הזהב יש כמה שיטות, השיטה שכתבתי על הלוח (***) כתוב בפירוש במדרש רבה, בחז"ל. יש עוד שיטות שכתובות בקבלה אבל לא מצאתי להם מקור בחז"ל ממש, זה שבחרו את הזהב שהוא הנבחר ביותר כי הוא במלאכת המשכן הראשון, ואמרנו שכל המרכיבים והתרומות של מלאכת המשכן זה הכל בפנימיות על שם הצבעים, ויש שלישיה ראשונה ויש שלישיה שניה, שהראשונה היא זהב כסף נחשת, והשניה היא תכלת ארגמן ותולעת שני, אבל הראשון הראשון והכל הולך אחר הפתיחה הוא הזהב, ולכן הוא הצבע הנבחר והוא שוב מתחלק לשבע לפי הכלל של "כל השביעין חביבין".

השמות האלה מופיעים במדרש רבה פרשת נשא על הפסוק "ויהי ביום כלות המשכן" שגם מביאים זאת בסמיכות לפרשת ברכת כהנים, ואלי עיקר המדרש של חז"ל שדן בצבעים הוא המדרש הזה, שאפילו באופן מפורש מקשר זאת לברכת כהנים, כמו שאנו קישרנו את הצבעים לברכת כהנים.

דרך הגב היה פרט אחד שלא אמרנו בשיעור הקודם לגבי 5 צבעים, שאמרנו שבתורה המילה היחידה מלשון צבע היא אצבע, זה שיש חמש אצבעות וחמש כנגד חמש, אין לך רמז יותר מובהק מזה שצריך להיות איזה מובן של חמשה צבעים, כי כל אצבע הוא אור וצבע, עצם התופעה של חמש אצבעות זה כמו שכתוב בספר יצירה על 10 ספירות בלי מה חמש כנגד חמש, שצריך להיות 5 צבעים. ועוד השלמה, לפעמים מסבירים שהמספר של התורה, של חלקי תורת ישראל, הוא 3 "תורה תליתאי", התורה תמיד מתחלקת לשלש, כמו תנ"ך – תורה נביאים כתובים, גם בצבע דיברנו שיש תפיסת המדע לצבע ויש את תפיסת האומנות, הרמז המפורסם הוא שהמילה מדע היא שווה לאומנות + מדע, אך הסדר הוא שמתורה מגיעים קודם לאומנות ומאמונות למדע. התורה היא למעלה ומתחתיה האומנות ותחתיה המדע, אבל החיבור של אומנות ומדע יחד נותן תורה, היינו ששניהם יוצאים ומתגלים מתוך התורה. ע"כ השלמה.

אבל לעניננו מספר החלוקה הפנימי והעצמי של התורה הוא 3 ולא 5 או 7, לפעמים אפשר למצוא חלוקה לחמשה חומשי תורה, והגמרא אומרת שאם מחשיבים את פרשת ויהי בנסוע הארון לספר בפני עצמו יש 7 ספרים, אבל בעיקר התורה, זה איך שחז"ל מגדירים את העצם של התורה "תורה תליתאי", תורה משולשת. האומנות הוא בעצם 5, החלוקה העצמית של אומנות זה 5, מעשי ידי אמן, אומנות זה עם הידים וזה 5 אצבעות, חכמת המדע גם בימי קדם התחלק לשבעה עמודים, לשבעה חוכמות. מאז ומתמיד, מקדמא דנא, המדע מתחלק ל7. הכל נמצא בתוך התורה אבל בעצם החלוקה ל7 היא חלוקה של מדע, והחלוקה ל5 היא חלוקה של אצבעות, של אומנות, והחלוקה ל3 היא החלוקה של התורה, החלוקה העצמית של התורה. אם כי כמו שאמרנו יש התכללות וגם בתורה יש את כולם.

מזה שחז"ל אומרים "כל השביעין חביבין" משמע שחז"ל מאוד מחבבים את המדע, כי החלוקה ל7 היא חלוקה של מדע, כמו שענינו רואות איך זה מתחלק ל7, שזה דבר שעכשיו מתגלה שסוגי אנרגיות וסוגי אור מתחלקים ל7, שזה דברים חדשים לגמרי, שזה טבוע בטבע האמיתי והפנימי של העולם שברא ה' לכבודו, והא חילק את כל תופעות העולם המספר הזה, החביב של 7. אפשר לומר ש"כל השביעין חביבין" – כל המדעים תחביבים, כל מדעים טובים בגדר תחביב, המקצוע העיקרי זה תורה. כל הסמינר הזה זה תחביב אחד גדול ולכן זה בנוי על המספר שבע "כל השביעין חביבין". כמובן שאנו מנסים לחבר את הכל ביחד ולהחזיר את הכל לשרש איך שהוא נמצא בתורה.

כתבנו את השמות של שבעת הזהבים לפי איך שחז"ל רושמים אותם במדרש רבה, מתחיל מזהב טוב, יש בחז"ל סדר של השמות. אני לא כתבתי אותם כאן לפי הספירות בגלל שאני עדיין לא רוצה לכוון זאת לפי הספירות רק רשמתי רשימה לפי הסדר של חז"ל, זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוץ, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק וזהב פרוויים. כמובן שלכל אחד יש מקור בתורה מאיפה הוא בא אבל הכי חשוב שמתוך הזהבים אנו נעשה את התרגיל הזה עוד פעם אחת, התרגיל שבוחרים מתוך השביעיה אחד ששוב מתחלק לשבע. מה שמתחלק ל7 במעשה בראשית זה המילה טוב, כבר אמרנו זאת שיש 7 פעמים טוב במעשה בראשית, מאיפה בא הזהב הטוב, ולמה הוא הראשון בחז"ל? זה בא מהסיפור השני של מעשה בראשית "וזהב הארץ ההיא טוב" מדובר על ארץ החוילה, ארץ ישראל שהיא תורת ארץ ישראל לפי חז"ל. וזה הפסוק "וזהב הארץ ההיא טוב" – שזה הזהב הטוב.

נשים לב לתופעה, יש שני דברים שבפירוש נקראו טוב, אחד בסיפור הראשון של מעשה בראשית ואחד בסיפור השני של מעשה בראשית. בסיפור הראשון של מעשה בראשית האור הוא טוב, כמו שהסברנו שכל פעם שכתוב "וירא אלקים כי טוב" לא כתוב מה ה' ראה, ומובן מאליו שזה הולך על מה שזה עתה נברא אבל לא כתוב פירוש מה אלא רק "וירא אלקים כי טוב". ואם כבר אז נסביר זאת לפי תורת הצבעים היום, דוקא בזמן האחרון ובשנים האחרונות ממש, בכל מדע יש התקדמות, ואחד מההתקדמויות של תורת הצבעים בשנים האחרונות ממש, הוא התגלית שזה חידוש בשביל רוב האנשים והמדענים, כמה הצבע מושפע מהסביב – הרבה יותר ממה ששיערו קודם, כלומר שצבע ממש משתנה לפי הרקע. זוהי תפעה שאפשר להבין בפשטות אבל זה מבחינה מדעית תופעה שרק בשנים האחרונות זה יותר ויותר מתגלה, כמה שהסובב והרקע ממש מסוגל לשנות צבע, זאת אומרת שיש קשר בין צבעים.

אם כבר אמרנו את זה נאמר משהו בכללות, שזה גם דבר  מאוד אמיתי וחשוב בתורת הצבעים, שמה שאני רואה את הצבע, הוא בעצם מושפע מארבעה גורמים. הגורם הראשון הוא הגורם הפסיכולגי, משהו בנפש, מה שאני רוצה לראות כאן. הגורם השני הוא גורם פיזיולגי, וגם יכול להיות שוני בפיזולגיה של העין בין אדם לשני, שני בני אדם לפי נתונים הפיזיולגים שלהם יכולים לראות קצת גוון אחר. לפי המצב הנפשי ודאי שיכולים לראות שניים גוון אחר, אני מקוה שיהיה לנו מספיק שיעורים להקדיש ביסודיות מה כל צבע אומר בנפש, כמו שאמרנו בשיעור הקודם שצבע יכול לומר הרבה דברים שונים, לדןגמא ניקח את הצבע "בלו", יש "בלוז", אבל זה גם יכול לומר דבר אחר לגמרי, אז מי שהוא במצב "בלו" רואה "בלוז" ולא רק שר "בלוז", יש לשיר "בלוז" ויש לראות "בלוז", וזה נקרא שהמצב הנפשי משפיע על הנראה לעין. גם המצב הגופני משפיע.

אלו שני הגורמים המשפיעים אצל הבן-אדם הרואה, שניהם נקראים "סיובקטיבים", אך יש גם שני גורמים "איובקטיבים", הגורם הראשון הוא סוג האור שנופל על הדבר הנראה, כמו אור נר ואור שמש ואור של מנורה במיוחד אם זה פלורוסנט זה יכול לתת צבע אחר לגמרי, אפילו שבפשטות ובחיצוניות נדמה שזה אור לבן בהיר רגיל, אבל סוג האור שנופל על הדבר שרואים אותו זה בהחלט משפיע על הצבע שתראה. והגורם האחרון הוא מה שאמרנו קודם – הרקע והסביבה, שזה דבר ממש חדש עד כמה שהרקע משפיע על שינוי הצבע.

לא נאריך בזה עכשיו "תן לחכם ויחכם עוד", אבל יש כאן 4 שהם 2 2 , זה נפש גוף סוג האור והרקע. ארבעה גורמים שמשפיעים על הצבע שאתה רואה אותו במוחש, וכנראה שזה כנגד 4 אותיות של שם הוי'ה, ודי למבין.

באנו לזה מתוך הפרט שהסובב  מאוד משפיע על הצבע, ורצינו לומר למה אחר "וירא אלקים את האור כי טוב" כתוב רק "וירא אלקים כי טוב", ולפי הכלל הזה זה מובן, כי אחרי הדבר הראשון, הדבר השני הוא לא טוב בפני עצמו, אלא הוא טוב בפני עצמו על רקע נתון. זה ממש פשט מה שאומרים עכשיו, רק הדבר הראשון אפשר לומר "וירא אלקים את האור כי טוב" כי רק זה מה שיש, אבל ברגע שיש רקע, כל דבר הבא בתור אי אפשר לומר שראה את זה עצמו כי טוב, רק אפשר לומר שלאחרי שברא משהו נוסף הוא רואה את הסך הכל עד עכשיו. בדיוק כמו ציר שמצייר וכל פעם מתרחק ומשקיף על הציור, כל פעם הוא מוסיף משהו מתרחק קצת ומסתכל ואמר שזה טוב, אבל הטוב הוא לא רק על הכלל החדש שמוסיף, אלא על הפרט החדש בתוך הכל, בתוך הרקע, וזה דבר פשוט. ולכן אחרי הפעם הראשונה שכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב" לא כתוב וירא אלקים את הרקיע כי טוב או את הדשא כי טוב, אלא רק "וירא אלקים כי טוב".

איך עוד יודעים שזה הפשט? יודעים את זה מהסוף. הסוף הוא "וירא אלקים  את כל אשר עשה והנה טוב מאד" גם הסיום מלמד על הכל. גם ההתחלה מלמד על כל מה שיבוא, הכל הולך אחר הפתיחה וזה מלמדנו למה באמצע לא כתוב דברים מסוימים, את אותו דבר שנברא. והסוף עוד יותר מוכיח את זה, שהטוב עכשיו הוא על הסך הכל הכללי, היינו שכל שלב זה גם סך הכל זמני, והסך הכל הכללי הוא בסוף "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". א"כ הדבר היחיד הפרטי שהוא טוב  בפני עצמו בסיפור הראשון הוא רק אור.

אבל בסיפור השני יש עוד דבר שהוא טוב, וזה הזהב. וזה גם הרמז שמכל הצבעים שיוצאים מהאור, הנבחר והבחיר, כמו ה"בחיר שבאבות", הוא הזהב, וזה שהזהב בעצמו מתחלק, זהו הזהב הטוב. זאת אומרת, שאם היינו רוצים להמשיך את התרגיל הזה, היינו לוקחים את הזהב הטוב ושוב היינו מחלקים אותו לשבע, כנגד  ה7 פעמים טוב שבסיפור הראשון של מעשה בראשית, שהוא כאילו בא בתור הגשמה של כל אותו טוב שהיה מסופר קודם בסיפור הראשון.

זה ששני הדברים האלה הוא טוב כל אחד בפני עצמו, שבסיפור הראשון האור הוא טוב ובסיפור השני הזהב הוא כי טוב, כל אחד בפני עצמו לא מתחלק לטוב. טוב זה 17. אבל שמחברים את שניהם אור + זהב, ביחד הם שרים "אז ישיר" "אז" זה ראשי התיבות של אור זהב. אור וזהב ביחד זה שר. כתוב בזוהר שכל המילים שבעולם נובעים מהמילה אז, ובתורה אז הוא ראשי התיבות אור זהב.

אור הוא 207 וזהב הוא 14, זה שיש 7 מיני זהב קצת מרומז במילה זהב, ז' הב, הב זה חלוקה של ז', כמו ז' קני המנורה של המקדש, וחנוכה זה 8, והפשט הוא, שהרי גם שמשיח יבוא במהרה בימינו המנורה של המקדש היא תיהיה רק של 7 קנים ולא 8 כמו חנוכה, כתוב שהכינור של משיח יהיה של 8 נימים באופן ניצחי, אבל המנורה של המקדש תמיד תיהיה של 7 קנים כמו שכתוב בתורה, וזה כמו החלוקה של סוגי האור לשבע, זאת אומרת שלצורך חנוכה, ולצורך תוספת פרסומי ניסא, מחלקים את הרדיו לשנים.

בכל אופן אור וזהב ביחד זה 221 וזה כבר מגלה את הסוד, זה דוגמא יפייפיה שצריך לצרף שני מושגים ביחד כדי לקבל את החשבון והמכנה המשותף. המכנה המשותף של אור וצבע התורה אומרת שזה טוב, ורק כשמחברים אותם יוצא טוב, ולא סתם טוב אלא 13 פעמים טוב, כמו יג' מידות הרחמים, והשם שיוצא את המספר הזה 221 הוא "יאיר", שהוא 13 פעמים טוב.

נעשה עוד תרגיל, נוכיח להראות כמה ששני המילים האלו אמורים להיות זוג. האור מתחתן עם הזהב, וזה נקרא מכלול בקבלה. נכתוב אותם במילוי אותיות, הרבה פעמים בקבלה מילוי זה נחשב להוסיף מימד נוסף, ומילוי המילוי זה שלשה מימדים, זהו מאמר המוסגר מהו נקרא מילוי.

סוד המילוי נקרא סוד תוספת מימדים למילה, שכל מימד נוסף הוא אין סוף יותר ממה שהיה קודם כידוע במתמתיקה, ואם יש מילה אור, המילוי הוא גם לכתוב מימד נוסף, לא רק קו אלא גם שטח, ואם אני עושה מילוי המילוי יש לפי זה שלשה מימדים וכך כל מילוי נוסף, ולכן האריז"ל אמר שמספיק בעולם שלנו שהוא עולם של שלשה מימדים להתבונן במילוי של המילוי, ולא צריך יותר מזה. אבל מבחינה תיאורטית כל מילוי הוא תוספת מימד. זאת אומרת שהמילוי הראשון הוא לעשות מקו שטח.

כמה זה אור במילוי? אלף וו ריש זה המילוי היסודי הפשוט שו' הוא וו, וזה יוצא 633, זהב במילוי הוא 485. 633+485 שווה ביחד 1118, שזה "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" שזה המספר הראשון שמתחלק גם ל26 וגם ל86, גם לשם הוי' וגם לשם אלקים. המספר הראשון שהוא כפולה גם לשם הוי' וגם לשם אלקים, לומר ש"הוי' הוא האלקים" "ה' אלוקינו ה' אחד" הוא המספר של כל הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וכאן אנו רואים שהשלימות הזו יוצאת מהמילוי של אור + זהב, כלומר שהזיווג הזה בשלימותו הוא נותן "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".

אמרנו שגם ללא המילוי זה מתחלק ביחד ל13, וגם עם המילוי זה מתחלק ל13. אם כן, מה ההפרש והחילוק? כמה המילוי בפני עצמו שווה, דהיינו להפחית 221, וזה יוצא 896 ושוב נחלק ל13, 13 זה אחד, שמע ישראל זה 13 כפול אלקים, אלקים כפול אחד, ובלי המילוי זה 13 כפול טוב, ורק המילוי הוא 13 כפול אלקים פחות טוב, 86-17 שווה 69 שזה 3 פעמים 23, המספר הראשוני הבסיס של אור.

שוב, רק חלק המילוי כאן הוא 13 כפול 3 פעמים 23, ושאני מוסיף לזה 13 כפול 17 אני מקבל 13 כפול אלקים, אלקים כפול אחד שזה שווה להוי' כפול גדול, החצי של אלקים זה גדול, 43. אלקים אחד שווה ה' גדול, אלקים כפול אחד שווה ה' כפול גדול שווה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שווה אור וזהב ראשי תיבות א"ז, אז ישיר במילוי האותיות. כל זה היה הקדמה ועכשיו נעבור לצד השני של הלוח (***). רק נסכם.

כל מה שרצינו מהמספרים האחרונים זה רק לטעום את הטוב טעם של ה17, כמה הוא טוב, ושבמעשה בראשית שני הדברים הטובים הם אור וזהב. המילה 17 – טוב, חוץ מזה שהוא מופיע בתור מילה במקום ה33 – הגל, כל הבריאה אמורה להיות טוב, אם ה' אחרי כל דבר מסתכל "וירא אלקים כי טוב" סימן שהוא רצה שזה יהיה טוב, שהרי "כל אשר חפץ ה' עשה" מה שהוא חפץ הוא עשה, כלומר שכל המטרה מההתחלה היא שהכל יהיה טוב, כי ה' הוא עצם הטוב, ומזה שהוא עצם הטוב לכן "טבע הטוב להיטיב". מצד עצמות ה' ממש, בחינת יחיד בקבלה הוא נקרא עצם הטוב, וכאשר יש רצון לברוא את העולם שנקרא בלשון הזוהר "כד סליק ברעותיה למברי עלמא" אז הוא נקרא אחד, שם הוא "טבע הטוב להיטיב". מתוך זה שבעצם ה' נקרא עצם הטוה, מזה יוצא שברגע שהוא מחליט לברוא את העולם כביכול הוא נעשה בבחינת "טבע הטוב להיטיב".

ולפי זה, כל הבריאה היא בשביל טוב, ורואים את זה כמו שכתוב בקבלה על בראשית ברא אלקים, ש"ברא אלקים" שווה טוב בריבוע, ברא אלקים הוא 289 שהוא טוב פעמים טוב, טוב בריבוע. אח"כ "את השמים ואת הארץ" זה ר"ת שם הטוב בקבלה "אהוה", שגם מכאן לומדים מה זה טוב, טוב זה כח שמאחד שמים וארץ, ובעבודת הנפש זה היכולת להיות בשמים ובארץ בעונה אחת, לאחד בעבודת ה' את הרוחניות-שמים ואת הגשמיות-הארץ. זה הטוב. הביטוי הוא "דאחיד בשמים ובארץ" שהוא אחוז בשמים ובארץ בעת ובעונה אחת. זה ש"ברא אלקים" הוא טוב פעמים טוב, זה כאילו שאני אומר שהוא אור פעמים זהב, הוא הטוב של האור פעמים הטוב של הזהב.

נתחיל להסתכל להתבונן בלוח הזה (***), איך להקביל את הצבעים ממש לפי סדר הספירות זוהי מגמה שעוד חזון למועד בשיעורים שלנו מחר ומחרתיים בעזרת ה'. כאן אנו רק נותנים שיטה אחת, ובמילת הקדמה: בכל הספרים היום במדע שדנים בצבע, כל המדענים ללא יוצא מן הכלל פותחים את המחקרים שלהם עם הרעיון שהצבעים עד לעצם היום הזה הם חידה אחת גדולה. עם כל הידע של המדע יש עדיין חידות שאינם ניתנות לפיתרון בטבע הצבעים. הדבר הכי מוחשי של העולם שלנו הוא עדיין מלא חידות גם לאור המדע החדיש ביותר. וזה מחזק מאוד את מה שלמדנו בשיעור הראשון שצבעים הם מאור, כי אור יודעים מה זה ואין בזה כל כל חידות, אבל בצבע יש עדיין חידות, ומזה רואים שיש משהו יותר עמוק ועצמי בצבעים מאשר האור דומה למה שלמדנו אתמול בלילה שהצבע בלשון חז"ל נקרא מאור "הרבה מאורות יש באור".

הרז של כל החידות זה סוד התכלת. ראינו בשיעור הקודם שהתכלת הוא 850 שזה 5 פעמים ענן שכתוב בפרשת הקשת.

יש עוד רמז שכתבנו על הלוח (***) ולא אמרנו את זה בעל פה, שזה גם הסופי תיבות של שלשת המרכיבים של פרשת הקשת, קשת ענן ברית, סופי תיבות תנ"ת, שזה הגימטריה של "תכלת". חוץ מזה שה5 פעמים ענן שווה בעצמו תכלת.

מה זה תכלת? בתוך המילה תכלת יש אותיות "כל", "וירא אלקים את כל אשר עשה", כמו המילה תפארת שדורשים אותה בקבלה פאר באמצע, ות' ת' אותיות נוספות בתחילה ובסוף, מסגרת של ת' ת', ולכן אפילו כשרוצים לכתוב את המילה תפארת בר"ת, כותבים את המילה ת"ת, שהמסגרת של המילה תפארת ללא הפאר נרמז לבד. במילה תכלת יש אותה מסגרת ת' ת', אבל באמצע במקום המילה פאר של תפארת יש את המילה כל, "כי כל בשמים ובארץ – דאחיד בשמיא וארעא", שזה מידת הציק כמו שנסביר.

כמה שווה תכלת? 850, מה שבאמצע זה 50 "כל", כל ת' בפני עצמו, 400, זה 8 פעמים 50, יש 8 פעמים כל מקצה אחד ויש עוד 8 פעמים כל בקצה השני, ויש כל אחד באמצע, וביחד זה יוצא כל טוב, טו"ב פעמים כל.

אמרנו שבספרי הקבלה התכלת מופיע או במקום החכמה כמו שהפרד"ס מביא, או במקום הגבורה או במקום המלכות, אבל אנו כאן נחדש, ויש כמובן אסמכתות לזה שיש בחינה מובהקת שהתכלת, הצבע הסודי הזה, מכוון כנגד הברית, שבקבלה נקרא "כל", וגם נקרא "טוב" "אמרו צדיק כי טוב".

נסביר את עצמינו קצת. הרי בציצית הזוג של הצבעים שמתחברים שם, אמנם כל אחד הוא מצוה בפני עצמו ולכן כל אחד לא מעכב את השני, אבל בכל אופן לכתחילה זה אמור להצטרף יחד, וזה הלבן והתכלת, ויש פירוש אחד בקבלה למה צריך בציצית את הלבן והתכלת? יש לפעמים, הזוהר אמר וכבר ציטטנו את זה בשיעור הראשון, ששלימות מעשה בראשית זה לבן ואדום ביחד, שיש חשמל ומתוך החשמל יוצא אור לבן ואור אדום, ויש בחינה אחת שהזוג היפה המושלם ביותר הוא לבן ואדום, ולכן יש הרבה מקורות בכל התנ"ך לזוג הזה לבן ואדום, אבל דוקא בציצית לא לבן ואדום אלא לבן ותכלת. זה שבתכלת יש קצת אדום זה חשוב, ובכל אופן ודאי שתכלת זה לא אדום.

מה זה הלבן והתכלת? הרי כל הציצית הוא לראות ולזכור, "וראיתם וזכרתם ועשיתם" וזה גם ר"ת זר"ע. צריך לראות, ומתוך הראיה אדם זוכה, ומתוך שהוא זוכר הוא עושה. זה שאדם רואה וזוכר זה נקבה נקרא "התקשרות", כשאדם זוכר משהו או מישהו הוא מתקשר אליו. יש ביטוי של ר' נחמן שתמיד צריך לראות את עצמך אצל הצדיק, שאם יש איזה סימן, כמו שבחב"ד תמיד לוקחים איזה תמונה של הרבי או דולר שהרבי נתן לך, ושאתה מסתכל על זה אתה נזכר. ומה זה נזכר? אתה מתקשר חזק. מידת ההתקשרות היא מידת היסוד, וכתוב שיש שני סוגי התקשרות.

מה זה לבן ותכלת? ספר הפרדס כותב בפירוש שלבן ותכלת זה אור א"ס בלי גבול וזה צמצום, תכלת הוא כח הצמצום, ויש שני סוגי צמצום, יש צמצום של סילוק ויש צמצום של ריכוז. כמו שהסברנו קודם, שיש "צמצם שכינתו בין שני בדי הארון" זה לא צמצום של סילוק, להיפך, זה לצמצם דבר גדול לדבר קטן, שזה הסוד של "מועט המחזיק את המרובה". התכלת זה הסוד של מועט המחזיק את המרובה. איפה רואים את זה? רואים את זה בפאר הדור, שזה הצדיק, כמו שדיברנו שהתכלית של הצדיק זה להיות הדעת שזה פנימיות התפארת "נשמתא דז"א".

נאמר זאת במילים פשוטות, הלבן שבציצית זה נקרא ההתקשרות לאין סוף, זה לזכור את ה'. והתכלת שבציצת זה לזכור את הצדיק שהוא המועט המחזיק את המרובה. הצמצום והריכוז של האור א"ס, האור הלבן שבתוך אור התכלת, שאור תכלת הוא כמו אור שחור, כמו שגם נסביר בסוד הנר. גם עצם המילה ציצית זה להציץ ולראות. למה צריך לראות שני גוונים לכתחילה? צריך כדי לקיים את הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", הלבן הוא ב"ויאמינו בה'" והתכלת הוא "ובמשה עבדו", ובשביל תכלת צריך "משה עבדו" שיאמר לנו מה זה התכלת, כל הענין של התכלת הוא להאמין במשה עבדו, וזה נקרא הזיכרון וההתקשרות לצדיק. הצדיק נקרא כל טוב, טו"ב פעמים כל בגימטריה תכלת, והלבן הוא הבלי גבול, האין סוף האמיתי.

אמרנו שיש הרבה שיטות איך להקביל את הצבעים לספירות, וזה בגלל החידות המתריעות הטבועות בתורת הצבע. אבל לפי  רוב המקומות בקבלה זה ברור שאדום זה גבורה וגם ברור שצהוב זה תפארת, כלומר ירוק ככרכום. זה מוסכם שאדום גבורה וצהוב תפארת. דוקא צהוב. לגבי חסד לפעמים כתוב לבן, אבל הפרדס אומר שהלבן לא יכול להיות לבן ממש, כי לבן ממש זה יותר גבוה, זה בכתר או במקום אחר. א"כ מהו הלבן שאומרים בחסד, זה לבן כחול. ולפי זה יוצא שהלב נוקט בשיטת האומנים ולא בשיטת המדענים, מידות הלב.  והראשים, ג' צבעי היסוד שבלב הם הכחול האדום והצהוב.

יש שיטה פשוטה מאוד שהנצח הוא בין חסד לתפארת. מהו באמת הצבע שבין צהוב לכחול? ירוק. נשים את הירוק במקום הנצח. מעניין מאוד שבספר הפרד"ס, שהוא היחיד שחוקר את הצבעים בסדר הספירות, אצלו על הנצח וההוד אין כמעט מה לומר עליהם כי זה לא מופיע כל כך ברמת הצבעים שלהם, והיות שהכל אצלו הוא פיתוכים של לבן אדום, לפי הקבלה כל הגוונים הם בין לבן לאדום, ולגבי נצח הוא כותב שזה יותר לבן מאשר אדום, והוד הוא יותר אדום מאשר לבן, זה כל מה שיש לו לומר על הנצח וההוד, שהיות שנצח נוטה לצד ימין הוא יותר לבן ופחות אדום ולעומתו הוד נוטה לצד שמאל הוא יותר אדום ופחות לבן, אבל יותר מזה לזהות צבע ממשי אין מקור, ולכן עיקר החידה שלנו הוא להשלים את הנה"י, הנצח הוד יסוד.

אם אנו מבינים שהחסד הוא כחול והתפארת צהוב והנצח בניהם, הוא צריך להיות ירוק. בשיעור הקודם אמרנו שירוק הוא צבע של יוסף, ולכאורה זה צריך להיות יסוד ולא בנצח, ויש באמת שיטה אחרת שהירוק הוא ביסוד כמו שנלמד בהמשך, אבל לפי השיטה הזו, שאנו מחפשים שיטות מסתברות שיש איזה הגיון טוב לפי הנתונים הקיימים, תמיד השיטה שלנו לפתח נתונים קיימים ולהגיע לתמונה שלימה שלא כתובה בשום מקום בפירוש, וכאן יש לנו דוגמא אחת של הצבעים. כמו שאמרנו יש עוד שיטה, שבשבילה צריך עוד יותר הקדמות של חכמת הצירוף שהירוק נופל במקום היסוד, אבל לפי ההיגיון פה שזה ההגיון הכי פשוט והכי ראשוני, הירוק הוא צריך להיות בין החסד לבין התפארת שזה בין הכחול לצהוב, כדי לפשר בניהם אפשר לומר כמו שכתוב בזוהר "איהו בנצח" היסוד, הזכר, עולה בנצח. וכך הירוק עולה במקום הנצח.

בצד השני, ההוד, הוא אמור להיות בין האדום של הגבורה ובין הצהוב של התפארת שבאמצע יש כתום. זוהי השיטה הכי פשוטה, וזה נקרא 5 הצבעים של האומנות. ה5 שהסברנו בשיעור הקודם. מה שנשאר הוא הסגול. הסגול הוא משהו באמצע בין הכחול לאדום, ולפי ההגיון יסוד צריך להיות בין חסד לגבורה שזה סגול, אבל לסגול אנו קוראים תכלת.

נתבונן במילים כאן, כתבנו כל שם של צבע בכתיב חסר וכך זה על פי דקדוק, וזה גם מאוד מעניין שלכולם יש משקל שווה, חוץ מהתכלת לכולם יש משקל דקדוקי שווה, כחל, אדם, צהב, ירק, כתם. והכל על פי דקדוק בכתיב חסר. אדום זה אותיות אדם (בפתח) מ"ה, צהב זה מ"ה וב"ן ביחד – 97, שזה נקרא בקבלה "מהטבל" "ושם אשתו מהטבל" מ"ה ועד ב"ן – 97. אח"כ ירק הוא "יש" 310 – ש"י עולמות שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא, וכתום זה קשור למילה כתם, הוא 460, כל הכתמי דם זה תוצאה של קלקול, וגם תוצאה טבעית בספירת ההוד. "הודי נהפך עלי למשחית", "כל היום דווה" זה כתמי דם, וכל הכתמים אלו הכתומים שמצד ההוד. וכמה זה ביחד? 970.

אם הייתי כותב כל אחד בכתיב מלא עם ו', הייתי מוסיף 30, וביחד זה היה 1000, אלף אורות, בדיוק, לא פחות ולא יותר. אבל אני עדיין מעדיף לכתוב את זה בכתיב חסר בשביל המספר הבא שהוא עוד יותר חשוב מאשר אלף.

עד כאן זה 970, לפי הסברה שהתכלת זה הצדיק הכל טוב, מידת ההתקשרות לצדיק, נוסיף את התכלת שזה 850, כל טוב, ל970, מה יוצא? 1820. זה המספר אולי הכי מכובד והכי חשוב בכל התורה כולה, זה 70 פעמים הוי', וזה המספר המדויק של כל שמות ההוי' בכל התורה כולה. "סוד הוי' ליראיו" סוד שווה 70, ויש סוד פעמים ה', שמות הוי', בכל התורה כולה, 10 פעמים יעקב. זה המספר כמה אזכרות, שם ה' נקרא אזכרה, לזכור זה להתקשר, מתקשרים ע"י השם, וכל שם זה זיכרון. כמה פעמים יש בכל התורה כולה אזכרה? 1820, שזה 70 פעמים שם ה' עצמו "סוד הוי'" בכל התורה כולה.

זה יוצא כל המעגל הצבעים. 6 הצבעים האלו לפי האומנות. ג' הראשים הכחול האדום והצהוב, וג' המשנים הירוק והכתום והסגול, שהסגול זה התכלת.

הארגמן ממש, שזה בפירוש צבע המלכות, הוא נשאר במקום המלכות, שהוא יותר אדום מאשר התכלת, זה שאמרנו שעל גבי הארגמן שמים בגד כליל תכלת במלכות, זה מאוד טוב על פי קבלה, שמתוך ספירת היסוד המשפיע, משפיעים דוקא בגד שזה לבוש חיצוני להגן על האשה, המלכות, בפני היניקה. זה מאוד מתאים שהתכלת נובע מהיסוד לכסות את המלכות, כאשר הלבוש הטבעי העצמי של המלכות הוא ארגמן, אבל בפסוק כתוב תכלת לפני ארגמן, ולפי מה שהפרדס אומר אחרי הארגמן שמים את התכלת, אבל השורש של השפעת התכלת זה בא מלמעלה.

אם נאמר את זה עוד יותר מדויק באותיות של קבלה, התכלת שהוא יוצא מהדג הזה, מהחילזון, הוא יסוד אבא שמתלבש בקבלה. יש סוד בקבלה שהיסוד של אבא שזה המקור של התכלת, יורד ומתלבש ביסוד של זעיר אנפין, ולפי דעתינו זה עוד יותר מדויק בקבלה סוד התכלת. ואח"כ הוא משפיע את הצבע הזה למלכות. ויתכן מאוד שהגילוי של הצבע הוא גילוי במלכות כמו שכתוב בפרדס, אבל בשורש של הצבע מלמעלה.

הדבר הזה הוא לא רק השערה, לדבר הזה יש מקור מפורש בכתבי האריז"ל מה שאנו אומרים, שהוא אומר שהדג הזה של החילזון הוא הצדיק. יש מקום אחד מפורש בקבלה, בזוהר ובכתבי האריז"ל, שהדג החילזון שממנו התכלת, הוא הצדיק, והתכלת הוא הזרע שלו. הדם של החילזון הוא הזרע של הברית, ואם כן יש ממש מקור מפורש שהתכלת זה הצדיק יסוד עולם, במקום של היסוד בקבלה.

יש עוד דימוי לשפע של הצדיק, שמן זית זך, שזה בא מיסוד אבא ליסוד ז"א, טזה גם מתקשר מאוד יפה לחג חנוכה. השמן זית זך בקבלה זה גם כן מיסוד אבא וזה נשפע דרך היסוד ז"א למלכות שזה כנסת ישראל. ואותו דבר החילזון זה גם בחינת השפעת יסוד אבא ליסוד ז"א, שמזריע למלכות את סוד התכלת. כמו שיוסף נאמר עליו "בן פרת יוסף" וכתוב שפרת זה אותיות פתר, היות שהוא פותר את החלומות, וגם זה אותיות תופר.

כתוב במאמר רז"ל (לא בקבלה) ואולי נגיע לזה בהמשך, שארגמן זה אורג מן, לשון אריגה, אורג מזון, מן. ועל דרך זה החוטי תכלת אפשר לראות בהם את חוטי התפירה של יוסף, הפורת, הפותר, התופר. שתופר עם חוטי התכלת שהוא בעצמו מוציא מעצמו, אבל זה על מנת לעשות לבוש, ודוקא לבוש חיצוני לבת זוגו, לסוד המלכות.

עד כאן ראינו שיטה אחת של סידור הצבעים, החום לפי שיטה אחרת זה המלכות. ויש עוד הרבה, וזה רק התחלה. זה שיטה אחת ראשונה מאוד הגיונית של סידור הצבעים. לפי השיטה השניה החום זה צהוב עמוק, ולפי פשט בתורת הצבעים חום זה רק צהוב ולא צבע בפני עצמו, אבל לפי השיטה האחרת נייחד לחום צבע בפני עצמו, אבל לפי הפשט בתורת הצבע חום הוא לא ערך בפני עצמו.

נסיים עם הרמזים שכתובים פה, שהם דברים מאוד יפים בתורת החשבון "ענייך ברכות בחשבון" וכל היופי שלהם זה המסר הפנימי שלהם. אנו חוזרים לזוהר שציטטנו בשיעור הראשון שבתחילת הבריאה יש חשמל, שזה העלם וגילוי חש מל, וכמו שהסברנו בשיעור הקודם שיש אפילו 3 שלבים – חש מל מל, אבל בכללות זה העלם וגילוי חש מל, כמו חושך ואור. והזוהר אומר שמתוך הלבן המקורי יוצאים שני אורות, אור לבן ואור אדום, וכל הבריאה כולה זה לבן אדום. הכל פיתוחים, כמו שהפרדס אומר שכל ספירה כמה לבן וכמה אדום, הכל הרכבים של לבן אדום. וזה יוצא מהחשמל שהוא בעצם כולל חושך ואור ביחד. "ברישא חשוכא" – חש, "והדר נהורא" – מל.

מה הרמזים היפיפיים בדבר הזה? הרמז הראשון הוא "בראשית" שווה חשמל חשך אור. חשמל שהוא בעצם כולל כאחד ונושא יחד את שני ההפכים של חושך ואור, חשמל חושך אור שווה בראשית. אח"כ החשמל הזה שהוא כולל חושך ואור מוציא אור לבן, אור לבן שווה "ברא אלקים". "בראשית" שווה חשמל חשך אור. כאן האור הוא עוד לא אור לבן, כי לבן זה כבר מתחיל להיות צבע, ממוצע. "ברא אלקים" מה הוא ברא? אור לבן. לפי זה אור לבן זה טוב פעמים טוב, כי אמרנו שברא אלקים זה טוב בריבוע. "בראשית" זה 11 פעמים אגלי טל. אור לבן ר"ת א"ל, השם של אברהם אבינו שהוא בחינת אור לבן, "בהבראם" – באברהם. "ויקרא שם בשם ה' קל עולם" "חסד קל כל היום", זה היום הראשון של מעשה בראשית שהוא "היום דאזיל עם כולהו יומין".

אבל יש גם כן אור אדום. נכתוב אדם חסר כתיב לפי הדקדוק, וכשנטרף אור לבן לאור אדם יוצא "ישראל" – אשר בך אתפאר. זה גם דבר שנפלא, שהרי איפה כתוב ישראל? בדיוק לפני בראשית, בסוף התורה "נעוץ תחילתן בסופן". "ישראל" "בראשית" "ברא אלקים" ועד לישראל ועד בכלל. ישראל שזה הסיום של התורה, שישראל זה התפארת זה החיבור של אור לבן + אור אדום. וזה גם "לעיני כל ישראל" העניים. יש שני עניים הלבן והאדום. על ישראל כתוב "אתם קרויין אדם" אדם זה אדום. מי זה ישראל? יעקב אבינו. הוא היה בין שני אנשים והוא ניצל משניהם ובירר את שניהם, בין לבן הארמי לבין אדום, אדום זה עשיו. יעקב שזה ישראל נתון בין "לבן" הארמי לבין עשיו הוא "אדום". באמת באמצע זה הצהוב שלו, ובכל אופן שני הגורמים של ישראל הם לבן ואדום, שישראל שווה אור לבן + אור אדום, זה פלא הגימטריה הזו.

א"כ, ההתחלה זה חשמל חושך אור, אח"כ "ברא אלקים" אור לבן, ולבסוף "לעיני כל ישראל" ונעוץ סופן בתחילתן, שזה היחוד של אור לבן + ואור אדום. זוהי גם סידרה ריבועית שאין כאן המקום להאריך בזה. אם זה כל כך טוב, סימן שיש לזה המשך שהוא עוד יותר טוב, עד להכי טוב.

ההכי טוב כאן שנחזור לביטוי "אור לבן", ש"ברא אלקים" שזה טוב בריבוע, זה אור לבן. נכתוב את זה גם במילוי האותיות, זה לא כתבתי ותכתבו בעצמכם, אמרנו קודם שאור במילוי זה 633, ובסך הכל אור לבן במילוי שווה 1225 וזה גם ריבוע, וזה תופעה לגמרי נדירה שריבוע במילוי גם יהיה שווה ריבוע. שוב, אור לבן זה ריבוע של 17, וכשכותבים אור לבן במילוי אותיות זה יוצא ריבוע של 35 שהוא המשולש, כל המספרים יחד עד 49 הריבוע של 7, כאשר הנקודה האמצעית של המספר הזה הוא תרי"ג "את האור" שזה 613, הוא הנקודה האמצעית של 1225 שהוא הריבוע של 35 שהוא המשולש של 49. מה ההפרש, מהו חלק המילוי? כמו שמקודם בדקנו מהו חלק המילוי של אור וזהב, מהו חלק המילוי של אור לבן? אור לבן בעצמו הוא "ברא אלקים", חלק המילוי שלו שזה 1225 פחות 289 שווה 936, וזה חלק המילוי, הנסתר, של אור לבן. שהוא 36 פעמים הוי', מכוון כנגד 36 הנרות של חנוכה שכל אחד הוא נר הוי', כל נר של חנוכה הוא "נר הוי' נשמת אדם", ויש 36 נרות, ו36 פעמים הוי' שווה 936 שזה המילוי של אור לבן, החלק הנסתר של "ברא אלקים" אור לבן.

מה עוד שווה המספר הזה 936? כאן זה הסיום הכי טוב, עד עכשיו זה היה יותר טוב ועכשיו זה הכי טוב. הכי טוב הוא שהמספר הוא בדיוק הפסוק שכתוב בסידורים לכוון לפני נר חנוכה "כי אשב בחושך הוי' אור לי" וזה קשור לבעל תשובה שלמדנו בשיעור הקודם שהוא מתחיל מהחושך ואח"כ מגיע לאור. "כי אשב בחושך הוי' אור לי" שווה המילוי של אור לבן שהוא שווה "ברא אלקים" שווה לו' הוי' , כנגד לו צדיקים, לו נרות הם כנגד לו' צדיקים, כל נר קטן הוא כולל אור גדול בתוך הצדיק שזה סוד התכלת. וזה ממש פלא החשבון הזה לסיום הערב. שלו' פעמים הוי' כנגד הלו נרות הלו' צדיקים של הדור שמקבלים את פני השכינה בכל יום, שווה "כי אשב בחושך הוי' אור לי".

כמה מילים יש בפסוק הזה? 6, נחלק 36 פעמים הוי' ל6 וזה שווה 6 פעמים הוי', שזה יוסף הצדיק, כלומר שהערך הממוצע של כל תיבה בפסוק הזה הוא יוסף, יוסף 6 פעמים, שכל יוסף בעצמו הוא 6 פעמים הוי', והוא החלק הנסתר של אור לבן, כאשר אור לבן הוא 17 בריבוע ועוד החלק הנסתר שלו זה לה' בריבוע, שהוא בעצמו סיפור שלם בפני עצמו שלא נאריך בו, אבל החלק המילוי שלו בפני עצמו הוא שווה את הפסוק הזה שמכוונים לפני הדלקת נר חנוכה "כי אשב בחושך הוי' אור לי", כשאני יושב בחושך, בתוך הנפש הבהמית שלי, האני והאגו זה החושך כמו שכתוב בתניא שאצל הבינוני והבעל תשובה האני זה הנפש הבהמית, והוא יושב בחושך אבל הוא מרגיש גילוי, הוא מקבל, זה המל שלו, המל הראשון של הברית מילה שה' מאיר לו בחושך.

וה' מאיר לו כל כך עד ש"ה' יגיה חשכי כי אתה נרי הוי'" – הנר ה' נשמת אדם, הנשמה האלוקית זה לא אני אלא אתה, כידוע שאצל הבינוני והבעל תשובה הנשמה האלוקית היא ה' "נשמה שנתת בי טהורה היא", זה לא אני. אני יושב בחושך. אבל כאשר אני יושב בחושך, ה' שזה הנפש האלוקית היא אור לי, כמו "נשמה שנתת בי טהורה היא", אבל בסוף האור הזה שה' נותן בי זה הופך גם את החושך שלי לאור גדול. וזה מה שכתוב "כי אתה נרי הוי'", הנשמה שלי היא קודם כל אתה, "והוי' יגיה חשכי", לא רק שהוא יאיר בתוך החושך, אלא הוא יגיה, אור נגה, הוא יהפוך את החושך לאור גדול וגלוי. עד כאן הערב.

שיעור רביעי

נסתכל קודם על הלוח הזה (***) ונראה כמה בחינות של ארבעה ראשי צבעים כנגד הוי'. מה שלא דיברנו עד עכשיו איך עושים את הסדר הבסיסי של הצבעים כנגד שם הוי', וצריך להיות איזה הקבלה של שם הוי', כמו העולמות, עולם האצילות ועולם הבריאה, היצירה והעשיה שעליהם כתוב "כל הנקרא בשמי ובכבודי" זה עולם האצילות, "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" כנגד בריאה יצירה עשיה, ובהרבה מקומות בפשטות הקצוות של הוי', הדרגה הגבוהה – אצילות, והדרגה הנמוכה – העשיה, העולם שלנו "עלמא דשיקרא", עולם האצילות הוא עולם האמת, עולם של מציאות האמיתי שזה התגלות שהכל הוא ה', וממילא התבטלות של כל מי שנמצא שם ועומד שם, שהוא בטל במציאות לה'. משא"כ העולם הזה הוא עלמא דשיקרא, שזה בדיוק הפוך, שהכל נדמה אני, אני מרכז ההויה, וכל השאר נברא לשמשני "בשבילי נברא העולם" לגירעותא, צריך לומר את זה גם למעליותא כמובן, אך הנפש הבהמית עלולה לפרש את זה הפוך מהכוונה האמיתית.

ולפי זה הקצה העליון – האצילות שזה י' של שם ה', הוא הלבן, הלובן והאור הפשוט, וכאן העולם העשיה עלמא דשקרא הוא השחור, יש למעלה לבן ויש למטה שחור. כתוב שהמילה הראשונה "בראשית" היא צירוף האותיות ירא בשת, שזה יראה עילאה, הבושה של הנברא לעמוד מול גילוי הבורא, ומה הבושה שלו, שנדמה לו שהוא כמו כתם שחור ונקודה שחורה על פני יריעה שכולה לבן, שהמציאות שלי בתור אגו נפרד מהמציאות של ה' פוגם בלובן העליון, אני כמו נקודת לכלוך, נקודת שחורה על גבי הלובן. אולי בהמשך נדבר על חורים שחורים ולא רק נקודה שחורה, אלא אפילו חור שחור בתוך הלובן העליון.

א"כ, יש קצה עליון שהוא לובן, הוא אצילות, כל בני ישראל אמורים להיות עם תופעה של לובן, אנו אצילים "אצילי בני ישראל", אבל יש את המציאות התחתונה – השקר, ולכן זה נקרא עלמא דשיקרא – שחור. מה יש באמצע? יש את האדום והירוק, שהירוק הוא ירוק ככרתי, או שהוא צהוב, בדרך כלל הוא צהוב.

כתבנו לידו בהקבלה, חוץ מהפשט של הקבלה מה זה שם הוי', גם הספירות חכמה ובינה מידות ומלכות, או העולמות כמו שאמרנו אצילות בריאה יצירה עשיה, שזה יותר חשוב לענינו, חוץ מזה כתבנו עוד 3 הקבלות פשוטות מאוד להתבונן לפי הסדר הזה של לבן ואדום. אדום זה בינה, בריאה, שכתוב "שמינה דינין מתערין", ומה זה דין? דין לעניננו, אם זה כנגד עולם הבריאה, דין זה מודעות נפרדת, ראשית הרגשת היש הנברא כדבר נפרד מהבורא, מן הלובן העליון, וזה אור אדום.

האור האדום הראשון הוא שיש עוד מישהו חוץ מה', עולם הבריאה זה שיש כבר נברא עם מודעות נפרדת. אח"כ יש כל מגוון הצבעים שיוצרים את התפארת, שזה עולם היצירה שהוא כנגד ספירת התפארת שיש שם כללות כל המינים העלולים להתפרט ולהתגלות ולהופיע בעולם התחתון, הרבה טיפוס, מה שנקרא מין לגבי איש, מין האריה, מין הנשר, כל המינים בתור מינים מופשטים הכל נמצא כבר מגוון בעולם היצירה, ושם הירוק שהוא כל המגוון של הצבעים. אח"כ שזה יורד למטה, וזה נהיה ממש הרגשת נפרדות זה כבר הופך להיות שחור.

אם זה כנגד שם הוי', יש ודאי קשר בין הה' הראשונה לבין הה' השניה, "הא בהא תליא" – כתוב בקבלה שזה ה' בה' תליא. זה לפי כלל שאנו נסביר אותו יותר בהמשך בעזרת ה', לגבי דם, זה אדום וזה קשור לכתמים גם כן, יש מאמר רז"ל ש"שחור -  אדום הוא אלא שלקה", ששחור בעצם הוא אדום רק שלקה, כך חז"ל כותבים. ממילא זה גם מסביר לנו את הקשר בין כחול ללבן, הרי השחור והאדום זה בצד שמאל והכחול והאדום זה בצד ימין, כמו ששחור, זה קביעה ומאמר רז"ל מפורש, הוא אדום שלקה, כך אותו הדבר הלבן הוא כחול שהשתפר.

יש לזה הרבה דוגמאות, לדוגמא מה מוסיפים לכביסה כדי שתתלבן? כחול, יש איזה קשר שכחול עושה לבן. ואותו דבר יש בבהמה איבר שנקרא הכחול, מה הזה הכחול של הבהמה מלשון כחול? מה יש בתוכו? החלב, הלבן. האיבר בבהמה שיש שם לבן נקרא כחול. הלבן נקבע ומתבשל בתוך הכחול. אותו הדבר כחול מלבין, וכך גם אדום משחיר. אדום שהוא לוקה הוא הופך להיות שחור. לכן אמרנו שהאור האדום של עולם הבריאה הוא ראשית ההתפרדות זה הופך להיות שחור. וזה הקשר בין ה' עילאה לה' תתאה, ובאמצע יש את כל הירוקים, לפני שהאדום המקורי לוקה לגמרי ונעשה שחור.

וזה המבנה או המודל הפשוט ביותר של ארבעה עולמות: לבן אדום, שני ראשים כמו חכמה ובינה שאם הם ביחד הם יפים מאוד, אם האדום הוא לא נפרד כל כך מהלבן, הוא יצטרף כמו "שני רעין דלא מתפרשין לעלמין" עיקר היופי הוא הזיווג והמיזוג והשילוב של האור הראשון שהוא אור לבן והאור השני שהוא אור אדום, כמו שלמדנו אתמול מזוהר, שקודם יש חשמל ואח"כ יש אור לבן ואור אדום, וזה שני הבחינות העליונות כאן כנגד עולם האצילות ועולם הבריאה בכלל, כלומר כנגד המצב של אצילות, שזה ביטול במציאות והמצב האדיאלי שבריאה היא ביטול היש, עולם הבריאה הוא יש, אבל זה שהיש מרגיש שהוא מתהווה בכל רגע תמיד מהאין האלוקי שמהווה אותו, זה המצב האדיאלי של האדום. האדום הוא מרגיש את עצמו ליש אבל הוא גם יכול להרגיש את ההתהוות התמידית שלו.

ואם ובמידה שהוא מרגיש את ההתהוות התמידית שלו הוא אדום שמח. גם הפרדס כותב שהאדום הוא צבע מאוד משמח, איפה השמחה? אמרנו שהשמחה היא באמא ולכן זה כנגד אמא. אם היש מרגיש את הביטול שלו לאין שמהווה אותו, זה לא נקרא ביטול במציאות, ביטול במציאות זה לבן, זה עולם האצילות "אצילי בני ישראל", אבל המצב האדיאלי של הבינוני שכן מרגיש את עצמו היא השמחה, שמחת האדום. הפרדס כותב בפירוש שהאדום מעורר אהבה ושמחה, זה לשון הרמ"ק בפרדס, שהאדום הטהור, כמו שיש דם טהור, לא כמו דם טמא אדרבא עיקר הדם הוא טהור לפחות ככה הוא אמור להיות, והצבע הכי טהור הוא אדום, והאדום הטהור הוא מעורר אהבה ושמחה, א"כ הוא משהו מצויון.

אבל אם האדום הוא לוקה, שזה שהוא לוקה זה כמו המשפט שאמרנו בתחילה ש"מינה דינים מתערין" שהוא מתדרדר ובסוף הוא משחיר לשחור, שזה בעולם העשיה "אף עשיתיו", אף הוא גם לשון "חרון אף", כעס, רתיחת הדמים זה מידת הכעס, וע"י הרתיחת הדמים האדום הוא לוקה, כעס הוא כמו "מלקות", שהאדום  לוקה, ואז הוא משחיר.

לסדר הזה הפשוט של לבן אדם ירוק, שזה כל הירוקים וכל גווני הקשת, ולבסוף שחור, יש כמה דברים שמקבילים לשם הוי' הזה, והראשון הוא הצבעים בתוך העין שכבר הזכרנו אותם, השני הוא הצבעים של ה4 מרות שהם כנגד ראשי המידות של הנפש והגוף, שמה שהכי קשור לבריאות הגוף הוא המרות, מרה לבנה ומרה אדומה מרה ירוקה ומרה שחורה, בדיוק 4 מרות לפי הצבעים האלה. וכל הרפואה הקדומה היה למזג ולאזן את המרות בגוף, שאם יש עודף של מרה אחת זה שורש המחלה, וכדי שהגוף יהיה בריא ושלם ומאוזן צריך לדאוג למלא את המרה החסירה. ולפי הרפואה הזו המקורית יש 4 מרות בדיוק לפי ה4 צבעים האלה.

איפה המרה הלבנה נמצאת? בריאה, וזה מה שכתוב כאן על הלוח (***), אח"כ יש את המרה האדומה שהיא קשורה עם הדם וזה נמצא בכבד, ולמשל כדי לעורר ולעודד את הכבד צריך צבע אדום. איפה המרה הירוקה נמצאת? בכיס המרה, שזה נקרא מרה. ובסוף יש מרה שחורה שמשכן שלו הוא בטחול.

אתמול הסברנו שיש גורם נפשי וגם גורם גופני בהבחנת ובחויית הצבעים, חויית הצבעים מבחינת הגברא כולל 2 גורמים, גם גורם נפשי וגם גורם גופני, שכמובן שיש קשר ויחס בניהם. ויש גם 2 גורמים בחוץ, סוג האור וגם הצבעים ברקע. אבל בנפש 2 בגורמים הוא המידה והמצב הגופני של האדם, וכאן גם, כל מרה מצביעה על מצב נפש וגם על מצב גוף, כמובן שיש יחסי גורמים בניהם.

אח"כ יש עוד תופעה שלישית שזה גם דבר מאוד פשוט בעולם, שבני האדם – מין המדבר נוהגים לחלק אותם ל4 סוגי עור, יש עור לבן, לבנים, ויש אדומים ויש צהובים ויש שחורים. כמובן שיש התכללות בין הסוגים האלה, אבל עצם התופעה שכך נהוג בעולם לחלק את סוגי העור ל4 הסוגים האלה לבן אדום צהוב ושחור, זה אומר דרשני, הוא מצביע בפירוש שיש כאן איזה שהוא שם הוי'. אם האדם הראשון נקרא כך מלשון אדום, סימן שהוא היה אינדיאני, כי זה נקרא עור אדום, וגם מאוד מתאים שדוקא האדם הראשון הוא מבחינת הטבע שלו יהיה מהמקום של מקור הצבעים, שזה באמא, בחינת אדום ולא בחינת לבן. הלבן הוא האור הפשוט אבל ה"צבע" העיקרי, כבר הזכרנו כמה פעמים שהוא הצבע האדום.

כאן כתבנו כמה הקבלות פשוטות של הוי' כנגד הלבן אדום ירוק שחור. ונחזור ונאמר את זה קצת יותר בפירוט. לגבי העין אמרנו שיש את הלובן שמקיף את העין כמו ים שמקיף את היבשה. הים שבעין הוא הלובן שבעין, אבל בתוך הים יש חוטי דם שזה האדום שבתוך העין, ועל זה כתוב בפירוש בספרי הקבלה שהעין שמסתכלים בה ורואים את הלובן, מי שחש טוב ורואה גם את האודם מעורב בתוך האדום, עליו להתבונן בפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" שהרי כל המצב של הנפש, הפגמים של האדם והעבירות וגם המצוות, הכל אפשר לראות בעין כמו שאפשר לראות במצח את המצב הבריאותי הנפשי של האדם, כך כתוב בקבלה שזה עוד יותר כשמסתכלים על העין. כמו שיש היום שיטה שלימה ברפואה לאבחן את כל מה שיש בגוף לפי ההסתכלות בעין, בקבלה יש אותו דבר מקביל לענין הנפש, והיות שהגוף והנפש הם 2 פנים של הויה אחת ודאי שיש קשר בניהם.

בכל אופן, המצב הזה של לבן ואודם בתוך העין זה "כחטאכם כשנים" בתוך הלובן "כשלג ילבינו", וא"כ הלובן של העין הוא מקור הסליחה, וגם בנפש יש ענין הסליחה והכפרה למי שפגם בך. מקור הכעס הוא העין הרע, שהאדם מקפיד או שיש לו קנאה וכעס, או שהוא עוין מישהו, מלשון עין, זה בא מהאודם. אבל צריך שהאודם יתבטל בתוך הלובן, וזה כשהוא מוחל וסולח ומוותר.

יש לובן בעין שזה נקרא עין טובה, יש מאמר חסידות מפורסם למה בכלל יש 2 עניים ולא עין אחת, העין הימנית היא בשביל להסתכל טוב על החבר ועל הזולת "ואהבת לרעך כמוך", והעין השמאלית היא לתקן את עצמך. והאודם הוא כמו "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", שהוא צריך להתרגז על עצמו, להרגיז את היצר טוב שלו על היצר הרע, וככל שהנשמה היא נשמה כללית ויש לו תפקיד לגבי הדור ולגבי הכלל, הרי כתוב שגם משה רבינו צריך לקצוף על עם ישראל בתור חלק מעצמו. להוכיח מישהו זה רק שאתה מרגיש אותו ממש חלק מעצמך, הביקורת אמורה להיות רק לעצמי ואל החבר להסתכל רק בעין טובה וללמד עליו זכות, "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" והאדמו"ר מגור ה"שפת אמת" אמר את הווראט הידוע, היות שאי אפשר להגיע אף פעם למקומו של השני, אי אפשר לדון אותו אף פעם.

בכל אופן, מזה שכתוב "עד שתגיע למקומו" משמע שיש מגמה לנסות להגיע למקומו, יכול להיות שזה נקרא "עד שתגיע למקומו" ולא עד בכלל, כמה שתנסה להתקרב אף פעם לא תדביק אותו ממש, אבל זה שכתוב עד שתגיע משמע שיש מגמה כזו, תנסה להגיע למקומו, ואם היית מצליח היית יכול לדון אותו, אם אתה אף פעם לא תגיע אתה לא יכול לדון אותו אף פעם, אבל עד שתגיע תנסה בנתיים.

ויש לזה כמה פירושים בחסידות, ויש פירוש אחד שלמה יש מגמה בכל זאת להתקרב על מנת לדון אותו, כי מרחוק אתה מאוד רוצה לדון, אבל אומרים לו "עד שתגיע למקומו" ככל שתתקרב למקומו תראה אותו ואת מעשיו באור אחר. והדין מעצמו מתמתק ככל שתתקרב. לו יצוייר שאתה כן מדביק אותו, הוא היה נכלל בעצמך ואז אתה יכול להוכיח אותו.

יש את הפירוש המפורסם של הבעש"ט "הוכיח תוכיח" – תוכיח את עצמך ואח"כ תוכיח אחרים, ואי אפשר להדביק את החבר באור פנימי אלא רק באור מעמיק, ולא נאריך להסביר את זה, אבל הנקודה היא שאפשר לכלול את החבר באיזה שהוא אור שמקיף את שנינו ביחד, אפשר להיכנס עם החבר תחת חופה ולכרות איתו ברית, כמו ברית נישואין, וכאשר יש מקיף אחד שמקיף על שנינו אני רואה אותו כחלק מעצמי, ועל זה כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה" אדמו"ר הצמח צדק מסביר במצות אהבת ישראל בדרך מצוותיך שיש אהבה אחת ואור מקיף את שנינו, אני משותף, ואז התוכחה היא תוכחה בונה, והאדום הוא אדום שמח כמו שנסביר יותר בהמשך. כשיש ביקורת בונה, האדום משמח, אבל כאשר לא – הוא צריך להתמתק ולהתבטל בתוך הלובן, וזה עדיף לו מאשר לבלוט בפני עצמו שאז הוא העין הבולטת שזה לא טוב.

זה היה הלובן והאודם שבעין, אבל אח"כ מתקרבים פנימה לבת עין, יש מסביב לבת עין את הצבע של העין שזה נקרא הירוק של העין שזה יכול להיות כל מיני גוונים, כל גוון לפי הקבלה מראה על תיקון נפש, למשל כתוב שאם יש משהו עם עניים ירוקות, מה שאנו קוראים ירוק, ירוק ככרתי, עליו בנפש לתקן את הכריתות שיש בתורה, יש עבירות ומצוות שאיסורם הוא איסור כרת, וכתוב שירוק בעין זה תיקון כרת, וכך הלאה כל צבע בעין מראה על תכונה וגם מה אמור להיות התיקון לבן אדם הזה.

עד כאן דיברנו לפי הזוהר שיש בעין ג' ראשין, הש' של שבת, הלבן האדום והירוק ואח"כ יש את השחור שזה הבת עין באמצע שמשם יוצא האור. יש מקום בקבלה, אולי נגיע לזה בהמשך, שמאבחן כל 7 צבעים, כל צבעי הקשת, אבל לא לפי השמות שלהם, אלא מאבחנים את כל 7 הצבעים בתוך עין. עד כאן הסברנו את הסוד של הזוהר ש' בת – שבת, שזה העין.

ויש רמז מפורסם "בי נשבעתי נאום ה'" המילה נשבעתי זה צירוף אותיות שבת עין, ואומרים את זה בסוף עקידת יצחק, המילה הזו נשבעתי ועד עין שווה ארץ ישראל, וזה הקשר בין יום השבת קודש לארץ הקודש. "נשבעתי" – שבת ועוד עין, ששבת היא בחינת עין, וזה בת עין, וגווני העין שבתורה, ואפילו בעולם, המקור של זה הוא ארץ ישראל. וגם עם ישראל וגם ארץ ישראל הם "בבת עינו של הקב"ה" וכידוע ששבת בזמן זה כמו ארץ ישראל במקום.

ויש מקום כמו שאמרנו ואולי נגיע לזה בהמשך שאומר, שלא רק שיש 3 צבעים והשחור, אלא שיש 7 צבעים בעין, ורק אחד מהם אנו נזכיר תיכף. בתוך העין ממש בבחינת דוד, הרי הלבן האדום והירוק זה כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב, והבת עין הוא כנגד דוד, שחור כעורב "ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים", וזה הבת עין. כשהפרדס מחלק את לשבעה צבעים הוא אומר שבשחור הזה, בבת עין ממש נמצא התכלת, ולא בירוק שהוא כל מגוון הצבעים.

אגב, זה שהירוק הוא כל הצבעים זה בגלל שהוא כנגד ו' של שם הוי' שזה ו' קצוות, ויש לו הרבה בחינות שונות. האדום זה צבע אחד כללי, ולובן זה יותר כללי, זה כלל של אור וצבע ביחד, וצבע הוא אדום, והפירוט של צבע הוא ירוק, ולכן בשם ה' הוא כנגד בו' שהוא ו' קצוות ששם זה פירוט המידות, מידות מלשון דמות בפני עצמה, והסוף הוא השחור, וכל אחד יש את הפירוט של הצבעים לפי הצבע שבעניים שלו.

אולי התכלת הוא אחד מהצבעים הללו? אומר הפרדס שהתכלת שהוא הצבע הסודי, כמו שהסברנו הרבה פעמים זה בבת עין. זה בשחור. התכלת מזדווגת ומתקשרת עם השחור, אבל אם התכלת היא תכלת של קודש כמו התכלת של הציצית ושל בגדי הכהונה וכו' השחור בעצמו הופך להיות קודש קודשים. לא שחור של נפרדות גמורה אלא שחור של "דירה לו ית' בתחתונים" תכלית כל מעשה בראשית, שעולם העשיה הוא התכלית, ואומרים שהתכלת הוא מלשון תכלית, התכלת זה התכלית, ואיפה היא נמצאת? בשחור.

ולכן למשל בנר, אחר השיעורים שלנו בעזרת ה' נקדיש רק לענין הנר, בנר יש בכללות  2 אורות, אור פנימי שנאחז בפתילה, ואור מקיף שמקיף את האור הפנימי. ובלשון הזוהר שהאור הפנימי שנאחז בפתילה או נהורא אוכמא שזה אור שחור, או נהורא תכלא שזה אור התכלת. צבע התכלת היא הצבע של האש הכי פנימי בנר שנאחז ומכלה פתילה. יש כמה פירושים בתכלת, אתמול אמרנו שזה מלשון כל, כל טוב, ועכשיו אמרנו שזה גם מלשון תכלית, אבל זה גם מלשון כליון, החלק של אור הנר שמכלה את הפתילה הוא הנהורא תכלא ובמקום אחר גם נקרא הנהורא אוכמא, ושוב רואים שבמציאות של הנר השחור והתכלת הוא היינו הך, ואם רוצים לדייק כמו הפרדס צריך לומר, שרואים את אור התכלת בתוך השחור, שיש רקע שחור אבל הצבע שבולט ברקע הזה הוא התכלת.

בדרך כלל בנר יש אור שחור בפנים ואור לבן בחוץ, לאור הלבן יש גם גוונים כמו צהוב ועד גוונים שנסביר בהמשך, והזוהר קורא לאור העליון נהורא חיוורא, אור לבן, על גבי "נהורא אוכמא", אור שחור, אבל הנהורא אוכמא בפירוש נקרא גם נהורא תכלא שזה אור תכלת, מלשון כליון.

גם בכליון יש הרבה מדריגות, יש כליון של ביטול היש ויש כליון גמור של ביטול במציאות. ואם האדום המשמח חווה את חווית ביטול היש, יש בו גם כן נקודת תכלת כמו שנסביר בהמשך. בתכלת יש הכח לכלות, וזה יכול להיות רע ויכול להיות טוב. יש לכלות שהוא רע, לכלות ולאבד ולהשמיד, שזה דין קשה לחסל משהו, אבל יש כליון שבעבודה זה תכלית הכוונה, ביטול היש. וזוהי התכלת הקדושה, הכליון הקדוש, "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" וכתוב בקבלה ששם אלקים כלה "ויכל אלקים" אלקים בגימטריה הטבע שהוא בורא את היש, הוא חווה כליון של קדושה ביום השבת קודש, שזה גם פעולת התכלת של הקודש, לכל נושא יש הרבה פרקים ועד כאן זה עוד פרק בסוד העין ובצבעים שבתוך העין כנגד שם הוי'.

נעבור למרות, עוד כמה נקודות של הסבר. המרות כאן הם כמו המידות שאדמו"ר הזקן מתאר בפרק א' של התניא, כל המרות זה גם כנגד היסודות. המרה הלבנה היא כנגד יסוד הרוח שבריאה שמשם המידות של "הוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים" כמו שכותב בתניא, מה שנקרא קל רוח. אדמו"ר הזקן מתאר שם מידות לא טובות של נפש הבהמית, ולפי זה יוצא שהצבע לבן, אם הוא לבן טוב, הוא אמור לפעול על תיקום המידות האלה, וכך גם בגוף, אם יש בעיה בריאה צריך צבע לבן, וכך בנפש הלבן צריך לתקן את כל מה שקשור ליסוד הרוח.

אח"כ האדום הוא יסוד האש, שזה כעס וגאוה, וזה קשור לכבד, והתיקון הוא ע"י אור אדום. אח"כ יש את המרה האדומה, כיס המרה, וזה נקרא יסוד המים שמצמיחים כל מיני תענוג, ואם כן, הצבע הירוק שזה כולל את כל הגוונים, תת הצבעים של ירוק, הכל כנגד התאוות לתקן אותם. ובסוף המרה שחורה זה כנגד יסוד העפר שזה כנגד עצלות ועצבות, שזה הכוונה הפשוטה של המרה שחורה, וגם התיקון שלו, לא ע"י השחור שהוא המידה רעה בעצמה, אלא ע"י שחור קדוש, שחור טוב, מלשון לשחר "כי משחרי ימצאונני", מי שמשחר הוא ימצא, ומה זה לשחר לפי זה? זה על דרך יגעתי ומצאתי. אם כתוב שמשחרי ימצאוני, סימן שמשחרי זה יגיעה, כי כתוב שלא יגעתי ומצאתי אל תאמין ורק יגעתי ומצאתי תאמין, סימן שבמשחרי יש יגיעה, וכתוב בחסידות שיגיעה זה גם מלשון געגועים. שיש געגועים חזקים וקשים ויש יגיעה קשה, וזה הטוב שבשחור.

למה כמה וכמה תלמידי חכמים מתלבשים בשחור? כי זה מראה על יגיעה קשה בתורה, על "משחרי". כתוב שרוב תלמידי חכמים הם בעלי מרה שחורה, וזה כלל גדול. והתיקון לזה הוא מאופטיה, השחור הטוב. וזה נקרא "מיניה וביה", שלפי השיטה המאופטית התיקון הוא תמיד מיניה וביה, ואם אתה לקוי בשחור צריך גם לתקן בשחור. יש גם שיטה הפוכה שצריך לתקן ע"י הצבע המשלים, וזה רפואה רגילה שאם יש ליקוי בצבע מסוים צריך את הצבע המשלים על מנת לתקן אותו, אבל המאופטיה טוענת שעיקר התיקון הוא מיניה וביה. וזה נקרא "דומה בדומה" בלשון חז"ל, כמו שלמדנו באריכות בשיעורים על הרפואה.

ולפי זה מי לקוי בשחור שזה מרה שחורה, התיקון הוא גם שחור, השחור של הטוב, כמו הפסוק "שחר טוב", והשחור הטוב בעבודת הנפש נקרא משחרי ימצאוני. השחור הוא גם מלשון שחרית, שזה לצאת מהשחור, לאור. לצאת מהלילה לאור. וזה גם כתוב בקבלה.

יש מאמר רז"ל שמה הסימן של זמן קריאת שמע של שחרית שהגיע הזמן, יש כמה דעות, והדעות שקשורים בהבחנה של צבעים, יש דיעה שצריך להבחין בין תכלת ללבן, להסתכל בציציות ולהבחין בין התכלת ללבן ורז סימן שהגיע הזמן של שחרית. ויש עוד דיעה שזה יותר אבחון דק, שיהיה אפשר להבחין בין תכלת לכרתי, וזה אחד מהמקורות בחז"ל שירוק ככרתי הוא ירוק שאנו קוראים לו ירוק, כי תכלת וירוק זה יותר דומה מאשר תכלת ללבן, ולפי הדיעה הזו עד לא הגיע הזמן שאפשר להבחין בין תכלת לכרתי לא הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, ואי אפשר ליחד את ה' בשחרית באור גדול. כמו שאומרים בהגדה שבאו תלמידיהם ואמרו שכבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כי כבר הגיע להם האור. הגיע הבוקר אור, המוחין דגדלות, ולפי זה המוחין דגדלות זה ההבחנה בין תכלת לכרתי.

כתוב בספר הפרדס שהפשט הוא שהתכלת נעשה כרתי, מקור מפורש למה שרק בעשור האחרון של השנים, כמו שאמרנו שהמדענים מתחילים להסביר איך צבעים משתנים, והוא אומר שאור הבוקר פועל על התכלת, ויש לזה מקור מפורש בזוהר, הפרדס הוא רק פירוש לספר הזוהר בעיקר, והוא מביא קטע מהזוהר שמסביר את המשנה להבחין בין תכלת וכרתי שזה לא רק שמבחין בין שני צבעים אלא שהאור של הבוקר פועל שצבע התכלת של הלילה, שוב רואים שתכלת זה שחור, הופך להיות כרתי, מתחיל להיות צמח "אמת מארץ תצמח" כרתי זה שם של צמח, וזה הסימן שהבוקר אור, שהתכלת נעשה כרתי, ואז הגיע הזמן לקרוא קריאת שמע של שחרית.

לפי מה שהסברנו אתמול שתכלת זה התקשרות לצדיק ולבן זה התקשרות לאין סוף, אולי היה אפשר לומר שכרתי זה התקשרות לכנסת ישראל ולעם ישראל ואולי גם לארץ ישראל שזה הצמח. הצבע של הצמחים מן הארץ. כתוב שכללות נשמות ישראל נקרא דשא שווה עשב וצבע האדמה. ויש צבע כרתי ועד שהתכלת לא יהפוך להיות כרתי עוד לא הגיע הזמן לקרוא קריאת שמע של שחרית.

מה אנו לומדים מכאן? קודם כל עוד דוגמא מצוינת שתכלת קשורה עם שחור וכרתי הוא המדריגה שלמעלה ממנו, כרתי זה ירוק, ולפי שם הוי' פה, השחור זה מלכות שזה הלילה וכרתי זה ביום, וזה ה-וה של שם הוי', מידת היום ומידת הלילה, וברגע שהתכלת שזה מידת לילה נעשה כרתי, זה כבר מידת יום, ואם נעשה לבן זה כבר יותר מיום, זה עולם האצילות, יום אחד "ויהי ערב ויהיה בוקר יום אחד" שיום אחד זה עולם האצילות, אבל רק מידת יום לעומת מידת לילה זה מתכלת לכרתי, ומשחור לירוק.

ולפי זה מה זה קריאת שמע של "שחרית"? שהשחור בעצמו מאיר, כי משחרי ימצאוני, ע"י התכלת והכרתי השחור הופך לאור, אור של בוקר. א"כ גם שחר הוא לשון שחור ולשחר, וגם בוקר הוא לשון לבקר, היכולת לבקר את המציאות זה בוקר. וגם שחר וגם בוקר יש להם אותו מובן של אור שנותן לך להבחין בין מימדים שונים בתוך המציאות, כמו שכתוב שבתפילין של ראש יש חלוקה ל4 בתים ובתפילין של יד הכל כלול בבית אחד, כי בתפילין של יד היא יחסית מידת לילה עדיין, מלכות. וזה כתוב בפירוש בקבלה שהתפילין של יד כנגד המלכות שזה מידת לילה ושם  אי אפשר עדיין להבחין, אבל התפילין של ראש היא מידת יום, מוחין, ולכן שם יש הבחנה ל4 בתים שונים, כל פרשה בתחום ובבית שלו.

א"כ, אנו דיברנו מקודם על העין ועכשיו דיברנו על המרות, וגבי האברים, הריאה וכו' אין כאן המקום להאריך בהם, רק אולי נאמר ווארט מפורסם של ר' נחמן שאמר שאני הריאה של עם ישראל וממילא אני הריאה הלבנה, ויש לי מתנגד שהוא הכי עוין אותי והוא הטחול, הוא המרה שחורה של עם ישראל. אני הריאה הלבנה זה עולם האמת, והטחול שעוין זה עולם הזה עלמא דשיקרא.

מה זה בדיוק האברים? אין כאן המקום, זה יותר קשור לרפואה, מה זה הריאה הכבד וכיס המרה והטחול, אבל עוד דבר, בקבלה בכל חודש יש מנהיג, איזה איבר בגוף שמנהיג את החוש של החודש, והטחול הוא המנהיג של חודש אדר, של חוש הצחוק. והמרה שחורה הופכת להיות מקור של צחוק, וגם בטחול יש את המרה שחורה, איך חז"ל מתארים את הטחול? לא אומרים טחול בוכה אלא טחול צוחק, ולכן הוא האיבר הוא המנהיג של פורים, ובהמשך אנו אולי נחבר בין חנוכה לפורים, אם כי בחנוכה אנו מדברים על אור וצבע, אבל היינו יכולים לעשות עוד חלוקה, שבכללות חנוכה זה חג של אור ופורים הוא חג של צבעים.

אנחנו נסביר איך שבחנוכה יש את המקור של האור והצבע, אבל היות שאור וצבע זה אבא ואמא, זה שמן ויין, שמן זה מאור, זה אור, ויין זה אדום, לכן כל הצבעים כתובים במגילת אסתר, נקדיש לזה בע"ה שיעור איך שכל הצבעים מופיעים במגילת אסתר, גם בהתחלה וגם בסוף, חור זה לבן, כרפס התרגום מתרגם כרתי, זה גם מתחיל אותם אותיות, כרפס זה ירוק, ותכלת זה תכלת, אלו היסודות כמו

המדע, רק שכאן הלבן במקום האדום, הנקודה העיקרית שהכרפס כאן זה הירוק, ולא ירוק צהוב, "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן", ארגמן יש בו את

האדום, בוץ זה לבן, וצריך להבין את ההבדל בין בוץ לחור, שני סוגי לבן.

גם מאד מעניין שחור זה חלק מהמילה שחור, ש חור, אם כבר אז נסביר מה זה חור בשחור, השחור הוא סופג את כל האור, בדיוק כמו שמוסבר בתורת הצבע, אם הוא סופג את הכל אז הוא שחור, כמו חור שהוא בולע את הכל, כמו בור, א"כ חור זה נקודה עלי היקום שכל באיה לא ישובון, מי שנבלע לא יכול לחזור משם, בדיוק כמו הצבע השחור שהוא בולע את כל הצבעים, ושום צבע לא יכול לצאת משם, אז כל שחור הוא בבחינת חור שחור, אבל מה שכתוב חור, זה לבן חוור, שהחור בתוך השחור הופך להיות לבן, זה יתרון האור הבא מן החושך.

זה בבחינת בעל תשובה, כמו שהסברנו בשיעורים קודמים, שעיקר הבחינה של בעל תשובה זה האור שיוצא מן החושך, החור עם ח' רבתי, האות הראשונה במגילת אסתר שהיא גדולה זה הח' של חור, זה גם קשר בין שמונת ימי החנוכה לבין פורים, זה הח' הרבתי של חור, שם חנוכה מתקשר לפורים, "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן", אח"כ בסוף המגילה "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה בתכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה" גם בתחילה וגם בסוף, כל מגוון הצבעים זה במגילת אסתר.

גם כאשר מקיימים את המצווה של "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" שזה בין שחור ללבן, הוא לא יודע להבחין בין שחור ללבן, הוא רואה את כל הצבעים, זה משהו מוחשי לכל מי שהתנסה בזה, אז הוא מתחיל לראות את כל הצבעים שיש בעולם זה בחינם פורים, בינה, היחס בין חנוכה לפורים זה היחס בין חכמה לבינה בכללות, שזה יחס בין אור לצבע, זה שאנו לומדים על אור וצבע בחנוכה, כי הוא המקור לשניהם, אבל בפרטיות חנוכה זה אור ופורים זה צבע.

יש קשר אדוק כידוע בין אור לעור, כמו בספר תורה שנקרא מאיר עיני חכמים, אז בספר תורה כתוב כתנות אור, במקום כתנות עור, בגלל התיקון של חטא אדם הראשון, אדם הראשון נקרא אדם מלשון אדום, מלשון אדמה, גם אדמה זה מלשון אדום, כי הוא עפר מן האדמה אז הוא אדום.

גם הזכרנו את המילה חשמל הרבה בשיעורים, שהחשמל הוא המקור של הכל, יש רמז חשוב שלא הזכרנו, שכתוב בכתבי האריז"ל שהמילה חשמל שווה "מיני צבעונין", שלוש מאות שבעים ושמונה, שאלנו את השאלה אבל לא גמרנו את הנושא, כמה צבעים אפשר לראות בעין, אז אמרנו שיש מושג "שלל צבעים", זה פסוק בתורה, שלל זה שלוש מאות שישים, כמו 360 מעלות שבמעגל, מעגל הצבע, יש לגבי התחשים מאמר חז"ל מפורש שבתחשים היו שס"ה צבעים, 365 צבעים, ססגונה, יש בקבלה שיש עוד שלוש עשרה, בין שלל לבין שס"ה זה חמש, בין שלל לבין חשמל זה תוספת שלוש עשרה, סה"כ שלוש מאות שבעים ושמונה, וזה הגימטריא של הביטוי "מיני צבעונין", כמה מיני צבעונין, יש כמו הגימטריא של הביטוי "מיני צבעונין" (זה לא שלי זה של האריז"ל) מיני צבעונין שווה 378 ,שווה חשמל.

מה קשור חשמל לאדם הראשון, שנקרא אדם מלשון אדום, כתוב שהעור שלו לפני החטא היה בעצם אור, והוא היה בסוד החשמל, חשמל זה גם בגימטריא מלבוש, העור עצמו הוא המלבוש של הגוף, והמלבוש של הגוף של אדם הראשון היה חשמל, כולו היה יצור חשמלי, הוא אדום, אבל בעור שלו מתוך האדום, יצאו 378 צבעים, הוא היה יותר ססגונה מהתחשים, התחשים היו להם 365 צבעים, אבל בחשמל של האדם הראשון רואים  378 צבעים כמנין "מיני צבעונין".

גם כתוב שהמילה חשמל שווה "אור פני א-ל", לא סתם אור, א-ל אמרנו שזה ראשי תיבות אור לבן, אלו שני רמזים חשובים בכתבי האריז"ל, שחשמל זה "אור פני א-ל ו"מיני צבעונין", חשמל הוא כולל חושך ואור ביחד, זה עוד רמז ברור שלצבע יש לו מקור עוד למעלה מהאור, לפני שהאור נפרד מהחושך, הצבע יש לו מקור במקום שהחושך והאור הם אחד, בסוד בחשמל, כמו הרמז שדיברנו אתמול שבראשית, המילה הראשונה, הוא "חשמל חושך אור", אח"כ יוצא אור לבן שברא אלוקים שהוא מגיע לעיני כל ישראל, הוא נהיה אור לבן בתוספת אור אדום.

המילה חשמל כתובה בתנ"ך רק שלוש פעמים, במרכבת יחזקאל, כל פעם שכתוב המילה חשמל זה כתוב בתוך ניב שיש בו עוד מילה פעם ראשונה כתוב "עין החשמל", פעם שניה, "עין חשמל ופעם שלישית "עין החשמלה", כל פעם זה עין, ה' לפני חשמל, חשמל לבד, ובסוף חשמל עם שתי ההין, מכאן ומכאן, מה זה עין החשמל, זה כעין החשמל, כגוון החשמל, עין חשמלית זה שוב סימן שכל הצבעים יוצאים מן החשמל כל ה"מיני צבעונין".

זה רק היה הערה, אנחנו מדברים על אור, יש כמה סוגי אור, אור לבן, אור אדום, אור צהוב ואור שחור, והכל כנגד י-ה-ו-ה, זה אמור להיות התכללות, ובסוף כל העור אמור לחזור להיות אור, כמו בספר תורה של רבי מאיר שכתנות עור הוא כתב באלף במקום בעין, ולעתיד נזכה בקרוב ממש לאותו אור החשמל, עין החשמל המקורי, שהיה לאדם הראשון בגן עדן מקדם.

עכשיו נעבור לעיקר ההסבר, שזה כביכול עיקר הבשר של השיעורים שלנו, ההסבר המפורט של הספירות עם הגוונים, כמו שזה כתוב בספר היחיד בקבלה שדן בנושא שזה "ספר הפרדס" לרמ"ק, יש לו פרק ראשון, אח"כ יש שלשה פרקים שהוא מתייחס לכל ספירה בפני עצמה, דהיינו מה הגוונים של כל ספירה בפני עצמה, ואח"כ יש לו פרק מסכם, יש לו חמשה פרקים בפרד"ס, הקדמה כללית, שלשה פרקים של פירוט, ופרק מסכם.

רק ניקח את הרעיון המרכזי של הפרק הראשון הרעיון הוא עפ"י מאמר רז"ל "אין קטיגור נעשה סניגור" חז"ל השתמשו בביטוי הזה לנמק למה הכהן הגדול, ביום הקדוש יום הכיפורים, שהוא נכנס לפני ולפנים, לקדש הקדשים לכפר על בני ישראל, הוא פושט את בגדי הזהב שלו, שזה בעצם בגדי אדום, ונכנס לפני ולפנים אך ורק בבגדי לבן, חז"ל מנמקים את זה ואומרים שבקדש הקדשים אסור להיכנס עם אדום, כמו שאמרנו שלבן זה אצילות, שם כולו אלוקות, הכל ביטול במציאות, שם אין קטיגור נעשה סניגור.

כאן יש דוגמא מצוינת שהפירושים של הגוונים, ובמיוחד ההקבלות הנפשיות של הגוונים זה לא חד משמעי, בכלל כל השנה וגם ביום כיפור גופא, חוץ מן הפעמים שהוא נכנס לקדש הקדשים, אז כל הזמן הוא עובד בבגדי זהב, ודווקא הכהן הגדול הוא זה שלובש בגדי זהב, כהן הדיוט פשוט אף פעם לא לובש אדום, הוא רק לובש לבן, ארבעה בגדי לבן, אבל הכהן הגדול, המיוחד שבו, הכבוד והתפארת שבו, זה האדום שלו, הזהב שלו, אז רואים שבכללות השבח והפאר של הכהן הגדול זה הצבע, וצבע אדום, רק כאשר צריך להיכנס לקדש הקדשים, אז הוא צריך לפשוט את האדום ולהיכנס רק בלבן, כמו כהן הדיוט, אם כי הלבן שלו זה לבן יותר יקר מהלבן של הכהן הדיוט, אבל הצבע הוא אותו צבע, רק בלבן נכנסים לפני ולפנים, זה דוגמא שאדום הוא יותר משובח מלבן בחוץ, אבל בפנים האדום נעשה קטיגור הוא מזכיר את חטא העגל, בפנים זה יותר מוחין, יותר תודעה, כשיש   יותר תודעה יתירה, אז האדום מזכיר אדום, והוא נעשה קטיגור, אבל בחוץ הוא לא מזכיר את זה בכלל, להפך האדום בחוץ נראה כשמח, זה רק מעורר אהבה ושמחה כמו שהפרד"ס אומר זה דוגמא הכי טובה שאותו צבע יכול להיות מן ההפך עד ההפך, תלוי איפה הוא נמצא.

מכאן ספר הפרד"ס ממשיך לפתח את הרעיון הזה, לראות שצבעים משפיעים על הנפש, זה הפרק הראשון, הוא מביא הרבה דוגמאות לכך, איך הצבע משפיע, כמו כאן שהצבע האדום משפיע זכרון חטא, בתוך קדש הקדשים, ולכן אין קטיגור נעשה סניגור ואילו בחוץ הוא משפיע משהו אחר, אז קודם כל לומדים שצבעים משפיעים, מזכירים, ושנית כל ההשפעה של הצבע זה לא משהו אחיד, חד משמעי, ובהחלט יכול להיות השפעה אחת, ובהקשר אחר יכולה להיות השפעה אחרת לגמרי מן הקצה אל הקצה.

יש הרבה דברים נחמדים שהוא מביא באותו פרק הקדמה, הוא מדבר על אנשים שקשה להם לישון, מה אתה צריך לעשות אם קשה לך לישון בלילה, עפ"י קבלה, אומר שמדמים מפל מים, הוא אומר שהכי טוב זה להביא מים ממש ולשפוך לפניו שכבה קלה של מים, ואז הוא יוכל לישון בלילה, אח"כ אומר שאם אי אפשר ממש לעשות את זה, אז שהוא ידמיין מפל מים, ומקשר את זה עם הפסוק "מי השילוח ההולכים לאט", שיש רגיעה, הרגעה במים, הוא אומר שזה גם קשור עם הצבע שלו, שהזרימה של צבעי מים, יש בזה הרגעה, וזה יכול לפעול שאותו חולה שלא יכול לישון בלילה, יירדם.

זה פרק ההקדמה בפרד"ס לענין הגוונים, הצבעים, לכל צבע, בכלל לכל דבר בעולם יש תיקוני נפש, השפעות על הנפש, הוא מביא את המאמר הזה להקדים שהצבע, גם משנה את ההשפעה שלו ממקום למקום, זה "אין קטיגור נעשה סניגור", שזה שני הצבעים הראשיים, האדום והלבן, דווקא מתי אנחנו פועלים את המתקת הדין, מתי זה ימי הדין, ימי הדין זה ראש השנה וים כיפור, ימים נוראים, תולעת שני, "אם יהיו חטאיכם כשני", שני מלשון שנה, ראש השנה.

גם השעיר לעזאזל יש לו זהורית של שני, שכאשר הוא נופל לתהום, השני הופך לבן, זה האות, זה הנס, כאן רואים שהצבע עצמו משתנה, הזהורית הפך לבן, זה כתוב בפסוק, כאשר השני נפל לעזאזל השעיר היה קשור עם זהורית של אדום, והוא שהוא נפל לתהום אז  תוך כדי כך הוא הפך לבן, וזה סימן שהקב"ה סלח ומחל לנו על העוונות שלנו מדי שנה ושנה, לקיים את הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו", שני זה מלשון שנה, ראש השנה.

לכן אם אנו אומרים שצבע השני זה ארגמן הנוטה לאדום, שהוא יותר אדום מאשר האדום עצמו,  לפי מעגל השנה הוא הצבע של חודש תשרי, זה עוד לא הסברנו איך זה הולך, רק אמרנו שחודש טבת הוא כחול, וכסלו הוא תכלת, שזה הארגמן שנוטה לכחול, אם אנחנו נבנה בהמשך השיעורים את כל מעגל השנה, אז נראה שהצבע שני, התולעת שני, זה בחודש תשרי, בחינת ראש השנה.

כמו שנסביר בהמשך יש צבעים חמים וצבעים קרים, הצבעים החמים הם בקיץ והצבעים הקרים הם בחורף, גם כן אפשר לומר כמו שכתוב בספרי הקבלה שגמר הכפרה זה בחג חנוכה, זה הסיום של הכפרה, מה שהיה בראש השנה נגמר בחנוכה, "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו" מתי מתחיל לרדת שלג, עכשיו, בחנוכה, אז יש כשלג ילבינו דווקא עכשיו, זה אסמכתא למה שמובא בספרים שסיום הפעולה של ראש שהשנה זה עכשיו, בחנוכה, גם ה"קדושת לוי" אומר את זה, זה הנושא של הפרק הראשון על הגוונים.

בפרק השני הוא מתחיל להסביר ספירה ספירה, בשיעור הזה נספיק בע"ה רק את הספירה הראשונה, עכשיו מתחיל הבשר של השיעורים, הספירה הראשונה זה כתר, אחרי פלפולים רבים ואחרי הרבה מקורות מספר הזוהר,  המסקנא של הרמ"ק, שבכתר יש שלשה צבעים, שלוש בחינות, הבחינה הכי עליונה בכתר זה שחור, בחינה השניה זה ללא גוון, הוא שקוף, והבחינה השלישית היא תוקף הלובן הלבן הכי עז שיכול להיות.

אח"כ הוא מסביר עוד סוד שבמושג שחור שבכתר יש ג' שחורים, נתחיל להסביר כל בחינה בפני עצמה, זה שהדרגה הכי גבוהה זה השחור, זה על שם מאמר הזהר שהאור של הכתר, אם כי שהוא אור צח, אור מצוחצח, הוא "אוכ"ם הוא קדם עילת העילות", אם כי שהכתר הוא אור הכי צח ומצוחצח מבין כל הנאצלים, בכל אופן הוא שחור לפני עילת העילות, לפני הא"ס ,לפני ה' יתברך הוא שחור, ואם כן השחור כאן זה הכתר, הנאצל הראשון בדביקותו במאציל, זה הביטוי ואז הוא נעשה שחור, אז מה שכאן הדרגא הכי נחותה זה שחור, לפי הכלל של נעוץ סופן בתחילתן, זה עכשיו נעשה הדרגא הכי עליונה שיש בכל הספירות, הכתר, הוא דבוק בעליון, ועל זה נאמר שאם כי הוא אור צח מצוחצח, הוא אוכ"ם, שזה שחור לפני עילת העילות.

בנפש אנו יודעים שהדרגא הכי עליונה זה רדל"א, הצבע של האמונה, זה שחור, לפי זה אם יש בעיה באמונה זה בעיה בשחור, אמונה זה לא אור, זה שרש הכלים כתוב שאמונה מלשון מנא, שמנא זה כלי בארמית, זה שרש הכלים שיותר גבוה משרש האורות, זה הכתר שבדביקות באין סוף אז מתגלה שרש הכלים שיותר גבוה משרש האורות, וזה השחור.

אחד מהמילים של כלים בקבלה, אפילו בפשט, בחז"ל, זה קדירה שבו מבשלים אוכל, למה נקרא קדירה, מה שרש של המילה קדירה, שחור, קדר, לכן קדירה היא שחורה, או מהאש, כך הפשטנים אומרים (סימן שקדירה תמיד צריכה להיות על האש, לא לשבות את הקדרות, מי ששובת הוא לא בתפקיד אז ברבות הימים הוא הופך שחור), יש אחד שכותב שהעשן פועל בקדירה את השחרות, איך שלא יהיה זה דוגמא של אחד הכלים החשובים שנקרא על שם שחרות, זה המדרגא הכי גבוהה שבכתר, השחור בדביקותו באין סוף, בבן אדם זה אמונה, אמונה זה כי ממך הכל, זה שרש המלכות בכתר, כמו כאן שמלכות זה השחור למטה, ובכתר גופא שרש המלכות זה ברדל"א.

הדרגא השניה זה הכתר עצמו, לא הכתר שדבק בא"ס, וזה בצבע שקוף, אין לו גוון בכלל, כי גוון זה הפעולה הניכרת שלו למציאות, בכל ספירה יש פעולה שהוא פועל במציאות, סוג הפעולה של הכוח, הספירה זה כוח, סוג הפעולה של הכל זה הצבע שלו, ואם אי אפשר להכין שום פעולה, שום סוג פעולה, אז אין לו צבע, הוא שקוף, לכן הכתר בפני עצמו, לפני שיוצא ממנו הספירה הבאה, חכמה, שעל יציאת החכמה כתוב "החכמה מאין תמצא", כלומר שהכתר בבחינת אין לפני שהחכמה יוצאת מהכתר, הכתר בפני עצמו הוא לא פעולה ניכרת במציאות, ולכן אין לו צבע.

מהרעיון הזה  לומדים שצבע הוא בשביל לפעול, בשביל לבצע, זה כמו עזר כנגדו, לכן אמרנו שאור וצבע זה כמו איש ואשה, כמו חתן וכלה, עזר כנגדו, זה שהאשה עוזרת לבעל להוציא מהכוח אל הפועל את התכונות שלו, לתפקד את התפקיד שלו בצורה מתוקנת וישרה, דרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, תפארת זה צבעים, מי נותן את כל הצבעים, מי מלביש את הבעל, האשה.

הצבעים זה עזר, עזר כנגדו, כל צבע וכל בגד זה בשביל לפעול פעולה מסוימת שנמצא בפונטציאל בתוך הנפש, אז היות שמהכתר עצמו אין שום פעולה ניכרת, לכן אין לו צבע, והוא שקוף, יש כלל גדול בפרד"ס, לפני האריז"ל, אבל זה נכון גם אח"כ, שבכל ספירה בכל כוח יש את איך שהוא דבוק למעלה ממנו, ואיך שהוא בפני עצמו, ואיך שהוא בא ויורד על מנת להשפיע לתחתון, איך שהוא מתקשר לתחתונים ממנו, כל ספירה אחרת, גם בהיותו בפני עצמו עוד לפני שהוא מתחיל לפעול כבר רואים עליו את הצבע.

זה בכל ספירה חוץ מהכתר, בכל ספירה רואים אותו לפני שמשפיע, כמשפיע בפונטציאל, כלומר שרואים עליו צבע, אבל הכתר לא רואים עליו צבע בפני עצמו לכן הוא שקוף, רק שהוא כן יורד להאיר למטה אז הוא מקבל צבע, לבן תקיף ביותר, לבן עז ביותר, א"כ כשהכתר דבוק בשורש הוא שחור, אוכ"ם הוא קדם עילת העילות, הוא בפני עצמו שקוף, וכאשר הוא יורד להאציל את שאר הנאצלים, מהחכמה ולמטה, אז הוא נעשה לבן תקיף, לבן עז, הלבן עז זה הרצון שבו, אך השקוף זה התענוג שבו, והשחור זה האמונה שבו.

יש בכתר תמיד ג' בחינות, אמונה, תענוג, רצון, רישא דלא אתידע,  רישא דאין, ורישא דאריך, רישא דאריך זה הרצון להאציל, כתוב שלכל עולם יש כתר למעלה, שזה הרצון לפעול את העולם הזה, לממש את העולם הזה, זה החיצוניות של הכתר, כתר של אצילות, זה הרצון לממש את עולם האצילות, כתר של בריאה זה הרצון לממש את עולם הבריאה, וכן הלאה, שהרצון לממש את העולם שעומד על הפרק להתממש זה נקרא רישא דאריך, וזה לבן עז.

אבל תענוג זה הכיף בינו לבין עצמו, וזה שקוף, העונג של הכתר אין שם שום התגלות של הכוח הפועל כוח המשפיע לזולת, לכן הוא ללא גוון כלל וכלל, באמונה שלו, בדביקות במאציל אז האור הצח המצוחצח, שם הוא שחור, עד כאן המסקנא של הפרד"ס עם קצת הסבר לפי הערכים שלנו.

לפי זה שקוף, זכוכית שקופה, זה טוב למקור חיים, "כי עמך מקור חיים" זה מקור כל התענוגים, עצם חווית החיים, זה תענוג ההויה עצמה, זה המצב השקוף בנפש, המקור של כל הרצונות לממש את המציאות שעומדת על הפרק להתממש שזה השליחות שלך בחיים, זה לבן עז, תוקף הלובן העליון, יש ביטוי בקבלה ובחסידות לכתר, לובן העליון, או שזה הלבן העז הזה של רישא דאריך או שלובן עליון זה ביטוי בשביל שקוף, יש שני פירושים מה הביטוי הרווח בקבלה, לובן עליון, לובן עליון זה לאפוקי לבן סתם, שיש סתם לבן ויש לובן עליון, אז או שהוא לבן אבל תקיף ביותר, זה נקרא "לבושיה כתלג חוור", שוב, איך יודעים שבכתר יש לובן, בגלל שיש פסוק מפורש בספר דניאל "לבושיה כתלג חוור", הלבוש שלו, החיצוניות שלו, אמרנו שאדם מתלבש על מנת לפעול פעולה, אז הלבוש שלו כתלג חוור, כשלג לבן תוקף הלובן זה השלג, זה נקרא צבע הקרח הנורא, הלבן העז, או שהוא נדמה לתלג חוור, לשלג לבן, בפירוש בספרי קבלה, או לפעמים בקבלה הוא מדבר על קרח הנורא, ולא שלג.

יש ביטוי בקבלה בספר הזהר, בשביל הכתר עצמו, זה גם קשור למה שדיברנו על עגלי טל, על סוד הטל, שהכתר נקרא טלא דבדולח, טל הבדולח, אז בעל הפרדס מסביר לפי השיטה שעכשיו הסברנו שהטפת טל בפני עצמה זה שקוף, כולל את כל הגוונים בכוח אבל לא רואים שום גוון מסוים, אבל שהוא מתעבה אז הופך להיות כמו בדולח, כמו קריסטל, ואז הוא נעשה טיפת שלג, טיפת קרח נורא, אז רואים בו את הלבן העז, שתי המילים טל ובדולח הם שתי המדריגות התחתונות שיש בכתר, זה לא המדריגה העליונה של דביקות הכתר במאציל, שזה נקרא שחור, אלא המדריגה העצמית שבכתר, שזה טל, והבדולח זה המדריגה השלישית של הכתר שזה הופך להיות גוף הטל, שכאשר הוא מתעבה אז הוא מתחיל להפיק את עזות הלובן, תוקף הלובן העליון, שזה הרצון העז שלו, הרמ"ק זה לפני האריז"ל אין לו את כל המושגים הדקים של התלבשות לפי האריז"ל, אבל ההסבר הזה הוא מאד יפה עם האריז"ל, כי הוא מסביר שטלא דבדולח זה התיקון, גבורה דעתיק שמתלבש בתוך מוחא סתימאה דאריך, שזה מעבר מעתיק, מעיקר הקשר שמהדק את  העונג לרצון, זה טלא דבדולח, הטל הוא עדין בגדר תענוג, אבל הבדולח, הוא מקור של רצון עז לממש את מה שעכשיו ניתן לממש, שזה העולם הבא עכשיו עד כאן הג' בחינות שבכתר.

אח"כ הוא מסביר עוד מושג שזה עוד יותר מעניין, הוא אומר שבכתר יש ג' מיני שחור, יש שחור שהסברנו עכשיו, שזה הכתר עליון, שלמרות שהוא אור צח ומצוחצח, אוכ"ם הוא קדם עילת העילות, שזה רדל"א, האמונה הפשוטה, אז הוא שחור, השחור השני שאינו מושג לנו, נעלם מעיני כל חי, השחור הזה מצידנו זה מקביל לטל, לשקוף, מה שהוא שקוף, אצלנו זה מתקבל כשחור, כי אין לנו בזה השגה כלל וכלל, ללא שום פעולה כלפי חוץ, אז ביחס אלינו זה גם נקרא שחור, אז עד כאן זה שתי בחינות שחור, השחור העליון, השחור כאשר הוא דבוק לעילת העילות אז הוא הופך שחור.

המדריגה השניה שהוא שקוף, שהוא שקוף כי לא רואים בו שום גוון, שום תוצאה, מי שנמצא אתו בעולם האצילות אז הוא רואה אותו שקוף, אבל מי שנמצא למטה ומסתכל שם למעלה, אז הוא רואה שחור, הדבר הכי מעניין, שזה גם חידוש כמו שאמרנו שבדרך כלל כתבי האריז"ל זה הרבה יותר שולחן מפורט מאשר הרמ"ק, יש לפעמים כמה נקודות בכתבי הרמ"ק שבקושי אפשר למצוא אותם בכתבי האריז"ל, צריך למצוא אותם, אבל צריך לדעת איך לחפש אותם, אז כאן יש שחור שצריך למצוא אותו, לשחר אחריו בכתבי האריז"ל, בכדי לדעת מה הוא.

הוא אומר שיש עוד בחינה של שחור בכתר שזה הנוקבא של הכתר, יש בחינת נקבה של הכתר שזה לא אחת הבחינות שהסברנו בכלל, הבחינה הזאת היא גם שחור, לפי המושג של עשר ספירות, של אור חוזר, ואין כאן המקום להסביר, אז כאן הוא לא מאריך להסביר את זה הוא רק שולח למקום אחר ששם נבין מה הכוונה.

בקיצור העניין שיש עשר ספירות מלמטה למעלה, ויש עשר ספירות מלמעלה למטה, מלמטה למעלה זה אור חוזר, אור חוזר זה צבע, אור ישר זה אור, בבחינת אור חוזר כל סדר הספירות מתהפך, המלכות נעשה כתר והכתר נעשה מלכות, בבחינת אור חוזר הכתר עליון הוא המלכות, במלכות יש שחור, כמו כאן בשם הויה, גם באור חוזר כשהוא מגיע לכתר הוא נעשה שחור, כשחרות המלכות, המלכות היא האשה, וגם כן שמה היא מצטרפת ומזדווגת עם הכתר, כי גם שם היא עזר, היא מלבישה, האור חוזר, המלכות של אור חוזר שזה בעצם ספירת הכתר, זה מלביש את הלובן התקיף העז, כמו "נקבה תסובב גבר".

אם מעיינים בספר אז מתקבל שאותו שחור השלישי שהוא מתאר זה סוד הצל שמבליט את הלבן העז, או שכאשר הלבן העז מאיר על המציאות, שזה נקרא באור פניך, בצל כנפיך, כנפי השכינה שמגינים ומצילים, עושים צל מהאור התקיף הזה, כדי שלא ישרוף את המציאות התחתונה, זה בחינת נוקבא בכתר, זה הבחינה השלישית של שחור, שבכתר זה הצל, ולצל יש שתי פעולות, או על מנת להבליט את הלבן או שהוא צל מהלבן, הוא מגן על הלבן, בצל כנפיך, כנפי השכינה, כנפי המלכות, אם כן פתחנו נושא על האור והצל, שלפי זה יוצא שהמקור של אור וצל הוא בלשון האריז"ל, אריך ונוקבא, אריך זה הרצון, תוקף הלובן, ויש גם בחינת נוקבא באריך.

אז כאן נחבר את קבלת הרמ"ק עם קבלת האריז"ל ונאמר, שנוקבא ואריך זה המלכות של האור חוזר, שזה במקום הכתר, והרמ"ק כותב בפירוש שהמלכות היא שחורה שם "אל תראוני שאני שחרחורת" זה שהמלכות היא שחורה, יש גם יופי בשחור, יופי נסתר, אז דורשים את זה מהפסוק בשיר השירים "אל תראוני שאני שחרחורת", אז לכאורה זה אל תראוני, לא להסתכל עלי במצב כזה, אך זה יופי צנוע, האשה הצנועה, יש בה יופי פנימי של אני שחרחורת.

א"כ הנוקבא דאריך בלשון האריז"ל זה הצל כלפי התוקף הלובן שזה תוקף הרצון לממש, שזה תוקף הלובן, אין דבר עומד בפני הרצון הזה, יש שני ביטויים בחסידות, "אין תקיף כרצון" ו"אין לך דבר העומד בפני הרצון", אך עם כל זה יש רק אחת שיכולה לעמוד שם, אשתו, ומה אשתו עושה שם, היא מצילה, עושה לו צל, עושה ממנו צל, אך בצלם יתהלך איש, זה האשה שלו.

זה נושא גדול מאוד של אור וצל, היינו חושבים שאור וצל זה כמו אור וחושך אבל כאן אנחנו מתחילים לדייק שזה לא בדיוק אותו דבר, רק נסיים עם רמז, עם גימטריא אחת, הערך של המילה צל, הוא הביניים בין אור לחושך,  המספר אור הוא 207 ,המספר חושך הוא 328 ,ההפרש ביניהם הוא 121 ,צלא, עם א', אבל יש הרבה פעמים בקבלה בדילוג, אז אם אני רוצה לדלג בין אור לחושך, על כמה מספרים צריך לדלג מאור לחושך ומחושך לאור, על 120 ,צל, צל הוא ערך הדילוג מאור לחושך, זה רמז, ונקווה שהגימטריות יוסיפו הבנה יותר לעומק, צל זה לא כמו חושך, כמובן שזה לא כמו אור, אבל זה סוד הדילוג, הקשר בין אור לחושך, צל.

וכאמור בנשמה יש שני צללים, יש צל של החיה ויש צל של היחידה, זה כתוב "אך בצלם", ב' צללים, "יתהלך איש" שלכל איש יש שני צללים, זה מושג מאד חשוב בקבלה, ברור שהלובן בלי הצל הוא לא כל כך חשוב, כך גם הפרדס כותב בפירוש, צל מוסיף תקיפות, מצד אחד הצל הוא מציל, הוא בצל כנפיך, מצד שני הוא מוסיף תקיפות, אם יהיה לנו זמן נדבר יותר על צללים ונסביר שעיקר הרעיון של צל זה הלעתיד לבא.

זה נקודה שצריך בה הרבה הסבר, אור וצל, אור זה מה יש, וצל זה מה שאיננו עדיין אבל הוא עתיד להיות, הצל הוא הרמז לעתיד, לפעמים הצל רומז לעבר שכבר נשכח, האור הוא ההוה, זה שאור נמצא בתוך צל זה שהזכור נמצא בתוך נשכח, או נשכח של העבר או נשכח של העתיד, עיקר הצל של הקדושה זה הרמז לעתיד, מי שצייר, הוא אומן שיודע להשתמש באור וצל, אז הצל מספר את הסיפור העתידי, מה אמור לצאת, והוא עושה את התמונה חי, עיקר החיות שלו הוא שחי, שמתפתח, יש לו גם עבר וגם עתיד, אז מי שנותן להווה את החיות שלו, שהוא לא יהיה פסל, שיש לו את העבר והעתיד שלו, זה הצל עושה את זה, פסל של שלשה מימדים זה אסור על פי תורה, צריך להוסיף מימד רביעי, הזמן הרביעי, איך מוסיפים את המימד הרביעי בתוך תמונה, מדבר פלסטי, זה ע"י צל, זה הנקודה שצריך לפתח הרבה, רק אמרנו בדרך אגב .

נחזור לכאן, אז עשינו עם קצת התבוננות לפי הרמ"ק את הגוונים של הכתר, ועכשיו צריך להמשיך כל ספירה בפני עצמה, חוץ מהמבנה הראשון של שם הויה, שכנגד לבן, אדום, ירוק ושחור, כתבנו עוד דבר, הרי לבן ושחור זה לא גוונים שבקשת, זה קצוות, אבל לא חלק מהקשת, אם רוצים שם הויה שהוא כולו צבעים בלי לבן ושחור, אז המצב ישתנה בהרבה, וכמו שהרמ"ק יסביר אז, אם כולו צבע היו"ד הוא תכלת, כחול, הה' הראשונה היא ירוקה, קו ירוק המקיף את כל העולם כולו, זה הלשון של חז"ל והו' של השם הוא צהוב, והה' האחרונה נעשה אדום, שם הויה הזה הוא בדיוק לפי הסדר של הקשת, בשביל לקבוע את ג' צבעי היסוד, אפילו בספרי המדע היות שיש בעיה בין הירוק לצהוב, אז ישנם ספרים שאומרים לקחת את שניהם, ונעשה במקום שלשה צבעי יסוד, ארבעה צבעי יסוד, זה כתוב ומצוייר בהרבה ספרי מדע ואומנות.

אם כך ודאי צריך להיות כנגד שם הויה לפי הדרך הזאת, כאן אנחנו מתחילים בשבעה צבעים שדיברנו, שבעה צבעי אור, התחלנו מאורך הגל הארוך וגמרנו עם אורך הגל הקצר, אבל כאן זה הפוך, הכי עליון זה אורך הגל הקצר, שזה הכחול, הכי תחתון זה אורך גל הארוך, שזה האדום, זה הולך בדיוק לפי הסדר, זה כתוב בפירוש, שקו התכלת הוא החכמה, והירוק זה הבינה, לפי זה מתי יש קריאת שמע של שחרית שיבחין בין תכלת לכרתי, שיעשה זיווג של אבא ואמא, שאבא יתאחד עם אמא ואז הוא מקבל מוחין, אח"כ הלב הוא הצהוב, והמלכות האדום, הכל לפי הסדר של הגוונים, לפי זה יוצא שבשם הויה יש שני יחודים יחודא עילעא ויחודא תתאה,.

כאן הפעם הראשונה שרואים בצורה ברורה מה זה צבעים קרים וצבעים חמים, הצבעים הקרים הם הכחולים והירוקים, והצבעים החמים הם הצהובים והאדומים, והסדר הזה מאורך גל קצר לאורך גל הארוך, הוא מקור עד חום, ממקסימום קור שזה הכחול, שזה קשור עם הלובן של השלג, ה"לבושיה כתלג חוור" עד לחום המקסימלי של האש האדום, יוצא שהיחודא עילעא של י -ה הוא זיווג בקרים, והזיווג בלב של המידות של ו- ה הוא זיווג חמים, זה בדיוק מה שכתוב ששרש החמים זה באש, בלב, ההתלהבות והחום, והקור הוא בשכל, השכל הוא קר, והלב הוא חם, אז בשכל זה כחול ירוק, אבל בלב הוא צהוב אדום, עם זה נוכל להתקדם לשיעור הבא.